הרציונל שמניע את הקרן לירושלים נותר עקבי גם 60 שנה לאחר הקמתה: גיוס משאבים ושותפים לפיתוח העיר ולחיזוק תושביה, דרך השקעה בתרבות, חינוך, קהילה ובניית מארג חיים משותפים בין כלל הקהילות בבירה. הקרן, שהקים טדי קולק, ממשיכה לפעול בהובלת נשיא הקרן אריק גרבלסקי והמנכ"ל אמרי בן עמי, במגוון זירות: ממוסדות תרבות ותיקים ועד יוזמות קהילתיות צעירות, מתמיכה ביצירה ועד חיזוק חיים משותפים.
בשנה האחרונה, עם כניסתו של נשיא הקרן החדש גרבלסקי, ולצד המנכ"ל בן עמי, נדמה שהחזון מקבל פרשנות עדכנית – ממוקדת וחברתית יותר ובעיקר כזו שמבקשת לייצר שינוי ממשי בשטח. כבר בתחילת דרכו בתפקיד, הוא משרטט יעד שאפתני: להפוך את ירושלים למודל של חברה מורכבת שמצליחה לחיות יחד לא מתוך התעלמות מהפערים, אלא דווקא באמצעות התמודדות איתם.
גרבלסקי מספר שההבנה המרכזית שהתחדדה אצלו בשנה הראשונה בתפקיד, היא עומק המורכבות אבל גם היקף הפוטנציאל הטמון בה: "ירושלים היא מיקרוקוסמוס של כל האתגרים שקורעים את החברה הישראלית. זו העיר היחידה שבהליכה קצרה תפגוש יהודים חרדים, דתיים וחילונים, ערבים ונוצרים. האתגר שלנו הוא להראות שדווקא מכאן יכול לבוא הפתרון, והחזון של הקרן הוא להראות שכל האוכלוסיות יכולות לחיות ביחד ביחסים טובים ובכבוד הדדי. אם ננסח את החזון במילה אחת – היא תהיה 'תקווה'. אני רוצה להגיע למצב שכל מי שנכנס לפרויקט שבו מעורבת הקרן לירושלים – יוצא ממנו עם תקווה לא רק על ירושלים, אלא על עתיד המדינה שלנו". האמירה הזו לא מתמצת רק בהצהרת כוונות, היא קו מנחה שמוביל את פעילות הקרן בפועל.
גרבלסקי, ירושלמי דור שלישי לתעשיית האבן, הגיע לתפקיד לאחר שנים בזירה העסקית. המעבר לעשייה חברתית, לדבריו, אינו מקרי מבחינתו – אלא המשך ישיר לחיבור עמוק לעיר. "עזבתי עולם עסקי ועברתי לחברתי, כי אני מאמין שזה אפשרי", הוא אומר. "כדור שלישי של יצרני אבן ירושלמית, תפקידי היה לייצא את האבן הירושלמית לשווקים בחו"ל, והיום אין עיר גדולה בעולם שאין בה בניין עם אבן ירושלמית. כך שממילא כל החיים שיווקתי את ירושלים - קודם רק אבנים, והיום את העיר עצמה".
צעירים, קהילות וזהות חדשה
אחד התחומים שבהם הקרן מזהה שינוי ממשי הוא דור הצעירים בעיר. בניגוד לתדמית הרווחת של הגירה שלילית, מתאר גרבלסקי תנועה הפוכה – של צעירים שבוחרים להישאר, ואף לפעול. "הצעירים בעיר הם עיקר גאוותי", הוא מציין ומדגיש, כי מדובר בדור שמונע מערכים ואקטיביזם חברתי. לדבריו, הקרן משקיעה ביצירת תשתיות פיזיות וקהילתיות ליוזמות צעירות – מוקדים שמאפשרים לקהילות להתפתח ולפעול.
נשיא הקרן מצביע על תופעה רחבה יותר: התגבשות של זהות ירושלמית חדשה, כזו שלא נצמדת להגדרות המסורתיות של דתי או חילוני, אלא יוצרת זהות פתוחה וגמישה יותר.
"נוצרת זהות ירושלמית חדשה בקרב צעירים, שמאפשרת להם לחיות בקהילות, להיות יותר פעילים חברתית, לחפש את הזהות שלהם על רצף מקסים ששובר את התבניות של חילוני-דתי ויוצר זהות של קהילות שחיות יחד. למשל 'הישיבה החילונית', שהוא מקום שמקשר חילונים ליהדות. או בית ספר 'נביעה', שהקרן שותפה בו – שהוא הראשון בארץ שאינו ממלכתי או ממלכתי דתי. אין תבניות – כולם ביחד. זה ההיפך מבידול, וזה מסוג הפרויקטים שנוסכים תקווה".
