יפעת שאשא-ביטון, יו"ר הדירקטוריון של המשביר אחזקות, נכנסת לחדרה שבמטה המשביר לצרכן בנתניה כשהיא לבושה בחליפה בהירה ומחמיאה של מותג האופנה האמריקאי קנת' קול, שהמשביר הוא הזכיין הבלעדי שלו בישראל וגם באירופה. המכירות של קנת' קול חוצות כבר את הרף של 10 אחוזים מהמכירות השנתיות של המשביר 365.
צפיתם את ההצלחה הזו?
"המותג נכנס למשביר עוד בשנת 2020 ולי כבר אז, כחברת כנסת, היו חליפות של קנת' קול שקניתי במשביר. אני ממש זוכרת את היום שבו נכנסתי לסניף, כי תמיד חיפשתי חליפות טובות ובארץ היה קשה למצוא, והמנהלת אמרה לי 'את יודעת שיש לנו מותג חדש, בול בשבילך'. והיא צדקה. מאז קנת' קול סגר לי את הפינה. החברות שלי בכנסת שאלו מאיפה החליפות ועניתי שמהמשביר, והן התקשו להאמין. מי היה מאמין שיום אחד אהיה יושבת ראש החברה שהביאה את המותג לארץ? היום העיצוב והאיכות של הבגדים של קנת' קול שאנחנו מוכרים במשביר עלו בכמה רמות, כי אנחנו אחראים על העיצוב והייצור גם עבור השוק בישראל וגם עבור השוק באירופה, ומתאימים את הקולקציות לבדים הנכונים, למזג האוויר ולסגנון של כל מדינה. זו תורה שלמה שחייבים ממש ללמוד".
לתפקיד המפתיע של יו"ר הדירקטוריון של המשביר אחזקות, שבית הכלבו הוא חברת בת שלה, נכנסה לפני שנה ושלושה חודשים, לאחר שקיבלה פנייה מרמי שביט, הבעלים.
כשנכנסת למשביר, היו הרבה טוקבקים ארסיים על המינוי שלך: "מי היא, מה היא מבינה בעסקים...", נעלבת? כלפי יו"ר גבר היו מגיבים כך?
"לאורך שנים של פוליטיקה, אני לא קוראת טוקבקים ולא נותנת משקל למה שכותבים. בסוף אני עושה את מה שאני טובה בו ויכולה להצליח בו. ולמי שאמרו לי את זה על המשביר, עניתי בהומור שבסוף זה תחום של אופנה וריטייל, וכמי שעושה ואוהבת שופינג מלא שנים, יש לי בו יתרון", היא שולפת את ההומור כנשק ואומרת שמי שיודע לנהל עושה את זה טוב בכל תחום שיגיע אליו, בתנאי שילמד אותו מהבסיס.
"אני אומרת את זה לנשים ובעיקר לצעירות בהרצאות שלי, תקפצו למים, אתן יכולות הכל. תתמידו וזה יהיה שלכן, וכמה שפחות רעשי רקע. כשאת חזקה ומאמינה בעצמך, רוצי. אני בחינוך כי זה לנשמה שלי, ופה ובחברות נדל"ן כי זה מעניין אותי, כל אחד והבחירות שלו".
ובכל זאת, נכנסת ללא ניסיון בענף הקמעונאות לתפקיד יו"ר של חברה בורסאית גדולה.
"הגעתי עם הרבה ניסיון בניהול, כולל הבנה בכספים והיבטים פיננסיים. בתקופת הקורונה, כיושבת ראש ועדת הקורונה בכנסת, יצא לי ללמוד את תחום העסקים, אבל ניסיון בתחום הריטייל לא היה לי, חוץ מזה שאני קונה מעולה", היא מחייכת. "ולכן כשקיבלתי את ההצעה מרמי שביט, הדבר הראשון שעשיתי היה ללמוד את התחום לעומק. אין דרך אחרת אלא להשקיע. קראתי את כל הדיווחים והדוחות לבורסה שהחברה הוציאה לאורך השנים, כדי ללמוד אותה טוב. הייתי בעבר בדירקטוריונים בתחומים חברתיים, אבל פה זו חברה ציבורית. גם באופי שלי אני אישה שלא מוכנה שיתקילו אותה וצריכה לדעת הכל, אז למידת התחום החדש הכניסה בי הרבה אש ועניין. בחודשים הראשונים רק למדתי, אחרי זה התאהבתי – גם בתחום, וגם במה שאנחנו עושים בתוך המשביר. זה היה ממש בראשית התהליך של הכניסה עם קנת' קול לאירופה. כל בוקר כשאני מגיעה לכאן, זה בדילוגים".
