בשש וחצי בבוקר, כשמרבית הישראלים עדיין מנמנמים במיטה או עומדים להכין את הקפה הראשון, נתי בדש מתל מונד כבר נמצא עמוק בתוך הים. מנהל בחברת הייטק, אב לשלושה, בן 52, שמסרב להתחיל את היום לפני שתפס כמה גלים. "זו תחושה שזר לא יבין", הוא אומר. "אני יוצא מהמים אחרי שעתיים מלא אנרגיה. זה הרבה יותר זול מפסיכולוג".
בדש הוא רק אחד מתוך עשרות אלפי ישראלים שהתאהבו בשנים האחרונות בגלישה – ענף שפעם נשא תדמית של בילוי לנערים שברחו מבית הספר, והפך לדרך חיים של ממש ולכלי עוצמתי לריפוי והתמודדות עם טראומות מאז 7 באוקטובר. הגולשים מגיעים מכל הקשת: מילדים בני ארבע ועד פנסיונרים בני 80, ממנהלים בכירים ודוקטורים ועד לוחמים עם פוסט טראומה, שמוצאים בין הגלים לא רק ספורט והנאה אלא גם קהילה, ריפוי ושקט נפשי. בדרך צמחו גם עשרות מועדוני גלישה מצפון לדרום, פארק גלישה מלאכותי ראשון בארץ, תיירות גלישה ענפה ותעשייה שמגלגלת מיליונים.
"אף פעם לא מאוחר להתחיל"
"זו התמכרות", מודה בדש. "החברים הכי טובים שלי היום הם מהגלישה. גם את בת הזוג שלי, שאגב שמה הוא במקרה גל, הכרתי בין הגלים. אנחנו גולשים יחד ומקפידים לטוס כל שנה לחופשה החלומית שלנו בסרי לנקה. גלישה זה החיים".
כמו בדש, גם שירה פירסטנברג (37) מיפו, ד"ר לחינוך, פותחת את הבוקר בים. וזו הדרך שלה להגיע מרוכזת למשרד. היא התחילה לגלוש לפני שמונה שנים. "ההשראה הגיעה מסרט שראיתי על גולשים באיסלנד", היא משתפת. "לקחתי כמה שיעורים, קניתי גלשן ומאז אני כל בוקר בים. אם הים פלטה אני שוחה או צוללת, ואם יש גלים - אני גולשת, ורק אחר כך ממשיכה לעבודה. עבורי הגלישה היא הרבה יותר מתחביב, היא הדרך שלי לפתוח את היום ולהגיע חדה ואנרגטית לעבודה".
שירה פירסטנברג
(צילום: יובל שלמה)
את גולשת גם בחו"ל?
"בטח. בשמונה השנים האחרונות הספקתי לגלוש באינדונזיה, אל סלבדור וסרי לנקה, יעדים שספק אם הייתי מגיעה אליהם אלמלא הגלישה. גלשתי גם בבריכת גלים בבריסטול, אנגליה, לפני שפתחו אצלנו בארץ את הסרף פארק בתל אביב".
לספורט הזה, מתברר, אין גיל. יש היום תלמידים בני 70 במועדוני גלישה, וגולשים גם בני 80 פלוס. "ההוליסטיות שבגלישה מאפשרת ליהנות ממנה עד גיל מאוד מבוגר", אומרת עמית ויזל, גולשת ותיקה שעוסקת כיום עם בעלה דור דמרי בהדרכת טיולי גלישה בחו"ל. לדבריה, החיידק שלה ושל דור עבר מיד גם לבתם התינוקת, שגם היא מתחילה את דרכה בענף. "אף פעם לא מאוחר להתחיל, מתברר שגם אף פעם לא מוקדם. יש תינוקות שעולים על גלשן מהרגע שהם עומדים והספורט הזה שומר על הכושר, הבריאות, המנטליות, החיבור לטבע, הביטחון העצמי, הקשרים החברתיים ועוטף את הגולשים בחיים מלאים מכל כיוון".
