ב-1 בספטמבר הם יחזרו לכיתות עם ילקוטים חדשים, התרגשות ולעיתים גם חששות. לצד ההכנות לשנה החדשה, כדאי לבדוק אם הילדים מגיעים אליה מוכנים גם מבחינה בריאותית ורגשית. ילד שלא רואה היטב את הלוח לא תמיד יתלונן, קושי בשמיעה עלול להיראות כחוסר ריכוז, ואלרגיה או מצוקה חברתית מחייבות היערכות מוקדמת.
לקראת פתיחת שנת הלימודים תשפ"ז, מומחי כללית מחוז ירושלים מסמנים את הנקודות שכדאי להורים להכיר – ובעיקר את הסימנים שלא כדאי לפספס.
(צילום: shutterstock, Veronica Louro)
"מה אמרת?" – לפעמים זה לא חוסר הקשבה
שמרית טוביאנה, קלינאית תקשורת אחראית בהתפתחות הילד, כללית מחוז ירושלים
כיתה היא סביבה עשירה ודינמית: מתקיימים בה שיח, למידה ועבודה משותפת, ולצידם גם רעשי רקע טבעיים – ילדים מדברים, כיסאות זזים, המזגן פועל ולעיתים מתרחשות כמה פעילויות במקביל. עבור ילד עם ירידה אפילו קלה בשמיעה, ההקשבה לדברי המורה והיכולת לעקוב אחר הנאמר בכיתה עלולות לדרוש מאמץ רב.
הקושי הוא שלא תמיד קל לזהות זאת בבית. הילד שומע את הוריו היטב בסביבה שקטה, אך בכיתה, שבה עליו להבחין בדיבור מתוך רעשי רקע, הקושי עשוי להיות בולט יותר. לעיתים דווקא המעבר למסגרת הלימודית והדרישות השמיעתיות שבה, חושפים קושי שלא היה ניכר קודם לכן.
סימנים שכדאי להתייחס אליהם יכולים להיות בקשות לחזור על דברים, הגברת עוצמת הטלוויזיה, קושי לעקוב אחר הוראות מילוליות, בלבול בין מילים או צלילים דומים, עייפות וחוסר ריכוז בסוף יום הלימודים. גם דלקות אוזניים חוזרות, נוזלים או בעיות מתמשכות באוזניים מצדיקים תשומת לב ובמידת הצורך בירור מקצועי.
חשוב לזכור שלשמיעה יש תפקיד מרכזי גם בהתפתחות השפה והדיבור. כאשר ילד אינו שומע באופן עקבי וברור את הנאמר סביבו, הוא עלול להחמיץ מידע שפתי חשוב. לאורך זמן הדבר עשוי להתבטא בקושי ברכישת אוצר מילים, בהבנת הוראות, בהתפתחות הדקדוק או בדיוק בהפקת צלילי הדיבור. לכן, כאשר לצד החשד לקושי בשמיעה עולה גם קושי שפתי או בדיבור, חשוב לא להמתין ולפנות לבירור מתאים.
שמרית טוביאנהצילום: דוברות כללית ירושליםעוד נקודה משמעותית, בפרט בשנים האחרונות, היא השימוש באוזניות. האזנה בעוצמת קול גבוהה לאורך זמן עלולה לפגוע בשמיעה, ולכן כדאי לשים לב לעוצמה ולמשך השימוש הרצוף.
ומה עושים?
אם משהו בהתנהגות של הילד מעורר חשד, אל תניחו שהוא פשוט “לא מקשיב”. לצוות החינוכי יש נקודת מבט חשובה, שכן הוא פוגש את הילד מדי יום בסביבה שבה נדרשת הקשבה ממושכת. כדאי לשוחח עם המחנכת ולבדוק: האם הילד מבקש לעיתים קרובות לחזור על הוראות? מתקשה יותר כשהוא יושב רחוק מהמורה? נעזר בילדים אחרים כדי להבין מה עליו לעשות?