הקשר עם שביט נולד לאחר שעזבה את הפוליטיקה. כמו גורמים רבים נוספים שהציעו לה תפקידים שונים, גם שביט פנה אליה והציע לה לעמוד בראש הדירקטוריון של המשביר. שאשא-ביטון בחנה לא מעט אפשרויות ולקחה את מה שדיבר אל ליבה – למשל, תפקיד משנה לנשיא מכללת אורנים להכשרת מורים שאותו היא ממלאת מאז שנת 2024, ואז בינואר 2025 – תפקיד יו"ר הדירקטוריון של המשביר.
"היה לי ממש חשוב להתפתח למקומות ולתחומים חדשים ומאתגרים ולא להישאר רק במקומות שקל לי בהם. ניצלתי את היציאה מהפוליטיקה כדי לעשות את זה, וחוץ מזה, זו הזדמנות מצוינת להראות עוד צדדים שלי, ועוד לא ראיתם הכל", היא לוקחת אותי לסיבוב בשואו רום המסקרן, שעמוס בצבעי הקיץ הקרוב שממתינים על הקולבים, ויימכרו בקרוב גם בפלטפורמה הדיגיטלית של טרמינל איקס, ששייכת בין היתר להראל ויזל.
"זו פלטפורמה של הרבה מותגים ואנחנו עושים שיתופי פעולה גם איתם. בכל מקום שנוכל, נפתח את המותג, והקונים ירוויחו", היא מצביעה על הקולבים ומציינת שבקיץ הקרוב הוורודים והקאמל שולטים. "הלקוחות, גם גברים וגם נשים, מגיבים טוב לקולקציה, אנחנו רואים את זה במכירות. לפעמים כשאני מגיעה לסניף ורוצה לקנות מידה מסוימת ואומרים לי 'אין, נגמר הכל', אני אומרת 'מגניב, אנחנו מוכרים'. זו תחושה אדירה של הצלחה. המטרה היא גם לפנות יותר לצעירים, שנכנסים יותר ויותר לסניפים ולאתר ומגלים שאפשר לקנות אצלנו ליווייס וגם טומי הילפיגר במחירים מצוינים", היא אומרת ואגב, גם דרך "וולט", אפשר להזמין הביתה קוסמטיקה ואופנה מהמשביר, ושאשא-ביטון מדגישה שזה במטרה להכניס יותר קהלים צעירים לרשת.
הבית בקריית-שמונה: לחזק בכל הכוח
היא בת 53, בעלת דוקטורט בחינוך, נשואה לאילן, שאותו היא מכנה "ביטון" והוא קורא לה "שאשא". הם הורים לשלושה ומתגוררים בזכרון יעקב. בין 2015 ל-2024 הייתה שאשא-ביטון חברת כנסת וכיהנה בתפקידים שונים בכנסת ובממשלה, בהם שרת החינוך, חברה בקבינט הביטחוני-מדיני, יו"ר ועדת הקורונה בכנסת, שרת הבינוי והשיכון ויו"ר הוועדה לזכויות הילד בכנסת.
מאז פרישתה מהחיים הפוליטיים, היא משמשת כאמור החל מינואר 2025 יו"ר דירקטוריון המשביר 365, מאז נובמבר 2024 היא דירקטורית בלתי תלויה בחברת אלרוב נדל"ן ומלונאות, ובאחרונה אף נכנסה לתפקיד דירקטורית בחברת הנדל"ן המשפחתית מצלאווי. כמו כן, כאמור, מאז אוגוסט 2024 היא מכהנת כמשנה לנשיא מכללת אורנים.
