1. יכול להיות שהשופט דקל צינו הוא סתם שופט רע שחייב להחליף מקצוע, או גרוע מכך, שופט יהיר שהיה דחוף לו לתקוע אצבע בעין ל־25 אלף צופים, אבל מה שבטוח הוא, שצינו הרס לבית"ר ניצחון מול קריית שמונה בהחלטה שערורייתית. צינו כל כך נפוח, כנראה, שהוא אפילו לא ניגש לואר או ניסה לבדוק את עצמו לפני שהרס את השבוע לכל כך הרבה אנשים. הבעיה היא, שגם אם איגוד השופטים ירחיק אותו מכר הדשא לכמה שבועות, זה לא ישנה את העובדה שבית"ר נשדדה בשבת שעברה, ושצינו עשה את הדבר הכי גרוע ששופט כדורגל יכול לבצע: להחריב משחק, אולי אחד הקלים לשיפוט שאיש עם משרוקית יכול לאחל לעצמו. גזילת שתי הנקודות מבית"ר יכולה להיות ההבדל בין אליפות למקום שני או בין כרטיס לאירופה לידיים ריקות. צינו? הוא יחזור לשגרה עוד לפני סוף 2026, אולי לפני כן.
2. הפנדל בדקה ה־98 הוא לא תירוץ ונימוק לכך שבית"ר פשוט נראית רע. היא סומנה בקיץ כקבוצת התקפה קטלנית שתרקוד ליד שערי היריבה, אבל בפועל אנחנו מקבלים קבוצה שכל שער שהיא מבקיעה, הוא כמו לידת עכוז. מסובך, מסורבל, עם התנשפויות ודפיקות לב. זה קורה בגלל שהבנייה בקיץ של הסגל נעשתה בצורה עקומה לתפארת. קאלו ואנסה, תרצו או לא, זה אותו שחקן. אין כאן שדרוג או שינוי או ורסטיליות, יש כאן בעיקר יותר מדי, הגם שמדובר בשני שחקנים זרים שאחד מהם צריך להיגרע מהסגל מתוך החלטה אסטרטגית שלא להלביש את כל שמונת הזרים בסגל.
נתעכב על קאלו: בעונה שעברה זה היה נחמד. שחקן שתורם, אבל בטח לא מניה בטוחה שכובשת בצרורות או אפשר להגדיר כשובר שיויון. זה הספיק, בעיקר בגלל שהקבוצה רצה לא פחות מזה, משום שהפועל ת"א לא הייתה חזקה כפי שהיא כיום, ומכבי ת"א איבדה כיוון. אם כבר אלמוג כהן רואה בקאלו את מה שאנחנו לא מצליחים לקלוט, אז למה הוא הביא את אנסה? ואם כבר הביא את אנסה, איך הוא לא מפנים, שהרכש מאשדוד הרבה יותר מסוכן ליד השער, הרבה יותר מתאים לעמדה כמספר 9? יש כאן צרות שבאות בחבילה: אנסה בחוץ ומאבד ביטחון. שועה הולך לאיבוד כי הוא, הקפטן, מתפקד כחלוץ, וקאלו על כנף שמאל. וכך שועה מאבד את היכולת לנוע בחופשיות ולחלק אסיסטים, קאלו חורש את הקו בלי תכלית, ובית"ר שולטת בכדור לעייפה בלי גולים, בלי הכרעה, בלי להרוג משחקים.
3. הבחירה בשון וייסמן בקיץ נראתה כבשורה גדולה: חלוץ ישראלי מנוסה ומוכח, שמגיע כדי להרים את יציעי טדי. בפועל, וייסמן נראה כבד, כבוי ובלי שום ערך מוסף. זה, שוב, בגלל נפילה בליהוק, אבל גם בגלל שיש בבית"ר תוכנית עבודה מקולקלת. ראשית משום שאי אפשר שכל מי שמוגדר חלוץ בקבוצה הזו, הוא שחקן שהפורטה שלו זה כוח ומסיביות, שנית בגלל שאי אפשר לחיות על בערך ולא בדיוק. קאלו הוא חצי חלוץ. גם אנסה. וייסמן חלוץ קלאסי, אבל לא בפורמה (והלוואי שמדובר רק בתקופה רעה ולא בשחקן ששיאו מאחוריו). היו כאן לא מעט חלוצים שלקח זמן עד שנפתחו להם הצ'אקרות. רונן חרזי בעונה של 1992-1993 בקושי הבקיע בסיבוב הראשון וסיים ככדורגלן העונה. אבל אצלו ראו מהרגע הראשון שמדובר בחלוץ מפלצתי. אצל וייסמן זה לא זז.
