מדירת השיכון של "עמיגור" שבה היא מתגוררת כל חייה, שרונה יהב מנהלת קבוצת ווטסאפ תוססת. החברים: דיירי דיור ציבורי, ממש כמוה. הנושא החם שעל הפרק: החוק שיאפשר לדיירי דיור ציבורי לרכוש בהנחה את הדירה שבה הם מתגוררים. "כל פעם אנחנו בונים על זה וחושבים ש'הנה החוק עובר'", אומרת יהב, "ואז משהו קורה".
הצעת החוק עברה במליאת הכנסת בקריאה ראשונה לפני כחצי שנה, והציפיות זינקו לשמיים, אך מאז קידומו התעכב. לאחרונה ניצתה בקרב חבריה תקווה חדשה: הדיונים בוועדת הפנים של הכנסת חודשו, וביום ראשון צפויה הוועדה לדון בחוק לקראת קידומו האפשרי להצבעה במליאה.
שרונה מתגוררת בדירה מימיה הראשונים. כשהייתה תינוקת, קיבלה אמה זכאות לדירת השיכון של הדיור הציבורי בקריית ביאליק, והשתיים התגוררו בה. שנים לאחר מכן, כששרונה כבר הייתה בעצמה אם חד-הורית לפעוטה, האם חלתה בלוקמיה ונפטרה בגיל 55. "מיד דפקו לנו בדלת ואמרו: 'משתתפים בצערך, אבל את צריכה להחזיר את המפתחות'", משחזרת יהב, "הייתי בהלם מוחלט".
באופן רשמי, יהב לא נחשבה לדיירת באותה העת – ועל כן נדרשה לפנות אותה. חוזה השכירות היה רשום על שם האם בלבד. לדברי שרונה, אמה ויתרה על הזכות להגדיר אותה כדיירת בדירה בלחץ משרד השיכון, שכן על פי הנהלים, שכר הדירה מחושב בהתאם לגובה ההכנסות של כל דיירי הבית מעל גיל 18 – והמשמעות היא ששכר הדירה היה עולה משמעותית.
ב-2021, לאחר שש שנות מאבק, יהב הצליחה לחדש את זכאותה לדירה. במהלך השנים הללו, היא אומרת, הידרדרה בריאותה וכיום היא מוכרת כנכה הזכאית לקצבה מהביטוח הלאומי. כעת היא עסוקה בשאלת עתידה של בתה, כיום תלמידת תיכון. "אני רוצה שיהיה לה מקום לגור בו", היא אומרת, "כל אדם צריך פינה משל עצמו, מקום להניח את הראש".
החוק שמקודם בימים אלה אולי יצליח להסיר מעט דאגה מלבה של יהב. זהו למעשה חידוש של חוק ישן, שעבר ב-1998 כהוראת שעה. במסגרתו נקבע כי דיירי דיור ציבורי שהתגוררו בדירתם מעל מספר שנים מסוים יהיו זכאים לרכוש את הדירה במסלול ייעודי מסובסד. החוק נועד לשרת שתי מטרות: לאפשר לדיירים להוריש את הדירה לילדיהם, כדי לשפר את נקודת הפתיחה שלהם בחיים ובכך לפרוץ את מעגל העוני, וכן לקדם את חידוש מלאי הדיור הציבורי, שבעשורים האחרונים רק הולך וקטן: הכסף מרכישת הדירות אמור היה לשמש לרכישת דירות חדשות.
במשרד האוצר התנגדו לחוק הזה לאורך השנים, ובמשך קרוב ל-15 שנה יישומו הוקפא שוב ושוב במסגרת חוק ההסדרים. רק ב-2013, בלחץ בג"ץ, החלה המדינה ליישם את החוק – שבמסגרתו נמכרו כ-15 אלף דירות לזכאים, אך צידו השני של המטבע לא יושם כמעט כלל: רק כאלף דירות נרכשו במקום הדירות שנמכרו. אנשי המקצוע במשרד השיכון מציגים בוועדה עמדה לפיה יש לבצע בחוק התאמות משמעותיות טרם קידומו. החשש העיקרי שמעלים פקידי המשרד הוא שצמצום המלאי יפגע בזכאים הבאים בתור – ולכן לדעתם אין לקדם מכר מבלי לתקצב במקביל גם הגדלה של היצע הדירות.
מבני דיור ציבורי בירושלים
(עמית שאבי)
במשרד האוצר נחרצים אף יותר בעמדתם נגד החוק: "החוק צפוי להוביל לפגיעה אנושה, עמוקה ומתמשכת במלאי הדירות המוגבל ובכך לפגוע ישירות באלפי המשפחות הממתינות בתור לקבלת דירה", נמסר מהמשרד המענה לפניית "ידיעות אחרונות", "החוק יאפשר העברה של נכסים ציבוריים שנותנים מענה לאוכלוסיית זכאי הדיור הציבורי לאנשים פרטיים, לעיתים תוך ניצול לרעה של בעלי אינטרס". מכירת הדירות, אומרים באוצר, "משנה את ייעוד הדיור הציבורי מסיוע סוציאלי למי שנזקק לפתרון דיור, למנגנון של העברת הון בין-דורית".
מי שנאבק על החוק חושש כי ההסתייגויות המקצועיות הן דרך למסמס את החוק. "מכניסים הסתייגויות כדי לרוקן את החוק מתוקף", אומר ח"כ מיכאל ביטון מכחול לבן. "המדינה הכניסה את היד לכיס בפרויקטים שמיועדים למעמד הביניים, כמו 'מחיר למשתכן'. למה במקרה של הדיור הציבורי מערימים קשיים?".
דני גיגי, יו"ר פורום הדיור הציבורי, סבור שהטיעון לפיו מכירת הדירות תצמצם את המלאי הוא "שקרי ומניפוליטיבי", שכן במקביל למכירת הדירות, המדינה יכולה הייתה להשקיע תקציבים ברכישת דירות חדשות. "בתקציב המדינה האחרון אין שקל אחד לרכישת דירות, וכל מה שעושים במשרדי האוצר והשיכון זה להטיל את האחריות על דיירי הדיור הציבורי".
שרונה יהב כלל לא בטוחה שיהיה לה כסף לרכוש את הדירה גם בהנחה, אבל היא מתכוונת לנסות – ומקווה מאוד שהחוק יעבור. "שהמדינה תיתן לנו את הצ'אנס הזה", היא קוראת, "אין לנו גב כלכלי, זה הסיכוי שלנו".
פורסם לראשונה: 00:00, 09.07.26
