הרשות לפיתוח ירושלים: מבט לעתיד
צחי נמיר, מנכ"ל הרשות לפיתוח ירושלים, מספר על ההייטק הצומח מתחת לרדאר, על החזרת התיירות לירושלים, על מיזמי הענק שמתממשים בשטח - ועל החזון להפוך את הבירה למטרופולין חדשני ומוביל בישראל
רק תשעה חודשים לאחר שנכנס לתפקיד מנכ"ל הרשות לפיתוח ירושלים (הרל"י), צחי נמיר מצא עצמו בלב תקופה מורכבת במיוחד. בריאיון הוא מדבר על הכניסה לתפקיד, המאבק להחזרת התיירות, ההייטק הירושלמי התוסס ומיזמי הענק שישנו את פני העיר בשנים הקרובות.
איך אתה מסכם את הפרק הראשון בכהונתך?
"לאחר שנים רבות בחברת ההייטק mobileye, עשיתי מעבר חד למגזר הציבורי. נכנסתי לתפקיד ברגע מאתגר במיוחד, עקב פטירתו הפתאומית של המנכ"ל הקודם, אייל חיימובסקי ז"ל, שהיה דמות אהובה ומוערכת, וגם בתוך תקופה לאומית מורכבת של מלחמה, שמשפיעה על תחומים רבים בפעילות הרשות.
"מצאתי ארגון אנרגטי, מלא בעשייה מגוונת ומשמעותית, המשפיעה על עתיד העיר: תכנון אסטרטגי, מיזמים תשתיתיים והתחדשות עירונית ופיתוח תעסוקה, הייטק וכמובן, תיירות".
איך אתה רואה את התיירות הירושלמית בעת האחרונה?
"בשנים האחרונות התחדדה אצלנו ההבנה עד כמה תיירות הפנים חשובה לעיר וביתר שאת מאז תחילת המלחמה. הסטת הפוקוס הזו הביאה לכך שאנחנו רואים גידול משמעותי בתיירות הפנים. אנחנו משקיעים היום המון מאמצים בקמפיינים המכוונים לציבור הישראלי, כדי להעצים את המגמה ולהפוך את ירושלים ליעד מועדף לחופשה, בילוי ותרבות.
"אנחנו נערכים גם לחזרת התיירות מחו"ל, תחילה עם קהלים שיש להם זיקה חיובית לישראל, ומשם מתרחבים לקהלים נוספים בעולם. אנחנו עובדים על קמפיינים ייעודיים, אירועים בינלאומיים וכנסים גדולים שיחזרו לבירה. בסוף תיירות היא מנוע כלכלי מרכזי עבור ירושלים, שהיא שם דבר בתיירות העולמית".
כמי שהגיע מההייטק, אתה סבור שירושלים באמת בכיוון הנכון?
"יש פער גדול בין מה שחושבים שקורה בירושלים למה שקורה בפועל. יש כאן אקוסיסטם הייטק תוסס, משמעותי ומתפתח, עם מעל 400 חברות פעילות, שלא מקבל מספיק חשיפה".
יש משהו מעניין שהתפתח בהייטק הירושלמי בתקופה האחרונה?
"העיר נכנסה לדירוג 100 האקוסיסטמס המתפתחים המובילים בעולם של START-UP BLINK. שתי חברות ירושלמיות, Teramount וFullPath נמכרו בכחצי מיליארד דולר כל אחת. מייקרוסופט הכריזה שפתחה שלוחה בעיר, וזה רק בחודש האחרון!"
איך אתה רואה את התרומה של הרל"י לכך?
"הרשות פועלת בכמה כיוונים: לספר לעולם מה כבר קורה בירושלים, לחזק את האקוסיסטם המקומי ובמקביל להמשיך ולייצר תמריצים ותשתיות שימשכו עוד חברות ופעילות לעיר. וכמובן, למשוך הון להשקעה בחברות ובעובדים בעיר".
צחי נמירצילום: פרטיהזכרת את תחום התכנון. תוכל להרחיב?