לעיתים שינוי במקום הישיבה יכול להקל באופן זמני, והצוות החינוכי יכול לסייע בהתאמות פשוטות במהלך הבירור. עם זאת, כאשר עולה חשד לקושי בשמיעה, חשוב לפנות לבירור מקצועי. ניתן לפנות לרופא/ת הילדים או לרופא/ת אף־אוזן־גרון, ובהתאם לצורך, לבצע בדיקת שמיעה.
ואם בדיקת השמיעה תקינה, אך הילד עדיין מתקשה להבין הוראות, לעקוב אחר הנאמר בכיתה או להבין מסרים מילוליים, כדאי לשקול פנייה לאבחון של קלינאית תקשורת במכונים להתפתחות הילד. לעיתים מקור הקושי אינו בשמיעה עצמה, אלא בתחום השפה וההבנה.
הוא מתקרב למסך? אולי הגיע הזמן לבדוק את העיניים
ד"ר דויד לנדאו, מומחה ברפואת עיניים בכללית מחוז ירושלים
אחרי החופש, הילדים חוזרים בבת אחת לשעות ארוכות של קריאה, כתיבה, התבוננות בלוח ושימוש במסכים. דווקא אז עלולות להתגלות בעיות ראייה שלא היו ברורות במהלך החופש. קוצר ראייה מופיע לא פעם במהלך שנות בית הספר ומתקדם עם הגדילה. אחד האתגרים הוא שילדים לא תמיד יודעים להסביר שהם אינם רואים היטב. מבחינתם, זו פשוט הדרך שבה העולם נראה.
"הורים צריכים לשים לב להתנהגות ולא לחכות בהכרח לתלונה מפורשת", מסביר ד"ר לנדאו. "יש סימנים קטנים שיכולים לרמוז על קושי בראייה: ילד שמתקרב מאוד לטלוויזיה, מצמצם עיניים כשהוא מנסה לראות למרחק, מקרב את הראש למחברת בזמן קריאה או כתיבה, או מתלונן על כאבי ראש ועייפות לאחר קריאה. כל אחד מהסימנים האלה, ובוודאי כשהם חוזרים על עצמם, מצדיק תשומת לב ובדיקת ראייה".
ד"ר דוד לנדאוצילום: דוברות כללית ירושליםויש לכך גם משמעות לימודית. קושי לראות את הלוח, לקרוא טקסט או להתמקד לאורך זמן עלול להתבטא בירידה בריכוז, בהימנעות מקריאה ובתסכול. לעיתים מה שנראה למבוגרים כחוסר קשב, מתחיל בכלל בקושי לראות. גם להרגלים היומיומיים יש חשיבות. מומלץ להימנע משעות ארוכות ורצופות של עבודה מקרוב ומסכים, לעשות הפסקות ולהקפיד על זמן בחוץ.
מה ההורים יכולים לעשות כבר השבוע?
שימו לב אם הילד מתקרב למסך או לחומר הקריאה, שאלו אותו במפורש אם הוא רואה היטב את הכתוב על הלוח והקפידו על תאורה טובה בזמן הכנת שיעורי הבית. הקפידו על חשיפה לתאורת יום, החשובה הן מבחינת איכות הראייה, מניעת קוצר ראייה ובריאות נפשית. כדאי לשלב משחק בחוץ, בתאורת יום, כחלק מסדר היום על חשבון זמן מסך, ואף לדחות מעט את הכנת השיעורים לשעות החשיכה. אם עולה חשד לקושי, פנו לבדיקת ראייה מקצועית.
לא כל אלרגיה היא אותו הדבר - כך נערכים נכון לשנת הלימודים
ד"ר איתן לבן, מומחה ברפואת המשפחה ומנהל מינהלת לב, כללית מחוז ירושלים
נזלת שלא מפסיקה בגלל קרדית אבק הבית, עיניים מגרדות בעונת מעבר, רגישות לבעלי חיים או אלרגיה למזון שעלולה להסתיים בתגובה מסכנת חיים - המילה "אלרגיה" כוללת מצבים שונים מאוד, ולכן גם ההיערכות לקראת בית הספר אינה זהה עבור כל ילד.
"חשוב להבין תחילה מאיזו אלרגיה הילד סובל ומהי רמת הסיכון", מסביר ד"ר איתן לבן. "לא כל ילד עם אלרגיה זקוק למזרק אפיפן, והטיפול צריך להתאים לסוג האלרגיה ולחומרתה".
