"לפעמים אתה בעומק עזה ואין לך קליטה, וזה אחרי שכבר החלפת את חברת הסלולר הקודמת שאיתה בכלל לא הייתה קליטה. ואתה עולה לגג כדי לתפוס קליטה ולענות לספק של מאפים שהגיע בדיוק לעגלת הקפה שלך, וכשאתם מסכמים מה שצריך, אתה מנסה לשלוח תוך כדי גם שיבוצים של העובדים שלך, ולך גם תכניס מנהלי משמרת ותחנוך אותם כשאתה מגיע לעגלה במקרה הטוב פעם בשבועיים", אומר יובל תור, בעלים של עגלת הקפה "לכישה", בחבל לכיש. הוא בן 42, נשוי פלוס חמישה ילדים, וביחד עם השותף שלו, מאיר טל, שגם הוא מילואימניק שעושה מאות ימים בשנה ("אני בחטיבה 16 שזה חטיבת ירושלים ומאיר באוגדה 91 אוגדת הצפון"), הם מנסים לייצב את העגלה ואת החיים.
והם לא לבד. מאות אלפי משרתי מילואים בישראל מתאמצים כבר שנתיים וחצי להחזיק מעמד בין הסבבים הצפופים לבין שגרת הבית והעבודה, ומסקר שנערך על ידי Elevation בשיתוף "ידיעות אחרונות" עולה תמונה עגומה באשר להשפעת המילואים על הקריירה, ברמת היציבות התעסוקתית, ההכנסה וההתפתחות המקצועית.
הפגיעה השכיחה ביותר שעליה דיווחו הנשאלים נגעה לעיכוב בהתפתחות מקצועית או בקידום, אך דווח גם על פגיעה ביציבות ובהכנסה. בקרב עצמאיים בלטה במיוחד הפגיעה הכלכלית, כאשר 64% מהם דיווחו על פגיעה בהכנסה או בהיקף העבודה ושיעור המדווחים על פגיעה כלשהי הגיע ל-88%. עוד נתונים: מאז 7 באוקטובר, 53 אחוזים מהמילואימניקים או המילואימניקיות ביצעו שינוי תעסוקתי, ו-55% דיווחו על פגיעה גם בקריירה של בן או בת הזוג, כאשר רוב המשרתים אינם מרוצים מהמענה שהמדינה סיפקה.
Elevation היא חברת הכשרה המתמחה בפיתוח מיומנויות מקצועיות וטכנולוגיות המותאמות לצרכי שוק העבודה המשתנה. המחקר שנערך באמצעות IPANEL בשיתוף "ידיעות אחרונות", התבסס על מדגם מייצג של גילאי 25-60, יהודים שאינם חרדים, בהיקף של 3,192 משיבים, ומתוכם נותחו לעומק מעל ל-600 מילואימניקים שביצעו יותר מ-60 ימי מילואים מאז תחילת המלחמה.
נחזור לעגלת הקפה שבחבל לכיש שהקימו שני השותפים – תחזיקו חזק – ארבעה ימים לפני טבח ה-7 באוקטובר. הם הספיקו לעבוד שלושה ימים עד שכמובן הוקפצו למילואים שנמשכו חצי שנה רצוף עד מרץ 2024 ולמי בכלל היה ראש לחשוב על העגלה שהשאירו מאחור.
"מאז ה-7 באוקטובר שנינו עם יותר מ-400 ימי מילואים כל אחד - לומדים לנהל מרחוק עם כל המורכבות. בינתיים החזרנו את העגלה לפעילות תוך כדי הסבבים, וצריך לנהל מרחוק מלאי, להגיב להודעות של לקוחות וספקים ולהיות בתקשורת עם העסק גם כשאתה לא נמצא. עכשיו אנחנו בתוכנית פיתוח העסקים למילואימניקים של בזק, ומקבלים כלים שעוזרים בניהול ובנטוורקינג, מיתוג, התייעלות ועוד כדי להגשים את החלום ולפתח את עגלת הקפה לעסק תיירותי".