"הרל"י מעורבת לאורך השנים בתהליכי תכנון מהותיים מאוד לעיר, עם פרויקטים שישפיעו עליה לעשרות שנים קדימה". לדבריו, אחד הפרויקטים המרכזיים הוא קירוי בגין, שלאחרונה קיבל תוקף בוועדה המחוזית. "הפרויקט יאחה את הנתק העירוני שיוצר כביש בגין, וייצר רצף אורבני עדכני ואיכות חיים טובה יותר לתושבים", הוא אומר ומוסיף: "אנחנו מעורבים בתכנון מאות אלפי מטרים של משרדי ממשלה ושימושים מעורבים, כולל הרחבה של קריית הממשלה המרכזית והקמה של מתחמי ממשל מודרניים באזור גבעת התחמושת".
באילו פרויקטים שלכם נבחין בעתיד הקרוב?
"יש לא מעט, אבל אספר על מיזם אחד, שהוא בעיניי סופר־אסטרטגי לעיר ומשלב פתרון הסעת המונים עם אטרקציה תיירותית ייחודית - הרכבל לעיר העתיקה. לאחרונה נרשמה פריצת דרך משמעותית, כשהממשלה השלימה את תקצובו, ואנו נערכים להשלמת הפרויקט בתוך שנים ספורות.
המשמעות היא שאדם יוכל לעלות על רכבת בתל אביב, להגיע בתוך כ־40 דקות לתחנת הרכבת שנבנית במתחם "התחנה הישנה", ומשם, באמצעות הרכבל, בתוך דקות ספורות להגיע לעיר העתיקה ולכותל. הרכבל יסיע כ־3,000 נוסעים בשעה לכל כיוון, ביום ובליל".
מה החזון שמוביל אותך בתפקידך?
"אנחנו שואפים להיות רשות שחולמת בגדול, ולצד זה יודעת לבצע במקצועיות, במהירות ובמצוינות ביומיום. זאת, מבחינתי, הדרך לבנות את העתיד של ירושלים".
ירושלים של בריאות
השליחות האישית והמקצועית של ד"ר רחלי מיזן, מנהלת מחוז ירושלים והשפלה במכבי
״העבודה בבירה היא שליחות שמתחילה מהשורשים", כך אומרת מנהלת מחוז ירושלים והשפלה במכבי שירותי בריאות, ד"ר רחלי מיזן. "כמי שנולדה וגדלה בעיר, אני רואה בתפקידי הזדמנות ליישם את החזון של מכבי, שבבסיסו רפואה יוזמת, פרואקטיבית ומבוססת נתונים, המשלבת בין עומק מקצועי לחיבור אישי ועמוק לשטח".
ד״ר מיזן הגיעה לתפקיד לאחר קריירה עשירה, שכללה שירות כקצינת הסיעוד הראשית של צה"ל, ניהול אחיות בבית חולים וניהול מחוז הדרום של מכבי. ״הניסיון העשיר שרכשתי, מיתרגם כיום להובלה אסטרטגית של מערכי הבריאות בקהילה בכלל ובירושלים בפרט. במחוז אנו מקדמים את האסטרטגיה הארגונית של מכבי, ולפיה תחום אריכות הימים הוא הזדמנות לצמיחה בכל שלב, תוך מעבר ממודל של תגובה למחלה למודל של שימור בריאות ומניעת מחלות", היא מספרת.
ד"ר רחלי מיזןצילום: עופר חג'יובתפיסה זו, לדבריה, משולבת בהרחבת השירותים הרפואיים, בדגש על נגישות וחדשנות - מפתיחת מרכזים רפואיים חדשים, כמו קריית יובל, בית וגן, ארנונה והר חומה, ועד הטמעה של טכנולוגיות דיגיטליות, המנגישות את רפואת המומחים עד לבית המטופל. "תפיסת הניהול שלנו במחוז דוגלת בהתאמה של השירות לפסיפס האנושי המיוחד של ירושלים, תוך שמירה על סטנדרט רפואי גבוה ואיכותי".
"ביום ירושלים זה, אני וכלל צוותי הרפואה של מכבי ברחבי המחוז ממשיכים להוביל את רפואת הקהילה, תוך מחויבות אנושית לתושבים ושיטות מתקדמות ופורצות דרך, מתוך מטרה להבטיח חיוניות ואיכות חיים מיטבית עבור חברות וחברי מכבי״.