ענף הגלישה בישראל צמח בעשור האחרון מענף נישתי לאחד מענפי הספורט הפופולריים במדינה. בשנים האחרונות, ניכרת עלייה מתמשכת במספר העוסקים בענף. ההערכות מדברות על כ-30–50 אלף גולשים פעילים, כאשר מספר העוסקים בגלישה באופן מזדמן מגיע לכ-80 אלף.
ובעצם איך לא? ישראל נהנית מכ-190 ק"מ של קו חוף בים התיכון, ובמרבית חודשי השנה יש תנאים המתאימים לגלישה, במיוחד בסתיו ובחורף. מוקדי הגלישה המרכזיים הם בתל אביב – חוף הילטון, חוף הדולפינריום וחוף הצוק. מרכזים גדולים ללימודי גלישה נמצאים גם בחופי הרצליה, נתניה, חוף בת גלים בחיפה וגם באשדוד ואשקלון, שמהווים מוקדים פופולריים לגולשים בדרום. לצדם, פועל מתקן הסרף פארק בת"א, שנפתח לפני קצת יותר משנה ונתן תנופה גדולה לענף.
בישראל פועלים כיום עשרות בתי ספר לגלישה לאורך החוף – מנהריה ועד אשקלון. כבר בגיל מאוד צעיר אלפי ילדים ובני נוער משתתפים בחוגי גלישה ובקייטנות קיץ וחגים. הקיץ הנוכחי, אומרים בענף, הוא החזק ביותר מבחינת היקף הנרשמים לקייטנות גלישה לילדים ולבני נוער.
ישראל גם ביססה את מעמדה בזירה התחרותית: הגולשת ענת ליליאור ייצגה את ישראל בשתי אולימפיאדות – טוקיו 2020 ופריז 2024. ויש גם לא מעט גולשים ישראלים שמשתתפים בתחרויות בינלאומיות של איגוד הגלישה העולמי (WSL).
קובי שפריר, נשוי ואב לשלושה מאזור ת"א, גולש ותיק מעל 40 שנה ומדריך גלישה פרטי, בעל העסק Kobe, מדגיש כי גלישת גלים גם מחייבת התמדה, אהבה אמיתית לים ולטבע, ויכולת פיזית לא מבוטלת. "כדי להבין ולדבר את השפה צריך להתאמן שנה לפחות, הן באימונים עצמיים והן בשיעורי גלישה", הוא אומר. "עבורי ללמד גלישה זה לא פחות מללמד גישה לחיים שמתכתבת עם אמנות הזן או גישות מזרחיות אחרות שבבסיסן חיבור עמוק לטבע. אני מעביר שיעורי גלישה פרטיים אחד על אחד או שיעור גלישה בקבוצה קטנה, שלרוב תמנה שניים-שלושה מתאמנים בלבד".
שפריר משלב אימוני גלישה עם הוראה בגימנסיה הרצליה כמורה למתמטיקה ומחנך כיתה י'. "ללמד גלישה בסופו של דבר לא מספיק כדי להתפרנס", הוא מסביר, "אחרי הכל, זה ענף עונתי וגם לא תמיד יש גלים טובים בים".
קובי שפריר
(צילום: נעמה פיריץ)
ועדיין בעידן של ביקוש גובר לענף, זה נראה כמו עסק שאפשר להרוויח בו לא רע.
"זה נראה ענף זוהר, אבל מדובר בעסק עתיר הוצאות ומי שרוצה לעשות כסף, לא בחר נכון. עונתיות ומלחמות בשוטף זה מורכב. זה ענף שוחק פיזית ומנטלית. הרבה שעות ים ושמש, לא פשוט".
שפריר משוחח איתי מסרי לנקה, לשם טס כדי לגלוש לדבריו לבד ובשקט. "בלי תלמידים, בלי מחויבות. חופש לקראת פתיחת עוד שנת לימודים", הוא אומר.
איזה סוג אנשים באים ללמוד אצלך?
"המגוון גדול. טרנד הגלישה סוחף גולשים וגולשות בכל גיל. אני בעצמי מתקרב לגיל 60, ואני מאמן גולשים מבוגרים ממני שצולחים יפה את הספורט הזה. זה ספורט שגורם לך להרגיש צעיר לנצח בכל גיל".
והעלות הכספית?
