בלב המים, באמצע שום מקום, הופיע לפתע מחלון המסוק אי קטן – אסדת תמר. זמן קצר לפני כן המראנו מנמל חיפה כ-90 ק"מ לעומק הים התיכון. היעד: אחת המטרות הכי מאוימות על ידי איראן במהלך המלחמה. אחרי הנחיתה על הגג של המאגר, ליוו אותנו אנשי הצוות אל קומת הביניים, שם שוכנים המשרדים וחדרי השינה, שבהם מתגוררים העובדים במשך המשמרת שלהם, שנמשכת שבועות, על האסדה. עברנו תדרוך בטיחות מקיף, הצטיידנו בסרבל ארוך, קסדה, נעלי עבודה מאסיביות ומשקפי הגנה. משם ירדנו במדרגות תלולות מטה – לא חוויה מומלצת למי שסובל מפחד גבהים – והתקרבנו אל פני הים. כדי להתמודד עם רעש המכונות, שמנו אטמי אוזניים ודרך רצפה מרושתת, צפינו מקרוב בתהליך המורכב שבו מופק הגז.
אסדת תמר, שהוקמה בעלות של כ-3 מיליארד דולר והחלה לפעול בשנת 2013, הפכה בתקופה הזו לעוגן המרכזי של משק האנרגיה בישראל. במהלך המלחמה היא סיפקה לבדה את כל צריכת הגז של המדינה ובכך מנעה תרחיש של עלטה. האסדה מנוהלת על ידי ענקית האנרגיה האמריקאית, חברת שברון. המקום מופעל על ידי צוות מיומן של כ-40 איש, בהם מהנדסים, טכנאים ומפעילי מערכות אמריקאים וישראלים.
"כשיש כטב"ם שמתקרב, אתה יודע שהוא מכוון כדי לפגוע בך", אומר לנו אחד העובדים. במצב כזה, מופעלת מיד מערכת החירום, הזרמת הגז מופסקת והצינורות מבודדים בתוך שניות ספורות. הפעולה מתבצעת באמצעות שסתומים אוטומטיים הממוקמים על האסדה ועל קרקעית הים, שתפקידם "לכלוא" את הגז בתוך המאגר והצינורות התת-ימיים. כך, גם אם האסדה עצמה נפגעת פיזית, נמנעת דליפה מאסיבית של גז דליק שהייתה עלולה להוביל לפיצוץ אדיר ונזק חסר תקדים. יכולת זו מאפשרת למשרד האנרגיה ולשברון לקבל החלטות על השבתה מניעתית מהירה בכל פעם שמתעורר חשש לירי לעבר האסדה, כפי שקרה לא פעם במהלך המערכה האחרונה. למרות הסכנה הגדולה, האסדה המשיכה לעבוד לאורך כל תקופת המלחמה.
ביני זומר, סגן נשיא לעניינים אזוריים, שברון מזרח הים התיכון, מתאר את המציאות המורכבת שאיתה התמודדו העובדים שלו. "קשה להגיד שאף אחד לא חשש, אבל לא היה לנו ספק שצריך להמשיך בעבודה. למדנו להתנהל תחת אש מאז 7 באוקטובר וכבר הבנו שמשהו הולך לקרות עם איראן, אז נערכנו והקדמנו עבודות. העדיפות העליונה היא לשמור על בטיחות העובדים שלנו, הסביבה והמתקן. אחר כך חשבנו מה הדבר הכי נדרש כרגע ואלו האנשים שנשארו על האסדה, כך שנוכל לספק את הגז למשק הישראלי וגם לשותפים שלנו במדינות השכנות".
גם תחת איום הטילים, עשרות עובדים נשארו על האסדה. העובדים הזרים נשארו במשך 28 יום רצוף לפני שטסו למנוחה בבית, העובדים הישראלים חזרו לביתם כל שבועיים. "יש פה אתגרים לוגיסטיים כמו להכניס ולהוציא אנשים כשאין טיסות ולהביא קבלנים זרים", אומר זומר. "זה גם יותר יקר, אבל בעיקר להסביר למי שמגיע מחו"ל שזה בסדר להיות פה. שברון עובדת במעל למאה מדינות בעולם, יש לה קשרים מאוד חזקים עם קבלנים בעולם ועדיין הרבה קבלנים זרים לא רצו לבוא לישראל מאז 7 באוקטובר. בסוף, בגלל שתופסים משברון חברה אמינה, הסכימו לבוא ולהניח צינור של 150 קילומטר בתקופת מלחמה — מה שאיפשר לנו להגיע לשיא התפוקה של תמר".
אובדן הכנסות וזינוק בחשמל
במהלך מבצע שאגת הארי הפך משק האנרגיה הישראלי לאחד מיעדיה המרכזיים של איראן, שניסתה להביא להחשכה של המדינה באמצעות פגיעה במתקנים אסטרטגיים. בטהרן זיהו היטב את התלות ההולכת וגוברת של ישראל בגז הטבעי, שאחראי על כ-70% מייצור החשמל, והבינו כי פגיעה באסדות הגז בלב ים עלולה לשתק את הפעילות הכלכלית בארץ. כך נוצר מצב שבו השפע האנרגטי של ישראל הפך גם לנקודת תורפה. בחודש שעבר ספג מתחם בז"ן בחיפה פגיעות ישירות ממטחים איראניים. במקביל, נשלחו כטב"מים וטילים לעבר אסדות הגז שבמים הכלכליים של ישראל.
