כשהמורה למתמטיקה המליצה להוריה של מאיה לוגסי לוותר על חלום המדע של בתם ולהפנות אותה למסלול מציאותי יותר כמו גננת, איש לא העלה בדעתו שהתלמידה מאשדוד, בת להורים עולים ממרוקו שבקושי יודעים קרוא וכתוב, תעמוד יום אחד בראש הגוף שאחראי על ההשכלה הגבוהה בישראל. אבל ד"ר מאיה לוגסי, שסיימה תיכון בלי בגרות מלאה, לא שוכחת לרגע את הדרך שעשתה.
"שתיים מאחיותיי נולדו עם תסמונת שנקראת די-ג'ורג', על שם החוקר שגילה אותה, ומתבטאת בעיכוב התפתחות ובחוסר הבנה של סיטואציות חברתיות", היא מספרת. "כבר בגיל תשע הבנתי שכדי ללמוד למה האחיות שלי מתנהגות בצורה שונה אצטרך להיות מדענית, אבל בכיתה ט' המורה למתמטיקה אמרה להורים שאני תלמידה שלא מתאימה לחשיבה מתמטית, והמליצה להם שאהיה גננת ועובדת סוציאלית".
הסלילה אותך.
"הסלילה אותי. אבל אז אמא שלי ז"ל שאלה אותי: 'יא בינתי, מה תרצי להיות כשתהיי גדולה?', אמרתי לה 'מדענית', והיא אמרה לי משפט שהולך איתי עד היום: 'כל מה שתרצי את יכולה, ואעזור לך'. סיימתי את התיכון עם חמש יחידות בכימיה, ביולוגיה, אנגלית, אבל עם אפס יחידות במתמטיקה".
ואיך קופצים מכאן לעתיד?
"קרש הקפיצה הראשון היה בצה"ל. נקלטתי ביחידת 8200 ואחרי חצי שנה, אני בקושי רב"ט, ומפקד היחידה דאז פנחס בוכריס ניגש ואמר לי 'מאיה, אנחנו רוצים לייצר עתודה פיקודית והשם שלך עלה, יש רק בעיה אחת, למה אין לך תעודת בגרות מלאה?', ועניתי לו: 'אה זה קל, כי אני לא טובה במתמטיקה'".
ואיך הוא הגיב?
"המפקד, שנראה בעיניי אז הכי קרוב לאלוהים, צחק לי בפנים ואמר 'את מבינה שמה שאת עושה פה בחצי שנה האחרונה זה ניתוחים אנליטיים וחישוביים מורכבים שהם הכי חשיבה מתמטית? טוסי לי מהעיניים ותחזרי עם בגרות'. וזו הייתה הפעם הראשונה שבה הרגשתי שרואים אותי. לא יודעת מה היה קורה איתי אם לא הייתי פוגשת בפנחס בוכריס, שבעצם לחץ על הכפתור".
אחרי לימודי אקסטרני במתמטיקה חזרה ליחידה עם בגרות, ובוכריס מינה אותה להיות מפקדת צוות.
זה היה בשנים שעוד היו הרבה פחות נשים ב-8200.
"נכון. זה היה ב-1998, סיימתי את השירות כמפקדת צוות והבנתי שאני רוצה ללמוד לימודים גבוהים. הבעיה הייתה שהייתי חייבת לעזור להורים עם שישה אחים ואחיות. מה שהציל אותי זה המסלול במכללת אחווה בקריית מלאכי, שהמצטיינים בו מתקבלים ללימודי המשך באוניברסיטת באר-שבע. נקלטתי באחווה הקרובה לבית, ואחרי שהצטיינתי בשנה הראשונה עברתי לבן גוריון", היא מדגישה את חשיבות המכללות בהנגשה של לימודים אקדמיים בפריפריה.
אחרי שהאקדמיה שינתה את מסלול חייה, היא רואה כיום, לדבריה, בתפקידה כמנכ"לית המל"ג שליחות: לפתוח את שערי ההשכלה הגבוהה בפני צעירים וצעירות מרקעים מוחלשים ולהעניק להם את ההזדמנות ששינתה את חייה.