"אני גובה עבור שיעור פרטי 280 שקל. זה בקושי מכסה על הוצאות גדולות שיש למי שמפעיל עסק גלישה, על כל הנלווה כמו ביטוח, ציוד וכו'. הייתי שמח לגבות 450 שקל לשיעור בדומה לפגישה אצל פסיכולוג. התוצאות בגלישה לא פחות טובות".
תחביב הגלישה אינו זול. מחירו של גלשן לונגבורד חדש נע בין 3,000 ל-8,000 שקל. חליפה טובה לגלישה בחורף תעלה כ-2,000 שקל וכדי לדעת לגלוש טוב צריך להתמיד בקורסי גלישה ושיעורים.
כמה אלפי שקלים לגלשן
אין כמעט גולש שלא מכיר את הסטודיו של חני עובדיה, יצרן גלשנים הום מייד בדרום ת"א. לכאן עולים לרגל גולשים בענף מתחילים ומנוסים כאחד. חלק מטרנד הגלישה כולל גם את החוויה של רכישת גלשן שמיוצר במיוחד למידות הגולש. בהתאמה לגובה, מבנה גוף, משקל, סוג הגלים שנוהג לגלוש וכו'. "יש גם את הגימיק כמו בכל אקססוריז גם בענף הגלישה", מספר עובדיה, "מגיעים אליי לקוחות שרוצים להקדיש עבור חבר, בת זוג, בן זוג או הילד שחוגג בר מצווה – גלשן עם הקדשה מיוחדת, מעוצב בציור מקורי".
חני עובדיה
(צילום: קובי קואנקס)
פגשנו בסטודיו של עובדיה את בן צרפתי, בן 51 מתל אביב, מאמן גלישה תחרותית של נבחרת ישראל. הוא גולש מאז גיל 13. "הייתי ילד היפראקטיבי ובים מצאתי את השקט שלי", הוא מספר, "רק שאז באותם ימים, היינו אנחנו הגולשים נון קונפורמיסטיים. ההורים שלנו לא בדיוק תמכו בהובי הזה והתייחסו אלינו אז ככאלה שהולכים לגלוש כי נפלטו מספסל הלימודים. היום גלישה מושרשת כבר בגילי גן ובתי ספר יסודיים והפכה לטרנד בקרב ילדים, בני נוער, מבוגרים, נשים וגברים כאחד, ולא מזוהה כבר רק עם בני הנוער הפרועים בחבורה".
עובדיה, שחצה את גיל 50, בונה גלשנים למיטב הגולשים בארץ ובחו"ל. "אני מייצר גלשנים משלב התחלתי מחומרים כמו פוליאורתן מוקצף ופוליסטרן מוקצף, בעבודת יד מא' ועד ת'. זה המון עבודה לייצר גלשן. נדרשת בעיקר עבודת שיוף מקצועית להגיע לתוצאה המיטבית בהתאמה אישית לכל גולש וגולש. רק השלב הזה של השיוף של הבורד לוקח כמה ימים, בשונה ממוצר ממותג שזה פס ייצור. יש לי דגמים שאני בונה אינדיבידואל ולכן זה יכול לקחת גם חודשים – אין כאן ייצור סדרתי. יש לי גם ליין שלם של גלשנים שאני מייצר יוניק לשימוש בבריכת הגולשים בסרף פארק כי נדרשת כאן בין היתר התאמת חומר הגלם של הקרש לשימוש בבריכת גלים, כולל התאמה לכוח הטרנספורמציה של הגל. הגלשנים לא זולים מן הסתם, מדובר בעבודת יד מושקעת, זה עניין של כמה אלפי שקלים לגלשן".
זו פרנסה טובה?
"העיסוק שלי תכלס לא משתלם כלכלית. אבל הוא מענג ביג טיים ונותן לי סיפוק עצום בכל ייצור של גלשן יוניק פרי ידיי. גם אני כמובן גולש מגיל מאוד צעיר. עבורי גלישה זה שקט וניתוק מעבר לתרגול הספורטיבי שיש בכך. זו חוויה שמערבת מכלול של חושים, רוחנית ופיזית".
איך הגעת לתחום?