לקוח אחד בשבועיים
פז צפדיה, לוחמת בתותחנים בגדוד 403, היא מקעקעת שהקימה, או יותר נכון, התחילה להקים את העסק שלה באוקטובר 2023. אבל אז היא גויסה לסבב המילואים הראשון, ומה-7 באוקטובר עשתה 265 ימי מילואים, במספר סבבים. "הסבב הראשון נמשך שלושה חודשים שבמהלכם לא התעסקתי בכלל בעסק הקעקועים החדש שהקמתי. כשחזרתי מהסבב הראשון נכנסתי לאטרף כדי להרים את העסק, אבל במאי 2024 שוב גויסתי, ומאז השתנו לי החיים. בעקבות נפילות רבות של כטב"מים במרחב שלנו, חזרתי עם טראומה. הצלחתי לעבוד כמו שצריך אולי למשך חודש אחד, ואחרי זה היו לי שלושה חודשים שבהם לא עבדתי בכלל. לא הצלחתי לתפעל את הדיסוננס הזה ולחזור ממצב המלחמה וההלם לשגרה בתל אביב, שבה הכל נראה רגיל וזוהר וכולם יושבים בבתי קפה. הייתי בעיקר במיטה באאוט רציני".
ואז בדצמבר 2024 היא שוב גויסה. "בכל פעם שאת מנסה להרים את הראש מעל המים ולהחזיר את רצף עבודה, את מגויסת ושוב נכנסת ללופ ולא יכולה לקבוע תורים קדימה ללקוחות. היום יש לי כבר יותר כלים שרכשתי גם בעזרת 'קרן מחוברים - האקדמיה של בזק למילואימניקים'. גם הכרתי אנשים כמוני, מילואימניקים שחווים בדיוק את מה שאני חווה, והבנתי שאני לא לבד. מכל אחד מהם למדתי איך להתמודד, זכיתי לקבל אמפתיה והזדהות ממי שאכפת להם".
מה מצב העסק עכשיו?
"קשה עדיין לחזור, אין לי מספיק לקוחות. אולי לקוח בשבועיים. קשה לשמור על רצף ועל הכנסה קבועה במצב של חוסר ודאות, בטח כשמדברים שוב על גיוס ואת כל הזמן בהיכון. איך אפשר להיות בהיכון על המילואים ולשים תוך כדי רגל על הגז בעסק חדש?"
מחיר אישי כבד
תומר מאיר בכלל חלם להיות נגר והקים נגרייה בכפר האורנים, שם הוא מתגורר. אבל אז פרצה המלחמה והוא נקרא לשירות והיה חייב לשנות כיוון כי נגר לא יכול לעבוד מרחוק. הוא הקים לפני שנה וחצי בכפר האורנים את "פרינטיקס – מניעים לפעולה", עסק לשיווק דיגיטלי.
חתיכת אומץ כמילואימניק להקים עסק בתוך המלחמה.
"כן, אני קצין פיקוח טיסה בחיל האוויר, משרת מילואים פעיל עם 158 ימים ברצף בשנה שעברה, והשנה כבר עשיתי 85 ימים ואני עדיין בצו 8 כשאנחנו מדברים, וגם השותף שלי הוא מילואימניק, לוחם בצנחנים שבשנה שעברה עשה 300 ימים והשנה עשה ימי מילואים כמוני".
השניים הבינו שהם חייבים להכניס לעסק עובדים שיכולים לתפעל אותו בזמן שהם על מדים, והביאו חבר'ה לפני צבא שעובדים בעסק.
ואתם בשלט רחוק מהמילואים?
