בהגדרה, עין כרם היא שכונה בהרי יהודה, בפאתיה הדרום-מערביים של ירושלים. בהרגשה, זה להגיע למקום שבהחלט יכול להיקרא טוסקנה הישראלית, בשל האופי הכפרי ציורי המהפנט שלו. הנה סיפור אחד וכמה אתרי תיירות במקום שמחבר היסטוריה להווה, שמהלך קסם על כל מבקריו.
לטייל בעין כרם
עין כרם היא מקום להכיר אותו ברגליים. לקחת את הזמן ולבקר בכנסיות ובמנזרים, אם ב"עתיקא", מרכז יהודי רוחני, אם במרכז המוזיקה, אם בבתי האמנים במקום, שפותחים את ביתם למבקרים, אם באחת המסעדות או בתי הקפה הפזורים במקום. ואם פשוט להתיישב, להביט אל הנוף, לנשום ולהרגיש את השקט והשלווה זורמים בנימים. הנה כמה דוגמאות.
כנסיית יוחנן המטביל
כנסייה נוצרית קתולית, שנמצאת במעלה הגבעה של השכונה, ונקראת "יוחנן בהרים", על שם יוחנן המטביל, שלפי המסורת הנוצרית נולד במבנה. על קירות חצר הכנסייה יש 21 לוחות חרסינה, על כל אחד מהם כתובה תפילת בנדיקטוס. בעברית היא מתחילה כך: "בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כִּי פָקַד אֶת־עַמּוֹ וַיִּשְׁלַח לוֹ פְּדוּת". גם אם מבחוץ הכנסייה אינה מרשימה, בהחלט מגיעות קריאות התפעלות כשנכנסים פנימה. בין היתר בשל עוגב שיוצר באוסטריה במאה ה־19, בשל הרצפה המרוצפת בשיבוץ גיאומטרי של לוחות אבן צבעוניים, מעשה אומן, והכיפה המרכזית, שמקושטת בחלונות ויטראז' מעשה אומן.
כנסיית הביקור
כנסייה קתולית חדשה יחסית, שהוקמה ב־1955, על יסודות כנסייה צלבנית עתיקה. האתר מיוחס במסורת הנוצרית למקום בו עמד בית הקיץ של זכריה ואלישבע, הורי יוחנן המטביל, בו אירחו את בת דודתם מנצרת מרים, בעודה נושאת ברחמה את ישו. הר אורה הניצב מעל לעין כרם מכונה במסורת הנוצרית "הר הביקור". המתחם מחולק לשני מפלסים: תחתון, המציין את ביתו של זכריה בו התקיים המפגש, ומפלס עליון המוקדש לתהילת הנצח של מרים. על קירות החצר תלויים 70 לוחות קרמיקה ועליהם תפילת המגניפיקט ב־70 לשונות שונות. בין ציורי הקיר מתוארות נשים שונות מהמקרא: שרה, רחל, מרים, דבורה, יעל, יהודית, אסתר המלכה וחנה.
מנזר האחיות ציון
מנזר אחיות ציון נבנה על־ידי האחים היהודים המומרים תיאודור ואלפונס רטיסבון, ילידי צרפת, כבית יתומות. כיום מתגוררות במקום 13 נזירות, המפעילות במקום גם בית הארחה קטן, שהוקם בתחילת שנות ה־50, ביזמתם של אנשי עסקים ישראלים מתל־אביב. בית ההארחה צנוע ופשוט ומכיל עד 45 אורחים. במתחם גינה מטופחת ובה כנסייה, מנזר, מוזיאון קטן ובית קברות.
מנזר גורני, "מוסקוביה"
המנזר שייך לכנסייה האורתודוקסית הרוסית בארץ. מתגוררות בו נזירות רוסיות אורתודוקסיות. בניית המקום החלה בשנת 1911, הופסקה עם תחילת מלחמת העולם הראשונה, והתחדשה רק ב־2003. בשנת 2009 כיפותיה של הכנסייה צופו זהב. הכניסה למנזר אפשרית דרך עין כרם (סגור כעת) או דרך מתחם בית החולים הדסה עין כרם.
מרכז עדן - תמיר למוזיקה
הוקם בשנת 1968 על ידי צמד הפסנתרנים ברכה עדן ואלכסנדר תמיר. טדי קולק, ראש עיריית ירושלים לשעבר, שאף לבסס את עין כרם כשכונת אומנים והעמיד לרשות הזוג את המבנה והשטח. גם כיום מהווה המרכז מוקד לפעילות מוזיקלית ענפה, הכוללת רסיטלים, כיתות אומן, קונצרטים קאמריים ותחרויות, וכן פועל לקידום מוזיקאים צעירים בראשית דרכם. במהלך השנים הופיעו בו מוזיקאים רבים, בהם הכנר אייזק שטרן, ואמנים ישראלים מהשורה הראשונה. האווירה האינטימית והסביבה הפסטורלית מוסיפים למוסיקה.
גלריות ובתי אמנים מארחים
עין כרם מאופיינת באמנים ייחודיים, חלק לא מבוטל מהם פתחו את ביתם לביקורים ולרכישת אמנות. בימים אלו הם חוזרים לשיגרה, לאחר המלחמה האחרונה. כדוגמה, רות חביליו, שמשפחתה הגיעה לארץ ב־1267, מציירת על אריחים ומרתקת בסיפורים, או עדינה סולומונוביץ, מפסלת בחימר, בסמוך למסעדת כרמא. ויש עוד הרבה.