"התמגנטתי למקצוע אחרי שנחשפתי לו בעבודה שעשיתי בקליפורניה בצעירותי אצל שייפרים מקצועיים כמו תום קארן, ומהר מאוד הבנתי שזה מה שחסר לנו בארץ. גלשני מדבקה של פסי ייצור יש בשפע, אבל ייצור גלשנים בעבודת יד זה כבר סיפור אחר. חזרתי לארץ ופתחתי כאן את הסטודיו שלי".
האמנת שהתחביב הזה יתפשט כל כך?
"אין ספק שהשינוי בגישה של ההורים שכיום תומכים בילדים שלהם ורושמים אותם לקורסי גלישה וקייטנות גלישה, עושה את ההבדל. בעבר התייחסו אלינו הגולשים כבטלנים. אני שמח שזה השתנה".
תן דוגמה להזמנות מיוחדות שאתה מקבל.
"ביום-יום אני מקבל הזמנות לגלשנים עם הקדשה לחבר שמתחתן, גלשן עם דיוקן של כלב הבעלים שהלך לעולמו, גלשן עם הקדשה למפקד שהלוחמים שלו בפלוגה רוצים להפתיע אותו. נתבקשתי גם להכין גלשן לכלה שהתחביב שלה גלישה, כשעליו חרוטה ברכה מבעלה הטרי עם איור של שמות החיבה שלהם. יש אינסוף בקשות ואני נרתם אליהן מדי יום. זה חלק מהריגוש במקצוע שלי, להעניק למי שעולה על הגלשן את מקסימום החוויה. השמיים הם הגבול".
בריכת הגלים הראשונה: "בלי מדוזות ובלי צפיפות"
לפני יותר משנה הוקם בתל אביב מתחם גלישה מלאכותי, סרף פארק, בהשקעה של כ-180 מיליון שקל. בפי הגולשים הוא מכונה "לגונת האושר". מדובר בבריכת גלישה שלא מביישת את הגלים בסרי לנקה. 30 סוגי גלים, סגנונות שונים ו-40 דונם של גן עדן לגולשים. כמות המים במתקן עומדת על כ-29,000 קוב. מכונת הגלים בנויה מ-56 מודלים המסוגלים לייצר עד 700 גלים בשעה. מגוון הגלים כאן מתאים למתחילים ולגולשים ותיקים כאחד. המים בבריכת הגלים בצבע טורקיז והגלים מזכירים את אלה שרואים בסרי לנקה ואפילו הטמפרטורה זהה למה שרק גולשים מכירים על בשרם.
"בהתחשב בעובדה שבישראל יש קרוב ל-70 ימי גלישה עם גלים טובים בים, הרי שבריכת הגלים משלימה לגמרי את החוויה", אומר דור, גולש מושבע. "יש כאן תנאי גלישה שקשה לנו למצוא אפילו בים התיכון".
היזם והבעלים, סיימון טל-דוייב, אלוף ישראל בגלישת גלים לשעבר, מוסיף: "חופי הגלישה בישראל נהיים מאוד צפופים, בים יש גם מדוזות – כך שללא ספק, מדובר בגיים צ'יינג'ר".
גולש בסרף פארק
(צילום: נועם אשל)
אחרי שהוכתר כאלוף הארץ בגלישה ב-1984, טל-דוייב הקים את ארגון הגלישה שנה אחרי והיה בין מקימי חברת "גזוז" לציוד גלישה. "זו דרך חיים בשבילי", הוא אומר, "והיום, סוף סוף, לאחר מסע של למעלה מ-15 שנה, יש פתרון אמיתי לבעיית הגלים בארץ. לגונת גלישה בשטח של 22 דונם, זה חלום שהפך למציאות. קיבלנו מהעירייה שטח של 40 דונם ל-20 שנה, והצלחנו ליצור כאן גן עדן לגולשים – ממתחילים ועד מקצוענים. כל אחד בתורו, בלי מלחמות ובלי גניבות גלים. כאשר הנחת היסוד היא שלא תמיד יש גלים טובים בים".