עם שיעור של 22% של סטודנטים וסטודנטיות מהפריפריה, לוגסי מאמינה שהאקדמיה בישראל בכיוון הנכון מהבחינה הזו. "יותר מכך", היא אומרת, "יש מגוון של אוכלוסיות שהייצוג שלהם באקדמיה עולה – חרדים, יוצאי אתיופיה, ערבים שמהווים כבר 19 אחוז באקדמיה, כמעט כמו שיעורם באוכלוסייה".
הבינה שינתה הכול
בראיון ל"ממון" מדברת ד"ר לוגסי על אתגרי הבינה המלאכותית שטורפים את הקלפים באקדמיה, על התפקיד המתגמל שעליו ויתרה כדי לעמוד בראש המל"ג, על שיעורן הנמוך של נשים בתארים מתקדמים, על מי שמפקפקים במינוי שלה, וגם על הרגע המכונן ההוא בילדות שהניע אותה לפרוץ את תקרת הזכוכית.
במציאות של בינה מלאכותית ועולם משובש, כאשר אפילו תואר שלישי לא נחשב היום ככרטיס מעבר אל העתיד, המוסדות להשכלה גבוהה ניצבים בפני צורך נואש להמציא את עצמם מחדש, להתאמץ ולהישאר רלוונטיים. "ה-AI לא מייתר את האקדמיה, אלא מאתגר ומשנה אותה, ולכן אנחנו חייבים להיות ערוכים לקראתו, לבצע שינויים גם ברגולציה, גם בתשתיות, גם בהוראה וגם במחקר".
זו אמירה קצת נאיבית כאשר היום יותר יעיל ללמוד לנסח פרומפטים מאשר ללמוד לתואר.
"ולכן צריך לחשוב איך שומרים על האקדמיה לא רק מצוינת, אלא רלוונטית", היא מדגישה.
תחת כנפיה של המועצה להשכלה גבוהה שבראשה עומדת לוגסי 57 אוניברסיטאות ומכללות, 336 אלף סטודנטים ותקציב של 15 מיליארד שקל בשנה. כדי להתמודד עם המציאות המתאגרת הקימה המועצה שתי ועדות ששותפים בהן גם התאחדות הסטודנטים, גם אנשי תעשייה, נציגות מהמוסדות האקדמיים ואנשי ציבור - ושבודקות את השפעת הבינה המלאכותית על הוראה, למידה ומחקר, במטרה להגיע לפיילוטים ולהמלצות פרקטיות שניתן יהיה להטמיע כבר במהלך השנה הקרובה.
מה למדתם מהדיונים הללו?
"שכל מה שהכרנו בו כאקסיומות השתנה. למשל, אם עד לא מזמן הייתה נהירה למדעי המחשב, אנחנו רואים עכשיו ירידה בביקושים ועלייה בהתעניינות ב-AI ומדעי הנתונים. אם עד לא מזמן ככל שצברת יותר ידע הסיכוי שלך להשתלב בשוק העבודה גדל, היום הבינה מנגישה את הידע בלחיצת כפתור, והדגש עובר למיומנויות וכישורים ויכולת לבדוק את הקוד שה-AI כותב. ולכן דמות הבוגר שעלינו להוציא מהמוסדות צריכה להיות מצוידת בכישורים חיוניים כמו חשיבה ביקורתית, עבודה בצוות, יכולת למידה עצמית. את כל אלה שוק העבודה יצטרך, והבינה לא יכולה להחליף", היא אומרת.
