ביום ראשון הקרוב, יעלו בטדי בית"ר והפועל לדרבי הירושלמי האחרון של העונה, אולי על פי מצבה של הפועל בטבלה שבסכנת ירידה לליגה הלאומית, הדרבי האחרון לעוד שנה-שנתיים. לא ייאמן, אבל לא השמיניה של בית"ר בנתניה, מפגן עוצמה היסטורי, לא הפער העצום שיש בין הקבוצות בטבלה, באיכות, בנקודות וביופי כל אלה עדיין לא הופכים את בית"ר לפייבוריטית במשחק הזה מהטעם הפשוט: הפועל היא הכבשה השחורה של בית"ר בשנים האחרונות. היא מתעלה על עצמה כשהיא רואה את הסדין הצהוב שחור מול העיניים, היא עולה לקרב כאילו מדובר בגמר גביע.
יש כאן הרבה מאוד היבטים פסיכולוגיים. בית"ר של השנים האחרונות עמוסה בקהל לא ירושלמי שעבורו הדרבי האמיתי הוא מול הפועל ת"א, תפיסה מוטעית וטפשית של מי שמעולם לא ישב בימק"א בשבת בבוקר בדרבים לוהטים שהיו הדבר הכי חשוב בעולם. שנית, השאיפות של הפועל, מטעמים של תקציב, גודל ויכולת, לא יכולות להיות גדולות יותר מאשר לסיים במקומות 6-10. הרגע הגדול ביותר שלה ושל אוהדיה יכול לקרות בדרבי. הרבה יותר פשוט להיות זו שבאה קטנה ורוצה לצאת גדולה (הפועל) מאשר זו שיש לה מה להפסיד. יהיה חם ביום ראשון בטדי, לא יהיה מקום להכניס סיכה, אין אחד שיכול לקום ולהמר על המשחק הזה. איזה כיף.
ברק יצחקי ציין לפני כחודש שנתיים כמאמן בית"ר. זה ציון דרך משמעותי שכן אף אחד לא השלים שלוש שנים רצופות בג'וב הזה כולל אייקונים כמו דרור קשטן ז"ל ואלי כהן השריף יבדל"א. אם לא יקרה שום דבר דרמתי, יצחקי יהיה הראשון שעושה את זה כשהוא בסך הכל מאמן צעיר בן 41, עם שתי תחנות בלבד כאיש מקצוע - מנהל מקצועי ומאמן במכבי ת"א והאיש על הקווים בבית וגן.
אף אחד לא חולק על כך שיצחקי עושה בבית"ר קסמים. הוא לקח מועדון מפורק שנלחם על חייו בליגה, ובעזרת הבעלים ברק אברמוב והמנהל המקצועי אלמוג כהן, החזיר את בית"ר לקדמת הבמה של הכדורגל הישראלי, קבוצה שאחרי 18 שנה מחוץ למאבק אמיתי על תואר האליפות רצה לשם כתף אל כתף עם הפועל ב"ש שתקציבה גדול בשליש לפחות מזה של בית"ר. הכדורגל הסוחף, היכולת לצאת ממשברים, העובדה שבית"ר הרבה יותר מרשימה והישגית למרות שהיא הכי פחות עשירה ארבעה המועדונים הגדולים בכדורגל הישראלי, מכבי ת"א, ב"ש, מכבי חיפה והפועל ת"א, הם תעודת כבוד עבור מאמן בית"ר. כל זה, ועדיין, מאז שמונה למאמן, יצחקי ניהל ארבעה משחקי דרבי ירושלמי והשיג אפס נצחונות. הוא הובס בבכורה שלו בדרבי כמאמן 0:3 ובשלושת הדרבים האחרים סיים בתיקו מאכזב של 3:3 ופעמיים 1:1. ישנו ניצחון אחד של יצחקי בגביע הטוטו של 2:0 אבל הוא לא באמת נבחן באיזשהו פרוטקול.
יצחקי יודע, ותהיו בטוחים שזה מציק לו, שניצחון בדרבי זה קוף על הגב שהוא חייב להוריד.
זה חשוב גם בגלל שהוא והקבוצה שלו לא יכולים להרשות לעצמם לאבד נקודות במחזור הנועל של הליגה הסדירה, ערב הפלייאוף כשמאבק האליפות נכנס למאני טיים. מעבר לזה, לא משנה שיצחקי הוא לא תושב העיר ולא חשוב שהוא מסתכל על משחק מול הפועל ירושלים כאל עוד משחק ליגה. היוקרה, הגאווה העירונית, החותמת להגמוניה של העיר לא רק בכמות הקהל והמיקום בטבלה אלא גם במשחקי דרבי פר עונה ראש בראש, כל אלה חייבים להביא את יצחקי לחגוג ביום ראשון הקרוב ניצחון בכורה בדרבי הירושלמי. חובת ההוכחה עליו.