לדבריו, הדרך להגשמת החלום לא הייתה פשוטה: "ראשית, היה קשה להקים את הפרויקט ולמצוא שטח עם טאבו שמתאים לפארק כזה. גם הגיוס הכספי היה מאתגר. רוב ההשקעה היא שלנו, היזמים. למזלנו, העירייה וחברת גני יהושע נתנו תמיכה אדירה. עזרו לנו בהיתרים, בתכנון, אפילו בהנדסה. בנוסף, החברה שאחראית על הציוד הטכנולוגי היא חברה ספרדית פרו-פלסטינית, שלא הייתה מוכנה לבוא להרכיב כאן את הציוד אחרי 7 באוקטובר. מצאנו את עצמנו תקועים בלי פתרון, עד שאחד השותפים במיזם, מומחה מים, התגייס בעצמו וחילץ אותנו מהפלונטר. מדובר היה בהרכבה של 21 אלף ברגים".
ומה עם החזר ההשקעה של למעלה מ-180 מיליון שקל?
יואב לאור, מנכ"ל הסרף פארק: "במדינה כמו שלנו אחרי משבר קורונה ובמציאות מלחמה הרי שברור היה לנו שצפי החזרת ההשקעה יהיה ארוך מן הרגיל. אנחנו מעסיקים במתחם הפארק למעלה מ-200 אנשים שעובדים כאן סביב השעון בשלוש משמרות ביום".
ליאור זמיר, מנהל השיווק ותחום הגלישה בפארק, הגיע לענף בכלל מתעשיית ההייטק, ולדבריו הוא הדוגמה שכל אחד יכול. "תגיעו ותתחילו להתנסות", הוא אומר, "כל אחד יכול לגלוש מילד ועד מבוגר. בשנים האחרונות יש יותר ויותר נשים שמצטרפות לענף והן מצוינות בגלישה. המטרה שלנו היא להנגיש את הגלישה לכולם, למגוון אוכלוסיות. לא צריך ידע מוקדם, אפשר להגיע עם אפס הכנה. בדקות הראשונות במים כבר נעמדים על הגלשן, לא משנה אם אתה ילד, נער או מבוגר. לא צריך רקע או ניסיון, רק תשוקה ואהבה למים".
השיטה הזו קיימת בעולם במשך כמעט עשור. בריכות דומות יש גם בדרום קוריאה, אוסטרליה, ברזיל, אנגליה וספרד. "תעשיית בריכות הגלים נמצאת בצמיחה מטורפת, אנחנו הפארק התשיעי שנפתח", מציין טל-דוייב, היזם והבעלים של המתקן. "ראינו בזה פוטנציאל עצום, יש בישראל קהילת גולשים שמונה בערך כ-80 אלף גולשים ועוד 100 אלף חובבי ים, כאלה שפעם גלשו. כמות ימי הגלישה בארץ ירודה, החופים צפופים, הרוח מגיעה כבר בעשר בבוקר, יש מדוזות וגם כרישים. הרבה חברות ניסו למצוא פתרון, ואני שמח שהצלחנו להביא כזה לפה".
איך זה עובד בפועל?
זמיר: "באתר שלנו אפשר לבחור רמת גלישה מתוך שש אפשרויות. מזמינים מקום, מקבלים צמיד RFID (טכנולוגיה לזיהוי באמצעות גלי רדיו), נכנסים למתחם דרך הרמפה, נפגשים עם מדריך ומגיעים ללגונה, לימין או לשמאל. כל סט כולל חמישה גלים, גל כל ארבע שניות – והכל מסודר: בלי צעקות, בלי לחץ. כמו ים – אבל על סטרואידים".
ומה ההבדל המשמעותי בין גלישת גלים בים לגלישה בבריכה?
"הגל פה עקבי. אתה יכול לעבוד על אותו ביצוע שוב ושוב, כמו באימון מקצועי. זה המקום לכל מי שרוצה להתקדם. גלשתי בהרבה מקומות בעולם, אבל פה יש תחושת שייכות. אתה מחכה לגל שהוא רק שלך. בלי לדחוף, בלי להילחם. אתה פשוט יודע שהוא יגיע".
