מאחורי הנתונים היבשים על מספר הפצועים במלחמה, המדווח כמעט מדי יום, נמצאים מטופלים, לרוב בגילים צעירים, המוצאים את עצמם מתמודדים עם חוויה גופנית, תפיסתית ורגשית שהם אינם מוכנים אליה.
הטלטלה הנפשית היא עצומה. היכולת האנושית שלנו לתפקוד נורמטיבי בחיי היומיום תלויה רבות בהגנות הרגשיות, המסייעות לנו להרחיק מהתודעה את הפחדים והחרדות. המחשבה "לי זה לא יקרה" היא אחת התבניות החשובות והחיוניות לתפקוד תקין, עד כדי מצב שבו היא הופכת להיות חלק בלתי נפרד ממי שאנחנו.
אך מה קורה לנו, כשאירוע בלתי מתוכנן כמו פציעה פוגע בשגרת חיינו? למעשה המחשבה "לי זה לא יקרה" חוטפת נוק-אאוט מהמציאות ובדרך סופגת פגיעה תחושת הרצף החיונית לתפקוד שלנו.
"כל אירוע שקורה לנו שאינו מתוכנן ושתוצאותיו פוגעות בשגרת חיינו, נושא בחובו מרכיב של התמודדות עם אובדן", מסביר אמיר צנדקוביץ, נוירופסיכולוג שיקומי וראש המערך לפסיכולוגיה שיקומית בבית החולים השיקומי רעות תל אביב. "המשמעות הרגשית של אובדן אינה מוגבלת למוות של בן משפחה או אדם קרוב. אנו עשויים לחוות אובדן, כאשר אנו מתמודדים עם שינוי, כל שינוי, באופן שבו אנו רגילים לחיות את חיינו".
1 צפייה בגלריה
"שיקום הוא גם וגם. אני גם עובד כדי לחזור לחיים וגם לומד להתמודד עם האובדן שקיים". אולם פיזיותרפיה. ביה"ח שיקומי רעות תל אביב
(צילום: יעל אילן)
איך זה בא לידי ביטוי בקרב פצועים?
"האדם שנפגע אינו מזהה את עצמו בגוף הפגוע, המגובס, המנותח, הכאוב או במקרים קשים - קטוע איבר. הוא אינו מזהה את מחשבותיו הנודדות שוב ושוב לאירוע הפציעה, לריחות, לקולות, למראות. הוא אינו מסוגל לחוש תקווה, להשקיט את החרדה או לתת פשר למה שהוא מרגיש.
"שיקום נפשי לאחר פגיעה קשה מלווה בתהליכי התמודדות עם אבל ואובדן. כשמתרחשת פגיעה גופנית חמורה – קטיעת איבר, שיתוק חלקי או מלא או קשיי תפקוד פיזיים וקוגניטיביים, הפצוע מתמודד עם תהליכי אובדן של זהות ומשמעות. השלבים השונים של האבל יכולים להופיע יחד. כלומר אדם יכול לחוות הלם וגם תובנות לגבי השלכות האירוע. אחר יכול להיות במצב של משא ומתן עם המציאות – 'אם רק הייתי עושה כך או אחרת, לא הייתי נפצע', ותוך כדי גם להיות בתהליך של הסתגלות למצב החדש.
"כצוות מטפל – אנו נמנע משימוש במילים כמו 'קבלה' או 'השלמה' כמטרות שיקומיות במקרים של פציעות קשות. עבור מי שחווה זאת, כמעט בלתי אפשרי להשלים באמת עם המצב. בתהליך השיקום אנו עוסקים ביכולת הנרכשת להתאים את עצמנו למצב החדש ולהטמיע מגוון מיומנויות חדשות בהתנהלות היומיומית בהיבטים המחשבתיים, הרגשיים, הפיזיים, המשפחתיים והתעסוקתיים".
מהם האתגרים של הצוות הטיפולי?
"החוויה הרגשית של המטופל היא כל כך סוחפת, והוא עשוי למצוא את עצמו בתחושה שהוא אינו עצמו, וכעת, בתהליך השיקום, הוא נדרש לגייס כוחות לתהליך שיקומי, הכולל טיפולי פיזיותרפיה, תרגול מוטורי בריפוי בעיסוק, למידה מחדש של צלילים והברות במקרה של פגיעת ראש, וכל זאת כשהוא אינו יודע היכן למצוא את המוטיבציה לכך.
אמיר צנדקוביץ, מנהל המערך לפסיכולוגיה שיקומית, ביה"ח רעות תל אביבצילום: יעל אילן"לכן בתהליך השיקום אנו נימנע מלנסות לשפר את מצב רוחו של הפצוע, ובמקום זאת נפעל להניע אותו לפעולה. הרעיון בשיקום הוא לעזור לאנשים לפעול כדי ליצור את האפשרויות החדשות. באמצעות אפשרויות חדשות, יוכל המטופל להרגיש דברים חדשים לגבי עצמו, סביבתו, משפחתו. נלמד אותו לרכוש מיומנויות חדשות תפקודיות ורגשיות, שיובילו לתובנות חדשות כלפי עצמו".
מצבים של פציעה הם מצבים של שבר גדול בחיים, ייאוש, תסכול עד כדי דיכאון. איך מגייסים מטופל לעבודה השיקומית במצב כזה?
"הרבה יותר מוצלח לפעול כשיש לי מוטיבציה, אמונה, תקווה, השראה או אפילו פחד שמניעים אותי קדימה. אבל אפשר לפעול גם בלי שאף אחד מהם נמצא. הדגש של הצוות הטיפולי הוא על למידת מיומנויות, לפעול גם אם הדבר היחיד שיש הוא דכדוך ודיכאון, שמאוד מאפיינים מצבים של אובדן. המוח שלנו בנוי כך שאם ניתן לדיכאון לנהל אותנו, הוא יעמיק את האחיזה, ולכן תפיסת השיקום היא קודם כול לפעול. אדם לא חייב תחילה להרגיש יותר טוב עם עצמו כדי לעשות משהו חדש.
"פצוע שאיבד רגל או הפך משותק – הכאב על האובדן הוא חיוני ויש לו משמעות, אבל הוא אינו עומד בסתירה לחזרה לתפקוד. שיקום הוא גם וגם. אני גם עובד כדי לחזור לחיים וגם לומד להתמודד עם האובדן שקיים.
"הצוות הרב מקצועי בשיקום – רופאי שיקום, מטפלים מתחומי הפיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, קלינאות תקשורת, עבודה סוציאלית ופסיכולוגים – כולם יחד מכוונים את המטופל לייצר משמעות חדשה, 'אני' מסוג אחר. פעמים רבות מטופלים אומרים לי, 'אני לא אוכל לחזור לרוץ מרתון או לעסוק בספורט', ואנו נעבוד איתם על שיפור התפקוד, כדי שיוכלו לחזור לעיסוקים ולתחביבים שלהם, גם אם בצורה אחרת. אפשר לרוץ מרתון גם עם פרוטזה או לעסוק בספורט בשילוב כיסא גלגלים. המסר החשוב הוא ששינוי תמיד אפשרי".