שון וייסמן. נפילה?
(צילום: באדיבות מועדון הכדורגל בית"ר ירושלים)
4. החטא הזה של שחקנים שהם ליד, הוא גם בציוות הקישור ההגנתי של בית"ר. אינו הוא מספר 8 לא מספר 6. גם סרנה. אם בעונה שעברה על הכמעט הזה הצליחו בבית"ר לחפות באיכות ובקבוצתיות, השנה, כשקבוצות הצמרת בנו מפלצות התקפיות, היתרון היחסי של בית"ר הוא כבר לא משהו. ייתכן פופוליסטי להגיד ולשאול איך בבית"ר לא חשבו לשדרג את העסק עם שחקנים שיביאו איתם את האקסטרות? אבל זה עדיין זועק לשמים. הרי אם יש לנו את המהירות של קאלו, אז במקום אנסה היה עדיף מספר 9 שהוא חיית רחבה. ניקולסקו, זלאטנוביץ' אוגריסה, כשם קוד לטייפ קאסט שישלים את הפאזל. אם אין חלוץ 9, תביאו חלוץ 9. אם אין קשר 6, תביאו קשר 6. אל תצפו שיהיה בסדר, כי הקבוצה הזו חזקה ואיכותית. מה שאנחנו מקבלים בסוף, זה שהכוח של בית"ר, החלק הקדמי, הפך השנה לנקודת התורפה שלה. רק כדי לסבר את האוזן: בית"ר הבקיעה בסיום המחזור התשיעי של העונה שעברה 17 שערים. העונה רק 13. ראינו כאן קונצרטים של 5:2 על הפועל פ"ת ובמחזור העשירי 6:2 על מכבי ת"א. השנה, פרט ל־4:0 על הפועל ר"ג, כל משחק הוא בקושי. המקום הראשון בורח, אבל זו צרה קטנה. בית"ר לא משכנעת. היא נראית חיוורת למדי ליד היכולת והביצועים של מכבי והפועל ת"א.
5. לא רק מה שהגיע לכאן לא מספק את הסחורה, גם מי שישנו ואמור להיות מניה בטוחה רחוק משיאו. עומר אצילי לא מזכיר במאומה את השחקן שבעונה שעברה היה מכריע משחקים, אם בתצוגת יחיד או ככינור ראשי בלהקה. משהו אצל אצילי מאז תחילת העונה לא נראה טוב. הוא פחות חד, פחות חותר למגע, פחות מצליח להביך את היריבות. לזכותו של אצילי ייאמר, שהוא עובד קשה ומנסה לחזור לעצמו כל הזמן דרך בישולים ועבודה על הקו. התלות בו היא גדולה, ובית"ר לא יכולה להרשות לעצמה מספר 77 בינוני. עד שהוא לא ייכנס לזון, העסק ימשיך להיות תקוע.
6. אלמוג כהן לומד בתקופה האחרנה עד כמה קשים חייו של מאמן. עד כמה קבלת ההחלטות שלו ושל שחקניו צריכה להיות הרבה יותר מדויקת. כהן, בניגוד גמור לקודמו בתפקיד, ברק יצחקי, ידע לזהות בממזריות מי השחקנים הכי חמים באותו רגע נתון ולרוץ איתם. הרבה מעבר לזה, יצחקי ידע לנצח משחקים תוך כדי תנועה - כלומר לקלוט שדברים לא מסתדרים, לשלוף מהשרוול ומהספסל מחליף שהיה קלף מנצח, ומביא לו ולבית"ר את הנקודות. אין כאן שום כוונה לפגוע בכהן או להתגעגע ליצחקי, זה חסר רלוונטיות. מה שכן, כהן צריך לפתח קצת גמישות מחשבתית. לחפש את מי שמביא לו פרנסה, לא משמעת טקטית שמשרתת את הקולקטיב. שועה, למשל, שמוחלף דרך קבע עשר דקות או רבע שעה לסיום, כשהוא שחקן הכרעה שיכול להרוג את המשחק, זו דוגמה שממחישה את הטענה הזו.
