למרות העובדה שלידות שקטות מתרחשות בישראל מאות פעמים בשנה, האובדן הזה עדיין נחשב "שקוף" — כזה שקשה לדבר עליו ולהכיל אותו וכזה שקל להדחיקו. במרכז הרפואי קפלן החליטו לשבור את השתיקה, ולבנות מערך טיפול ייעודי שמכיר בעוצמת הטראומה ובצורך לתת מקום לאבל. ד"ר חניתה ראובן קרישפין, פסיכולוגית קלינית ורפואית שמובילה את המהלך, מסבירה מדוע אי־אפשר עוד להסתפק ב"לחזור לשגרה".
מהי לידה שקטה?
״לידה שקטה היא מונח לא־רפואי ללידה של עובר ללא רוח חיים בשבוע 22 ומעלה להיריון או לידה מוקדמת יותר של עובר במשקל 500 גר׳ ומעלה. על־פי נתוני משרד הבריאות, בישראל מדובר בהיקף שנע בין כ־1,200 לכ־1,500 לידות שקטות בשנה.
"היא נקראת לידה שקטה משום שלא מתלווה אליה הבכי המאפיין לידה של תינוק חי", מציינת ד"ר ראובן קרישפין ומוסיפה שהמונח בעברית מתעתע: "עבור כל מי שאינו בקיא בתחום, הקונוטציה עשויה להיות חיובית, בזמן שבפועל מדובר בשקט רועם, בדום, דממה, כפי שמייצג המונח באנגלית stillbirth. המונח הזה עצמו ממסך את עוצמת האובדן והטראומה, ובכך מנכיח את הפער בין הצורך בהכרה באובדן ובכאב העז ובין המסר החברתי לבטל את עוצמת האירוע, להשקיט אותו ולשכוח. זה אחד הקשיים המרכזיים, שמלווה את ההתמודדות באירוע הזה".
מה הופך את האובדן הזה לכל כך שקוף ומדוע החברה מתקשה להכיר בו?
"אירוע הלידה השקטה מקפל בתוכו לידה ומוות שנדחסים לנקודת זמן אחת, ועל כן הוא קשה מאוד לעיכול ולעיבוד. הקושי לנסח, להמשיג ולדבר את החוויה המציפה של לידה שקטה, מותירה אותה פעמים רבות כחוויה קפואה בזמן, ללא מילים. האירוע הטראומתי מועצם בשל המעבר החד והקיצוני מתחושת תקווה וציפייה לתחושה פתאומית של הלם ואבל. ככל אירוע טראומתי, גם כאן יש קושי להכיל את עוצמתו והיקפו, ולכן הרבה פעמים נמצאים באירוע באופן פיזי, אך מתקשים להיות נוכחים בו ברמה הרגשית, וכאשר זה מתאפשר, יש צורך בעיבוד מעמיק ונרחב.
בנוסף לכך שהאירוע טראומתי, לדבריה, מדובר באובדן שהוא אובדן שקוף, שכן העובר טרם נראה. "נשים שפגשתי, תיארו אמירות משתיקות כלפיהן, כמו 'תתמקדי במי שבבית'. זה לא מאפשר לגיטימציה לאבל ולאובדן. יולדת שקיבלה רק ווטסאפ, ומעבר לכך איש לא בא לבקר אותה או להיות איתה - הרגישה שאין אפשרות להכיר ביגונה. גם האמירה 'אתם צעירים ויכולים לעשות עוד תינוק' מבטאת חוסר הבנה לכך שתינוק אחד לא יכול להחליף תינוק אחר", מסבירה ד"ר ראובן קרישפין ומספרת שלילדים האלה יש גם כינוי ייחודי - "ילדי קשת": "כמו הקשת בענן שמופיעה לאחר סערה ונותנת תקווה והמשכיות. אך הקשת לא יכולה לבטל את הטלטלה שהייתה, וזיכרון הילד שלא נולד עלול להמשיך ולהשפיע על כל אחד מבני המשפחה שהיו שותפים לאובדן. כך מרבית היולדות שעברו לידה שקטה, אינן מקבלות את התמיכה שהן זקוקות לה בשל תחושות של הלם ואכזבה וצורך להצניע את האובדן. בפרט בימים כאוטיים אלה, שציבור רחב מתמודד עם אובדן וכאב, מתקיים קושי נוסף להכיר באובדן שקוף".