המוסדות האקדמיים בישראל חווים מאז 7 באוקטובר יחס עוין בעולם האקדמי הבינלאומי. למגמה הזו כבר יש ועלולות להיות השפעות שליליות דרמטיות על שיתוף הפעולה עם גופי מחקר בעולם ועל איכות המחקר בישראל. לוגסי יזמה את הקמת "המטה למלחמה בחרם", שנולד בשיתוף עם ור"ה — ועד ראשי האוניברסיטאות והמכללות — במטרה לנסות ולתת מענה לתופעה. "כאשר חוקרות וחוקרים ישראלים מתמודדים עם קושי בהגעה לכנסים בינלאומיים, כאשר פחות פרסומים שלהם מתפרסמים בעולם, כאשר מומחים בינלאומיים פחות מגיעים לוועדות הבינלאומיות בישראל שבהן מאשרים תוכניות לימוד, תפקידנו לפעול. אנחנו מאמינים שהאקדמיה יכולה להיות בדיוק הגשר, גם במצב גיאופוליטי מורכב".
איזה גשר? הביקורת על ישראל במוסדות אקדמיים בעולם נוסקת. מרצים ישראלים מסורבים בקבלה לאינטרנשיפ, להתמחויות.
"ההתנגדויות ששומעים עליהן נקודתיות", לוגסי מתעקשת. "לצערי המגמה שאנחנו רואים היא דווקא של חוקרים וחוקרות ישראלים שמשולבים במיטב המוסדות בחו"ל, ולעיתים אף משתקעים שם. אנחנו משקיעים 614 מיליון שקל בשתי תוכניות, 'אור' ו'בראשית', כדי למנוע בריחת מוחות ולהשיב חוקרים וחוקרות ישראלים מחו"ל".
ואולי גם הפוליטיזציה של המוסדות – עד כדי סתימת פיות למרצים שמציגים דעות אישיות – מגרשת אותם מכאן?
לוגסי לא מתרשמת: "הקמפוסים שלנו חייבים להיות מרחב בטוח ומכבד שמנהל שיח אחראי תוך שמירה הדוקה על החופש האקדמי, על החוק ועל גבולות ברורים בתקופה כל כך רגישה עבור החברה הישראלית. בסוף, מה שנתפס כפוליטיזציה אלה הם אירועים נקודתיים בתוך מוסדות ספציפיים. האחריות של המוסדות האקדמיים ושלנו היא לשמור על הביטחון האישי בקמפוסים ולייצר מצוינות מחקרית, שתוביל ללכידות".
לכידות כאשר בשטח יש יותר קריאות ללימודים בהפרדה?
"יש התאמות, הן כידוע ספציפיות ומיועדות לחברה החרדית", לוגסי ממשיכה ושומרת על ממלכתיות מאופקת.
אבל רק לאחרונה הצעת החוק של ח"כ סון הר-מלך, המבקשת לאפשר מסלולי לימוד נפרדים לגברים ונשים גם לתארים שניים לא טיפוליים, זאת אומרת להרחיב את הסטטוס-קוו, עלתה לקריאה שלישית. זה יהיה אסון להשכלה הגבוהה.
"המל"ג מאפשרת מגוון רחב של מענים לימודיים לבוגרי החינוך החרדי, הן בשילוב בקמפוסים הרגילים והן כתוכניות בהפרדה, כאשר ההפרדה היא בעיקר בתואר הראשון ובקמפוסים ייעודיים דוגמת המח"רים. באשר לתואר השני, רק מוסדות אקדמיים שקיימו תארים שניים בהפרדה לפני שנת 2017 מאושרים להמשיך בקו הזה, כחלק מסטטוס-קוו הסטורי. אני כן חושבת שצריך לאפשר התאמות ספציפיות לאוכלוסייה החרדית, שיאפשרו לקבוצה גדולה יותר לבוא ללמוד. 19 אלף חרדים לומדים היום באקדמיה, ואנחנו משקיעים חצי מיליארד שקל בעידוד אוכלוסיות מגוונות - ערבים, יוצאי אתיופיה וחרדים - להגיע לאקדמיה, שהיא המנוע הכלכלי וגם החברתי, וצריכה להיות מגוונת כדי לאפשר לכלל האוכלוסיות להשתלב בה. בהיותנו מדינה ללא משאבי טבע, המשאב שלנו הוא האנשים היצירתיים, הידע והחוסן הלאומי".