עיר של חיבורים
דובי גולדברג, בעלי "סופר המושבה", מרגיש בכל יום מחדש את הקסם של העיר
דובי גולדברג, בעלי “סופר המושבה”, שנולד וגדל בירושלים וזה 25 שנה בעל עסק מקומי, עדיין מתרגש ממנה בכל בוקר מחדש. "יש הרבה ערים יפות בעולם", הוא אומר, "אבל ירושלים היא משהו אחר. יש בה נשמה שאין באף מקום". לתפיסתו, הייחוד של העיר טמון בחיבורים שהיא מייצרת: "העיר מחברת בין עבר לעתיד, בין קדושה לחיי היומיום ובין מסורת להתחדשות". אבל מעל הכול, גולדברג מדבר על האנשים. "הפסיפס האנושי שיש כאן, לא קיים בשום מקום אחר. דתיים וחילונים, צעירים ומבוגרים, ותיקים ועולים חדשים — כולם חיים כאן יחד ויוצרים עיר עם אופי מיוחד, חם ואנושי".
דובי גולדברגצילום: פרטיבעסק שלו, במושבה הגרמנית ובמלחה, הוא פוגש אלפי ירושלמים מדי שבוע, ומרגיש מקרוב את הקהילתיות הייחודית. "יש כאן שכנות טובה ותחושת שייכות שקשה להסביר למי שלא חי בירושלים". לדבריו, דווקא ברגעים הקטנים - שיחה קצרה ליד הקופה, לקוחות שמכירים זה את זה או עזרה הדדית בין שכנים - אפשר לראות את הרוח הירושלמית במיטבה. לרגל יום ירושלים הוא מבקש להיזכר במתנות שהחיא מעניקה לתושביה: "ניחוחות השוק, היסטוריה בכל פינה, נופים, תרבות, אוכל ואנשים מיוחדים - כל אלה הופכים את ירושלים למה שהיא, הלב של העם היהודי. אין יום שבו אני לא אומר לעצמי: איזו זכות יש לי לחיות ולעבוד בה. חג שמח, ירושלים.
"ירושלים לימדה אותי להקשיב"
יו"ר מחוז ירושלים בלשכת עורכי הדין מאמין שדווקא מתוך השונות נוצרת בעיר שותפות
עו"ד ארז צ'צ'קס, יו"ר מחוז ירושלים בלשכת עורכי הדין, נולד וגדל בשכונת גילה, ובהמשך עברה משפחתו לאבו טור - מעבר קטן פיזית, שלדבריו, מגלם היטב את ריבוי הזהויות והקולות בבירה. גם לאחר מעל 20 שנה כעורך דין עצמאי בעיר, הוא רואה בה הרבה יותר ממקום מגורים: "זה קשר של שורשים ושל שליחות".
צ'צ'קס מספר, כי ירושלים מלווה את משפחתו כבר דורות. "סבי היה ממקימי אגד בעיר, ואבי ניהל את אגד פה שנים רבות. גם אני עבדתי כנהג אגד בזמן לימודי המשפטים, בשנים הקשות של פיגועי הטרור. נהגי האוטובוסים עמדו אז בחזית היומיומית של הפחד והאחריות".
ארז צצקסצילום: ארנון בוסאנילדבריו, העיר השפיעה עמוקות על תפיסת עולמו. "ירושלים לימדה אותי פרופורציה - שהאמת לא שוכנת רק בקצה אחד. יש בה תזכורת מתמדת לעיקרון היהודי העמוק ש'אלו ואלו דברי אלוהים חיים' - שהריבוי הוא תנאי לקיום משותף. בירושלים אתה לומד לראות את האדם שמולך, להבין שכולנו נבראנו בצלם, ושגם כשאין הסכמה – יכולים להתקיים הקשבה וכבוד".
צ'צ'קס מדמה את העיר לתזמורת: "בהתחלה נשמעים קולות שונים, לעיתים צורמים, אבל מתוך הרעש מתכנס לבסוף צליל אחד נקי והרמוני". גם בעבודתו הציבורית הוא רואה בעיר מיקרוקוסמוס ישראלי. "קהילת עורכי הדין מורכבת מיהודים וערבים, דתיים וחילונים, חרדים ומסורתיים. דווקא מתוך השונות נוצרת קהילה אנושית ומקצועית יוצאת דופן".