מצב זה העמיד את מערכת הביטחון בפני דילמה מורכבת. מצד אחד, הסכנה האדירה שיש לפגיעה באסדה פעילה. מצד שני, השבתה מוחלטת של אסדות הגז הייתה עלולה להביא לפגיעה מיידית באספקת החשמל ולחייב מעבר לשימוש בדלקים יקרים ומזהמים. לבסוף, על אף מערך ההגנה היבשתי והימי על האסדות, שהושקעו בו מיליארדי שקלים, ההכרעה הייתה להשבית את אסדות לוויתן וכריש מיד עם פרוץ הלחימה, בעוד שאסדת תמר נותרה פעילה תחת אבטחה כבדה, כדי לספק מינימום אנרגטי למשק.
ביני זומר: "לשברון יש קשרים חזקים בעולם ועדיין הרבה קבלנים זרים לא רצו לבוא לפה מאז 7 באוקטובר. בסוף הסכימו להניח צינור של 150 קילומטר במלחמה - מה שאיפשר לנו להגביר את התפוקה של תמר"
ההחלטה לסגור שתיים מתוך שלוש אסדות הגז לתקופה ממושכת גבתה מחירים כלכליים כבדים והותירה שאלות פתוחות לגבי המוכנות האנרגטית של ישראל להתמודד עם עימותים עתידיים. לפי דוח חברת הייעוץ BDO, שחיבר הכלכלן הראשי חן הרצוג, השבתת מאגרי הגז הסבה למשק הישראלי נזק של כ-1.5 מיליארד שקל בתוך ארבעה שבועות בלבד, בעיקר בשל זינוק של כ-22% בעלויות החשמל כתוצאה ממעבר לשימוש בדלקים יקרים ומזהמים יותר כמו פחם וסולר. הדוח מצביע גם על אובדן הכנסות למדינה בהיקף של כ-400 מיליון שקל מתמלוגים ומסים, לצד פגיעה של כחצי מיליארד שקל בתוצר בעקבות ירידה ברווחי חברות הגז.
מרבית הגז המופק מתמר מיועד למשק הישראלי, לעומת מאגר לוויתן שחלק נכבד מהגז שלו מיועד לייצוא למצרים ולירדן. התלות של שתי השכנות שלנו בגז הישראלי עצומה: מצרים מתמודדת גם כך עם משבר אנרגיה חריף, הכולל הפסקות חשמל יזומות. במהלך המלחמה הפעילו המצרים והירדנים לחץ כבד על ישראל ועל ארה"ב לחידוש אספקת הגז מתוך חשש לקריסה באספקת החשמל, להפגנות המוניות ולפגיעה ביציבות השלטונות.
על אף הביקורת מצד גורמים בענף, שר האנרגיה, אלי כהן, טוען כי מדובר בסיפור הצלחה. "לאורך כל המלחמה משק האנרגיה תיפקד ללא דופי. התחזיות לגבי משק האנרגיה דיברו על האפשרות שיהיו פגיעות במתקני תשתית ואנרגיה באופן שיוביל להפסקות חשמל, אמרו שיהיו הפסקות חשמל למשך 48 שעות, שאלו אותי אם יצטרכו לרכוש גנרטורים ואני אמרתי שלא, שנוכל לספק את צורכי המשק ואכן לא היה חסר לישראלים לא גז, לא מים ולא חשמל". לדבריו, קיימת ההבנה כי "הגז הישראלי חשוב מאוד גם ליציבות האזורית, בשל התלות שפיתחו בו מצרים וירדן, אך היה צורך בניהול סיכונים וצורכי המשק הישראלי היו תמיד בעדיפות עליונה".
שר האנרגיה אלי כהן: "הגז הטבעי הוא נכס אסטרטגי שמכניס מיליארדי שקלים למדינה, מביא לירידת מחירים לצרכן ותורם ליציבות ולביטחון האזוריים. לכן, המדיניות שלי היא הרחבת חיפושי הגז"
אסדת תמר מתנהלת כ"מפעל צף", המורכב מרשת סבוכה של מכלים ומגדלי זיקוק המפרידים מהגז חול ונוזלים, בעוד שמתחת למים פועלת ה"אוטוסטרדה" הטכנולוגית המנוהלת מרחוק. הגז מופק משכבות גאולוגיות בעומק של כ-5 קילומטרים מתחת לפני הים, שם שוררים לחצים אדירים וטמפרטורות גבוהות. משם, הוא פורץ אל מערכת תת-ימית של "ראשי באר" בקרקעית הים (בעומק 1,700 מטרים) ויוצא למסע של 150 קילומטרים בצינורות ענק המונחים על הקרקעית, עד להגעתו לאסדת העיבוד שמול אשקלון.
