אחרי יותר משנה של עיכובים בכנסת ו-30 שנה מאז שהרפורמה הזו הומלצה על ידי מבקר המדינה, ועדת הכלכלה בראשות ח"כ דוד ביטן, צפויה לדון הבוקר (ראשון) בהצעת החוק להקמת רשויות תחבורה מטרופוליניות.
זהו מהלך שעשוי לשנות באופן משמעותי את אופן ניהול התחבורה בישראל. הצעת החוק מבקשת להעביר חלק מסמכויות התכנון והניהול התחבורתי ממשרד התחבורה אל רשויות מטרופוליניות-אזוריות שיפעלו בשלב הראשון בגוש דן ובירושלים, ובהמשך גם בחיפה ובבאר-שבע. לפי ההצעה, הרשויות החדשות יקבלו סמכויות רחבות בניהול תחבורה ציבורית, קביעת מדיניות תחבורתית, תכנון נתיבי תחב”צ, ניהול תנועה, חניה, תשתיות, רמזורים ואכיפה.
1 צפייה בגלריה
מי יחליט עליו? נתיב תחבורה ציבורית בתל־אביב
מי יחליט עליו? נתיב תחבורה ציבורית בתל־אביב
מי יחליט עליו? נתיב תחבורה ציבורית בתל אביב
(צילום: מוטי קמחי)
כיום כמעט כל שינוי תחבורתי, החל מהוספת תחנת אוטובוס ועד שינוי מסלול קו או תוספת תדירות, מחייב אישור של משרד התחבורה. תומכי המהלך טוענים כי המשרד אינו יכול להיות מחובר באופן מלא לצרכים המשתנים בכל עיר ורחוב בישראל. למעשה, משרד התחבורה תומך בחוק אך רוצה להשאיר בידיו סמכויות מסוימות בניהול התחבורה ברשויות וצפוי לדרוש נציג מטעמו ברשות החדשה שתקום.
הכנסת תנסה להעביר את החוק לפחות בקריאה ראשונה לפני היציאה לבחירות, כך שיהיה ניתן להמשיך מאותה נקודה בכנסת הבאה והסיכוי להעבירו סופית לא יירד לטמיון. אלא שהדרך להגיע להסכמות באשר לנוסח החוק, לא הולכת להיות קלה. אחת השאלות המרכזיות היא אילו ערים ייכללו בכל מטרופולין ועד כמה רחב יהיה תחום ההשפעה שלו. במטרופולין תל-אביב למשל, יש רשויות שמעוניינות להיות חלק מהפורום, בהן גם ראשון-לציון, בעוד גורמים אחרים סבורים שהפורום צריך להיות מצומצם יותר ולהתמקד בעיקר בערי הליבה כמו תל-אביב, רמת-גן, גבעתיים ובני-ברק.
גם הפערים האידיאולוגיים בין הערים צפויים להקשות על גיבוש מדיניות אחידה. בעוד תל-אביב מקדמת באופן אגרסיבי תחבורה ציבורית, שבילי אופניים וצמצום השימוש ברכב פרטי, ערים שכנות מחזיקות לעיתים בגישות שונות לחלוטין.
הפוליטיקה סביב החוק היא גם בתוך הממשלה עצמה. במשרד האוצר תומכים בביזור סמכויות ובהעברת כוח לשלטון המקומי. מנגד, במשרד התחבורה מבקשים לשמר חלק מהשליטה והפיקוח.
לקראת הדיון פירסמה קואליציית “מנתבים מחדש”, הכוללת בין היתר את ארגון “15 דקות”, “תחבורה בדרך שלנו”, “ישראל בשביל אופניים”, “מגמה ירוקה” וארגוני תחבורה וסביבה נוספים, שורת הסתייגויות להצעת החוק. בארגונים טוענים כי בנוסח הנוכחי משרד התחבורה עדיין שומר בידיו כוח רב מדי. הארגונים דורשים לצמצם את סמכות שר התחבורה למנות יו”ר לרשות לתקופה של עד שלוש שנים, ולהפחית את כוח ההצבעה של נציגי הממשלה. מנגד הקואליציה דורשת לצרף נציגים של ארגוני נוסעים למועצות הרשויות ולקבוע מנגנוני ערעור מהירים יותר לרשויות מקומיות שייפגעו מהחלטות הרשות המטרופולינית.