בור תקציבי עצום, מערכות ציבוריות רעבות שזקוקות למימון כדי לא לקרוס, וצורך דחוף בצעדים דרסטיים וכואבים שיורגשו בכיסו של כל אזרח בישראל – זה מה שמחכה לממשלה הבאה שתקום בישראל לאחר הבחירות, בסוף חודש אוקטובר וזאת ללא קשר להרכבה. מי שמשאירה את הירושה הזו היא ממשלת נתניהו, אחרי שנות מלחמה, פריצה חוזרת ונשנית של מסגרות התקציב והסטת מיליארדי שקלים לכספים קואליציוניים.
בלב המשבר הכלכלי הנוכחי עומדת תוספת התקציב המונומנטלית למערכת הביטחון. ההחלטה שהוביל ראש הממשלה בנימין נתניהו – להגדיל באופן חסר תקדים את תקציב הביטחון הנוכחי בעשרות מיליארדי שקלים עוד לפני הבחירות, אולי גם כדי לחזק את תדמית "מר ביטחון", ולשריין תוספות ענק של 400 מיליארד שקל (ארבע מאות – זו אינה טעות!) לעשור הבא – יצרה משקולת כבדה מנשוא על קופת המדינה המדולדלת.
נתניהו וסמוטריץ'
(צילום: דוברות ראש הממשלה)
ללא מקורות מימון
בעוד הצרכים הביטחוניים ברורים, ההתחייבויות ארוכות הטווח הללו נעשו ללא מקורות מימון בני-קיימא. התוצאה היא גירעון מבני עמוק שמאיים לבלוע כל חלקה טובה בצמיחה הכלכלית. ראשי משרד האוצר כבר מבהירים בשיחות סגורות ובדוחות רשמיים: אין קסמים. כדי לממן את פצצת התקציב הזו, הממשלה הנכנסת תיאלץ לנקוט צעדי צנע שלא נראו כאן זה עשורים.
החשב הכללי, הכלכלן הראשי וראשי רשות המסים אומרים זאת בגלוי בדיונים פנימיים. מנהל רשות המסים, שי אהרונוביץ, הודה בפנינו: "צפויה שנה קשה מאוד ב-2027, שתצריך צעדים דחופים ומיוחדים".
יד עמוקה לכיס
כדי לסתום את הבור התקציבי שנפער, הממשלה החדשה תצטרך להושיט יד עמוקה ואגרסיבית לכיסו של הציבור. באוצר כבר מכינים את רשימת הניתוחים הכירורגיים הכואבים, ובראשם ביטול פטורים היסטוריים ממע"מ. מדובר בצעדים שהוצעו ברובם שוב ושוב בעבר, אך נראה שהפעם לא יהיה מנוס מלהוציא לפחות את חלקם אל הפועל – ובשנתה הראשונה של ממשלה חדשה הדבר אפשרי.
הפטור ממע"מ באילת, שהחזיק את עיר התיירות הדרומית בחיים, נמצא שוב על הכוונת של משרד האוצר. כך גם הפטור ממע"מ על ירקות ופירות – צעד שיזמה מפא"י ההיסטורית, ושייקר באופן מיידי את מוצרי היסוד ויפגע בראש ובראשונה בשכבות החלשות ובמעמד הביניים.
גם שירותי התיירות יאבדו את הטבות המס שלהם (תיירים אינם משלמים מע"מ במלונות), מה שעלול להנחית מכה אנושה נוספת על ענף שנאבק ממילא על הישרדותו. בשנה האחרונה הצליח שר התיירות חיים כץ למנוע את המהלך, אולם נראה שמדובר בהישג זמני בלבד.
זה לא נעצר שם. אחד המאבקים המרכזיים יתנהל סביב ביטול הפטור ממס על קרנות ההשתלמות – אפיק החיסכון לטווח בינוני האחרון שנותר פטור ממס עבור העובדים בישראל. עד כה ההסתדרות נאבקה בשיניים נגד המהלך, אולם הסתדרות מוחלשת (ראו מה עשה ועד עובדי נתב"ג ללא גיבוי ההנהגה), שבראשה עומד חשוד בפלילים, תתקשה להמשיך ולבלום את הגזירה.