"זה טירוף מוחלט. דיסוננס שקשה להסביר. זה לעלות למשמרת כשאני יודע בראש שיש לי בכל רגע נתון 3-4 לקוחות שמחכים להצעות מחיר, אבל אני צריך כפקח טיסה להתנתק מהמספרים האלה, ולהתרכז רק במשימה כשהשותף שלי שהוא לוחם, בכלל מנותק ימים שלמים מהטלפון, בין אם בלבנון או בעזה. ויחד עם זה, ברור לנו שאי אפשר לוותר לא על המילואים ולא על העסק".
והמחירים?
"המחיר הכי כבד שאני משלם הוא אישי. בת הזוג והמשפחה שואלים אותי מה יותר חשוב לי – המילואים או הם. צריך כל הזמן להחליט מה אני מתעדף. יש לקוחות שלא מעניין אותם שזה עסק של מילואימניק. אכפת למישהו?", הוא אומר בעצב, "הם צריכים את המוצר ואם לא מקבלים עוברים לספק שעונה להם. כשאני לא נמצא, המתחרה שלי מתקדם ועוקף אותי ולכן הבאתי עובדים שמחליפים אותי כמה שאפשר...".
במסגרת קרן "מחוברים" של בזק, ניתנים לציבור המשרתים שלל כלים וקורסים בתחומי השיווק, שוק ההון, פיננסים, ראיית חשבון, AI (שעל פי הסקר מבוקש על ידי יותר מ-60 אחוז מהנשאלים). המטרה: להחזיר עסקים למסלול ולעזור להם לצמוח אחרי תקופת המילואים. מה שמתחבר מאוד עם הצורך בשטח, כאשר 88 אחוזים מהמילואימניקים העצמאיים מעידים שחוו פגיעה כלכלית בעסק.
לדברי טלי תובל, סמנכ"לית תקשורת תאגידית בבזק: "המלחמות האחרונות הותירו פגיעה קשה בעסקים עצמאיים, במיוחד כאלה שהוקמו בידי משרתי מילואים ובני משפחותיהם, עסקים שנבנו בעמל רב ונקלעו למשבר כלכלי, אובדן לקוחות וקושי להתאושש. האקדמיה שלנו מספקת כלים וליווי חיוניים לשיקום וצמיחה מחדש ומהווה ביטוי למחויבות ולהוקרה כלפי מי שנשאו בנטל בתקופה מהקשות שידעה החברה הישראלית״.
אפילו האקרובט בר ארזי, שעוסק באמנויות הקרקס והבמה, מתקשה לג'נגל במציאות הנוכחית כבעל עסק שחטף עצירה מוחלטת וכמילואימניק פעיל: "פורים ופסח זה 40 אחוז מההכנסה השנתית, הפסדים של עשרות אלפי שקלים. כעצמאי כל מה שאתה עושה זה עליך, כולל אימונים אקרובטיים ושיווק, ומענה לאנשים שצריכים הצעת מחיר מהירה ואני לא מגיב כי אני במילואים, והם עוברים לעסק הבא. אחרי 250 ימים במילואים, ברצף של חצי שנה מתחילת המלחמה חזרתי לעוד שני סבבים, ובעצם בכל פעם העסק לוקח עוד צעד אחורה", הוא אומר. לעומת זאת לצבא הוא זמין 24/7 ואומר שיגיע ככל שיידרש, אבל מצפה מהמדינה והצבא להבין ולתמוך.
הסמכויות נלקחו
עד עכשיו מתחילת המלחמה, ע', מהנדס שעובד בחברה טכנולוגית בדרום הארץ, עשה 350 ימי מילואים, חלק ניכר מהם כבר אחרי שנכנס לעבודה בתחילת 2024 בחברה טכנולוגית ותיקה בדרום. שני חברים שלו מהצוות נהרגו בתקרית שגם הוא היה בה בסכנת חיים, והתמיכה שקיבל ממקום העבודה שלו הייתה לדבריו ענקית. "אבל כבר כשסיימתי בקיץ הזה סבב של כמעט 80 ימים, איך שחזרתי הביתה, הרגשתי שכבר קשה לי לדבר עם הבוסים שלי, שהם פחות בתקשורת איתי, למרות שאני בתפקיד בכיר".