היא נולדה בקריית-שמונה ואת ילדותה היא מתארת כ"ילדות מושלמת למרות הקטיושות, לגדול בקריית-שמונה זה לגדול בחממה, בתוך משפחה אחת גדולה. זו הוויה שקשה לתאר אותה, זה היה הטופ של הטופ והבית הוא עדיין שם".
הצפון מופקר כבר שנתיים וחצי. את ודאי כואבת וזועמת.
"אני שנים כבר אומרת שהצפון הוא יעד אסטרטגי בטחוני-לאומי של מדינת ישראל. כן, יעד ביטחוני, ואני מדגישה את האמירה הזו גם כאן. בלי צפון חזק, ישראל לא תוכל להיות חזקה. ולכן, אם לא יתכבדו קברניטי המדינה לחזק ובכל הכוח את הצפון, לא מחר, לא מחרתיים, אלא מיד היום, מדינת ישראל תתכווץ לתוך עצמה וקו העימות יהפוך להיות חיפה", שאשא-ביטון כועסת. "גם יישובי הצפון וגם יישובי הדרום הם הגדר הביטחונית החיה של מדינת ישראל, ואני אומרת את זה שנים".
מה בעינייך צריך לעשות?
"לנקוט בצעדים משמעותיים של עידוד עסקים וחיזוק הכלכלה המקומית בגבולות, עידוד של אוכלוסיות חזקות להגיע ולבנות את ביתן על ידי הקצאת קרקעות ובנייה במחירים אטרקטיביים במיוחד. כמובן חיזוק מערכת החינוך בצפון, הקצאת משאבים שתאפשר שיתופי פעולה אזוריים בין מוסדות החינוך אשר ירחיבו את ההיצע של מגמות ואפשרויות עבור התלמידים וחיזוק כוח ההוראה. בניגוד לתפיסה התודעתית, יש מערכת נפלאה בצפון, רבים וטובים הם יוצאי המערכת החינוכית הזו".
ומה חסר? מה לא עובד?
"חסרים בה משאבים ייחודיים שיאפשרו לה לצמצם את הפערים ולהציע לדור העתיד מגוון אפשרויות חינוכיות. זו כבר משימה של המדינה והיום היא נחוצה שבעתיים", אומרת שאשא-ביטון, ומוסיפה: "רוצים ניצחון? חיזוק הצפון באופן שציינתי והבטחת הביטחון בו זה הניצחון שלנו, ולא שום דבר שהוא פחות מזה.
"קריית-שמונה עברה הרבה משברים לאורך השנים, אבל תמיד קמה ותמיד ידעה לצמוח ולהצמיח מתוכה את מיטב הבנות והבנים שנמצאות ונמצאים בתפקידים ובעמדות מפתח בכל חלקי החברה הישראלית, בצבא, בעסקים, בהייטק. בכל מקום שתגיעי אליו, תפגשי אנשים מקריית-שמונה".
מערכת החינוך: "מיושנת ולא רלוונטית"
שאשא-ביטון גדלה בבית ימני למשפחה שהייתה ידועה כמוקד בליכוד בצפון.
מה אומרים בבית היום על המקום הנמוך שאליו הליכוד הגיע?
"כל החיים גדלתי כליכודניקית, אני מאלה שנלחמו על ביבי בשנת 1996, רצתי עם תינוק בעגלה כדי לעזור לו להיבחר, כי אז זה היה הליכוד. היום זה לא הליכוד שאני גדלתי עליו, לא בערכים ולא בשיח, וזה עצוב. בכלל, כל השיח הפוליטי ששומעים בכנסת קשה לי כאזרחית, קשה לי כאשת חינוך. ילדים מסתכלים על איך שהמבוגרים מתנהגים, אנחנו המודלינג שלהם, אבל כשהייתי אומרת את זה במליאה, צעקו לי 'תפסיקי להיות מורה'".
הפיכת מכללת תל חי לאוניברסיטה מוגדרת על ידה כמשימת חייה, גם כד"ר לחינוך וגם כבת קריית-שמונה. חשוב לה להדגיש את התפקיד המשמעותי שהיה לה במהלך הזה. מאוחר יותר היא תשלח לי הודעה: 4,700 סטודנטים בתל חי!