זיו אריה אוהב לפגוש את בית"ר. כל כך אוהב, שלא רק שהוא משיג נגדה תוצאות מעולות, כל החלק האמוצניולי שלו, כולל להתגרות באוהדים הצהובים שיושבים מאחוריו ביציע המערבי יוצא החוצה. שבע שנים בהפועל, היו מוצלחות ומרשימות מבחינתו של אריה. השנה הנוכחית היא כישלון קולוסאלי שלו, עם מאזן נקודות דל, כדורגל משעמם עד דהוי ומקום בטבלה שהוא מאוד קרוב לירידה לליגה הלאומית.
אריה לא יודה בזה, אבל הוא והפועל מיצו את הקשר ביניהם. יכול להיות שהוא התעייף, יכול להיות שאחרי כמה שנים ברציפות הוא איבד את הטאץ' שבזכותו הוא גרם לשחקנים שלו להיות רעבים, אמיצים ותחבולנים שהפתיעו לא פעם את כל הכדורגל הישראלי. הדברים האלה נכתבים אחרי ההפסד הקריטי לקריית שמונה בסופו אמר אריה משפט סופר תבוסתני כמו: "מה שצריך לקרות יקרה".
זה לא משפט של מאמן שיודע ובטוח איך להוציא את הקבוצה שלו מהבוץ, זה משפט של מאמן שלוקח בחשבון את כל התסריטים ובמקום לשכתב אותם מביט עליהם מן הצד. אריה יגיע ביום ראשון כהרגלו עמוס ברעיונות טאקטיים כדי לעצור את בית"ר. השאלה הגדולה, ועליה נקבל תשובה בעוד יומיים היא האם הפועל הנוכחית מסוגלת לעצור את בית"ר מודל 2025-2026?
בסיבוב הראשון סומנו ירדן שועה מבית"ר וסדריק דון מהפועל כשחקני המפתח של הדרבי ההוא שהסתיים ב־1:1. דון לא גר כאן יותר, הוא כבר ילד ירוק במכבי חיפה, ושועה אחרי כמה שבועות פחות טובים הראה בנתניה למה הוא עדיין הפליימייקר הישראלי הטוב ביותר שיש היום בכדורגל הישראלי. בהנחה ששועה זה שועה, מי שאמור להיות צלע נוספת שאמורה לסחוף את בית"ר הוא עומר אצילי שגם מתאושש מפציעה וגם מאז שהגיע לבית"ר לפני 13 וחצי חודשים לא הצליח להרשים באף משחק דרבי בו השתתף. הגיע הזמן שגם מספר 77 בדומה ליצחקי כפי שקראתם בסעיף 2, יהפוך את הגלגל מול היריבה העירונית.
האיש המרכזי של הפועל בדרבי הזה הוא דווקא אשטה אוואקה. יש בהפועל שחקנים איכותיים ממנו ואין מישהו שמסמל את המועדון הזה, שהפועל זורמת לו בדם שמבחינתו ירידת ליגה תהיה אסון ככדורגלן וכאוהד - כמו אוואקה. כל העונה הוא נותן הכל, ביום ראשון הוא צפוי לתת אקסטרה. השאלה הגדולה היא האם החברים שלו יידעו גם הם להתעלות.
לברק יצחקי יש כאב ראש לא קטן לקראת הדרבי הזה, הגם שמדובר בצרות שכל מאמן מאחל לעצמו. הוא שואל את עצמו האם להישאר בשיטת שלושת הבלמים עם מורוזוב גדרני וקראבלי, מה שישאיר אותו עם שלישיית קישור וישאיר מחוץ להרכב את עומר אצילי? ומה לגבי הקישור? האם להישאר עם ירין לוי, אינו ויונה או לנסות להחזיר את מיכה לעניינים? ומה עושים עם בן שימול הנפלא שבכל פעם שהוא נכנס קורים דברים טובים? רגע, ומה לגבי מוזי שנמצא בעונה נהדרת אבל לא נשאר לו מקום על הקו עם מגינים כל כך טובים כמו אנטווי וירדן כהן? צרות של עשירים כבר אמרנו? לא משנה מה יעשה יצחקי. העיקר שימצא את הנוסחה לקחת במשחק הזה שלוש נקודות.
בניגוד גמור לכמעט כל שחקני הפועל שסובלים מעונה איומה (בדש נעלם, חוזז הוא הצל של עצמו, אלמגור ודיסטפלד לא מקבלים מספיק קרדיט), העוגן של הפועל שמציג יכולת של שחקן של קבוצת צמרת לכל דבר ועניין הוא השוער נדב זמיר שבלעדיו הפועל כבר מזמן הייתה רואה אפילו את הגב של בני ריינה שכיום סוחבת את כל הליגה על הגב.
זמיר יודע שהוא יצטרך להתמודד עם התקפה מפחידה מולו, במיוחד אחרי שראינו מה שעשתה בית"ר בנתניה. זמיר מעולם לא הפסיד דרבי (ניצחון ושלושה תיקו), מאזן שספק אם יש יותר מדי כדורגלנים לאורך ההיסטוריה בשתי הקבוצות שיכולים להתהדר בו.