גלים נגד טראומה
בארץ מוצעים במספר מקומות, הן בחופי הים והן במתחם סרף פארק, שיעורי גלישה כאמצעי שיקום וטיפול בטראומות. מאז 7 באוקטובר הביקוש לטיפול באמצעות גלישה זינק בעיקר עבור לוחמים משוחררים המתמודדים עם PTSD.
עמותת "הגל שלי", ארגון בפריסה ארצית, פועלת על מנת לסייע לאוכלוסיות במצבי סיכון, מתמודדי טראומה ואנשים עם מוגבלויות, להתמודד עם מצבי משבר אישי, קהילתי ולאומי. צוותי העמותה הקימו מאז המלחמה מרכזי חירום עם מיטב המומחים בתחום הטיפול כשהם נעזרים בים ובגלים כדי להעניק סיוע ומענה לתושבי הצפון והדרום, ללוחמים, למשפחות שכולות, לנפגעי הנובה, לצוותים רפואיים ולכוחות הביטחון. בין היתר פתחה העמותה את מרכז "הגל שלי" לטיפול בטראומה בחוף זיקים בשיתוף אגף השיקום של משרד הביטחון.
"זוהי פעילות מדיטטיבית אקטיבית, ריקוד מיסטי אנרגטי מתמשך בין הגולש והגל", מציין אורן וייס, מי שגם מעביר בין היתר את סדנת הגלישה "קולה של נובה" במתחם הסרף פארק. וייס, אלוף הארץ שבע פעמים בגלישה, דורג מקום שלישי באירופה ומקום 21 בעולם. בהכשרתו הוא גם מטפל הידרותרפיה מוסמך. בנוסף, הוא גם הבעלים של מועדון הגלישה oransurfschool ומדריך גלישה לבעלי צרכים מיוחדים. "אני מאמין גדול בכוח הריפוי של המים. ריפוי של הנפש וטיפול בפוסט טראומה", אומר וייס. "הפרויקט נולד מהסיפור האישי שלי, התחלתי לגלוש ב-1980 בחוף תל ברוך, מרחק הליכה מביתי. בבית האווירה הייתה עכורה, ההורים היו בהליך גירושין והים היה מפלט עבורי. אז עוד לא הבנתי שהים עזר לי לצאת שפוי מכל המצב הזה. חוויתי פוסט טראומה מהאירועים בילדות והגלישה שמרה עליי שלם. שנים לאחר מכן בחרתי ללמוד טיפול באופן מקצועי, ולשלב את הניסיון שצברתי בים לטובת מי שחווים את מה שאני מכיר כל כך טוב מבפנים".
כך נוצר חיבור שאפשר לקרוא לו קוסמי עם "עמותת קהילת שבט הנובה". במשך חודשים ארוכים, אורן ועומרי כוכבי בנו יחד תוכנית גלישה מקצועית, עם כל האישורים והביטוחים הנדרשים. "הפכתי את בית הספר שלי לגלישה לטיפול בפוסט טראומה, בדיוק באותה שיטה שבעצמי השתמשתי בה באופן הכי טבעי מאז שהייתי ילד.
"ב-1990 חברים שחזרו מהודו הביאו איתם את החוויות מהמסיבות בגואה ומוזיקה חדשה שעוד לא הייתה מוכרת. מסיבות הטבע היו שוב הרגל בריחה שלי, עד שהגיעה הנפילה. עברתי התקף פסיכוטי, הדרך חזרה והשיקום, שהיה מאוד ארוך, הצליחו הרבה בעזרת הגלישה והפעם ידעתי שיש לי את הגלישה ככלי טיפולי מופלא. היום במצבים שאני לא בטוב, אני תמיד יודע שגם אם זה קשה אגרור את עצמי בכוח למים כי זה יעשה לי טוב, זה הוכיח את עצמו כל פעם מחדש".
וייס למד הידרותרפיה ואת הסטאז' עשה בבריכה השיקומית של בית החולים שיבא בתל השומר. "ב-7 באוקטובר, כשכל המדינה עצרה, נולד בי הרעיון לחבר בין הגלישה לשיקום. פניתי לחברים שפעילים בעמותה, אלון דותן וציון מקנזי, שגם הם גולשים והצעתי לטפל בשורדים בהתנדבות".
