אבנר סטפק, 51, נשוי פלוס 3, הוא היו"ר והבעלים המשותף של בית ההשקעות הגדול בישראל "מיטב". אביו צבי סטפק ייסד את בית ההשקעות ב-1979.
תוכנית מנהלים פרק 3
מה בקריירה שלך לא היה קורה אם שם המשפחה שלך לא היה סטפק? "סביר להניח שלא הייתי מגיע לשוק ההון, אלא לתחום אחר. אני יזם בנשמה, הייתי מקים כנראה חברת הייטק. אבל כן, השם סטפק בהחלט עוזר".
ניסית פעם להקים מועדון הופעות באילת? "כן, בגיל 21, כאילו אני צריך להוכיח את עצמי לבד אחרי הצבא, לעשות משהו עצמאי לפני שאני מקפל את הזנב והולך לאבא ולעסק המשפחתי. זה היה כישלון טוטאלי. Disaster. זאת הייתה אילת של הניינטיז, הבנתי שלא בא לי להתעסק עם משטרה וסמים, שזה לא בשבילי וברחתי אחרי בזבוז של זמן וכסף".
מה המיתוס הכי גדול על ניהול, שגילית שהוא פשוט לא נכון? "לפעמים נמשכתי יותר מדי להביא אנשים חכמים, וזה מיתוס שאנשים חכמים הם מנהלים טובים יותר. ממש לא. ראיתי מספיק אנשים גאונים שהחריבו לי חברות, ומצד שני אנשים בינוניים באינטליגנציה אבל עם מנהיגות, כריזמה, אינטליגנציה רגשית ויכולת לשמר עובדים. דווקא משם ראיתי את סיפורי ההצלחה הגדולים".
(Bepo)
העדת על עצמך שלא היית מנהל מספיק טוב. "הייתי מנהל גרוע, תאמין לי. הייתי מנהל מצוין כשהיינו קטנים, מעולה עד אזור ה-200 עובדים ובינוני בין 200 ל-500 עובדים. אם הייתי ממשיך חס ושלום כמנכ"ל, אז מיטב לא הייתה איפה שהיא היום. יום אחד פשוט קמתי ואמרתי חלאס, אתה לא מנהל טוב, לך תביא מנכ"ל. הבאתי את אילן רביב, שכבר 15 שנה עושה עבודה מעולה. זה לא רק שהייתי גרוע כמנכ"ל, גם לא אהבתי לנהל. היום אני מתעסק בצמיחה של מיטב באסטרטגיה, רכישות, מיזוגים, דברים שאני באמת מצוין בהם, ולא בדברים שאני גרוע".
כמו מי אתה רוצה להיות, מי היה הרול-מודל שלך? "תתפלא מי הרול-מודל שלי. אנשים כמו שמעון פרס, אפילו שלי יחימוביץ' שאני אוהב מאוד ואנחנו חברים. בעיניי היא עיצבה את התפיסה הסוציאל-דמוקרטית, שמעולם לא תפסה מספיק בישראל. אני חושב שעברנו ממדינת רווחה לאולטרה-קפיטליזם אמריקאי, וחסר האמצע שזה בעיניי הסוציאל-דמוקרטיה".
אבל אתה המרוויח הגדול מקפיטליזם. "זה קצת מוזר, אני לא רואה את עצמי סוציאליסט. אני מאמין מאוד בקפיטליזם קשוב. איבדנו את החמלה, הפכנו יותר מדי לרודפי כסף וזה נכון לכולם, לא רק לאנשי עסקים".
אז תוריד דמי ניהול. "קודם כול אני עם דמי ניהול מהנמוכים בישראל. אני לא מנסה להיות רמי לוי, עדיין אני רוצה להיות עסק רווחי מאוד, ולהרוויח כמה שיותר למרות שבסוף אתרום את רוב הכסף שלי".