באלרגיות סביבתיות, כמו אלרגיה לקרדית אבק הבית או אלרגיה עונתית ואף אלרגיה לבעלי חיים, לרוב הטיפול הוא בתסמינים והפחתת החשיפה ככל האפשר. בהתאם למצב ולהנחיות הרופא, ניתן להיעזר בעת הצורך בתרופות פומיות להקלת התסמינים.
ד"ר איתן לבןצילום: דוברות כללית ירושליםההתייחסות משתנה כשמדובר בילדים עם אלרגיה מסכנת חיים וחשש לתגובה אנפילקטית. לרוב אלה ילדים שכבר אובחנו, והמשפחה מכירה היטב את הסיכון. כאן, אומר ד"ר לבן, אין מקום להשאיר דברים ליד המקרה. "יש לוודא שמזרק אפיפן זמין בכל מקום - בבית, בבית הספר ובמסגרות נוספות שבהן הילד שוהה. כדאי להיערך גם עם מזרק נוסף בהתאם להמלצה הרפואית. למזרקים יש תאריך תפוגה, ולכן חשוב לבדוק באופן יזום ולא לגלות בעת חירום שהתכשיר לא תקף".
לא פחות חשובה ההיערכות של המבוגרים שסביב הילד. בתחילת השנה מומלץ לוודא שהמחנכת והצוות מכירים את האלרגיה, יודעים לזהות סימנים לתגובה אנפילקטית וקיבלו הדרכה ברורה כיצד לפעול ולהשתמש במזרק במקרה הצורך.
מה כדאי לעשות?
בדקו עם הרופא מהו סוג האלרגיה ומהי ההיערכות המתאימה לילדכם. אם האלרגיה מסכנת חיים, ודאו שיש מזרק אפיפן זמין בכל מסגרת שבה הילד שוהה, בדקו את תאריך התפוגה והחזיקו מזרק נוסף בהתאם להנחיה הרפואית. ובעיקר - אל תניחו ש"כולם כבר יודעים". עם פתיחת השנה, עברו שוב עם צוות בית הספר על האלרגיה, סימני האזהרה והפעולות שיש לבצע במקרה חירום.
המטרה אינה לייצר חרדה סביב האלרגיה, אלא להפך - לייצר שגרה בטוחה שמאפשרת לילד ולהורים להתחיל את שנת הלימודים בראש שקט.
"להתחיל את השנה בנקודת הפתיחה הטובה ביותר"
ד"ר יעל רייכנברג, מנהלת מחוז ירושלים בכללית
"פתיחת שנת לימודים היא רגע מרגש עבור הילדים, אבל לא פחות מכך עבור ההורים. כאימא וכרופאת משפחה, אני יודעת עד כמה אנחנו רוצים לשלוח את הילדים בבוקר בידיעה שהם בריאים, בטוחים ומקבלים את המעטפת הנכונה. דווקא בתקופה הזו חשוב לזכור שבריאות הילד היא מכלול - ראייה ושמיעה, מצב רפואי, חוסן רגשי ותחושת שייכות.
ד"ר יעל רייכנברגצילום: רמי זרנגרלעיתים תשומת לב לסימן קטן ושאלה אחת נכונה בזמן יכולות לחולל הבדל גדול.
בימים אלה, עם כניסתי לתפקיד מנהלת מחוז ירושלים בכללית, אני רואה חשיבות גדולה בהמשך חיזוק רפואת הילדים והמשפחה ובהענקת מעטפת מקצועית ונגישה לילדים ולהוריהם. צוותי כללית במחוז ירושלים נמצאים כאן עבור המשפחות לאורך כל השנה. אני מאחלת לכל ילדי ירושלים והסביבה שנת לימודים בריאה, בטוחה, סקרנית ומלאת הצלחות, ולהורים - הרבה רגעים של נחת וגאווה".