"ויתרתי על תפקיד בכיר ומאוד מתגמל בתעשייה האווירית כדי להגיע לתפקיד במל"ג, ועשיתי זאת תוך אמונה בכוחה של האקדמיה לעשות שינוי, כמו שעבורי היא שינתה את החיים"
את מתעקשת ללבוש ממלכתיות, אבל קצת מתעלמת מהמציאות. 19 אלף סטודנטים חרדים הם טיפה באוקיינוס של היעדר לימודי ליבה.
"אני מכירה במציאות, ולכן פועלת בכל דרך כדי לעודד את האוכלוסייה הזו לגשר על הפערים, גם באמצעות מכינות קדם-אקדמיות. לכולנו ברור מה המשמעות של שילוב אוכלוסיות מוחלשות באקדמיה, גם בהיבט הכלכלי אבל לא פחות חשוב — החברתי".
התואר הראשון במשפחה
ואת המשמעות הזו היא מכירה מקרוב. מאוד. היא בת 46, נשואה ל"יוסי המדהים", כלשונה, יזם בתחום הנדל"ן, והם הורים לשני בנים ובת ומתגוררים במועצה אזורית לכיש. את ילדותה העבירה באשדוד, כאחת מבין שישה אחים ואחיות, בת להורים ממרוקו ללא השכלה.
התואר בבן גוריון הפך את לוגסי, כלשונה, ל"דור ראשון להשכלה גבוהה" במשפחתה, וממנו חשבה שתצא לשוק העבודה, אבל אז השיגה פרויקט מחקר בתחום הביולוגיה המולקולרית: "הבנתי שעם ממוצע הציונים שלי בתואר ראשון, אני יכולה גם להיכנס לתואר שני בלי לשלם על הלימודים וגם לקבל מלגת מחייה בתמורה לזה שאני מתרגלת".
לוגסי עברה לחקור – תחזיקו חזק – פרחים, או ליתר דיוק את פרח הליזיאנטוס, מחקר שאותו ביצעה בשיתוף עם חקלאים ממו"פ חצבה בערבה, ושיצר שינוי משמעותי במחזור הצמיחה של הפרח. "באחד הלילות, כשאני מול המיקרוסקופים, זיהיתי תופעה בפרח הליזיאנטוס שלא זוהתה קודם על ידי עולם הביולוגיה ומדעי החיים. פרסמנו על זה מאמר, ובעקבותיו האוניברסיטה הציעה לי לעבור למסלול משולב וחדשני שהקפיץ אותי ישר לדוקטורט. הייתי בת 26, כבר נשואה, הבאתי ילד בכל תואר. ההחלטה שלי הייתה שאני לא בוחרת בין משפחה וקריירה, לא מוותרת על שום דבר. בן נולד בתואר הראשון, ליהיא נולדה בתואר השני וניתאי בתואר השלישי, שעסק כבר בבקרה על תהליך הפריחה בשושן הצחור, מחקר שבעקבותיו קיבלתי מיליון יורו למחקר שלי".
מיליון יורו?
"לגמרי. זה מסלול שדורש להציג שיתוף פעולה עם אוניברסיטה באירופה, אני בחרתי באוניברסיטה בהולנד".
את, מאיה לוגסי מאשדוד, מלמדת את ההולנדים, אלופי העולם בבורסה לפרחים.
"נכון, אבל זה היה בזכות זה שאני מאשדוד ומצה"ל ומישראל — התכונה הכי בולטת של הישראליות זו היצירתיות. הבעיה שהתמודדנו איתה הייתה מועד הפריחה של השושן הצחור, והפתרון היה לעשות מניפולציות גנטיות שבעזרתן שלטנו במועד הפריחה".
איך ההולנדים הגיבו?
