הבחירות הבאות כבר באופק, אך אם תקשיבו לנאומים של ראשי המפלגות בישראל, אפשר יהיה לחשוב שמצבה הכלכלי של המדינה מעולם לא היה טוב יותר.
מה שנקרא "השתיקה הרועמת" הכלכלית מקיף את כל קצוות הקשת הפוליטית. בנימין נתניהו, יאיר לפיד, גדי איזנקוט, נפתלי בנט, אביגדור ליברמן, יאיר גולן ואריה דרעי – כולם שותפים לקשר שתיקה חריג. על איראן הם מדברים. גם על לבנון ועזה. אבל על מה שיהיה צריך לבצע בדחיפות בכלכלת ישראל אחרי הבחירות – דום שתיקה.
גדי איזנקוט, בנימין נתניהו, אביגדור ליברמן ונפתלי בנט
(צילומים: ריאן פרויס, Nathan HOWARD/AFP)
מהצד הימני של המפה ועד השמאלי, כולל המועמדים הפוטנציאליים לתפקיד שר האוצר הבא, כולם מתעלמים כמעט לחלוטין מניתוח המצב הכלכלי הקשה – בקופת המדינה ואצל רבים ממשקי הבית. הסיבה לכך פשוטה, צינית וכמעט בלתי נמנעת מבחינתם: הכלכלה הישראלית ניצבת בפני בור עמוק, ומי שיציע פתרונות אמיתיים ייאלץ לדבר על גזירות קשות, קיצוצים כואבים והעלאות מיסים שפשוט אינן מביאות מנדטים – אלא מרחיקות אותם.
לפני בחירות, פוליטיקאים פועלים לפי כלל אצבע ברור: אל תנדב מידע על צעדים קשים. פוליטיקאי שיקום ויגיד את האמת – שיש להעלות את המע"מ, לקצץ בקצבאות ובפטורים ממס או להקפיא את השכר במגזר הציבורי – יבצע התאבדות פוליטית בשידור חי.
לכן עדיף להם להתמקד בנושאים ביטחוניים, בהצהרות על "אחדות" או "משילות", ולהשאיר את הדוחות המדאיגים והתחזיות הלא משמחות של בנק ישראל ומשרד האוצר עמוק במגירה. אין להם שום רצון לחשוף בפני הבוחרים עד כמה הצעדים הבאים עלולים לפגוע ישירות בכיסם.
המציאות הכלכלית, לעומת זאת, מסרבת להתיישר לפי קמפיין הבחירות. מדינת ישראל סוחבת עימה גירעון מבני עצום, תוצאה ישירה של עלויות המלחמה הממושכת וההוצאות הנלוות אליה. המלחמה עלתה כבר חצי טריליון שקל. חצי טריליון – זו לא טעות סופר – וצריך למצוא לכך מימון. איפה? אין כמעט ספק: מאזרחי המדינה ומהחברות הפועלות בה.
האתגרים
הגירעון הזה אינו בעיה זמנית שתחלוף מעצמה. הוא צפוי רק לגדול ולהעמיק, לנוכח דרישותיה המתמשכות של מערכת הביטחון. תקציב הביטחון של השנים הקרובות ידרוש תוספות של עשרות מיליארדי שקל לצורך הצטיידות, בניין כוח ומימון ימי המילואים הרבים. הכסף הזה חייב להגיע ממקום כלשהו, ובהיעדר מקורות קסם, הוא יבוא על חשבון האזרח הקטן.
הבעיה מחריפה כאשר מסתכלים על נתוני המקרו האחרים. בשנות המלחמה חוותה ישראל שורת קיצוצים כואבים מאוד בתקציבים מרכזיים, לצד צמיחה כלכלית נמוכה יחסית, שהותירה את המשק במצב של האטה. כאשר הצמיחה נמוכה, הכנסות המדינה ממיסים יורדות – מה שמגדיל עוד יותר את הבור התקציבי.
במקביל, סכנת האינפלציה מרחפת מעל הראש בשל הימשכות הלחימה, השיבושים בשרשראות האספקה והחשש מעלייה גלובלית במחירי האנרגיה והנפט, על רקע המשך העימות במצרי הורמוז.
אינפלציה פירושה התייקרות של המוצרים הבסיסיים, שחיקה של השכר הריאלי ופגיעה ישירה בכוח הקנייה של הציבור. המשמעות ברורה: בנק ישראל עלול להאט או אף להפסיק לחלוטין את הפחתות הריבית, כל עוד הממשלה החדשה לא תנקוט את הצעדים הקשים הנחוצים. ובדיוק על זה הפוליטיקאים אינם רוצים לדבר עכשיו.
אם לא די בכך, המשק ניצב בפני אתגר מבני ארוך טווח: חשש מעלייה באבטלה ובנשירה משוק העבודה כתוצאה מכניסתה המסיבית של הבינה המלאכותית לתחומי תעסוקה רבים. התהליך הזה צפוי לדרוש תקציבי עתק להכשרות מקצועיות ולתמיכה סוציאלית.
התוצאה הישירה של הבור הזה עלולה להיות החרפה של מה שכבר ראינו בשנים האחרונות: קיצוצים רוחביים בתקציבי החינוך, הבריאות, הרווחה והתשתיות. מערכת החינוך סובלת ממחסור בכיתות ובכוח אדם, לצד הישגים נמוכים בבחינות מיצ"ב. בתי החולים קורסים תחת העומס, ופרויקטים לאומיים של תשתיות ותחבורה תקועים או נדחים.
הממשלה הבאה, לא משנה מי יעמוד בראשה, תצטרך לבצע "ניתוח ללא הרדמה" בתקציב המדינה. היא תצטרך לחתוך בבשר החי של השירותים הציבוריים ולהטיל מיסים חדשים וכואבים, כדי למנוע הידרדרות פיננסית ופגיעה בדירוג האשראי של ישראל.
כאשר זהו תפריט האפשרויות, ברור מדוע נתניהו מעדיף לדבר על ניצחון מוחלט, לפיד ובנט על שינוי ותקווה, ליברמן על אנטי חרדים וגולן על תפיסה ביטחונית חדשה. כולם יודעים מה מחכה להם ביום שאחרי הקמת הממשלה, וכולם מעדיפים שהציבור יגלה את גודל הגזירות רק כשהחלופות כבר לא יהיו בידיו.
שתיקת המועמדים לשרי האוצר היא אולי הגרועה מכולן, שכן הם אלה שאמורים להציג חזון כלכלי חלופי, תוכנית חילוץ או רפורמות מבניות. במקום זאת, הם בוחרים להצטרף למקהלת המשתמטים מאחריות. כך לא שמענו מפי קרן טרנר אייל, שאול מרידור, השר אלי כהן, אביגדור ליברמן, יאיר לפיד, אורית פרקש הכהן או נעמה לזימי תוכניות לקיצוצים או למיסים חדשים. הס מלהזכיר.
בסופו של דבר, קשר השתיקה הזה הוא פגיעה קשה בדמוקרטיה וביכולתו של הבוחר הישראלי לקבל החלטה מושכלת בקלפי. מגיע לציבור לדעת כיצד תתמודד המדינה עם האתגרים הכלכליים הגדולים של הדור הנוכחי. אך כל עוד הפוליטיקאים ימשיכו לפחד מהאמת הכלכלית, נמשיך לקבל מערכת בחירות רוויית סיסמאות ריקות – שתוביל לממשלה שתפתח את כהונתה בהלם כלכלי ובהפרת הבטחות המונית.