אלמוג כהן. טעויות בבנייה
(צילום: באדיבות מועדון הכדורגל בית"ר ירושלים)
7. בית"ר החתימה בשבוע שעבר את ננה גמבלה, קיצוני ימני מחוף השנהב, שמשחק העונה בעירוני טבריה ויצטרף לצהובים שחורים בקיץ הקרוב. יש לא מעט קבוצות שניסו לשים את ידיהן על גמבלה, אבל בית"ר הקדימה את כולם. מדובר בשחקן סופר מהיר, "כוכב כדורגל", כפי שהעידו מספר אנשי מקצוע ששוחנו איתם, עם פוטנציאל לאקזיט בעתיד, משהו בסגנון של לוי גארסיה הזכור לטוב. בצד זה, בקיץ יהיו בסגל של בית"ר גם גמבלה, גם אנסה וגם קאלו, כשברור שבבית וגן יוותרו על אחד מהם.
שביל הבריחה
המשחק מחר מול סכנין בטדי מחייב את הפועל להביא שלוש נקודות כדי לתפוס מרחב ביטחון מהתחתית | ההגנה נראתה יותר טוב בנתניה, אבל זדה עדיין חייב לחפש בלם לחלון ההעברות בינואר
אחרי שלושה הפסדים רצופים הפועל חילצה תיקו בנתניה ועושה רושם שהסיפור של ליאור זדה והקבוצה שלו מאוד ברור: הפועל שווה שער אחד לפחות בכל משחק ולפחות ספיגה אחת או יותר בכל משחק. במילים אחרות: במשחקים שבהם האדומים־שחורים יצליחו שלא להתפרק הגנתית, הם יביאו נקודות. במשחקים שבהם ההגנה תחלק מתנות, זה ייגמר רע.
זדה. חייב לחזק את ההגנה
(צילום: באדיבות מועדון כדורגל הפועל ירושלים)
יש להפועל הרבה סיבות לאופטימיות לקראת ההמשך: מהכושר והבקשה של ורסנה הנהדר, דרך המהומות של דמשקאן ברחבות היריב ובעיקר המצבים ליד שער היריבה, שהפועל מגיעה אליהן אחרי שבשנים האחרונות הורגלו למשחקים שהם כדור שינה יעיל במיוחד. אבל, וזה אבל גדול, זדה יהיה חייב בינואר לפרמט לגמרי את חוליית ההגנה שלו. מלמוד, ליש ושות' הם שחקנים נחמדים ובשר מבשרו של המועדון, אבל מכיוון שאנחנו בכדורגל מקצועני, זדה יהיה חייב לשחרר מישהו מהם ולהנחית כאן בלם שהוא עוגן. משהו בסגנון של באצ'ו מטבריה המתפרקת או שחר פיבן שלא זוכה לדקות משחק בהפועל ת"א. הפועל תתמודד מחר מול בני סכנין בטדי, קבוצה שהיא ממש "בליגה שלה", והיא תהיה חייבת לחזור למסלול הנצחונות כדי לברוח עוד מהאזור המסוכן. נכון שסכנת ירידה נראית כרגע כתסריט רחוק ולא ריאלי, אבל הליגה הזו היא קשה, במיוחד כשבסיבוב השני קבוצות לוקחות מסורתית יותר נקודות מאשר בסיבוב הראשון, וכל נקודה היא עוד מקדמה בדרך לעונה נחמדה באמצע הטבלה נטולת דאגות הישרדות.