"עיר סטודנטיאלית משפיעה על כל האקו-סיסטם ואוניברסיטת תל חי ביחד עם קריית-שמונה הן גיים צ'יינג'ר לחיזוק הגליל, ממש כפי שקרה עם אוניברסיטת באר-שבע בנגב", היא אומרת. "העיר מרוויחה את הווייב הצעיר, האווירה, כוח הקנייה, התרבות והבילוי, מגדילה שירותים, כלכלה, תעסוקה, ואני גאה שהייתי חלק מהתהליך החשוב הזה, ושההחלטות שקיבלו עכשיו תוקף, התקבלו במסגרת תקופת הכהונה שלי. ניהלתי מאבקי איתנים כדי שזה יהיה דווקא בתל חי, בקצה של המדינה, ואני שמחה שזה קרה.
"רוצים ניצחון? חיזוק הצפון וקריית–שמונה והבטחת הביטחון זה הניצחון שלנו, ולא שום דבר שהוא פחות מזה. קריית–שמונה עברה הרבה משברים לאורך השנים, אבל תמיד ידעה לקום מהם"
"היה לי חלום כזה שאסע עם הנכדים שלי ביום מן הימים ואגיד להם 'אתם רואים, זה הדם שלי שהשקעתי כדי שהדבר הזה יקרה, זה חלום שהפך למציאות'".
הנכדים בדרך? הבן שלך התחתן. מזל טוב.
"נכון, הבן שלי התחתן ועכשיו אני מחכה לבשורה שאהיה סבתא, שזה גם חלום בפני עצמו", היא מחייכת, ובהמשך נגיע למשפחה ולילדים, אבל לפני זה מצב החינוך, שבוער בה.
בממשלת בנט לפיד הגשמת חלום חיים והיית שרת החינוך. מה יש לך לומר על מצב מערכת החינוך היום?
"נכנסתי כאשר מערכת החינוך שלנו הייתה במשבר מתמשך של הרבה מאוד שנים וזיהיתי שאם לא נשנה את השיטה שבה המערכת פועלת, אי-אפשר יהיה לעשות שינוי אמיתי. המערכת עדיין לא מעניקה את הכלים והמיומנויות שדרושים למאה ה-21. המשימה העיקרית של מערכת החינוך בעיניי היא ללמד את הילדים ללמוד".
ללמוד, או לתפעל את הצ'ט כדי שיכתוב להם את העבודות?
"ללמוד", היא מתעקשת. "כי היום זה הצ'ט, אתמול זה היה גוגל ומחר זה משהו חדש שאנחנו עוד לא יודעים מה הוא. בסוף, העולם כל הזמן מתקדם ואנחנו צריכים ללמד את הילדים איך ללמוד. בשביל להשתמש בצורה יותר טובה בצ'ט צריך לדעת לשאול את השאלות הנכונות, הרי מה זה פרומפט? את צריכה לדעת איך לכתוב שאלה מעמיקה כדי לקבל תשובה מעמיקה. לצערי, המערכת היום לא מכוונת לשם וגם לא למיומנויות מתקדמות אחרות. לטובת המורים אני חייבת לומר שגם הם רוצים להתפתח בתוך המערכת, אבל היא כל כך מיושנת ומכריחה אותם ללמד באותה שיטה, לאותן בגרויות מיושנות שמתקיימות כבר עשרות שנים. לכן הדגשתי שבשביל שהמערכת תהיה רלוונטית, חייבים לשנות את שיטת הבגרות שתחייב למידה אחרת, ולתת יותר אוטונומיה למנהלי בתי הספר כדי שיוכלו לנהל ולתכנן לטווח ארוך".
לשם הדוגמה היא מדברת על מערכת הגפ"ן, שמעניקה אוטונומיה ניהולית ופדגוגית למנהלי בתי הספר, כהתחלה טובה שהוכיחה שאפשר לעשות זאת. דבר נוסף וקריטי שהיא מדברת עליו, הוא החינוך של הגיל הרך, שדורש התערבות מעמיקה.