"ציפו שהיולדת תחזור לחייה מיד"
"לידה שקטה" גוררת פעמים רבות תחושת אשמה כלפי האחרים, בפרט אם ישנם בבית ילדים נוספים, שחשוב לטפל בהם, לתווך ולהסביר את האירוע. גם הם עברו תקופה מורכבת, והם בהלם מכך שאימא לא חוזרת הביתה עם תינוק. ד"ר ראובן קרישפין: "כאן, במרכז הרפואי קפלן, אנחנו מתייחסים לכך במיוחד, ואף מעניקים ליולדת ספר ילדים - 'בכיתי כי חיכיתי' של סיגל לבסקי, שמתאר את האובדן וההתמודדות עימו בשפה רגישה ומעודנת, עבור הילדים שמתמודדים גם הם עם אובדן, אכזבה וכאב. אבל חשוב לסייג ולומר שנשים שונות עשויות להמשיג את האובדן באופן שונה. זה יכול להיות שונה גם בין אישה לבן־זוגה".
ד"ר חניתה ראובן קרישפין. המרכז הרפואי קפלןצילום: גלעד שעבניאם בעבר לא הייתה התייחסות ללידה שקטה, וציפו שהיולדת תחזור לחייה מיד, כמו לא קרה דבר, בשנים האחרונות מעמיקה בישראל ובעולם המודעות לאירוע המטלטל ולצורך במעטפת טיפול, המשקפת את ההבנה שללידה של עובר מת יש השלכות פסיכולוגיות משמעותיות על כל אחד מבני הזוג והמשפחה. כמענה לטראומה שנחוותה, וגם לצורך בהכרה באובדן ובאבל, פיתחה ד"ר ראובן קרישפין לפני כשבע שנים מסגרת טיפולית השואבת השראה ממנהגי האבל היהודיים.
"המסגרת הטיפולית נקראת 'שבעה', ונוצרה בהשראתו של ד״ר בני פלדמן שניהל בעבר את השירות הפסיכולוגי", היא מספרת. "בטיפול באישה, בבן זוגה או בזוג שחוו לידה שקטה עולה הצורך בתמיכה ראשונית עזה בשל החוויה הטראומתית. מעבר לכך המהות באורך הטיפול היא מתן לגיטימציה לחוויית האובדן והפרידה, שלרוב אינה ניתנת מהסביבה, ואפשרות לעבד אותם באופן נרחב ומעמיק ככל האפשר, וזאת כדי למנוע התפתחות של אבל מורכב. יש גם חשיבות רבה לחיזוק הכוחות להתמודדות עם החיים, היומיום והשגרה שנקטעו, כך שתיווצר ציפייה לחזרה לחיים הרגילים ולהתמודדות עם האתגרים הרלוונטיים".
"כ־40% מהזוגות מתגרשים"
במודל "שבעה" שלושה שלבים, שמהווים מסגרת טיפולית סמלית וטקסית רבת־עוצמה, ששואבת השראה ממנהגי האבלות ביהדות, כאשר ההמלצה היא לעבור את הטיפול בזוג. "חשוב לציין, כי נמצא שתמיכתו של בן זוג משפיעה על התמודדות יעילה וטובה יותר ועל כן יהיה ערך רב בהצטרפותו לטיפול", מסבירה ראובן קרישפין. "הרבה פעמים תחושת הבדידות מועצמת אף יותר בשל קשיי התקשורת שעולים בין בני הזוג שחוו לידה שקטה. הנתונים לצערי עגומים - כ־40% מהזוגות מתגרשים לאחר לידה שקטה, מה שמגביר את הצורך בפנייה משותפת לטיפול".
החלק הראשון של הטיפול כולל מפגשי היכרות והערכה. החלק השני כולל שבעה מפגשים טיפוליים המדמים "שבעה". "במפגשים אלה מתבצעת עבודת אבל. הלוך ושוב. זהו בעצם לב הטיפול", מציינת ראובן קרישפין. "במהלך הפגישות יעובדו הפנטזיות שנקטעו, התקוות והציפיות שנשברו, התחושות והרגשות שיש לתת להם לגיטימציה: הכחשה, כעס, קנאה, שנאה, בדידות, אשמה, בושה, כישלון, דיכאון. רגעים של יגון וכאב שיש צורך לבטאם שוב ושוב. בשלב זה תתקיים עבודת האבל הראשונית, כמו במנהג ה'שבעה'.
"כבר בהצגת הטיפול בפני המטופלת ובן זוגה אני מדגישה את מסגרת ה'שבעה' כדרך להנכיח את האובדן והצורך באבל. השם של הטיפול - ישיר, ולמרות שהוא עלול לעורר רתיעה לרגע, רוב הזמן הוא מייצר הרגעה והקלה מסוימות, כי הוא מקפל בתוכו את ההכרה באובדן ואת הלגיטימציה העמוקה לזמן אבל. יש לכך משקל סמלי רב, המהדהד לאורך כל המפגשים.
