"המכללה האקדמית אשקלון היא פנינה באזור", אומר פרופ' אליקים רובינשטיין, שמכהן כנשיא המכללה מזה כשנה. "לומדים בה ובשלוחות שלה כ־6,000 סטודנטים, כ־1,000 מהם אנשי צבא וכוחות הביטחון, וכ־300 מהציבור הערבי, בעיקר בדואים מהדרום. כ־75% מכלל הסטודנטים מתגוררים באזור הדרום. יש לשער, שחלק גדול מהם לא היו מגיעים ללימודי השכלה גבוהה, לו נדרשו לנסוע למרכז או לאזורים מרוחקים אחרים. עם זאת, יש סטודנטים הבאים מאזורים אחרים בארץ, בזכות רמת הפקולטות".
רובינשטיין, אחד המשפטנים בעלי שיעור הקומה במדינת ישראל, ושופט בית המשפט העליון, שבין תפקידיו כיהן כמשנה לנשיאת בית המשפט העליון, כמזכיר הממשלה והיועץ המשפטי לממשלה, נשמע גאה במיוחד כשהוא מספר על המכללה, שכאמור, הוא נשיאה. הרקטור הוא פרופ' שמעון שרביט והמנכ"ל המייסד ד"ר פנחס חליוה. "החזון עליו הוקמה המכללה, הוא לתת מענה להשכלה הגבוהה בפריפריה. מדובר בקמפוס יפה, שמרחיב את הדעת, ויש בו רוח של חלוציות מתמדת".
אכן, יש במה להתגאות. המכללה, שמוסמכת להעניק תארים ראשונים ותארים שניים מטעמה, נמצאת בקמפוס רחב הידיים, שכולל מערכת מבנים של אולמות לימוד, מעבדות מחשבים ואלקטרוניקה, ספרייה וגלריה לאומנות. כמו כן יש בה מעונות סטודנטים, והיא גם בעלת נגישות גבוהה לסטודנטים עם צרכים מיוחדים. מבחינת היצע הלימודים, ניתן ללמוד בה כלכלה ועבודה סוציאלית, לתואר ראשון ושני. יש בה בית ספר למדעי הבריאות ללימודים לתואר ראשון בתזונה, סיעוד ובריאות הציבור, ועוד מוצעים בה לימודים לתואר ראשון בתחומי תיאוריה ומחקר בפוליטיקה וממשל, מדעי המחשב, סוציולוגיה ואנתרופולוגיה, פסיכולוגיה, קרימינולוגיה (גם תואר שני), לימודי ארץ ישראל, ולימודים רב־תחומיים במדעי החברה. בנוסף, מדגיש רובינשטיין, במכללה סבורים שחשוב להעשיר את הסטודנטים בלימודי היצירה היהודית. המכללה מוכרת עפ"י חוק עידוד השכלה גבוהה, ועד היום היא העמידה למעלה מ־20,000 בוגרים, שהמשיכו את דרכם בתפקידים בכירים בארץ ובחו"ל או בלימודים אקדמיים מתקדמים. "הסטודנטים יכולים לכוון את הלימודים שלהם לתעסוקה, שתגיע אליהם בסיום הלימודים", מסביר רובינשטיין. "כדוגמה, גם באשקלון וגם באשדוד, הסמוכה לאשקלון, יש בתי חולים. בוגרי סיעוד יכולים למצוא בהם עבודה. כך גם סטודנטים לקרימינולוגיה, שיכולים להשתלב בתפקידים מנהליים וטיפול בבתי הסוהר שנמצאים באזור, כשחלק מהבוגרים כבר שולבו שם".
רובינשטיין מתגורר בירושלים. הוא נשוי למרים, לשעבר המשנה לפרקליט המדינה לעניינים אזרחיים ומנהלת המחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה, והם מתגוררים בשכונת גבעת אורנים בעיר. את ה"רומן" שלו עם עיר הבירה החל בגיל 16, אז, לאחר שסיים את לימודיו בתיכון צייטלין בתל אביב, החל ללמוד באוניברסיטה העברית שפה וספרות ערבית ולשון עברית. בשנה האחרונה ללימודי התואר הראשון החל בלימודי המשפטים. "אני זוכר שהגעתי לירושלים כנער, בסוף 1963, וראיתי את החומה שהפרידה בין החלק המזרחי והמערבי שלה. ראיתי את החיילים הירדנים, שישבו עליה עם כאפיות על הראש. לא שיערתי שלימים אכהן כראש משלחת ישראל להסכם השלום עם ירדן. לאחר מכן, כשהייתי חייל במלחמת ששת הימים, המאורע של איחוד ירושלים ריגש אותי, ומאז 1977 אני תושב העיר. על כך אני אסיר תודה למשה דיין, שבשנה זו גרם לרעייתי ולי לעבור ולהתגורר בבירה, לאחר שמוניתי לראש לשכתו, כשהיה שר החוץ. מאז אנחנו מתגוררים בעיר ומאוד אוהבים אותה. גם בנותיי, מלבד בת אחת, שמתגוררת ברמת הגולן, מתגוררות בעיר, ומכאן גם רוב נכדינו. אני מרגיש חיבור עמוק לעיר, בין היתר גם בזכות זה ששירתתי במשרד החוץ והמשפטים ובבית המשפט העליון".
רובינשטיין מספר גם על אנקדוטה משפחתית, שמחברת אותו עוד יותר לירושלים. "אמי, שפרה, היתה חניכת תנועת הצופים בת"א. כשהיא היתה בת 11, בשנת 1925, השנה בה נפתחה האוניברסיטה העברית, היא הייתה אחת מאלו שנשאו את דגל הלאום בטקס בהר הצופים. היא תמיד התרגשה כשסיפרה זאת. ואני, כאמור, וגם לימדתי באוניברסיטה הזו". בהקשר זה יש לציין. רובינשטיין הוא יקיר הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית לשנת 2023. הוא גם יקיר ירושלים מ־2025.
מה דעתך על ירושלים של היום?
"לצערי, יש דימוי לא נכון לעיר, טוענים שהיא מתחרדת והדבר מרתיע מי שאינם דתיים, אומנם יש בה אוכלוסיה דתית גדולה, לרבות חרדים רבים, אבל יש בה עוד הרבה דברים, בנוסף ליופיה ולהיסטוריה החשובה שלה, שמדברים לכל הקהלים. ירושלים שוקקת תרבות, מוזיאונים, מוזיקה ותיאטרון. בנוסף יש גם הרבה אפשרויות לימודים. ראש העיר משה ליאון, כמו קודמיו, עושה מאמץ גדול למשוך אוכלוסייה מגוונת, הוא גם טורח על ניקיון העיר. אני מקווה שהוא יצליח, כי אין כמו המגוון הירושלמי, שיש בו היסטוריה והווה, ישן וחדש, יהודים וערבים, כל המארג הישראלי. כל אלו מצדיקים לחגוג את יום ירושלים".