"הובלתי את הצעד הנדרש והעברתי את הטיפול בגיל הרך למשרד החינוך, אבל צריך להמשיך את התהליך, זו חובה שלנו עבור הילדים שלנו כדי להבטיח את שלומם", היא אומרת, ומוסיפה בטון כואב: "באתי לתפקיד החשוב של שרת החינוך בתקווה למלא אותו למשך שמונה שנים ולעשות מה שנדרש, אבל היה מי שהחליט אחרי שנה וחצי שזה נגמר. השארתי שם תוכניות שברור לי שאם הם לא יתממשו, מערכת החינוך לא תשתנה".
מי מונע מהתוכניות האלה לקרות?
"לצערי, הממשלה הנוכחית לא מבינה שבסוף מי שיושב בכיתות אלה הם הטייסים הבאים, הלוחמים הבאים, המנהיגים הבאים, הכלכלנים והמהנדסים של העתיד. המחר שלנו נקבע בכיתות ולכן השקעה בחינוך זה יעד אסטרטגי ראשון במעלה אם רוצים להיות חברה חפצת חיים. בסוף הכל מתחיל בחינוך. אם מזניחים את מערכת החינוך, מי ימציא את החץ הבא וכיפת ברזל הבאה, מי יקדם את הרפואה? יצעיד את הכלכלה קדימה? החינוך זה כיפת ברזל של העתיד. אני מקווה שבממשלה הבאה יבינו שהתוכניות שהובלתי אלה התהליכים שחייבים לקרות, ויעשו אותם באומץ. כי גם אם המערכת תישאר באותו המקום ולא תזוז אפילו צעד אחד אחורה, הפער ילך ויגדל. את יודעת למה? כי העולם לא מחכה לנו, הוא ממשיך לרוץ קדימה".
על שר החינוך יואב קיש היא מסרבת לדבר, אך מדגישה: "בסוף מתווה הלמידה שהצעתי בזמנו הוא בפוטנציאל לתת פתרון בדיוק במצבים אליהם נקלעה המערכת".
החזרה לפוליטיקה: רף הפניות נוסק
מעל הראיון מרחפת השאלה האם היא מתכוונת לחזור לפוליטיקה לקראת הבחירות הקרובות.
תחזרי לפוליטיקה?
"אם את שואלת לגבי הבחירות הקרובות, אז עוד לא קיבלתי החלטה, כי צריך להבין לאן זה הולך", היא אומרת ומראה הודעות שהיא מקבלת שאומרות שהיא חסרה וחייבת לחזור. "אשוב כשיהיה אפשר להתחיל לעבוד ולעשות דברים משמעותיים, ולא רק להיות שם. בסוף אני באה לעבוד, אין לי חיידק פוליטי, אני נמצאת במקומות שבהם אני יכולה להביא ערך מוסף. ואם אני לא יכולה להביא ערך מוסף, אני לא שם. זו הסיבה שיצאתי באמצע הקדנציה, כי ראיתי שאני כבר לא יכולה לשנות, אז קיימתי את ההבטחה שלי לעצמי".
"כל החיים גדלתי כליכודניקית, אני מאלה שנלחמו על ביבי בשנת 1996, רצתי עם תינוק בעגלה כדי לעזור לו להיבחר, כי אז זה היה הליכוד. היום זה לא הליכוד שאני גדלתי עליו, לא בערכים ולא בשיח, וזה עצוב"
איזו הבטחה?
"כשנכנסתי לפוליטיקה אמרתי שני דברים – לא אאבד את עצמי בדרך, ואם ארגיש שאני כבר לא יכולה להשפיע ולהזיז את המחט גם לא בקצת, אקום ואלך", היא כאילו מתזכרת את עצמה ואנחנו חוזרות לאביב-קיץ 2020, הימים הדחוסים שבהם כיהנה כיו"ר ועדת הקורונה וחטפה אש באשר להחלטות שנגעו להגבלת התנועה. "התעקשתי לפתוח את האפשרויות לציבור ולהכניס היגיון בשיגעון, לקבל החלטות פשוטות שהאזרחים יוכלו להבין ולעמוד בהן, ועל כך חטפתי הרבה מאוד אש מהשרים ומראש הממשלה נתניהו, עד כדי כך שהיו כתבים שאמרו לי שזו סוף דרכי הפוליטית. אלא שאני הייתי מוכנה לשלם מחיר פוליטי, ובלבד שלא אאבד את עצמי ואקבל החלטות שאני באמת מאמינה בהן".