מה בדיוק קרה?
"בזמן שהייתי במילואים, המנהלים הבכירים לקחו ממני את העובדים שלי ופיזרו אותם במחלקות אחרות, לקחו ממני חלק מההחלטות שאני אמור לקדם ונתנו אותן לעובדים אחרים, לקחו ממני גם פרויקטים עתידיים כי לא יכולתי לנהל שום דבר מלבנון וזה הוריד ממני את היכולת להחזיק את התפקיד שלי.
"הרגשתי כמו מישהו שנזרק הצידה. גם ככה קשה לחזור ממילואים, אבל לחזור ולהבין שלקחו לך את העובדים, שלקחו לך את הסמכויות, שלקחו לך את ההחלטות. הייתי בשוק. פשוט התקדמו ואני המילואימניק נזרקתי. אז מצד אחד אני מבין אותם לגמרי, אבל לא הלכתי לטיול, אני במילואים, נלחמתי, איבדתי חברים, יש לי עוד חברים מאושפזים, ובעצם חזרתי למקום שלא התאמץ לשמור עליי".
ומה אתה מבין מזה?
"שאני פחות חשוב, שאפשר בלעדיי, שאפשר לוותר עליי, שלא באמת רוצים לעזור לי להשתלב בחזרה. וגם עכשיו קשה לי מאוד לדבר על זה", הוא אומר וקולו נשנק. "זה טרי".
ומתי הבנת שמשהו ביחס אליך השתנה?
"הרגשתי את זה בא, ובסבב הבא שלי, איך שחזרתי, אז אחרי שעברו 31 הימים של ההגנה מהחוק, נאמר לי שאני מוזמן לפיטורים כי צריכים לבחון את המקום שלי בחברה".
הקולגות שלך רמזו לך משהו?
"לא. הם כמוני היו בהלם. מהר מאוד אמרתי להם שלא נעים לחזור מכל הסבבים לתחושה שלא צריכים אותך, למצב של אי יציבות, ובעצמי כבר התחלתי לחפש עבודות אחרות. ועדיין זו תחושה ממש לא נעימה".
ועכשיו אתה שוב במילואים.
"כן ואני מקווה שאחרי המילואים האלה שאמורים להימשך כמה חודשיים, אתחיל לחפש עבודה חדשה ואצליח לחזור לחיים, לילדים שלי, למשפחה ולעבודה נורמלית".
ומה אומרת בת הזוג?
"כל המשפחה עזרה לי, פה כן הרגשתי תמיכה. כולם במשפחה שלנו עושים מילואים ומבינים את המצב".
67 שקלים למילואימניק
אבי שניר הוא בעצמו מפקד מילואים ביחידה מובחרת שתפר מאות ימי מילואים מאז ה-7 באוקטובר, והבעלים של חברת ההכשרה Elevation, שערכה את הסקר. "כמפקד ביחידה מובחרת, אני מלווה מקרוב את מאות הלוחמים שתחת פיקודי ומבין מהשטח את הצורך של המשרתים", הוא אומר ולכן יודע להביא את הפתרונות התעסוקתיים. למשל את התוכנית Tech Troop - להכשרת כישורים ממוקדת, ליווי תעסוקתי וחיבור ישיר לתעשייה ולמעסיקים. התוכנית מתבצעת בשיתוף שירות התעסוקה, צה"ל ומשרד הביטחון, כדי ללוות משרתי ומשרתות מילואים בצעד הבא שלהם. כך למשל, חברות הייטק וחברות טכנולוגיות שמממנות עבור המשרתים ובני ובנות זוגם הכשרה שנועדה לסייע להם לנהל עסק קיים או לעשות הסבה לתחום שונה, סיוע תעסוקתי גם לאלמנות ויתומי צה"ל וכן מענה לאתגר הפיטורים השקטים.