העלאת המע"מ
לצד ביטול הפטורים, התוכניות כוללות העלאה ישירה של שיעור המע"מ באחוז או שניים, צעד שיביא להתייקרות רוחבית של כל מוצר ושירות במשק. בנוסף נבחנות במקביל גם אופציות של העלאה של שיעורי מס ההכנסה, שתקטין את שכר הנטו של העובדים, והגדלת תשלומי הביטוח הלאומי.
הגדלת תשלומי הביטוח הלאומי אינה מיועדת רק לסתימת החור השוטף, אלא נועדה למנוע קריסה מוחלטת. הגירעון האקטוארי המאיים על הביטוח הלאומי מציב סימן שאלה גדול סביב יכולתו של המוסד לשלם קצבאות זקנה, נכות וסיעוד כבר בעוד שנים אחדות.
וזהו רק חלק מ"הירושה" הקשה שמותירה הממשלה הזו לאלה הבאים אחריה. בזמן שהתקציבים נשאבו לביטחון ולקבוצות לחץ פוליטיות, באמצעות כספים קואליציוניים מנופחים וחסרי פשר, התשתיות הלאומיות של ישראל נזנחו כמעט לחלוטין ומצריכות גם הן השקעה מאסיבית.
האתגר התחבורתי הגדול ביותר של המדינה, פרויקט המטרו בגוש דן – מדשדש. הממשלה החדשה תצטרך לקדם את הפרויקט במהירות שיא ובתוספת של עשרות מיליארדי שקלים, לפני שהכבישים ייסתמו לחלוטין והמדינה תיקלע לפקק תנועה תמידי, שיעלה למשק מיליארדים באובדן שעות עבודה ותפוקה.
פרופ' מנואל טרכטנברג, לשעבר יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה, הציג זאת בעבר בצורה הפשוטה ביותר: "יום אחד כל המכוניות בישראל יעמדו זו לצד זו בכבישים וכל המדינה תהיה פקק אחד גדול".
הידרדרות בהישגים
המצב במערכות החברתיות אינו טוב יותר. מערכת החינוך הציבורית מציגה הידרדרות מתמשכת בהישגים ובאיכות ההוראה, לצד נסיגה מדאיגה במבחני המיצ"ב ועלייה במספר התלמידים שאינם לומדים לימודי ליבה. היא דורשת רפורמת עומק תקציבית ומבנית כדי להחזיר את ישראל לרמה מובילה בעולם המערבי.
מערכת הבריאות מותחת את קצה גבול היכולת, כשהיא סובלת מגירעונות מבניים כבדים, ממחסור במיטות ובצוותים רפואיים ומתורים מתארכים. גם מערכת הרווחה מפגרת הרחק מאחורי הסטנדרטים של ה-OECD, ומותירה את האוכלוסיות המוחלשות ללא מענה הולם.
השילוב בין התחייבויות ביטחוניות מופלגות, הזנחת תשתיות ודחיית רפורמות הכרחיות יצר פצצת זמן מתקתקת, שעלולה להתפוצץ בכל רגע ומסוכנת לעתיד המדינה לא פחות מאיומי איראן. הממשלה החדשה שתיכנס לקראת תחילת השנה הבאה לא תוכל להסתפק רק בקוסמטיקה; אם זה יהיה בנימין נתניהו, שוב, או אולי גדי איזנקוט מהגוש הנגדי, מי שייבחר יצטרך, או יותר נכון, ייאלץ להיות "המבוגר האחראי" שיבצע את הצעדים הלא-פופולריים, יטיל מסים, יבטל פטורים וישנה סדרי עדיפויות כדי להציל את המשק מקריסה. הציבור הישראלי עומד לשלם מחיר כבד מאוד על שנים של הפקרות תקציבית ופופוליזם כלכלי. השיקום יהיה ארוך, כואב ומורכב – וזוהי הירושה האמיתית של העידן הנוכחי לזה שיבוא אחרי הבחירות, יהיו המנצחים אשר יהיו.