חצי שנה לפני הבחירות, רף הפניות אל שאשא-ביטון מצד המתמודדים השונים בעלייה, אולם לדבריה את פני כולם היא משיבה ריקם. כרגע. "אם וכאשר אקבל החלטה מבטיחה לעדכן אותך ואת הציבור", היא חותמת את הנושא.
הטיקט הנשי: "אני בזכות מה שאני"
חינוך זה גם מודלינג. מה עם תת-ייצוג של נשים בתפקידי מפתח?
"אני לא מאמינה בשיח של תקרת זכוכית, כי הוא זה שגורם לילדות לגדול במחשבה שיש להן מחסום מעל הראש. אני גם לא מקדשת את העניין של לקדם אישה בגלל שהיא אישה, זה מקבע את התפיסה שצריך לדחוף נשים. אנחנו מספיק חזקות וטובות כדי להיות בכל מקום. יש הרבה נשים ראויות שהייתי רוצה לראות בעמדות מפתח, גם בפוליטיקה וגם בעולם העסקי, פשוט כי הן טובות, ולא רק בגלל שהן נשים. נשים יודעות להביא איתן משהו שהוא קצת אחר, ולכן אסור לנו לאמץ דפוסים של מנהיגות גברית. גם בפוליטיקה לא הסכמתי שישריינו אותי על הטיקט של היותי אישה. אני פה בזכות מה שאני מביאה".
אפרופו נדל"ן, החדשות הטריות הכי מסקרנות לגבי שאשא-ביטון כרגע הן לא האם תחזור או לא לפוליטיקה, אלא המינוי שלה כדירקטורית בחברת מצלאווי. חברת נדל"ן משפחתית ששווה לאחר הנפקה 350 מיליון שקלים.
איך נוצר כאן הקשר?
"את מבקשת ממני סודות מדינה", היא מחייכת. "זו חברה של משפחה מקסימה שהזמינה אותי למפגש לא פורמלי, ואחריו פנו אליי בהצעה, ויצאנו לדרך". וזו לא חברת הנדל"ן הראשונה ששאשא-ביטון מכהנת בדירקטוריון שלה. היא הצטרפה גם לדירקטוריון של חברת אלרוב של אלפרד אקירוב, שעליו היא אומרת: "איש מדהים שיש הרבה מה ללמוד ממנו".
לנשים קשה יותר להצליח בכנסת, בעסקים?
"גדלתי בחממה בקריית-שמונה, לא הרגשתי אף פעם מודרת על שום רקע, לא היה שיח כזה, לא עדתי ולא נשי, אולי לכן הרשיתי לעצמי לעוף. מעולם לא הרגשתי שיש משהו שיכול לחסום אותי. כשהתמודדתי בקריית-שמונה על ראשות העיר, אמרו לי 'למה לראשות? תתמודדי במועצה', אבל לגברים לא אמרו את זה. אז כמובן שהתמודדתי וסיימתי כסגנית ראש עיר. גם בפוליטיקה הארצית התמודדתי על כל מה שרציתי. מגדלים את הבנות שלנו מגיל צעיר על השיח של תקרת זכוכית שצריך לפרוץ, ויוצרים חסמים. אם לא תגידו 'תקרת זכוכית', אף אחת לא תחשוב שיש מחסום מעליה. אני גדלתי בבית שהאמין בנו, ולכן יכולתי להגשים כל מה שאני רוצה. אבא שלי היה בעל חברת הסעות ואמא שלי הייתה אחות מיתולוגית בקריית-שמונה, קוראים לה 'רחל שאשא, המלאך בלבן'. אמא שלי מדהימה ומודל עבורי".
ועכשיו בעולם העסקים, את הרבה פעמים האישה היחידה בחדר?
"דווקא פה במשביר אני ממש לא האישה היחידה בחדר. יש פה נשים חזקות, למשל, מי שמובילה היום את קנת' קול היא המשנה למנכ"ל גלית פלח, אישה חזקה, דוחפת ופושרית", היא מספרת ומיד מבקשת מגלית להיכנס ולהציג את עצמה. "גלית הרבה שנים פה, היא השראה, היא יודעת מה היא עושה וזה תענוג".
