באיחור של שלושה חודשים תתכנס היום (ראשון) הכנסת לדיון מרתוני שייכנס לתוך הלילה לאישור הסופי של תקציב המדינה לשנת 2026, שיהיה הגדול בתולדות המדינה, 699 מיליארד שקל. זאת, לאחר שהממשלה התנהלה שלושה חודשים עם תקציב המשכי לא אקטואלי, כאשר לרשות המשרדים עמד תקציב זמני, שבו חסרו 55 מיליארד שקלים לביצוע בתקציב שלא עודכן בשום תשלומים והקצאות לעומת תקציב שנת 2025.
בניגוד לחששות הקודמים של ראש הממשלה וראשי הקואליציה שלתקציב לא יימצא רוב, בשל אי אישור חוק הגיוס, הבוקר משוכנעים במשרדי ראש הממשלה והאוצר שהתקציב יעבור בקלות ברוב ברור, שיהיה קרוב ל-68 תומכים, לעומת עד 52 מתנגדים מהאופוזיציה.
במקביל, ניתוח חדש של קרן ברל כצנלסון בנושא תקציבי הממשלה בין השנים 2026-2023 חושף תמונה מדאיגה: בעוד שתקציבי המשרדים המגזריים זינקו ב-450% מאז 2009, הציבור הישראלי מתמודד עם כיתות צפופות, מחסור במיגון ושחיקה בשירותי הבריאות והרווחה. "הפקרת מנועי הצמיחה לטובת אינטרסים פוליטיים".
לפי הנתונים, סך התקציב המצטבר של הממשלה מאז 2024 ועד סוף 2026 יעמוד על כ-2.47 טריליון שקל. בשנת 2026 לבדה, התקציב המתוכנן, כולל החובות, עומד על כ-850 מיליארד שקל. אולם, חלוקת העוגה מעלה כי רק 55% מהסכום מיועדים לפעולות ממשלתיות אזרחיות, בעוד ש-21% מופנים לביטחון ו-24% מיועדים לשרות החוב הממשלתי (ריביות והחזרים).
קיצוץ של 400 מיליון שקל בתקציב החינוך
הדוח מצביע על סדר עדיפויות מעוות הבא לידי ביטוי בצמיחת המשרדים הקטנים והמגזריים (כמו משרד ההתיישבות, המורשת ואחרים). מאז תקציב המדינה של 2023 תקציבם של המשרדים המגזריים והקואליציוניים הסתכם בלא פחות מ-4.9 מיליארד שקל, למעשה, מאז חזרתו לראשות הממשלה ב-2009, ראש הממשלה בנימין נתניהו הגדיל את התקציבים של המשרדים הללו בכ-450%, פי 1.8 מקצב הגידול של כלל תקציב המדינה באותה תקופה. כלומר, בזמן שהמדינה כולה גדלה, הנתח הפוליטי-מגזרי צומח כמעט פי 2 מהר יותר.
את סדר העדיפויות ניתן לראות גם בסיכום הכספים הקואליציוניים של הממשלה הזו. מאז 2023, אישרה הממשלה כספים קואליציוניים של כ-20.1 מיליארד שקל, רובם למטרות מגזריות מובהקות. מנגד, כדי לממן את הוצאות המלחמה מבלי לפגוע בהתחייבויות הפוליטיות, בוצעו קיצוצים רוחביים בשירותים החיוניים - בריאות, חינוך, רווחה ותחבורה - בהיקף מצטבר של כ-11.7 מיליארד שקל.
זהו סדר עדיפויות שממשיך את המגמה שמותירה את ישראל מאחור בהשוואה למדינות המפותחות כלכלית. ההוצאה האזרחית בישראל (סך כל ההוצאה של הממשלה המרכזית והשלטון המקומי למעט הוצאות מערכת הביטחון ושירות החוב הממשלתי) עמדה בשנת 2025 על 33.1% מהתוצר.
לשם השוואה, במדינות ה-OECD הממוצע עומד על כ-43%. גם כאשר מוסיפים את הוצאות הביטחון של ישראל עדיין נותר פער שנמשך לאורך שני העשורים האחרונים בין ההוצאה האזרחית במדינות המפותחות לסך ההוצאה הציבורית בישראל. הפער הזה מורגש היטב בכיסו של האזרח: בחינוך - תקציב 2026 כולל קיצוץ של 400 מיליון שקל בבניית כיתות לימוד, למרות שבישראל הכיתות הן מהצפופות בעולם המפותח. בביטחון האישי - שלוש שנים לאחר פרוץ המלחמה באוקטובר 2023, שליש מהישראלים עדיין מדווחים על היעדר נגישות למרחב מוגן.
החוקרים בקרן ברל כצנלסון מציינים כי בסכומים שהופנו למטרות מגזריות ופוליטיות, ניתן היה לחולל שינוי דרמטי בחיי האזרחים בשנת 2026. לדוגמא, חינוך חינם מגיל 0 עד 3, שכולל את יישום השלב הראשון של הבטחות הבחירות, בעלות של 2.1 מיליארד שקל ואף מיגון ארצי, שכה נחוץ בימים אלו - השלמה מלאה של תכנית המיגון בעלות חד-פעמית של 3.5 מיליארד שקל.
ד"ר מיקי פלד, חוקר בקרן ברל כצנלסון: "לאורך הקדנציה שלה, הממשלה מפעילה סדר עדיפויות מעוות שמחלק את המשאבים הכספיים, פוליטיים ומשפטיים של כלל הציבור לפי מפתח נאמנות מגזרית וקואליציונית. במקום להשקיע בטיפול ביוקר המחיה, בחינוך, בבריאות וכמובן במיגון, משקיעים 20 מיליארד שקל בכספים קואליציוניים שמעודדים השתמטות מגיוס ותעסוקה".
