יבגני דיברוב (38) הוא המנכ"ל והשותף המייסד של חברת הסייבר הישראלית Armis, שעשתה את האקזיט הרביעי בגודלו בהיסטוריה של ההייטק המקומי כשנמכרה לחברת ServiceNow בכ-8 מיליארד דולר. עלה מאוקראינה כילד, גדל בשכונת שעריים ברחובות, אמו עבדה תקופה בקטיף הדרים לפרנסת המשפחה, שירת בצבא ביחידת הטכנולוגיה 81. נשוי ואב לילדה.
תוכנית מנהלים פרק 1
מה הדבר הכי גרוע שהמתחרים שלך אומרים עליך, אבל האמת היא שהוא נכון?
"מדברים הרבה על הקיצוניות שלי, אני מדבר על עסקים במושגים של חיים ומוות. אם לא חושבים בצורה הזאת, אז הפסד הוא משהו שמקבלים אותו, וכשמקבלים אותו מוצאים סיבות למה זה בסדר להפסיד".
מה ההחלטה הכי טובה שעשית כמנהל?
"להיות בשטח. תמיד עם העובדים והמנהלים שלי, להיות איתם ביחד בשוחות. גם היום אני טס המון, פוגש בשטח את הלקוחות. שום דבר לא מחליף את הנוכחות בשטח, את הפידבק שאתה מקבל על המוצר ועל הביזנס".
מה המיתוס הכי גדול על ניהול שגילית שהוא לא נכון?
"מדברים המון על ניהול, תיאוריות, ספרים, פודקאסטים, תארים שלמים באוניברסיטה. אבל בסוף אין כמו on the job training, להיות תמיד בשטח, עוד ועוד ניסיון, שום תיאוריה ושום למידה לא תחליף את זה".
מה גורם לך להידלק? להתאהב ברעיון או בהצעה עסקית?
"התחרות, להיכנס לביזנס חדש, איך נלחמים ומנצחים. אין שום דבר שמדליק ומרגש אותי יותר".
עכשיו הפוך, מה מכבה אותך?
"קשה לי ומוריד לי כשאני שומע אנשים שחצנים, אם אתה לא רעב ולא צנוע, אתה לא יכול להיות מספר אחת. כשאתה שחצן ומעריך את עצמך יותר מדי, אז בסוף מישהו יכול לתת לך בראש ולנצח אותך".
אם אתה מתעורר מחר בבוקר כשר האוצר של ישראל, מה ההחלטה הראשונה שאתה חותם עליה?
"לדחוף כמה שיותר אוכלוסיות לשוק העבודה, חרדים וערבים. לשמור על האתוס היהודי-ציוני של עבודה קשה בטירוף ושאיפה למצוינות, תמיד להיות הכי טובים".
בקליקת ההייטק קשה יותר להיות מישהו כמוך שנוטה ימינה בתפיסה הפוליטית שלו?
"אני לא חושב. יש ימנים בהייטק, אני חושב שעל 80 אחוז מהדברים יש הסכמה מאוד רחבה. גם הקולגות במרכז-שמאל מאוד-מאוד אוהבים את המדינה".
להיכנס לפוליטיקה הישראלית זה משהו שמדגדג לך קצת?
"תמיד מדגדג כי אני רוצה להשפיע, רוצה שיהיה טוב למדינה. יש אלי גם טלפונים ואני מקבל הצעות ממפלגות אבל יש לי עכשיו אחריות מאוד גדולה לבנות עם ServiceNow את הביזנס סייבר הכי טוב בעולם".
בעוד 5 או 10 שנים נראה את יבגני דיברוב בתוך הפוליטיקה הישראלית?
"בהחלט יכול להיות, בהחלט".
אם לא היית יזם טכנולוגיה ואחרי אקזיט של מיליארדים, באיזו עבודה אחרת היית רוצה לעסוק?
"היה לי חלום להיות שחקן כדורסל. לצערי לא הייתי מספיק גבוה, נשארתי 1.83 וההסתברות להיות ב-NBA הפכה למאוד קטנה, ואם אני לא יכול להיות בטופ, אני לא עושה את זה יותר".