הטיפול בעסקים הקטנים: "אפס היכרות עם השטח"
בטן מלאה, שלא לומר בטנה מלאה, יש לה עם עניין הפטור ממע"מ בקניות אונליין ששר האוצר קידם והקפיץ מקניות בשיעור של 75 דולר ל-130 דולר, והיא זועמת: "לא ברור לי מה זו הדחיפה הזו להוציא את הכסף שלנו החוצה. בכל העולם עושים הכל כדי להשאיר את הכסף בבית, מטילים מכסים, ופה מוציאים את הכסף החוצה. אם אתם רוצים להוזיל עלויות לאזרח, תורידו ארנונה ומע"מ, כי בסוף מי שנפגע זה נותני שירותים, ספקים, עובדים, משפחות שמתפרנסות מתחום הקמעונאות. בתחושה שלי לא תמיד מבינים את כל המעגלים האלה ולא מבינים כמה אנשים מתפרנסים מחברה כמו המשביר. אני מצפה מהממשלה להוזיל את יוקר המחיה על ידי חיזוק העסקים ולא הוצאת הכסף החוצה. יוקר המחיה נבנה ממוצרי צריכה בסיסיים שבהם צריך לטפל - מחירי המים, הלחם, החלב, בהם צריך לטפל אם רוצים באמת להוריד את יוקר המחיה".
מה האתגרים שהמשביר מתמודד איתם היום, גם בהיותו בית כלבו יחידי, וגם מול האונליין?
"כשאת נמצאת בממשלה, את שומעת את המורכבויות של עולם העסקים בתקופות שונות, מלחמה, קורונה, מדינת ישראל יודעת לא מעט מצבים מאתגרים. למשל עם איראן, אנשים חשבו פעמיים האם כן או לא לקנות, שלא לדבר על כך שהחורף בישראל הוא לא באמת חורף וזה משפיע על תחום האופנה. את מכירה את הקושי מתוך הכנסת, יודעת שצריכה לעזור, אבל התפיסה שלך היא מבחוץ. לעומת המצב שלי עכשיו, כשאני מתמודדת עם האתגרים מבפנים. פתאום מבינים את התפיסות השגויות, את זה שאולי המחזורים גדולים, אבל הרווח התפעולי הוא ממוצע של 8 אחוזים, ומקבלים פרופורציות", היא מדגישה.
"לא הרגשתי אף פעם מודרת על שום רקע, לא עדתי ולא נשי. מגדלים את הבנות שלנו על השיח של תקרת זכוכית שצריך לפרוץ, ויוצרים חסמים. אם לא תגידו 'תקרת זכוכית', אף אחת לא תחשוב שיש מחסום מעליה"
מה המשביר עושה כדי לנצח את המשברים האלה?
"רמי שביט הוא דרימר, מסוג האנשים שחולמים ורואים קדימה, ובזכות התכונה הזו שלו אנחנו מקפידים כל הזמן להמציא את עצמנו מחדש, להפתיע, לפתוח חנויות קונספט, להקטין ולצמצם סניפים לא רווחיים. אחד האתגרים של המשביר זה להכניס קהלים חדשים ואת זה עושים באמצעות כניסה לוולט, למשל, שמכניסה אותנו לתודעה של קהל צעיר.
"גם הכניסה של קנת' קול לטרמינל איקס עוזרת, וכמובן באמצעות אתר האינטרנט שלנו, שמציג את כל המותגים שנמכרים במשביר כמו קנת' קול, כמו מותג ההלבשה התחתונה אית'ם, שהוא המוביל באירופה והוא בלעדי אצלנו. האתר מציע גם שירותים שקורצים לדור ה-Z כמו מועדי אספקה זריזים, לוקרים להחזרת חבילות, מדידה באמצעות AI ועוד. אנחנו רואים איך המאמץ הזה שאנחנו עושים באון ליין גם מביא אנשים צעירים יותר לסניפים. אפילו החברים של הילדים שלי, שרואים עליהם סווטשרטים מגניבים ושואלים מאיפה זה, מקבלים את התשובה 'מהמשביר'", היא מרוצה.