למה אתה לא מתכוון להשאיר לילדים את ההון העצום שלך, כדי שלא יגידו שהם עשו את הכסף שלהם בזכות אבא? עליך אמרו את זה לא מעט. "אמרו בשנות ה-20 לחיי, זה הפריע לי מאוד. כל מי שעבד במיטב בשנים האלה ראה מה עשיתי, וגם אבא שלי מעיד על זה בעצמו, אבל תמיד תהיה את העננה. כשאתה עושה דברים טובים ומצליח אז אומרים 'חוכמה גדולה, הוא ירש הכול מאבא שלו'. וכשמשהו לא עובד אומרים 'הילד הרס את העסק'".
קח אותי למספרים: כמה תשאיר לילדים? "הרוב המכריע והכמעט מוחלט יילך לעמותות, ולא לכיסים של הילדים. אין לי שום עניין לסדר נינים, בני נינים ונכדים שלהם. אני חושב שעבור הילדים שלי עודף כסף הוא דבר רע. לא סתם מחקרים מראים שילדי עשירים מדוכאים יותר מילדי עניים. כשנוחתים על בן אדם מיליארדי שקלים של ירושות, הוא מרגיש שאין לו מה לעשות בחיים האלה".
אתה אומר 30-20 מיליון שקלים זה מספיק. "בית ועוד סכום סביר זה ממש מספיק. אני רוצה שיהיה להם מספיק כדי שלא ידאגו, אבל לא יותר מדי, כדי שהם לא ירגישו עשירים מדי ושהם יכולים לצפצף על הכול. אני מאחל לכל ילדיי ללכת לסקטור הציבורי ולמגזר השלישי של העמותות. אם מישהו ירצה מאוד להיות דור שלישי במיטב, נבדוק את זה. קודם כול צריך שיהיו לו הכישורים הנדרשים".
לא הסתרת מעולם את העמדות הפוליטיות שלך. אתה לא חושש שמישהו יגיד למה שאתן לקפלניסט הזה לנהל לי את הכסף? "אני מודע לזה שלא כולם אוהבים את הדעות שלי, אבל זה לא משפיע על תיק ההשקעות שלהם. ואני אפתיע אותך, אני מקבל חרמות גם משמאל ולא רק מימין".
מי מחרים אותך משמאל? "איל וולדמן עשה עליי סיבוב, כי ניר ברקת בעקיפין שותף שלנו. אפילו שהמניות שלו בנאמנות אצל אחיו. אבל הוא מחזיק שמונה אחוזים בערך ממיטב בשרשור, אז הוא קרא להוציא כסף ממיטב, כי חלילה, כן, אנחנו מפרנסים את הימני הזה. ומצד שני, ימנים מסוימים קוראים להחרים אותי כי אני שמאלני. אין לזה סוף".
מה מפחיד אותך? משבר פיננסי כמו ב-2008 ששלח אותך לתרופות פסיכיאטריות. זה דבר שמפחיד אותך? "בכלל לא. היום אם זה היה קורה עוד פעם, כבר לא הייתי מגיע ל'רסיטל'. זו התרופה שלקחתי כמה שבועות. המשברים בשוקי ההון נהיו אלימים יותר, אבל גם מהירים יותר. למדתי להשלים עם זה".
מה ההרגל היומי ששומר אותך שפוי בתוך כל הלחץ הזה? "ספורט. פעם הייתי 160 קילו ואז בגיל 37 עשיתי ניתוח קיצור קיבה, והורדתי כמעט את כל עודף המשקל. אני מתאמן כל בוקר, אני גם מחליק אמנותי על הקרח, עושה סיבובים מהירים על רגל אחת, גם קפיצות. אגב לא יודע איך יצאתי סטרייט, בטח גם כשאתה עוסק באופנה כמוני, בכלל זה שילוב קטלני. אבל בדקתי, אני סטרייט".
על מה אתה אוהב להוציא את הכסף שלך? "אופנה. אני נוסע ל-fashion weeks, משקיע במותגים, שאני לא חושב שיגידו לאנשים יותר מדי. אוף ווייט, גולדן גוס — זה כאילו לא פראדה וגוצ'י, אלא קומה מתחת, אבל זה עדיין עסק יקר יחסית. סניקרס יעלו בין 400 ל-800 דולר, יש לי המון נעליים. איזה 80 זוגות".