שניר משבח את קצין המילואים הראשי תא"ל בני בן ארי, שלדבריו פועל ללא לאות למען המילואימניקים ומשפחותיהם. "כמפקד אני אומר שהמזל שלנו כמשרתים שבני בן ארי הוא הקמל"ר. הוא קשוב וביחד עם הצוות שלו מעניק לנו פתרונות מעולים. גם הפתרונות שאנחנו מקבלים משירות התעסוקה הם טובים, אבל מה שהממשלה לא מבינה זה את עומק הפגיעה התעסוקתית במשרתי המילואים, וזה לא משהו שפיצויים יכולים לטפל בו.
"יש כאן מצב שבו לוקחים אנשים בגילאי העבודה הכי משמעותיים שלהם, שזה 20 עד 40 ובכל פעם מנתקים אותם מהעסק והעבודה שלהם ולא מבינים שאחוז ניכר מאיתנו נמצאים בקריסה כלכלית תעסוקתית. ומה המדינה מקצה להכשרות מקצועיות למשרתים? 20 מיליון שקלים עבור מאות אלפי משרתי מילואים. כשפורטים את זה לאדם, מקבלים 67 שקלים למילואימניק. זה נראה למישהו הגיוני? מה אפשר לעשות עם סכום כזה? זה אפילו לא פלסטר. צריך להקצות עשרה מיליארד שקלים כדי לתת מענה משמעותי, אבל את הסכומים האלה נותנים לא לנו, אלא לציבור שלם שמשתמט. וזה מה שאני רואה אחרי יותר מ-700 ימי מילואים. וכולנו ככה. אנחנו מבינים את גודל השעה ואין שום דבר שיעצור אותי או את החברים שלי מלבוא למילואים, אבל במקביל צריך להיות ציר שדואג לעניין התעסוקתי.
"הטכנולוגיה רצה מהר,והמדינה צריכה להבין שבזמן שבועת ה-AI מתפוצצת בכל העולם, על משרתי המילואים של מדינת ההייטק מתפוצצים דברים אחרים בלבנון ובעזה, ולכן חובה להמשיך לגייס חברות ותוכניות הכשרה למען משרתי ומשרתות המילואים ולהקצות לזה את כל המשאבים הנדרשים. כי אם ימשיכו לתת 60 שקלים לאדם להכשרה, זה לא יעבוד. וגם צריך לדאוג שלמעסיקים יהיו מספיק משאבים כדי להחזיר את האנשים לעבודה".
גם הסקר מעיד על כך שרק 10% סבורים שהמדינה נותנת מענה מלא לפגיעה בעסקים, 34% הגדירו את המענה כחלקי ו-53% ציינו כי המענה לא היה מספק או שלא ניתן כלל.
שלושה מוקדי טיפול
תא"ל בני בן ארי, קצין המילואים הראשי של צה"ל, משבח עמוקות את המשרתים. "נתחיל מזה שזהו הגיוס הגדול ביותר שהיה לאורך שנותנו כמדינה, והוא כזה גם במשך וגם בעצימות, כאשר אנחנו במלחמה בקנה מידה היסטורי. מלחמה שבמהלכה אנחנו נלחמים בשבע-שמונה זירות במקביל ומעצבים את המזרח התיכון ואת חיי ילדנו לחמישים השנים הבאות. ותוך כדי הלכנו ופיתחנו פתרונות מילואים בתוך מציאות משתנה, כאשר אנחנו כל הזמן רודפים אחרי המציאות ומתאימים את המענים. הרי לא דומה היום החמישים של הלחימה, ליום המאה ולא ליום ארבע מאות, באתגרים שהמצב מציב בפני המשרת ומשפחתו, כשהכל מלווה בהמון פיקים וחוסר ודאות", אומר בן ארי ומדגיש שזו הפעם הראשונה שמדינת ישראל מנסה לטפל לא רק במשרת עצמו, אלא גם בעבודה שלו, בילדים, במשפחה, בכלכלה ובתעסוקה שלו וכמובן בחוסן של המשפחה בתוך מציאות משתנה.