"הם התלהבו מהפתרון היצירתי, וברמה האישית מצאתי חמישה גנים בשושן הצחור שמעודדים פריחה, ועד היום נקראים על שמות בני המשפחה שלי. בזכות הפתרון שלנו, החקלאים הישראלים מצליחים לנצל את העונה הקרה באירופה כדי לגדל פה את השושן ולשווק אותו בטיימינג הרלוונטי לחג המולד. זו דוגמה מצוינת למחקר שהוא בעל השפעה יישומית, וזה חלק ממה שאנחנו במל"ג מובילים גם עכשיו - העברת ידע ומסחור ידע בין האקדמיה לתעשייה".
הפחד מבריחת מוחות
את הדוקטורט שלה בהנדסה גנטית וביו-אינפורמטיקה, שילוב של מדעי הנתונים בהקשרים של ביולוגיה, היא הקדישה לאמה ז"ל ולאביה יבדל"א, שעליהם אומרת לוגסי שהעניקו לה חום ואהבה ונסכו בה ביטחון. "אני דוגמה אחת מני רבות ליכולת של חינוך מהבית וחינוך באקדמיה להוות מוביליות חברתית-כלכלית", היא מציינת, ומכוונת את דבריה בעיקר לנשים באקדמיה, שהן אוכלוסייה שחשובה מאוד לליבה. "בישראל 60 אחוז מכלל הסטודנטים הן נשים. נשמע מספר טוב, נכון? גם 41 אחוזים מקרב כל לומדי מדע וטכנולוגיה ומתמטיקה הן נשים, אבל ככל שמתקדמים כדי למצוא את השיעור שלהן בקרב פוסט-דוקטורנטיות וסגל בכיר, נחשפים לפער שקיים בייצוג נשי גם בצמרת שוק העבודה, גם בצמרת השירות הציבורי, בצמרת הצבא והדירקטוריונים. המערכת לא מותאמת לצרכים של 51 אחוז מהאוכלוסייה, ולא מותאמת לעבודה בעולם החדש, כדי לאפשר לבני זוג ששניהם רוצים קריירה לגדל ילדים. לא ייתכן שרק 25 אחוז מקרב הפרופסורים מהמניין הן נשים. אנחנו צריכות לקבל את המעטפת הרלוונטית, בטח בשלבי התארים המתקדמים, כשאנחנו כבר אמהות ורוצות להיות אמהות מעורבות".
ומה עם האבות? להם אין צרכים? הקריירות שלהם מתנהלות יפה מאוד.
"אנחנו רואים שהאבות בוחרים להמשיך את הקריירה, ולעומתם יש פחות נשים שבוחרות להיות בראש ולהוביל מדיניות, ולכן במל"ג החלטנו לתת מענה קונקרטי לנשים - גם תוכנית 'קו המשווה' כדי להגדיל את שיעור הדוקטורנטיות ובכלל נשים בעולמות המדע והטכנולוגיה, גם להציב מלגות ייעודיות בסך 36 אלף דולר לשנה לפוסט-דוקטורנטיות מצטיינות וגם להעניק מלגה לדוקטורנטיות וסטודנטיות מצטיינות בהייטק בשיעור של 60 אלף שקל בשנה. מבחינתנו, כל חוקרת שנושרת מהמסלול האקדמי היא הפסד ישיר לבסיס הידע הלאומי".
הסכומים מפתים, אלא שלא כולם מוכנים לחיות במדינה שבה הממשלה מצפצפת על מערכת המשפט, אז הם עוברים לחקור ולחיות בחו"ל.
"המדינה שלנו מורכבת ומאתגרת, והתפקיד שלנו במל"ג ובכלל באקדמיה הוא לדאוג לייצר בתוך המערכת גם מצוינות וגם רלוונטיות, כדי לוודא שהילדים והילדות שלנו בוחרים להישאר כאן, גם בגלל התנאים אבל גם מתוך אינטרס אישי. בסוף, גם כיום, האקדמיה שלנו נחשבת מהטובות והמתקדמות בעולם, והחוקרים והחוקרות מבית היוצר שלנו מבוקשים גם באוניברסיטאות ובשוק העבודה בעולם".
וזה מפחיד אותך.
"מאוד", היא מהנהנת. "אני הייתי רוצה לדאוג לכך שהם יבחרו להשתקע בארץ, כי בסוף המקום הכי טוב לחיות בו למרות המורכבות והאתגרים הוא מדינת ישראל".
