תיאטרון ירושלים, שחגג בשנה שעברה 50 שנות פעילות, הוא ללא ספק מרכז התרבות הגדול בירושלים ומהגדולים בישראל. לפני תקופת הקורונה עמד מספר המנויים שלו על כשלושים אלף, ועכשיו פועל התיאטרון, לחזור לאותה כמות ואף להגדיל אותה. "בתום שנתיים של קורונה ובידוד חברתי, הפציע האביב ואיתו הוסרו ההגבלות והקהל מתחיל לשוב לאולמות", אומרת מנכ"לית התיאטרון יפעת צחי־קיראל. "האתגר שלנו השנה הוא יצירת שגרת צריכת תרבות חדשה. בימים אלו החלה ההרשמה לעונת המנויים הבאה והכנו עונה עוצרת נשימה. מעבר לבמות כוללת חוויית הצפייה מתחם ובו תערוכות, מתחם קולינרי מהמעולים שיש, חנייה נוחה, ואף תחבורה ציבורית חדשה. אנחנו עושים מאמצים אדירים ש'החזרה הביתה' מבחינת הרגלי הצריכה תהיה נעימה ומהנה מאוד".
מה ייחודו של התיאטרון מעבר לאירועי התרבות שהוא מארח ויוצר?
"התיאטרון הוא בית שמצליח לגשר בין תרבויות ואנשים. אנחנו בונים גשרים וממשיכים גם כשמאוד קשה לעבוד על קיום גשרים בין אוכלוסיות שונות. דוגמה נהדרת היא ההצלחה שלנו באמצעות המוזיקה בפסטיבל פסנתרים. ללא מילים, ורק באמצעות המוזיקה מנגנים על הפסנתר יצירות ממגוון ז'אנרים שונים: החל ממוזיקה קלאסית, אנדלוסית, ג'אז, מוסיקה ערבית על פסנתר קלאסי, פופ ועוד. הפסטיבל, שחוגג השנה עשור לקיומו, החל כבר ביומו הראשון לשתף אמנים יהודים וערבים ובני דתות אחרים, והקהל כולל את כולם. לאט לאט החלו להגיע לאירועים גם תלמידים למוזיקה מהמגזר הערבי, ואיתם גם ההורים, והקהל גדל. לעיתים, בתקופות מתוחות, יש גם נסיגות, אבל ההתמדה מאפשרת להתגבר על המכשולים".
"ההיסטוריה תעיד שצדקנו"
תיאטרון ירושלים הוא בית לחמישה גופים יוצרים. מלבד היותו ביתו של תיאטרון ירושלים, הוא ביתם של התזמורת הסימפונית ירושלים, תזמורת ירושלים מזרח ומערב, וביתם של פסטיבל ישראל ושל תיאטרון מיקרו. הוא כולל שישה אולמות, ובנוסף, חללים למופעים ולחזרות, אכסדראות ומתחם קולינארי. "התיאטרון נוגע בכל אמנויות מהבמה, אבל הוא בעיקר חלק ממארג מאוד רחב של תרבות בירושלים", אומרת צחי־קיראל.
סיפורו של תיאטרון ירושלים החל עוד ב־1958, כשהקונצרטים בירושלים התקיימו בקולנוע אדיסון המנוח. ביציאה מאחד הקונצרטים פנה המיליונר מיילס שרובר לאשתו גיטה ושאל, "איך אפשר לנגן מוזיקה יפה כל כך במקום נורא כל כך?". "אז תבנה לנו אולם מוצלח יותר", ענתה לו אשתו. השניים נועדו עם ראש העיר באותן שנים, מרדכי איש־שלום, שחלם להקים תיאטרון בירושלים, וזה השיג לנדבן מגרש שעמד בדיוק מול הווילה שבנו לעצמם בני הזוג.
"ההיסטוריה תעיד שצדקנו", כתב טדי קולק, יורשו של איש־שלום, למיילס שרובר, בסוף שנות השישים, כשהיוזמה להקמת התיאטרון נתקלה בהתנגדות. הימים היו ימי מיתון, ועצם המחשבה על הקמת תיאטרון עוררה כעס גדול בבירה, אבל לא רק בה. המתנגדים טענו כי בשכונת טלביה מקימים פיל לבן, בניין שיעמוד ריק כתזכורת ליוהרה ולהתעלמות מהמציאות הכלכלית באותן שנים. קשיים תקציביים ובעיות נוספות גרמו לכך שחלפו שש שנים בין השלמת תכנון התיאטרון ועד תחילת העבודות, ועוד שבע שנים עד להשלמת חלקו הראשון. בשנותיו הראשונות כלל התיאטרון אולם אחד בלבד. רק ב־1986 נבנה אגף נוסף בסיוע משפחת קראון, שכלל שלושה אולמות נוספים, ובהמשך הוסבו אולפני טלעד לשעבר לאולם החמישי.
לא מעט אירועים התרחשו בתיאטרון - שאירח בחמישים שנותיו את כל מופעי התרבות הנחשבים בארץ. בזמן ביקורו ההיסטורי של נשיא מצרים אנואר סאדאת בארץ הפך הבניין למרכז תקשורת בינלאומי. בין אלפי האמנים שהופיעו בתיאטרון היו כמה מהגדולים ביותר באותן שנים, ביניהם הפנטומימאי מרסל מרסו, ברברה סטרייסנד, השחקן הבריטי זוכה פרסי הטוני והגלובס איאן מקליין, הכנרים יהודי מנוחין ויאשה חפץ והפסנתרן ארתור רובינשטיין.
ב־23 בפברואר 91', חמישה שבועות אחרי פרוץ מלחמת המפרץ, גדש הקהל את התיאטרון. הכנר היהודי־אמריקאי אייזיק שטרן ניגן עם התזמורת הפילהרמונית, כשאזעקה מחרישת אוזניים נשמעה באולם. נגני התזמורת, ואיתם שטרן, ירדו מהבמה כדי לחבוש את מסיכות האב"כ. שטרן החליט לחזור ולנגן את האדג'יו מתוך הסונטה לכינור מס' 1 בסול מינור של באך, כשברקע עדיין מייללת האזעקה.
העולם בשחור לבן
תיאטרון ירושלים הוא בית חם לפסטיבלים, כשעד סוף השנה צפויים להתקיים בו שישה פסטיבלים.
פסטיבל שחור לבן, שיתקיים ביולי, שם דגשים על המפריד והמחבר, על תופעות תרבותיות שנבטו מתוך זעם, התקוממות וגזענות לצד כמיהה לייצר את החיבור המתבקש בין שחור ולבן.
פסטיבל סוף הקיץ, שיתקיים ברחבת תיאטרון ירושלים בסוף אוגוסט, יציע מגוון של מופעים מתחום הבמה והמסך, בהשתתפות אמנים מובילים. מדי יום יתקיימו מופע לקראת שקיעה למשפחות וילדים ומופע ערב לקהל הבוגר.
לאור ההצלחה בפסטיבל הקודם, יפיק התיאטרון קונצרט ענק עם התזמורת הסימפונית ואנסמבל זמרות, כשהשנה ינוגנו שיריו של נתן אלתרמן בעיבודים מיוחדים לתזמורת.
פסטיבל ישראל שיתקיים בספטמבר, פותח את העשור השביעי לפעילותו.
פסטיבל פסנתרים, שייפתח בנובמבר, יעסוק במוזיקה רומנטית. כמו כן יתקיימו פסטיבל העוד הבינלאומי, ופסטיבל הולוגב, שישלב תרבות אתיופית ישראלית עם הצגות תיאטרון ומופעי מוזיקה ומחול.