ממש ממולנו ניתן לראות את אסדת Mari-B הוותיקה, שסיפקה בעבר גז ממאגר "ים תטיס" ויצאה משימוש ב-2013 עם התרוקנותו. למרות שאינה מפיקה גז, היא נותרה נכס לוגיסטי חשוב עבור שברון ומשמשת כמתקן לינה ואחסנה עבור צוותי העבודה, שמתניידים ממנה אל אסדת תמר ובחזרה באמצעות כלי שיט קטנים.
עבור שברון, "תמר" היא מנוע רווחי אדיר המזין את השוק המקומי ואת הסכמי הייצוא למצרים וירדן, אך נוכחותה שם מעניקה למדינת ישראל גם מעין "חסינות אמריקאית" מול איומים ביטחוניים. אסדת לוויתן, שמופעלת גם היא על ידי שברון, חזרה לעבוד רק ב-24 במארס, כמעט חודש לאחר תחילת המלחמה. אסדת כריש שמופעלת על ידי "אנרג'יאן" הבריטית, נותרה מושבתת עד לכניסת הפסקת האש לתוקף ב-8 באפריל.
החשש של המשקיעים
השתלשלות האירועים וקבלת ההחלטות, מציפות סימני שאלה באשר ליציבות ולוודאות בענף הגז. מצד אחד, מתקנים תעשייתיים מרכזיים כמו בז"ן המשיכו לפעול, ומנגד התקבלו החלטות על השבתה מלאה של אסדות גז, לעיתים ללא הסברים מפורטים או קריטריונים ברורים. וזאת, למרות שבהגנה על האסדות הושקע סכום עתק המוערך בכ-3 מיליארד שקל, כולל רכש של ספינות הגנה מגרמניה ושלל אמצעים טכנולוגיים. הפער בהחלטות ההפעלה נותר שנוי במחלוקת: בעוד שבממשלה תולים זאת בשיקולי ביטחון ורציפות אנרגטית, גורמים בשוק מצביעים על זהות המפעילות כגורם מכריע ורומזים שהאסדות שמופעלות על ידי שברון האמריקאית קיבלו עדיפות על אנרג'יאן הבריטית.
במשרד האנרגיה אומנם דאגו קודם להזרמת גז למשק הישראל, אך מציאות שבה יתר האסדות סגורות במשך שבועות, משליכה גם על היכולת של המדינה למשוך השקעות חדשות. בזמן שהמדינה מבקשת לעודד חברות בינלאומיות להיכנס לפעילות קידוח במים הכלכליים, היא משדרת בפועל חוסר יציבות רגולטורית. עבור משקיעים זרים, אי-ודאות כזו עלולה להיתפס כסיכון משמעותי ולפגוע באטרקטיביות של השוק המקומי.
השר כהן מציג תמונה שונה: "אני חושב שהחברות הזרות ימשיכו לבוא לפה, יבינו שפעלנו למען הבטיחות ומתוך שיקולים מקצועיים ושיש לנו מערכות הגנה איכותיות שיכולות לעמוד באיומים הללו. במדינות המפרץ היו פגיעות יותר קשות במתקני האנרגיה ולשמחנו אצלנו זה לא קרה. המיקום של האסדות זה מה שהוביל להחלטה את מי לפתוח ואת מי לסגור. אף אחד לא ידע איך תתפתח המלחמה ומתי היא תיעצר. אנחנו אפילו נערכנו להדממה של האסדות לתקופה ארוכה יותר וכמעט לא נגענו במלאים שלנו".
להשבתה מלאה של אסדה יש השלכות כלכליות ותפעוליות רחבות. ולמרות זאת, חברות הגז לא קיבלו כל תשובה באשר לפיצוי כספי על הנזק הכספי, המוערך במאות מיליוני שקלים. לצד זאת, עולות גם השאלות האם ההחלטה להשבית את האסדות תתקבל בכל פעם שאיום הטילים ישוב ואיך ייתכן שמיליארדי השקלים שהושקעו בהגנה עליהן, לא מספיקים כדי לאפשר את המשך הפעילות גם בעת מלחמה. "פעלנו בהתאם להנחיות חיל הים ואמ"ן כדי למזער נזקים", משיב השר כהן. "אני לא יודע אם ננהג בפעם הבאה באותה הדרך, נצטרך לעשות בכל אירוע ניהול סיכונים בהתאם. החלטה להשבית את האסדות הייתה כדי להגן עליהן. אבל צריך לזכור גם שהגז לא נעלם, הגז נשמר אצלן והן ימשיכו לשאוב אותו עכשיו כשהן פעילות. קיבלנו פנייה לפיצוי מהחברות, זו סוגיה משפטית שאנחנו נבדוק אם היא מוצדקת או לא ונחליט בהתאם. הגז הטבעי הוא נכס אסטרטגי שמכניס מיליארדים למדינה, מביא לירידת מחירים לצרכן ותורם ליציבות האזורית. לכן, המדיניות שלי היא הרחבת חיפושי הגז".