הסתגלות היא תהליך, לא מבחן
מירב בן פורת חביב, מנהלת השירות לעבודה סוציאלית בכללית מחוז ירושלים
יש משהו ב־1 בספטמבר שתמיד מרגיש כמו התחלה חדשה. תיק חדש, מחברות, התרגשות — - ולצד כל אלה, לפעמים גם לא מעט חשש. עבור ילדים רבים, החזרה ללימודים אינה רק חזרה לשגרה. לפעמים זו כניסה לגן חדש, לכיתה חדשה, לבית ספר חדש, מפגש עם צוות לא מוכר או עם ילדים שעדיין לא הפכו לחברים. וגם כשחוזרים למסגרת מוכרת, אחרי חופשה ארוכה צריך לפעמים זמן כדי להתרגל מחדש.
כהורים, טבעי שנרצה לדעת כבר ביום הראשון שהכול הסתדר. שהוא נכנס בשמחה, שהיא מצאה עם מי לשבת, שהמחנכת נעימה ושכבר יש חברים. אבל הסתגלות לא תמיד עובדת ככה. יש ילדים שמרגישים בבית מהר מאוד, ויש כאלה שצריכים כמה ימים וגם יותר.
מירב בן פורת חביבצילום: דוברות כללית ירושליםבתקופה הזו יכולים להופיע עייפות, עצבנות, קושי להיפרד בבוקר, תלונות על כאב בטן או פשוט המשפט המוכר: "אני לא רוצה ללכת". לא כל קושי כזה מעיד שמשהו לא בסדר. לפעמים זו פשוט הדרך של הילד לומר: חדש לי, אני עדיין לא בטוח כאן.
אז איך אפשר לעזור?
1. לתת מקום לחשש, בלי להיבהל ממנו - אחד הדברים החשובים שאנחנו יכולים לתת לילדים בתקופה הזו הוא תחושת ביטחון. לא למהר לבטל את החשש שלהם, אבל גם לא להפוך אותו למשהו מאיים. אפשר לומר: "אני מבינה שקצת קשה לך עכשיו", ובאותה נשימה גם: "אני מאמינה שלאט־לאט תכיר את המקום ותרגיש בו יותר בנוח".
2. לשמור על עוגנים קבועים בבית - שינה מסודרת, ארוחות, זמן לנוח אחה"צ ופחות עומס בימים הראשונים יכולים לחולל הבדל גדול. לפעמים הילד מתפקד מצוין בבית הספר, ורק כשהוא חוזר הביתה, הוא מתפרק, דווקא במקום הבטוח שלו יוצאים העייפות והמתח שנצברו במהלך היום.
3. לשאול שאלות שפותחות שיחה - במקום "איך היה?", אפשר לנסות: מה היה לך הכי נחמד היום? היה משהו שהפתיע אותך? עם מי ישבת? היה רגע שהיה לך קצת קשה? שאלות פתוחות מאפשרות להבין יותר, בלי שהילד ירגיש שהוא עובר תחקיר.
4. לא להשוות את קצב ההסתגלות - יש ילדים שמסתגלים מהר ויש כאלה שצריכים יותר זמן. זה לא אומר שמשהו לא בסדר. חשוב לנסות לא להשוות בין אחים, חברים או ילדים אחרים בכיתה, אלא להסתכל על הילד שלנו ועל הדרך האישית שלו.
5. לדעת מתי כדאי לעצור ולבדוק - אם הקושי לא פוחת, אם הילד מסרב בעקביות להגיע למסגרת, נסגר, נמנע מחברים, מתקשה לישון או נראה במצוקה - כדאי לעצור ולברר. אפשר לדבר עם המחנכת/היועצת או לפנות לייעוץ מקצועי במידת הצורך.
אולי הדבר החשוב ביותר שכדאי לזכור הוא שהסתגלות היא תהליך. אנחנו לא חייבים לפתור עבור הילדים כל קושי, אבל אנחנו יכולים להיות שם לידם: להקשיב, לתת מקום לתחושותיהם, לשמור על שגרה ולהזכיר להם וגם לעצמנו שלפעמים פשוט צריך קצת זמן. כי מסגרת חדשה הופכת למקום מוכר בהדרגה, ועם תחושת ביטחון, מבוגרים קשובים וקצת סבלנות, רוב הילדים מוצאים לבסוף את מקומם.