בונים אמון בין מזרח למערב
תחום נוסף שבו הקרן משקיעה מאמצים משמעותיים הוא חיזוק הקשר בין מזרח ירושלים למערב העיר. לצד המורכבות הפוליטית והחברתית, מציג גרבלסקי תמונה של שינוי הדרגתי, שמתחולל דרך פרויקטים קונקרטיים. "תחום נוסף שאני גאה בו, קשור ליחסים בין מזרח העיר למערבה. על רקע הקונצנזוס הלאומי של ירושלים המאוחדת, לשמחתי, במזרח העיר קם דור שמסתכל מערבה ורוצה לחיות בשלום ובשיתוף יהודי-ערבי. העיר משקיעה בפרויקטים שיוצרים אמון ושותפות, למשל מרכז ספורט ראשון מסוגו בבית חנינא, שכולל חדר כושר ובריכה וישרת כשליש מתושבי העיר. כמו כן מוקמים לראשונה תחנת מד"א בשכונת א־טור, שנמצאת בבנייה ומרכז פיילי לאומנויות שכבר פועל ומשרת את הציבור. הפרויקטים זוכים לקבלת פנים חמה מצד התושבים ויוצרים תשתית לחיים משותפים בשלום".
גם השקט היחסי בשנים האחרונות לא מקרי, לתפיסתו: "אני מאמין שאחת הסיבות שמזרח העיר, המקום הכי נפיץ, שקט, היא בזכות הפעילות של הקרן לירושלים והעירייה וההשקעה המשמעותית בארגונים שמאמינים בחיים משותפים".
חיבורים חדשים בתוך המגזרים
פעילות הקרן לירושלים חוצה גם מגזרים. בין היתר היא פועלת בתוך החברה החרדית, דרך חינוך ותעסוקה וגם באמצעות יוזמות תרבותיות.
"הקרן משקיעה גם בכל הקשור לעולם החרדי – תחילה בפרויקטים שחושפים אותם לעולם בתחומי תעסוקה וחינוך לתעסוקה. אנחנו משקיעים בקונסרבטוריון למוזיקה החרדי הראשון – מרכז רון שולמית, שאף הוציא משורותיו את המנצחת החרדית הראשונה בארץ", מספר גרבלסקי.
אחד התחומים הקרובים במיוחד לליבו, הוא תחום הרווחה – ובפרט הטיפול בטראומה, שהפך לצורך בוער בשנים האחרונות: "הנושא שקרוב לליבי במיוחד הוא תחום הרווחה. אחד מהתחומים שהקרן נכנסה אליו בסערה, הוא טיפול בטראומה. הקרן פתחה שלושה מרכזי טיפול – הראשון הוא מרכז החוסן 'יעלים' בעין יעל, שמעניק טיפול דרך חיבור לטבע; השני הוא מרכז החוסן 'שערי נפש' לנפגעי טראומה, בשיתוף ביה"ח שערי צדק, הנמצא בבניין הקרן לירושלים; השלישי, תוכנית 'עוגנים' הפועלת במשכנות שאננים, מול חומות העיר העתיקה, לתמיכה בטיפול בטראומה באמצעות סדנאות גוף ונפש. מחובתנו לסייע למי שנלחמו למעננו ומתמודדים עם אתגרים קשים. גילינו גם שעל כל נפגע טראומה יש בת זוג שעלולה לקרוס יחד איתו. אנו משקיעים בתוכניות של תמיכה קבוצתית גם לבנות הזוג ובני משפחות הנפגעים, באמצעות מטפלים ממגוון תחומים - מפסיכולוגים ועו"סים ועד מורי יוגה".
מאחורי כל יוזמה עומד מנגנון עבודה רחב, שמחבר בין צרכים מהשטח, שותפים עירוניים וגיוס משאבים. מנכ"ל הקרן בחמש השנים האחרונות, אמרי בן עמי, מציין בהקשרים אלו, כי "הקרן לירושלים פועלת למען העיר, תושביה והארגונים הפועלים בה, גם בשגרה וגם בחירום, מתוך מחויבות עמוקה לקהילות המגוונות בעיר ולצרכים שעולים מהשטח". לדבריו, עובדות ועובדי הקרן פועלים מדי יום, יחד עם תורמים, שותפים עירוניים וארגונים מקומיים, כדי לחזק יוזמות קהילתיות, לקדם חיים משותפים ולתמוך בצעירים, במשפחות ובאוכלוסיות הזקוקות לכך במיוחד. "היכולת להירתם במהירות, לחבר בין אנשים וארגונים, ולפעול מתוך תחושת אחריות משותפת, היא חלק בלתי נפרד מהעשייה שלנו ומהאמונה בכוחה של ירושלים לצמוח, להתחבר ולבנות עתיד משותף וטוב יותר", מסכם בן עמי.