חלק מהקולגות שלך שעשו כסף גדול קנו קבוצות כדורגל וכדורסל, זה מדגדג לך גם?
"זה תמיד היה חלק מהחלום שלי לרכוש קבוצת כדורגל וקבוצת כדורסל. בהחלט יום יבוא".
את מכבי תל-אביב בכדורסל שאתה אוהד כבר תפס לך קולגה, אריק שטילמן מחברת ההייטק ראפיד.
"יש לי זמן, אני לא בלחץ".
זאת חייבת להיות קבוצה שאתה אוהד?
"כן, זה יהיה קשה לי אם לא. זו צריכה להיות קבוצה בארץ, לא בחו"ל. בארץ זה כיף. יהיה לי קשה להיות בקבוצה שאני לא אוהד מגיל צעיר".
וזה מחזיר אותנו למכבי תל-אביב.
"נכון, בסוף מכבי תל-אביב, כדורגל וכדורסל, זה תמיד נשאר סביב זה. זה כבר יותר מדי שנים, מעל 30 שנה, שאני אוהד את הקבוצה".
עבור ההצלחה האדירה שלך עם Armis, מה המחיר האישי ששילמת? מה המחיר שהמשפחה משלמת?
"הלו"זים הם מאוד קשוחים. אתה כל הזמן בעניינים, אין זמן שהוא חופש, אני לא יודע להתנתק, אני גם לא רוצה להתנתק. הכרתי את אשתי, שרין, בסוף 2018, כש-Armis הייתה במיליונים בודדים של הכנסות. היום אנחנו באזור חצי מיליארד הכנסות, עברנו כברת דרך, המון טיסות שלי לכל מקום. המון פעמים שמעכשיו לעכשיו אתה חייב לטוס לשבוע. יש לנו תינוקת, תיכף בת שנתיים, זה מקשה מבחינת הזמן, מבחינת זה שהראש שלך כל הזמן, כל הזמן חושב רק על הניצחון".
כמה מזה קשור לרקע שלך, ילד בן 4 שעלה לישראל מאוקראינה, ילדות בשכונת שעריים, משפחה חד-הורית, אמא שלך אפילו קטפה תפוזים כדי לפרנס את המשפחה.
"אני חושב שזה שילוב של רעב וחינוך. הרעב גורם לך לרצות כמה שיותר, אתה מגיע ממקום שאין לך הרבה. אבל החינוך מאפס אותך לתעל את הרעב הזה למקומות הנכונים. לתעל את הרעב לעבודה קשה, ללמוד עוד, להעריך את מה שהמדינה והחברה נותנות לך כדי להצליח ולקחת את הכלים האלה לעבודה קשה, לא להתלונן, אלא ללכת ולנצח".
רועי כ"ץ
(מתוך הפודקאסט Be.po)
על מה אתה אוהב להוציא את הכסף שלך?
"חופשות טובות עם אשתי, המשפחה וחברים. ללכת למשחקי NBA, ליגת אלופות או טורניר גראנד סלאם בטניס ולשבת במקומות הכי טובים. חברים הכניסו אותי לעניין של שעונים, נגיד של המותג 'אודמר פיגה'. אצלי זה גם מגיע גם מתוך הערכה להיסטוריה של השענות, למכניזם עצמו של השעון".
היום כשאתה קונה שעון יוקרה או נוסע ברכב יפה, אתה מפצה את עצמך על מה שהיה חסר?
"אני חושב שזו התחושה של ההישגיות, אתה יכול לקנות דברים למשפחה, לעצמך. אבל אם מה שמרגש אותך זה לקנות שעונים או פשוט לעשות כסף, אתה לא במקום הנכון. זה לא הדבר האמיתי, זה התוצר לוואי של הדברים. הדבר שהכי מרגש אותי יותר מהכל זה לבנות ולנצח. זה הדרייב האמיתי. כסף זה טוב ונחמד, אבל כסף זה לא הדרייב".