הפיילוט הראשון היה עם עומרי כוכבי והתוצאות לא איחרו להגיע, החיוך חזר לו לפנים. "אחרי שנה התחלתי תהליך מול העמותה לבנות קבוצת גלישה טיפולית שתהיה משפחה תומכת ומחבקת ונוכל להמשיך לגלוש ביחד. אז יש לנו כבר גרעין חזק ואנחנו עפים עם זה. אין סיכוי שנפסיק לרקוד ואין סיכוי שנפסיק לגלוש. המשובים שאנחנו מקבלים מקבוצות הטיפול ממלאים אותי מאוד".
איך זה בעצם עובד מבחינה פיזיולוגית?
"מבחינה נוירו-קוגניטיבית שחרור מוגבר של אדרנלין גורם לתחושת ההיי הטבעי שנוצר בשעת הרכיבה על הגל. לאחר הגלישה משתלטת תחושת אופוריה ושביעות רצון משחרור מוגבר של אנדורפין לאחר פעילות גופנית מאומצת ודופמין".
טרנד הגלישה מעבר לים
גלישת גלים הפכה בשנים האחרונות לתרבות בינלאומית של ממש. עשרות אלפי בתי ספר לגלישה פועלים ברחבי העולם, מיליוני בני אדם לומדים לגלוש באופן מסודר, הענף כבר נכנס למשחקים האולימפיים, ובמדינות כמו אוסטרליה הוא נחשב כמעט לספורט לאומי. סביב הגלישה התפתחה תעשיית תיירות שלמה, המציעה חופשות המשלבות אימוני גלישה, לינה, טיולים וחיי קהילה.
גם הישראלים נסחפו בגל. אם בעבר גולשים היו טסים באופן עצמאי לחפש גלים, כיום פועלות חברות המתמחות בטיולי גלישה מאורגנים ליחידים, זוגות, משפחות וקבוצות. היעדים המבוקשים ביותר הם סרי לנקה, הפיליפינים, המלדיביים ומרו
קו, המציעים מים חמימים, תנאי גלישה אידיאליים ואווירת חופש שקשה למצוא בים התיכון.
עמית ויזל ובעלה דור דמרי, ממקימי חברת "צ'ייסינג פאן", נמנים עם חלוצי התחום בישראל. דור החל להדריך גלישה כבר בילדותו, ועמית נדבקה בחיידק במהלך שהות בקליפורניה. השניים אף הכירו בטיול גלישה בסרי לנקה, שהפך בהמשך גם לסיפור האהבה שלהם. מאז 2015 הם מוציאים קבוצות גלישה ליעדים שונים בעולם, וכיום הם מציעים מסלולים למתחילים ולמתקדמים, לצעירים אחרי צבא וגם לבני 27 ומעלה.
עמית ויזל עם בעלה דור דמרי, בתם הקטנה והגלשן
(צילום: באדיבות עמית ויזל)
לדבריהם, בשנים האחרונות השתנה גם קהל היעד. "פעם הגיעו בעיקר צעירים אחרי צבא, היום אנחנו רואים זוגות, משפחות, אבות וילדים, נשים שמגיעות לבד וגם קבוצות חברים. טיול גלישה הפך למוצר תיירותי בפני עצמו, בדומה לטיולי סקי".
הטרנד ממשיך להתרחב. בקרוב תשיק החברה גם טיולי גלישה ייעודיים למשפחות עם ילדים קטנים, המשלבים לימוד גלישה להורים עם היכרות ראשונה של הפעוטות עם הים. "יש כבר יותר מעשרה זוגות שהכירו אצלנו בטיולי הגלישה, התחתנו והפכו להורים", מספרת ויזל. "עכשיו הם חוזרים איתנו לטיולים, הפעם עם הילדים".
מחירי טיולי הגלישה נעים בדרך כלל בין 10,000 ל-13,000 שקל לאדם, בהתאם ליעד ולעונת השנה. חבילת גלישה טיפוסית כוללת כ-11 לילות בסרי לנקה או כ-13 לילות בפיליפינים, לצד הדרכה מקצועית, לינה ופעילויות נוספות.