הנשיא גרבלסקי, המנכ"ל בן עמי וצוות העובדים המסור של הקרן לירושלים, מצידם, פועלים לגיוס המשאבים הנדרשים בארץ ובעולם. אחת הפעולות שבקרן אוהבים במיוחד, לדברי הנשיא, היא יצירת חיבורים בין ארגונים ויוזמות שונות לפעילות משותפת, למשל סטודנטים לאומנות, שמשפצים רהיטים שנזרקו ותורמים אותם לקהילה, או מוסדות תרבות שהפעילו פעילויות לילדים ולהורים במקלטים במהלך המלחמה.
הזדמנויות חדשות בגיוס תרומות
גיוס תרומות הפך למורכב יותר בשנים האחרונות. המציאות הביטחונית והתדמית הבינלאומית של ישראל משפיעות ישירות על היקף התרומות. ובכל זאת, גרבלסקי מצביע על הזדמנויות שנוצרו. "הגיוס בכלל הוא תחום מאתגר מאוד, גם בגלל המלחמה וגם בגלל שהתדמית של ישראל לא בשיאה בימים אלה. מצד שני יש הזדמנויות בעולם הזה, למשל תורמים יהודים ולא יהודים, שהפסיקו לתרום לאוניברסיטאות עילית שהתגלתה בהם אנטישמיות, והעבירו את התרומות לירושלים. החזון, שלפיו דווקא ירושלים תציג חזון של דו־קיום ושל קהילות שונות שחיות ביחד, מדבר לרבים ברחבי העולם, וזהו גם החזון של הקרן לירושלים".
אפשר לומר שירושלים הפכה למודל של חיים משותפים?
"אנחנו עדיין לא שם, אבל זה החזון. תמיד יש גורמים קיצוניים שלא אוהבים את ההצלחה שלנו, וההתמודדות מולם היא אתגר. אני אופטימי, אבל לא נאיבי. אני מאמין שהאתגר אפשרי, כי יש המון איים קטנים של הצלחות, ותפקידנו לחבר את כולם ולהרחיב את העשייה".
ואכן, אחד המהלכים המרכזיים לשנים הקרובות הוא השקעה במנהיגות צעירה.
הקרן מזהה בעיר קרקע פורייה ליזמות חברתית, ופועלת לטפחה באופן שיטתי. "ירושלים מובילה במנהיגות אזרחית צעירה, וזה מאפיין שבולט בה בהשוואה ארצית. בעיר קמה קבוצת האוהדים הראשונה בספורט, 'הפועל קטמון', צמח ארגון סח"י שמשנה חיים של נוער בסיכון באמצעות נתינה, צמחו פה המון יוזמות של יהודים-ערבים. יש משהו בעיר, שמושך צעירים אקטיביסטים. ומכיוון שהקרן מאמינה בזה, אנחנו מפעילים המון תוכניות מנהיגות. תוכנית הדגל שלנו, שנקראת ע"ש נשיא הקרן הקודם שי דורון ז"ל, אספה 11 מנהיגים נשים וגברים, חרדים, דתיים, חילונים, יהודים וערבים, שכל אחד כבר הקים ארגון המשפיע על מאות ואלפי אנשים מסביבו. אנחנו משקיעים בהם בתוכנית שנמשכת חמש שנים. להערכתי, מדובר בתוכנית מנהיגות היוקרתית ביותר בארץ, ואם נוציא כמה מחזורים כאלה, תהיה לה השפעה גדולה מאוד על העיר".
לסיום, מה תאחל לתושבי הבירה ולמבקריה ביום חגה?
"הקרן מזמינה את כל הירושלמים ובטח את כל הישראלים לבוא לעיר, לבקר בכל הפרויקטים המיוחדים שהקרן מקדמת בעיר. אני יכול להבטיח, שמכל מפגש כזה עם מקום שבו מושקעת הקרן - תצאו בתחושה של תקווה".