ועדיין, משרתי המילואים מעידים שהתמיכה שניתנת להם לא מספיקה. העסקים שלהם נפגעים. המשפחות שלהם נפגעות. הם מפוטרים וצריכים לחשב מסלול מחדש. הקמל"ר מסכים לקביעה הזו.
"הדבר שהכי משפיע על המשרת הקרבי שחי את המלחמה בצורה של סבבים זו המשפחה הגרעינית, עמוד התווך המרכזי שמעניק את הכוח לעמוד באתגרים. האתגר השני והוא עצום, זו התעסוקה, כי בלי ביטחון תעסוקתי המשרת יתקשה לבוא לסבב המילואים הבא. לפני המלחמה הנוכחית, מילואימניק פעיל היה מגיע ל-20 יום בשלוש שנים. היום אם מישהו יעשה מספר כזה של ימי מילואים, אעצור אותו על השתמטות, אבל אנחנו לא יכולים לקרוא לאנשים לעשרות ימי מילואים בשנה, בלי לדאוג למעטפת, כולל הצד התעסוקתי שמצריך טיפול בשלושת קודקודי המשולש: המעסיק, המשרת ובן או בת הזוג שגם העבודה שלהם נפגעת ממילואים בהיקפים כאלה", הוא מדגיש.
לדבריו, "אחד האתגרים הכי גדולים זה להיות עצמאי ומילואימניק פעיל בהיקפים כאלה ועוד יותר כשאתה מפקד, והרבה מהמילואימניקים שלנו הם או עצמאים או בכירים מאוד בתפקידי ניהול – כלומר הם מפקדים גם בצבא וגם באזרחות, וזה יצר לנו אתגר גדול. רבים לא הצליחו להחזיר את העסקים בין הסבבים והיה לנו ברור שצריך לתת לזה מענה דרך קרן הסיוע ורשות המיסים. אז אנחנו מפתחים ומדייקים את הכלים שלנו תוך כדי תנועה, כדי לעזור להם לשמר את רמת ההכנסה, לייצב את העסק, לשמר מאגר לקוחות", אומר תא"ל בן ארי.
תמריצים למעסיקים
רס״ר במיל' דני רובין, עשה כ-400 ימי מילואים מאז 7 באוקטובר, ובחודש האחרון שוב מצוי בשירות אינטנסיבי וחווה עצירה של החיים האישיים והעבודה. "אמנם לא פוטרתי, אבל בזמן שקולגות מסביבי מתקדמים, צוברים ניסיון ובונים את הקריירה - אני פשוט דורך במקום כבר כמעט 3 שנים. האיסור לפטר ל-60 יום ומענקים הם ממש לא פתרון, הם פלסטר לאיבר שהוא כבר גדוע", הוא אומר בכאב.
רובין הוא חלק מתנועת "ישראל 2050" שהחברים בה מבינים שנדרש שינוי שמתחיל מלמעלה - בראש ובראשונה, מצד נבחרי ציבור צעירים - שמכירים על בשרם וחווים את הצרכים ואת הכשלים, ויידרשו לממש את התוכניות שממתינות זמן רב על שולחן הממשלה, כמו שיפוי מלא למעסיקים, תמריצים להעסקת מילואימניקים ובני משפחותיהם, הכשרות על חשבון המדינה והעדפה אמיתית למילואימניקים בתעסוקה ובמכרזים.
ויש גם את עניין הפיטורים השקטים. שכירים שחזרו מהסבב השלישי והרביעי וגילו שמישהו במקום העבודה קיבל את תחומי האחריות ואת הקידום והעלאות השכר במקומם, מתמודדים עם מציאות קשה, והם אלה שהצביעו בסקר על כך שנאלצו לחשב מסלול מחדש בקריירה.
