מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם, לפני ובצל המלחמה. והפעם: משפחת ירדן חנוכה מתל אביב.
בצילום: ירדן חנוכה והכלב גברי.
הדירה? 3 חדרים בשכירות. משלמת 7,000 שקל. "אני באזור די סאחי אבל זה המקסימום של התל-אביב שאני יכולה להכיל ביומיום. בהתחלה הייתי עם שותף אבל כשסיימתי את הלימודים בשנקר השותף יצא. אני עברתי לחדר הקטן ואת החדר הגדול הפכתי לסטודיו עיצוב אופנה".
מאיפה במקור? "אני מטבריה. היה בה המון קסם כשגדלתי. זה מקום שתמיד הרגיש לי בטוח ופסטורלי. בכיתה א׳ משהו בחינוך בטבריה הרגיש להורים שלי לא מספיק טוב והעבירו אותי לקיבוץ גינוסר. זה היה חריג, היינו בשכבה 4 טבריינים. אני מודה להורים שלי על זה כי זה חשף אותי לעולמות חדשים שפתחו לי את הראש, אבל גם כיבה אותי בהרבה אופנים".
כיבה? "בגינוסר הייתי נחשבת ׳הטבריינית׳. למרות שבסך הכל הייתי בת 6, הייתה שם אפליה מטורפת. פעם הגעתי והיה שלט ׳אין כניסה לחיות ולטבריינים׳. הרגשתי כל הזמן במלחמה על המקום והזהות שלי. הם גרמו לי להתבייש במי שאני ומצד שני דחקו אותי לפינה. ׳אם אתם אומרים שאני ערסית, אז אני אתן לכם סיבה׳. היו מלא קשיים אבל זה גם תרם לי לאופי. חיספס אותי. היום, כשאני מעצבת אופנה והם עוקבים אחרי, מי שהחרים אותי מהקיבוץ הם חברים והמעריצים הכי גדולים שלי. באעסה שברגע האמת לא ראו אותי. בתיכון זה החמיר והבנתי שטבריה והקיבוץ לא משתלבים ועברתי לתיכון בטבריה. הבעיה היא ששם נחשבתי לקיבוצניקית. פתאום הייתי נטע זר גם בעיר שלי, לא שייכת לשומקום. זה המשיך גם כשלמדתי בשנקר. החברות מטבריה הדביקו לי סטיגמה של תל אביבית, כשבמסדרונות שנקר קראו לי ׳חנוכה׳, הערסית מטבריה. ככל שאני מתבגרת אני יותר אוהבת זה. שיש בי קצת מהערסיות אבל יש בי גם קיבוצניקית ואני יכולה להתאים את עצמי לסביבה שאני נמצאת בה. זה כבר לא מפריע לי שקוראים לי ערסית - אני כבר לא חושבת שזה רע. להיות חתולת רחוב זה אחלה. זה מה שדוחף אותי קדימה".
שנקר? "לפני שנרשמתי אמרו לי שאם אני רוצה להתקבל שלא אגיד שאני מטבריה. הגעתי ממיאמי אחרי שהיו לי שם עגלות ועסקים, והתאמנתי על מה אני אומרת במיונים ואיזה ספרים אני קוראת. הגעתי כדי להסתיר את הזהות שלי אבל מרגע שהתיישבתי, ראיתי את הפנים מולי וזה לא איים עלי. הבנתי שזה העולם שלי ואני לא משחקת פה משחק. ואז שאלו אותי ׳מאיפה את במקור?׳ והייתי צריכה להגיד ׳גינוסר׳, על זה התכוננתי, ויצא לי ׳טבריה׳. הם אהבו את זה. יש יותר פתיחות עם השנים. זה לא רק הרצליה ורמת-השרון. היום אני עוזרת לצעירות מבאר-שבע, אשקלון וכל מיני מקומות בפריפריה להתקבל. מספיק עם התירוצים. יש בילדים האלה הרבה תוכן".
מיאמי? "כשסיימתי תיכון היה לי בן זוג ומבחינת ההורים שלי הייעוד היה ללמוד, להתחתן ולהביא ילדים. חברות שלי בטבריה נשואות פלוס 4. זה הסטטוס שהיה אמור להיות לי. נרשמתי להנדסת תעשיה וניהול והרגשתי בבטן שאני חייבת לרדת מהגלגל הזה. הקפאתי את הלימודים ואת הבן זוג וטסתי לארה"ב. לא יודעת מאיפה האומץ. שם התפתחתי והייתה לי חנות במיאמי. היה לי רכב אימאל׳ה, ומסעדות מטורפות אבל בסוף הבנתי שאם זה נחשב הצלחה - זה לא מספיק. דיכאתי את החלום שלי להיות מעצבת אופנה".
מעצבת אופנה? "זה מה שחלמתי מאז שאני קטנה. לאבא שלי הייתה חנות בגדים בטבריה - ׳אופנת חנוכה׳, וגדלתי בחנות. אחרי 7 שנים במיאמי החלטתי שדי, זה לא מספיק יותר, ושאני חוזרת והולכת להגשים את החלום שלי והחיים השתנו. היום 10 שנים אחרי יש לי מותג שנקרא ג׳ורדי שזה אופנת רחוב גבוהה. לאנשים שמבינים באופנה וגם מוכנים לשלם עליה, שמעריכים את האמנות. את הפוש הראשון נתנה לי חברת ההייטק וויז שנדלקו על קפוצ׳ון שעיצבתי וביקשו 500 כאלה לכל העובדים. עשיתי את כל הטעויות האפשריות אבל סיפקתי להם את הסחורה. הבנתי שכדי להתפרנס, אני צריכה לא רק שהמותג ייצר קולקציות אלא פרויקטים רחבים והפכתי לסטוריטלרית לחברות הייטק, ואני מייצרת להם פריטים שמותאמים לסיפור שלהם. חוץ מזה יש כל מיני שיתופי פעולה של המותג למשל עם רזילי ועכשיו אני עובדת על קולקציה לזכרו של אבא שלי שאני אציג בשבוע האופנה".
אבא? "ב-30 לאוקטובר אני מציגה קולקציה חדשה, הכי אישית שהייתה לי וסוג של עיבוד של האבל אל אבא שלי שנפטר לפני חצי שנה. זה ייקרא ׳חנוכה ביי ג׳ורדי׳ ואני מספרת דרכה על טבריה של שנות ה-90. אני כבר פחות אוהבת להתעסק במכירות. מצאתי את הייעוד שלי בעיצוב. השאיפה שמותג גדול ייקח את זה ויהפוך את זה למסחרי".
מצב כלכלי? "בסדר גמור. זו השנה הראשונה שאני אומרת שאפשר להרוויח בתור מעצבת אופנה. התחלתי לחלום על לקנות בית אבל ראיתי את המחירים והבנתי שאני עוד לא שם. אני גם רוצה אהבה ומזמנת את זה".
הבילוי שלך? "אני ממש אוהבת מסיבות טבע. לברוח לאיזה סופ"ש של ניתוק מהכל".
רוצים להשתתף במדור? כתבו ל: Assi-h@yedioth.co.il
