הם חוששים שלא ימצאו מקום עבודה אחר בגילם המתקדם ושלא יצליחו לפרנס את משפחתם - כך מרגישים 600 עובדי מפעל טכנולוגיית להבים BTL בנהריה, שבתוך שבועות ייפרדו מהמקום שבו עבדו רובם מעל לשלושה עשורים. "לא מעט עובדים כאן עברו את גיל 50, מי ייקח אותנו עכשיו?", אומר סייף מחמד, שהועסק במפעל 29 שנה.
בעקבות הפרסום אמש ב"ידיעות אחרונות" ו-ynet על סגירת המפעל אותו הקים התעשיין סטף ורטהיימר ז"ל ב-1968, פנה מרכז האופוזיציה בוועדת הכספים, ח"כ ולדימיר בליאק (יש עתיד), ליו"ר הוועדה ח"כ חנוך מילביצקי (ליכוד) בדרישה לקיים דיון דחוף בנושא. על הפרק עומדים פיטורי 600 עובדים, שצפויים לסיים את העסקתם עד אוגוסט הקרוב. בכך יסתם הגולל מעל המפעל התעשייתי האחרון שנותר בתוך העיר.
אתמול, ברחבת המפעל ובין מכונות הייצור הרועשות, התאספו העובדים ושיתפו זה את זה בתחושותיהם הקשות ובחששות מפני העתיד. העובדים הוותיקים - מרביתם בשנות החמישים לחייהם - דורשים ממשרד הכלכלה ושאר הגורמים הרלוונטיים במדינה, להתערב מיידית במציאת פתרונות תעסוקה יציבים באזור קו העימות, לפני שהמרחב ייקלע גם לאסון תעסוקתי.
הבטחות השווא
מחמד (56) מיאנוח-ג'ת, עובד 29 שנים במפעל. אתמול בצהריים עמד בשערי מקום עבודתו ואמר בהתרגשות: "בצבא מסמנים על החגורה את הפז"מ ומחכים לרגע השחרור. כשיצאתי מהבקו"ם לפני שלושים שנה בכיתי והיה קשה לי לעזוב, ומה אתה חושב שאני מרגיש עכשיו? אני פה כבר שלושה עשורים והפיטורים הם הדבר הכי קשה שקרה לי בחיים".
הוא מסביר כי "בניתי פה את הבית שלי, גידלתי ילדים ונכדים ואכלנו מהצלחת כאן. את החיים שלי קשרתי במקום הזה. רוב העובדים פה הם בני 50-60 - גיל בעייתי. לאן נלך? אמרתי לכבוד השר ניר ברקת, שר הכלכלה, שביקר אצלנו כשהודיעו בהנהלה על הכוונה לסגור את המפעל בדצמבר 2022, שאין לי לאן ללכת בגיל כזה. היו לי דמעות בעיניים. הוא בא אליי, לחץ לי את היד, וגם לו היו דמעות. זה חימם את הלב. הוא הבטיח לי שיהיה בסדר, אבל תראה מה קורה עכשיו".
רוקן סעיד, יו"ר ועד העובדים של "טכנולוגיית להבים BTL", הבהיר כי הנהלת החברה נותנת לעובדים הטבות וסיוע בכניסה לפרק החדש בחייהם, וזאת בהתאם להסכם הפרישה שהושג בהסתדרות העובדים. בחודש הבא ידאגו בעלי החברה הזרים לקיים יריד תעסוקה ויאפשרו לעובדים לקבל שירותי ייעוץ מיסוי, לצד פיצויים מוגדלים שנקבעו בהסכם מאוגוסט 23', אך הבעיה המרכזית נותרה מול מוסדות המדינה, שאינם מייצרים עוגני תעסוקה חלופיים במרחב הגיאוגרפי של קו העימות ולא נראה שמחוברים לאירוע.
"עכשיו זה רגע האמת. ההבנה שנגמר הסיפור. שלמרות הליווי שכל העובדים מקבלים, יוצאים לדרך חדשה", אומר סעיד. "כשאתה מדבר על אנשים מבוגרים עם ותק של 30 ו-40 שנה שצריכים למצוא כעת פרנסה, יהיה להם לא פשוט כי מפעלים אוהבים לקחת את הצעירים", הוא מציין בצער.
הכעס על הממשלה
"המדינה צריכה לתת מענה לתעסוקה שלנו באזור הזה, תשעה קילומטרים מגבול לבנון. ציפינו שלא ישאירו אותנו לבד. איפה הממשלה?", תוקף סעיד. "ציפינו לליווי ושיתנו לנו כלים ומשאבים להחזיר את העובדים למעגל העבודה ולהבטיח את עתידם כאן. פנינו בעבר לממשלה ולכנסת וביקשנו שיתנו יד. מה יעשו 600 בתי אב שימצאו עצמם עכשיו מובטלים בלי תעסוקה, או שייאלצו ללכת לעבודות שאינן מתאימות להם?".
סעיד מודאג מהטלטלה שתעבור על המפוטרים: "תחשוב מה המחיר שזה עושה כאן לנפשות של אנשים שהמקום הזה הוא בית עבורם. פיצויי הפיטורים המוגדלים שיקבלו זה לא הכל. כולם פה יודעים שלא ימצאו עוד מקום כזה. בכל השנים אמרו לנו שכל עוד יש מטוסים בשמיים המפעל ימשיך לפעול ולהתפתח - מי דמיין שהוא ייסגר ולאף אחד לא יהיה אכפת יותר. איפה כל מערכות הכלכלה והתעסוקה במדינה שיתגייסו לוודא שיש פתרונות לעובדים פה? אני קורא להם להגיע לכאן, לא להפנות את הגב למציאות פה, גם אם אנחנו בצפון ותחת אש כבר כמעט ארבע שנים ורחוקים כל כך מהם. בעלי החברה מאמריקה לא אמורים למצוא פרנסה לאנשים שנמצאים פה. אנחנו רוצים את המדינה שלנו כאן איתנו בצרה הזאת".
מכתבי הפיטורים הנוכחיים חותמים גסיסה איטית שנמשכת, כאמור, מפברואר 2022, אז נחשפה לראשונה הכוונה של "פראט את ויטני", להעתיק את קווי הייצור לארצות הברית. בתחילת השנה הנוכחית פוטרו 600 העובדים הראשונים וכעת יוצא לפועל גל הפיטורים השני והאחרון.
במכתבו ליו"ר ועדת הכספים הדגיש ח"כ בליאק את עומק הפגיעה הכלכלית באזור: "לסגירת המפעל צפויות להיות השלכות קשות על כלכלת הצפון ועל שוק התעסוקה באזור, בתקופה מאתגרת, כשעסקים ועובדים סובלים עקב המלחמה המתמשכת והשפעותיה". ח"כ בליאק הוסיף כי "מעבר לפגיעה הישירה במאות עובדים ובבני משפחותיהם, מדובר במכה משמעותית לעסקים מקומיים, לספקים ולשרשרת הייצור הנשענת על פעילות המפעל".