תא"ל בן ארי מדגיש כי "לצד זה יש גם מי שעוזבים מקום עבודה כי המלחמה הייתה עבורם גם זמן לחשיבה והם החליטו לשנות כיוון, בין אם הם רוצים לשפר את רמת ההכנסה, או מחפשים עשייה חדשה עם משמעות אחרי מילואים כל כך משמעותיים וערכיים".
עוד הוא מציין שבכל הקבוצות הללו יש אוכלוסיה אחת משותפת שמתמודדת כבר שנתיים וחצי עם האתגר הכי גדול – והם הצעירים שעברו משירות סדיר למילואים תוך כדי המלחמה. "נוצר מצב בשנים האלה שלא שחררנו מסות של אנשים מהצבא לשוק האזרחי, או כי עיכבנו להם שחרור מהסדיר, או כי איך שהשתחררו קראנו להם לעוד מילואים, והם הבינו שאין להם סיכוי למצוא עבודה לטווח ארוך. יש גם סטודנטים שהתואר שלהם התארך ולא יצאו עדיין לשוק העבודה, ופתאום הם יוצאים ויש שוק של מעסיקים וכמות הקופצים על כל משרה גדולה וזה פוגע בדיוק בדור הג'וניורים, שעזב הכל ויצא להילחם על המדינה. ולכן כשלוקחים את כל המפה, המספרים בסקר שאתם מציגים לא מפילים אותי מהכיסא, וזו האחריות שלנו כמדינה לדעת לתת לזה מענה".
אתה חושב שבמשרד האוצר מבינים את האתגר?
"אני משוכנע. יש לנו שם פרטנרים שדוחפים כל הזמן לכיוון הנכון. למשל האוצר ומשרד הביטחון קבעו שהמעסיק מקבל מה-7 באוקטובר שיפוי רטרואקטיבי של 20 אחוז על התנאים הסוציאליים שהוא ממשיך לשמור לעובד, וזה מיליארדים, וכסף שעד עכשיו המעסיקים נשאו בו לבד. זה שינוי משמעותי ואני מקווה שימשיך לעתיד".
דבר נוסף שהמדינה מבינה היום הוא שעליה לתמוך במעסיקים שמתעדפים העסקת מילואימניקים. "פעם אם העסקת מילואימניק, תתמודד. היום, המדינה מבינה שהיא צריכה לתמוך במעסיק כזה, לתת לו למשל הטבות במכרזים ואני מקווה שנצליח להגיע גם להטבות במס".
את כל המהלכים האלה צה"ל מריץ בשיתוף עם משרד הביטחון, משרד האוצר, שירות התעסוקה בראשותה של המנכ"לית הנחושה עינבל משש, וכמובן הביטוח לאומי, ובן ארי מעיד שכל הגופים רתומים במאה אחוז למהלך.
למה שוב המדינה התעוררה מאוחר?
"כי במלחמה הזו, בכל פעם שחושבים שיודעים לאן הולכים, מגיע טוויסט בעלילה ומאלץ אותנו להתאים את התוכניות למציאות המשתנה. המדינה שמה מיליארדים על סיוע למשרתי המילואים, יש החלטות ממשלה, אבל זה עדיין לא משיג את המציאות. בסוף, המילואימניקים מתייצבים ומבצעים את המשימות שלהם בצורה מדהימה, למרות העומס ואנחנו כמדינה חייבים להם בענק. היום המדינה וצה"ל ומשרד הביטחון מכירים במחירים שמילואימניקים משלמים, ולוקחים אחריות לתת פתרונות ומענים שיעזרו לאנשים להתמודד", מסכם בן ארי ונוסך מעט אופטימיות בלב.
פורסם לראשונה: 00:00, 28.04.26