שוק העבודה משתנה
ושוב, השאלה הגדולה היא מה עושים כל הסטודנטים הללו כשהם יוצאים מבריכת האקדמיה וקופצים למים הסוערים של שוק העבודה בעידן הבינה המלאכותית. היכן פוגשות תוכניות הלימוד את הצרכים בשטח ואת דרישות המעסיקים? לוגסי מכירה את האתגר. כמי שהחלה את דרכה כסמנכ"לית מחקר, פיתוח וחדשנות בקרן רש"י, שם הובילה מיזמים לאומיים בתחומי המדע, החינוך והטכנולוגיה, ובהמשך כיהנה בתעשייה האווירית כסגנית הסמנכ"לית לניהול ידע תאגידי, כדירקטורית ב"אלתא" וכדירקטורית בקרן לחיילים משוחררים, היא ראתה מקרוב את הפערים שבין החומר הנלמד לבין צורכי המשק, ומביאה כדוגמה את הצורך הדחוף בזמן המלחמה במהנדסי מערכת לפיתוח החץ.
"אלה אנשים שהיו חסרים לנו, והיינו צריכים לבנות תוכניות ייעודיות כדי להפוך מהנדסים לפרודוקטיביים בתחום הזה. הפערים שגילינו בין ההכשרות לבין הצורך בשטח הבהירו לי שתפקיד האקדמיה הוא בין היתר לתת מענה לצורכי המשק והחברה, ותפקיד התעשייה היא להיות שותפה בהכשרת ההון האנושי. לכן יצאנו בקול קורא של 120 מיליון שקל לשישה מוסדות בפריסה ארצית, במטרה לפתוח פארקי אקדמיה-תעשייה בתוך הקמפוסים, ובצורה הזו להנגיש את עולם התעסוקה לסטודנטים תוך כדי הלימודים", היא מדגישה ומציינת שזוהי גם אחת הדרכים שיעזרו לפתור את משבר הג'וניורים, כדי להוביל לכך שחוקרים וסטודנטים עובדים יחד כבר במהלך הלימודים.
השאלה המשמעותית היא איך מושיבים את כל התוכניות האקוטיות הללו על מערכת חינוך רעועה, שעדיין מתגמלת את מוריה השחוקים במשכורות מבישות, שסוחבת שש שנים של קורונה ומלחמה, ומנוהלת על ידי שר חינוך שעסוק בחנופה פוליטית הרבה יותר מאשר בשיקום הנדרש. וכך שומעים יותר על הורים כמו לינוי בר גפן שבוחרים להוציא את ילדיהם ממערכת החינוך המסורתית.
"המערכת לא מותאמת לצרכים של 51 אחוז מהאוכלוסייה. לא ייתכן שרק 25 אחוז מהפרופסורים מהמניין הן נשים. אמהות צריכות לקבל מעטפת רלוונטית בשלבי התארים המתקדמים"
איך האקדמיה יכולה להישען על מערכת חינוך יסודית ותיכונית שהיא בבחינת קנה רצוץ?
"בסופו של יום הסטודנטים והסטודנטיות שמגיעים לאקדמיה, לא חשוב מאיזה רקע ועם איזה פער, הם החוקרים והחוקרות, המהנדסים והמהנדסות ולא פחות חשוב המנהיגים והמנהיגות של המחר. התפקיד שלנו באקדמיה הוא להכשיר ולהכין אותם לעבוד בעולם משתנה ועתיר אי ודאות, באמצעות רכישה והקניה של כלים ומיומנויות, שאותם גם הבינה לא תוכל להחליף", היא מדגישה ומוסיפה: "חשוב לי להגיד שהתפקיד שלי הוא תפקיד מקצועי, ושאת הפוליטיקה אני משאירה לפוליטיקאים. המטרה שלי היא להוביל את המערכת להיות עדכנית, יוזמת ומצוינת, ולשמחתי יש לי בארגון צוות נפלא ומסור, שאגב רובו נשי, והממשק שלי עם שר החינוך בכובעו כיו"ר המל"ג הוא ממשק טוב מאוד ומקצועי".
