חבר קיבוץ ניר עוז ירון מאור יודע שהוא נתפס כ"בעייתי" של הקיבוץ. אחרי שהוא ומשפחתו שרדו את טבח 7 באוקטובר וירון נלחם באקדחו האישי במחבלים שפרצו לקיבוץ, הם הגיעו למסקנה שכדי להשתקם הם צריכים להיפרד מהקהילה. כעת הם מנסים לבנות את חייהם מחדש בבנימינה.
מאז מנהל ירון מאבק עיקש מול המדינה והקיבוץ בדרישה לפיצוי שלדבריו יאפשר למשפחה להתחיל מחדש. אלא שהמחלוקת נראית רחוקה מלהיפתר. ירון מסרב לאפשר לקיבוץ להרוס את ביתו עד שיקבל את מה שהוא מבקש, ואילו הקיבוץ מבקש להתקדם בשיקום וטוען כי אין ביכולתו להעניק למשפחה את הסכום שהיא דורשת, וכי האחריות לכך מוטלת על המדינה.
ירון מאור בביתו בניר עוז
(צילום: הרצל יוסף)
העימות עלה מדרגה בימים האחרונים. הקיבוץ שלח באמצעות עורכי דין מכתב למשפחה בדרישה לפנות את תכולת הבית לקראת הריסתו, בטענה שאי הריסתו מעכב את תהליך השיקום. המשפחה נדרשת להודיע בתוך שבוע על הסכמתה לפינוי ולהוציא את כל החפצים והציוד מהמבנה בתוך שבועיים. הקיבוץ הציע לסייע בפינוי ובאחסון התכולה, אך הזהיר כי אם לא תפונה במועד, הוא שומר לעצמו את הזכות לפנות אותה בעצמו ולחייב את המשפחה בעלויות הכרוכות בכך.
"לא יכולים להפחיד אותי"
"לא יכולים להרוס לי את העבר לפני שנותנים לי עתיד", אומר ירון בחצר ביתו השרוף ומבהיר כי ימנע בגופו מהטרקטורים להיכנס. הוא אינו מוכן להרוס את הבית לפני שיובטח לו מענה כלכלי מספק. "אני בן אדם שעבר את 7 באוקטובר, לא יכולים להפחיד אותי".
מבחינתו, הדרישה לפנות את הבית אינה עניין טכני שאפשר להפריד מהמאבק על הפיצוי. הוא טוען כי המשפחה אינה יכולה לחזור לניר עוז, וכי ההסדר המוצע לה אינו מאפשר לה לרכוש בית חלופי ולבנות חיים חדשים.
המכתב נשלח לאחר ניסיונות להגיע להסכמה על פינוי הבית וגישורים שלא צלחו. הקיבוץ טוען כי רובם המוחלט של הבתים המיועדים להריסה כבר פונו ונהרסו, וכי הבית של משפחת מאור מעכב בפועל את השיקום.
כאן נמצאת נקודת המחלוקת: ירון מבקש שהקיבוץ יכיר בכך שמשפחתו אינה יכולה לחזור וישיג לה פיצוי ראוי, בעוד הקיבוץ סבור כי האחריות לתת מענה כלכלי למי שנאלצים לבנות את חייהם מחוץ ליישוב מוטלת על המדינה.
מבחינת הקיבוץ, פיצוי חריג שיינתן מכספיו עלול לבוא על חשבון חברים אחרים שגם הם נפגעו מהאסון וזקוקים לשיקום. לפי גישת הקיבוץ, תקציב השיקום הכולל, שסכומו נאמד ב-460 מיליון שקל, "צבוע" לפרויקטים מסוימים על ידי המדינה, ואין באפשרות הקיבוץ לקחת ממנו חלק ולייעד אותו לחברים שעוזבים או ספציפית לירון.
עמדותיו של ירון נחרצות והוא הפך לקול מוכר. "האינטרס הלאומי הוא להחזיר את התושבים בכל מחיר לעוטף, לכן עד היום לא רוצים לגבש מענה כי ככה אנשים לא ירצו לחזור", הוא אומר. "אותי פינו מחבלי חמאס. הלוואי שזה היה כמו גוש קטיף. מוכנים לתת לי את שווי הבית אבל הקרקע בניר עוז זולה, ואיפה אני קונה בית לשש נפשות במיליון וחצי שקל? מי מפצה אותי על מרקם החיים שהיה לי? מציירים את זה כאילו אנחנו באים לעשות אקזיט. מי שלא חוזר לקיבוץ הוא לא גיבור והוא מוקצה, איך זה הגיוני שאחרי הטבח הכי גדול במדינת ישראל אני מוקצה ורשע?".
הוא מבקש שהפיצוי יתחשב בעלות של בית במקום אחר בישראל, ולא רק בשווי הנכס בניר עוז. "שיעשו ממוצע", הוא אומר. מבחינתו, אין מדובר בעזיבה רגילה של קיבוץ, אלא במשפחה שאיבדה את ביתה בנסיבות קיצוניות ונדרשת כעת להתמודד עם ההשלכות הכלכליות של הטבח.
הוא מרגיש שהוא נדרש להוכיח שוב ושוב מדוע אינו מסוגל לחזור, ובמקביל לנהל מאבק על סכום הפיצוי ועל התנאים שבהם יוכל לעזוב.
הקיבוץ: "נוהגים ברגישות"
מקיבוץ ניר עוז נמסר בתגובה: "מתוך כבוד לפרטיותם ולנסיבותיהם האישיות של חברי קהילתנו, אנו נמנעים מלהתייחס בפומבי למקרים פרטניים, ומקפידים לקיים את השיח עמם באופן ישיר. קיבוץ ניר עוז, שספג פגיעה אנושה בטבח 7 באוקטובר, משקיע את כל כוחותיו בשיקום הקיבוץ ובבנייתו מחדש, ובכלל זה בשיקום משקי הבית שנפגעו".
בקיבוץ הוסיפו: "לצערנו, בעוד שהמדינה תומכת בשיקום הפיזי של הקיבוץ, טרם ניתן מענה מספק למשקי הבית שאינם מסוגלים לשוב ולהשתקם במסגרת הקיבוץ. המשאבים שמעמידה המדינה מיועדים לשיקום הפיזי והקהילתי ואינם ניתנים לשימוש חופשי למטרות אחרות.
"לצד המאמצים העצומים לשיקום הקיבוץ, אנו ממשיכים לפעול ולסייע ככל יכולתנו גם למי שאינם יכולים לשוב, ללא הבחנה בין חברים לתושבים בכל הנוגע לדרישתנו מהמדינה למתן מענה. במסגרת מאמצים אלה פועל הקיבוץ גם באמצעות עתירה לבג"ץ, במטרה להביא למתן מענה הולם למשקי הבית שאינם יכולים לשוב.
"התקדמות עבודות הבנייה והשיקום מחייבת גם פינוי והריסה של מבנים קיימים, בהתאם לתוכנית השיקום של המדינה שהקיבוץ מחויב ליישומה. הקיבוץ עושה כל מאמץ לנהוג ברגישות ובהתחשבות לנוכח האסונות האישיים שפקדו את חברי הקהילה".
פורסם לראשונה: 00:00, 21.10.26