ביום ירושלים הוא מאחל: "שגם בשנים הבאות נמשיך לבנות כאן יחד מציאות של שותפות אמיתית. שנדע לשמש דוגמה לחברה שוויונית, אכפתית ומיטיבה. ושנוכיח, שדווקא במקום שנדמה כקשה ביותר, אפשר לחיות בשלום, בערבות הדדית, בדאגה לזולת, בחברות אמת ובאהבה".
"המגוון הירושלמי הוא נכס"
אושיית התרבות והאומנות הירושלמית, שעדיין מתרגשת ממנה כל יום
רות דיסקין, מנכ"לית ומנהלת אומנותית של קרן גשר לקולנוע רב־תרבותי, גדלה בין מזרח למערב - לאב ירושלמי דור רביעי ואם ניצולת שואה ילידת פולין. מעל 35 שנה היא פועלת בעולם התרבות הירושלמי, ועדיין מאמינה שהייחוד של העיר טמון דווקא בריבוי הקולות שבה.
"מאז שאני זוכרת את עצמי שכנו בתוכי, בכפיפה אחת, מזרח ומערב וריבוי תרבויות", היא מספרת. "בירושלים נולדו שלוש בנותינו וגם שלושת נכדינו, וגם אחרי עשרות שנים בעיר אני לא מפסיקה להתפעל מיופייה ומהמגוון שבה, שבעיניי, הוא נכס ולא נטל".
לתפיסתה, מי שאוהב הומוגניות, אין לו מה לחפש בירושלים. "זאת עיר של צלילים וריחות שונים. אין כמעט מיעוט שלא קיים בה. ולא משנה כמה מאות פעמים הייתי במשכנות שאננים, המקום הזה תמיד גורם לי לעצור, להשתהות רגע, להתפעל מ'התפאורה בת יותר מ־3,000 שנה', ורק אז להמשיך בדרכי.
רות דיסקיןצילום: דנה בר סימן טובדיסקין החלה את הקריירה המקצועית בבית הספר סם שפיגל לקולנוע, המשיכה בשיווק והפצת סרטים בעולם, ובהמשך שימשה כסמנכ"לית תוכן בקרן לירושלים ובמסגרת התפקיד ניהלה את תחום התרבות והאומנות. "כיום אני עומדת בראש קרן גשר לקולנוע רב־תרבותי — קרן הקולנוע הארצית היחידה, שמשרדיה נמצאים בירושלים וכן מרבית חברי ההנהלה שלה".
"ירושלים היא מותג חזק יותר מכל מותג אחר. יש לה וייב מיוחד, שלא ניתן למצוא בשום מקום אחר בארץ או בעולם. ואם נחזור לתרבות ואומנות – זאת העיר עם מספר בתי הספר הגבוהים לאומנות הגדול בארץ ובהלימה עם מספר הסטודנטים לאומנות הגבוה בישראל. היא גם בירת התרבות של ישראל עם מעל 100 מוסדות".
ומה היא מאחלת לירושלים החוגגת את איחודה? "אני מאחלת לה בכל ליבי, שתמשיך לשמור על המגוון ועל הייחודיות התרבותית הזאת לדור דור".
"נולדתי מחדש בירושלים"
מנהל התיכון לאמנויות מאמין, שדווקא מורכבותה של העיר היא מקור כוחה
תומר בליטי דגן, מנהל התיכון לאמנויות בירושלים, נולד בכלל בעמק חפר, אבל לדבריו, הוא נולד מחדש דווקא בירושלים. הוא הגיע לבירה בעקבות הלימודים באוניברסיטה, ומאז לא עזב.
את הקשר לעיר פיתח עוד קודם לכן, כשהגיע עם התיכון שבו למד למפגש עם תלמידי תיכון דתיים, במסגרת עמותת גשר, ובהמשך ביקר בה כמה פעמים בתקופת השירות הצבאי. "התחלתי להתמגנט לעיר הזאת. הגיוון העצום שבה - גאוגרפית, היסטורית ואנושית - תמיד דיבר אליי. ולצד הגודל שלה, יש בה גם תחושה בלתי נמנעת של אינטימיות, של פשטות ושל בית".