את המינוי שלה ליוותה הרמת גבה, מכיוון שלא הגיעה אליו מתוך האקדמיה ולפי הטענות ההיכרות שלה עם צורכי האקדמיה שטחית ולא מספקת. בנוסף, נשמעו טענות על כך שלא דייקה בהגדרת התפקיד שלה בתעשייה האווירית בקורות החיים, וגם על כך שהמועמדות שלה הובאה לוועדת האיתור על ידי השר קיש, וכי למשפחתה יש זיקה לליכוד. "המינוי שלי הוא מקצועי ולא פוליטי", היא מדגישה בתוקף בתגובה. "כל התהליך נעשה פעם אחת על ידי ועדת איתור שכללה גם בכירים מהאקדמיה, והאישור הסופי מתקבל על ידי ועדת דותן, בראשות השופטת שולמית דותן, וקיבלתי באופן נחרץ את ברכתם. לדעתי לתפקיד המנכ"לות נדרשים יכולות וכישורים של מנהלת שאותם אני מביאה לאחר 20 שנה במגזרים שונים, גם ציבוריים וגם תעשייה, ויש יתרון גדול לבוא בעיניים חדשות ולהתאים גם את המגזר הציבורי לסטנדרטים הניהוליים של העולם העסקי ולחזק את הערכים. ויתרתי על תפקיד בכיר ומאוד מתגמל בתעשייה האווירית כדי להגיע לתפקיד במל"ג, ועשיתי זאת תוך שליחות אמיתית ואמונה בכוחה של האקדמיה לעשות שינוי, כמו שעבורי האקדמיה שינתה את החיים".
לטענות נגד הדרישה שלה להעלאת שכרה ועל הוצאות חריגות בלשכתה היא הודפת בטענה שמדובר ב"רכילות בלבד" ושהכול נעשה בהתאם לנהלים.
ומה את חושבת על תפקודו של השר קיש?
"אני שמה פוליטיקה בצד. יואב קיש מתנהל מולי במקצועיות ונותן לי רוח גבית לכל הפעולות שאני רוצה לבצע. בעבר עבדתי גם מול השרים שאשא-ביטון ובעיקר מול גלנט, והעבודה הייתה מאוד מקצועית".
והיכן עוד יש לאקדמיה ולמל"ג אתגרים עתידיים?
"יש לנו דרך ארוכה: לעסוק בהנגשה גם בקרב אוכלוסיות מגוונות וגם בהיבט המגדרי, לחבר את האקדמיה לצורכי המשק והחברה, לשמור אותה בחזית הטכנולוגיה והמחקר ברמה העולמית. גם תחום מקצועות הרפואה והפארא-רפואה הוא אתגר שמדינת ישראל מתמודדת איתו. בשנים האחרונות הבנו עד כמה אנשי בריאות הנפש הם חלק מהחוסן הלאומי שלנו. עשינו דרך בהגדלת מספר הסטודנטים בלימודי רפואה - השנה התחילו 1,448 סטודנטים וסטודנטיות, זה פי שניים לעומת חמש השנים האחרונות".
אפרופו מחקר, את לא מתגעגעת למיקרוסקופ ולפרחים?
היא סוף-סוף מחייכת ומתקלפת מחליפת הרשמיות: "שאלה מצוינת. אני מאוד מתגעגעת למחקר, אבל בסוף אני אישה של אנשים, ולאורך כל הקריירה שלי אני בוחרת לעבוד עם אנשים ובייחוד לקדם נשים, כי אני מאמינה שיש לנו יכולת להשפיע, ומקווה שיותר נשים תבחרנה להגיע לתפקידים בכירים במשק ובחברה".
ומהו הדבר הכי מפתיע שלמדת על פרחים כשחקרת אותם?
"שבסוף, כמו בני אדם, הם מגיבים לחום ואהבה".