ומה לגבי העסקים הקטנים?
"המדינה חייבת לדאוג לעסקים הקטנים, ולהבין שזו לא פריבילגיה, אלא זו פרנסה של עשרות אלפי משפחות בישראל, וזה עדיין בלי שדיברתי על הנזק לכלכלת המדינה כאשר העסקים הקטנים נפגעים", היא אומרת, וזה גם מחזיר אותנו לשאלה הקודמת בעניין הרכישות ברשת.
"האבסורד הוא שכל המאבק על הפטור ממע"מ ברכישות ברשת התרחש רגע לפני פרוץ המלחמה עם איראן, ודווקא הסיפור הזה מדגים עד כמה חשוב וחובה למדינת ישראל לחזק את העסקים הקטנים והעסקים בכלל בתוך המדינה. ומה שעוד יותר עצוב זה שיכולנו להתכונן, היינו למודי ניסיון בטיפול בכלכלה בזמן משבר כבר בזמן ואחרי הקורונה, וכן בזמן המלחמה, ומה קורה בפועל כאשר נדרשים לתגובה עבור העסקים והמשק? שוב יש חזרה על אותן טעויות, אפס היכרות עם השטח, או התעלמות מכוונת מהאמת של החיים שכנראה דורשת פתרונות אמיתיים".
את אומרת דברים קשים. איפה היחס הזה בא לידי ביטוי?
"קודם כל במתווה החל"ת ומתווה הפיצויים, שהם מעוותים ואני מקווה שיתקנו אותם. גם ההחלטה להבחין בין מגזר ציבורי לפרטי ולתת עדיפות משמעותית בפיצוי למגזר הציבורי היא בלתי נתפסת. זה כאילו לכתוב באותיות קידוש לבנה 'אנחנו דואגים קודם כל לעצמנו ושהאזרחים יסתדרו בעצמם'".
זה לא כאילו. זה בדיוק ככה.
"ולכן אני מקווה שהם יתעשתו, כי עדיין לא מאוחר, ויאשרו קווי מתווה שמסייעים ותומכים בעסקים ולא פוגעים בהם".
לאחר קיום הראיון תוקן מתווה החל"ת כך שעובדים במגזר הפרטי שנעדרו חמישה ימים ברציפות מעבודתם ולא עשרה – יהיו זכאים לפיצוי. צעד בכיוון הנכון, אך חשוב לציין כי עבור בעלי העסקים המתווה עדיין חלקי ומלא בחורים.
חיי המשפחה: "צריך לדעת עם מי להתחתן"
"מי שמכיר אותי יודע שאני אמא בנשמה, אבל יש לצידי גם את ביטון", אומרת שאשא-ביטון ומתכוונת לבן הזוג אילן, שככה היא קוראת לו. "אני עם ביטון מגיל 16 והוא איתי לאורך הדרך, עם הרבה אמונה ותמיכה. צריך לדעת עם מי להתחתן, כי זה בהחלט מרגיש שלם כשיש מישהו בבית שתומך ומסייע", היא אומרת בחיוך, ואכן היא למדה את לימודי הדוקטורט תוך כדי שהייתה אמא לשני ילדים, סיימה אותו בגיל 29, תמיד עבדה והתנדבה, תוך כדי הקריירה האקדמית שלה נולדה בתה השלישית, מכאן נכנסה לפוליטיקה והכל עם הרבה מאוד תמיכה מהבית. "בלעדיו היה יותר קשה. הוא שותף מלא לגמרי לכל מה שהשגתי בחיי. עשינו את זה ביחד ויש לנו משפחה מהממת, שלושה ילדים מהממים – שני בנים גדולים בני 29 ו-27 וילדה בת 19 שהיא חיילת".
וקראתי שאת מבשלת מצוין.
"מבשלת ואופה בכיף, זה חלק מלהיות גם אשת משפחה. תמיד מרימים גבה על העניין של הבישול, הסדר והניקיון, חושבים שיש מלאכים קטנים שעושים את זה, אבל אני עושה את הכל בכיף ואומרת את זה בגאווה גדולה. זה חלק ממה שמשאיר אותנו מחוברים לחיים".