"השלב השלישי הוא קיום מפגש בתום 30 יום מתאריך סיום תהליך ה'שבעה' בטיפול. גם במפגש זה, ברוח מנהגי האבלות, תתאפשר התבוננות על הטיפול, מצב המטופלת ובן זוגה מבחינה תפקודית ורגשית בחזרתם לחיי היומיום. בהפסקה הטיפולית עד למפגש ה'שלושים', אני ממליצה למטופלת ולבן זוגה לתכנן ולקיים טקס, כדי שתהיה הנצחה ממשית. הטקס יכול להיות שתילת עץ, הנחת עלה זיכרון בגן החיות התנ"כי, שבו יש פינת זיכרון לתינוקות שנולדו בלידה שקטה, או כל עשייה סמלית שתאפשר להם לחוש את סיומו של שלב האבל הראשוני ושיבה לחיים".
לדבריה, אומנם המסגרת הטיפולית שואבת השראה ממנהגי האבלות ביהדות, אבל לגמרי רלוונטי לחשוב על התאמת המסגרת למנהגי אבלות בדתות וקהילות אחרות: "למשל הייתה לי מודרכת שטיפלה באישה מוסלמית שעברה לידה שקטה, וחשבנו יחד איך יהיה נכון להשתמש במודל במנהגי אבלות שנהוגים באיסלאם".
איך הנשים מגיבות למודל המתואר?
"אני מוצאת שמתן הלגיטימציה העמוקה והברורה לאבל, במסגרת המודל, מאפשר מרחב תחום ובטוח להנכיח את הפרידה ואת האובדן, לעבד אותם ולהכיל אותם. ה'שבעה' מסתיימת, והפרידה ממשיכה. חוויית הטראומה והאובדן לא נותרת מנותקת וקפואה, אלא אפשר לעצור ולהיות איתה. בחיים. הנשים משתפות פעולה באופן מלא. אין נשירה מהמפגשים. הן זקוקות לכלי הזה כדי לחזור לעצמן, למשפחה ולשגרת החיים".
"הרגישות גבוהה מאוד"
"הרגישות אצלנו לצורכי היולדת בלידה שקטה גבוהה מאוד", כך אומרת סיגל חן, מיילדת ואחות אחראית חדר לידה במרכז הרפואי קפלן. "הלידה מתקיימת בחדר מרוחק יחסית משאר הלידות התקינות, כדי לאפשר פרטיות ומרחק מהסביבה הרועשת של חדרי הלידה. מיילדת אחת מלווה את היולדת לאורך כל התהליך, ואנחנו מקפידים שלא ייכנסו אנשי צוות שאינם מעורבים ישירות בטיפול.
סיגל חן, אחות אחראית בחדרי הלידה בקפלןצילום: דוברות המרכז הרפואי קפלן"לאחר הלידה היולדת מועברת למחלקת נשים ולא למחלקת יולדות – זה חלק מהמאמץ להעניק לה מרחב מותאם ומכיל. מחלקת נשים יוצרת קשר עם גורמי הקהילה כבר לפני השחרור, כדי לוודא רצף טיפולי. לאורך כל הדרך מלווה את היולדת עובדת סוציאלית, ויש לה אפשרות להמשיך לטיפול פסיכולוגי גם לאחר השחרור. אנחנו מאפשרים לכל יולדת לבחור כיצד להיפרד מהעובר – יש מגוון אפשרויות, וההחלטה תמיד בידיה, ברגישות מלאה".
מהן הפרוצדורות הרשמיות שההורים נדרשים לבצע לאחר לידה שקטה?
"על ההורים לקבל החלטה לגבי סוג הקבורה: קבורה פרטית שההורים מארגנים, קבורה על ידי בית החולים, שבה המשפחה יכולה להשתתף, או קבורה של בית החולים ללא השתתפות המשפחה. כמו כן אנחנו שואלים את ההורים, אם הם מעוניינים בנתיחה שלאחר המוות, בהתאם לנהלים".
כיצד מערכת הבריאות ובתי החולים מתמודדים כיום עם לידות שקטות? האם יש נהלים, הכשרות או צוותים ייעודיים?
"כן. קיימים נהלים מסודרים המתווים את אופן הטיפול ביולדות שחוו לידה שקטה. הצוותים עוברים הדרכות קבועות ורענונים בנושא, כדי לשמור על רגישות מקצועית ורגשית גבוהה ככל האפשר. בנוסף אנחנו מסייעים להורים גם בהתמודדות עם חלק מהבירוקרטיה הכרוכה בתהליך".
איך המערכת יכולה לשפר את התמודדות ההורים עם התהליך?
"הדבר המרכזי שחסר כיום הוא הקצאת תקן מקצועי למתאמת ייעודית, שתלווה את ההורים לאורך כל התהליך. כיום העבודה נעשית על ידי אנשי הצוות כחלק מעומס העבודה השוטף, ולכן תפקיד כזה היה יכול להקל משמעותית, לזרז הליכים ולתאם בין הגורמים השונים בצורה מיטבית. מתאמת שכזאת יכולה להפוך את המסע הקשה לנגיש, ברור ורגיש יותר עבור ההורים".