בליטי דגן מספר שירושלים קיבלה אותו באהבה — באוניברסיטה, בתיכון לאומנויות שהפך לבית שני עבורו, וגם דרך זוגתו, שאוהבת את העיר לא פחות ממנו. "לאור כל זה, אפשר להבין שהעיר משפיעה מאוד על חיי ועל מי שאני. גם העיסוק המקצועי הראשון שלי כאיש חינוך וגם עיסוק משני כרב חילוני, מוצאים מענה, עניין ואתגר מתמיד בעיר החשובה והיפה הזאת. כאן אני משתדל למצוא חיבורים, להביא אהבה ותקווה, לא להתעלם מהכאב, ולתרום כמיטב יכולתי למציאות טובה יותר לכולם".
תומר בליטיצילום: הילה אזולאילתפיסתו, ירושלים אינה הומוגנית, ואי אפשר לחיות בה בתוך בועה. "מי שבוחר להישאר, יודע שמוטב לחיות בה באהבה, ולצד הכאב לבחור להאמין באפשרות של ריפוי. זה חלק גדול בייחוד וביופי של העיר, וזה ניכר במגוון מקומות, למשל בהפגנות הרבות בשנים האחרונות ובאופיין וכן ביוזמות הרבות שמבקשות להקשיב ולחבר, לצד המחלוקות, שלעיתים הן עמוקות".
"אומרים שירושלים היא מיקרוקוסמוס של ישראל ומעין כדור בדולח, שדרכו ניתן לראות כיצד תיראה ישראל בעתיד. דווקא לאור זאת, אני קורא לכלל הציבורים, ובפרט למגזר שאליו אני משתייך, להכות שורש בעיר ולפרוח בה ביחד. זה לגמרי אפשרי, ונפלא", הוא מסכם.
"העיר זורמת לי בדם”
הפיזיותרפיסטית שלא מפסיקה לטפל כבר חמישה עשורים
גאולה כהן, פיזיותרפיסטית בכללית מחוז ירושלים כבר יותר מחמישה עשורים, לא עוצרת לשאול למה היא עדיין ממשיכה. “זו לא החלטה”, היא מחייכת, “זו זהות".
כהן, שנולדה במאי 1948, ימים ספורים לאחר קום המדינה, מרגישה שחבל הטבור שלה נקשר בירושלים. בת להורים שעלו מכורדיסטן בגיל צעיר וגדלו בעיר העתיקה ובנחלאות. היא ספגה מילדות את מה שהיא מגדירה “ה־DNA הירושלמי”: שפות, ריחות, עדות וטעמים - הכול מתערבב, כמו בשוק מחנה יהודה שבו גדלה.
“להיות ירושלמית בשבילי זה להיות מחוברת לעבר, להווה ולעתיד. זו עיר של קולות - המואזין, פעמוני הכנסיות והתפילות מבתי הכנסת - והכל מתקיים יחד”, היא מסבירה.
גאולה כהןצילום: באדיבות כלליתאת שנותיה המקצועיות החלה בכללית בשנת 1972, ומאז לא הפסיקה. לאורך השנים טיפלה ושיקמה פצועי מלחמות, מהימים שאחרי מלחמת ששת הימים ועד היום. לצד השליחות, חוותה גם אובדן כבד: אחיה, רמי ז”ל, נרצח בפיגוע קו 32 בירושלים. “העיר הזו יודעת כאב”, היא אומרת בשקט, “אבל גם יודעת לקום ממנו".
אחד הרגעים המרגשים ביותר בשנים האחרונות הגיע דווקא לאחר פרישתה הרשמית: כהן חזרה לטפל ולשקם ירושלמית שחזרה מהשבי בעזה לאחר 7 באוקטובר: “זו הייתה זכות גדולה להיות שם ברגעים הראשונים של החזרה לחיים".
ומה מחזיק אותה במערכת אחרי 56 שנטת עבודה? “לויאליות למקום שבו גדלתי מקצועית, אבל יותר מזה - התחושה שאני מקבלת יותר ממה שאני נותנת. כל עוד אני מרגישה מועילה, שיש לי ערך עבור המטופלים - זה המקום שלי".
את יום ירושלים היא חוגגת כמו פעם: סביב שולחן משפחתי, עם אוכל ישראלי ושירי ירושלים של יהורם גאון ושולי נתן ברקע. “אין דרך אחרת”, היא אומרת, “זו ירושלים שלי".