"עתיקא" – הבית היהודי בכפר
"עתיקא", מרכז רוחני חסידי, הוקם בעין כרם על־ידי הרב מיכאל ורעייתו נחמי קדלבורג, מורי דרך רוחניים, שלוחי הרבי מלובביץ' בפסטיבלים ובשכונת עין כרם. הרב מיכאל מנחה ומלווה אנשים בתהליכי חיפוש, במפגשי לימוד חסידות וקבלה, במעגלי תודעה, בייעוץ רוחני פרטני וזוגי ובפתרונות הלכתיים בתחומי החיים. נחמי עוסקת במתן ייעוץ ואבחון אסטרולוגי, שמספרת שקיבלה ברכה מהרבי לסייע ולהדריך אנשים בכלי ההתמחות, לכוון ולהקנות כלים להצלחה. במקום בית קפה ביתי המציע אוכל בריאות ביתי. יש גם אפשרות להתארח ב"עתיקא" לסעודות ליל שישי ושבת. האירוח מתקיים בתשלום ובתיאום מראש.
עין כרם – לטייל ולבשל
ספר שכתבו פנינה עין מור, עתליה עין מור ומיכל פתאל. יש בו מתכונים, מסלולי טיול וסיפורי אהבות מהמקום.
מלון בוטיק אלגרה: אהבה מהסרטים
בדרך האחיות 13 בעין כרם, יש שער ברזל גדול ומעוצב. כשפותחים אותו, מתגלה בית אבן גדול, מלון הבוטיק "אלגרה".
סיפור המלון מתחיל בעצם בסוף שנות ה־20 בירושלים, בסיפור אהבתם הלא ייאמן של אלגרה בלו וג'אבר רחיל. היא, צעירה יהודיה יפהפיה, בת למשפחה יהודית משכונת מחנה יהודה. אביה, נחום, היה הקברן הראשי של ירושלים. הוא, בן למשפחה ערבית-נוצרית אמידה מעין כרם, שהתאהב בה ברגע בו פגש אותה. לפי הסיפורים של אז, למרות התנגדות הוריה, הזוג לא וויתר. בכל יום הוא היה מגיע רכוב על סוסתו הלבנה למחנה יהודה, אוסף אותה, והשניים היו יוצאים בגלוי לרכיבה ברחוב יפו בעיר.
יום אחד הם נעלמו. כמה חודשים לאחר מכן נודע, שהם ברחו לבית לחם, נישאו ומתגוררים שם. כששמעו על כך במשפחת בלו, קרע אביה של אלגרה קריעה, שם אפר על ראשו וישב עליה שבעה. במקביל אלגרה התנצרה, כדי לחזור להתגורר בעין כרם, לשם חזרו בני הזוג ב־1930. ג׳ברא מונה לספק הבשר הראשי של הצבא הבריטי בירושלים, והמשפחה התגוררה בבית האבן הגדול במרכז הכפר. למרות שאלגרה התנצרה, תושבי המקום קראו לבית ״בית היהודיה״. לפי התיעוד, כשאביה של אלגרה נפטר ב־1945, היא הופיעה בבית ילדותה עם ילדיה, בבקשה להצטרף לאבלים, אבל אמה, שרה, גירשה אותה מהמקום. לאחר מלחמת השחרור, עזבה המשפחה את עין כרם למזרח ירושלים, כשרוב הילדים התפזרו בעולם. ג׳ברא נפטר בירושלים ב־1971, אלגרה נפטרה באתונה ב־1982.
בית האבן בעין כרם, שנותר ריק ב־1948, עבר במהלך השנים כמה גלגולים. ב־2010 ראו את המקום שני יזמים, ישי מלכה וגדי דלמן, והחליטו להפוך את המבנה העתיק וההיסטורי, שהיה אז נטוש ומוזנח, למלון בוטיק אינטימי ורומנטי. בתחילה היו בו שבע סוויטות, היום יש בו 13 סוויטות וחדרים, כולם מעוצבים ומאובזרים, כשהעיצוב משלב בין אלמנטים קדומים ותנ"כיים, ששוחזרו ונשמרו, לסגנון מודרני, מתבקש מהעת הנוכחית ומרוח השכונה, פיוז'ן מתוחכם של ישן וחדש. כשעולים לגג המלון מתגלה בוסתן גדול, שמשלב צמחייה עשירה ופינות ישיבה. הנוף הנשקף ממנו, שמזכיר נוף טוסקני, עוצר נשימה. בנוסף, כחלק מקונספט המבנה, החליטו היזמים לעצב את המקום כבית לאמנות עכשווית, ומתקיימות בו תערוכות מתחלפות. כמו כן יש במקום ספא מפנק, שמציע סאונה רטובה ויבשה ומגוון טיפולים בידי צוות מנוסה.
האירוח באלגרה כולל לילה וארוחת בוקר ובהזמנה מראש גם ארוחת ערב, כששף המלון, ירון וינקלר, מבשל מול האורחים. בסגנון הבישול הייחודי שלו הוא משלב חומרי גלם מובחרים וטריים ביותר. התפריט משתנה מארוחה לארוחה, על־פי מלאי טריות המוצרים, כשכל הארוחה מלווה ביינות ישראלים ובמגוון יינות אוסף מהעולם.
היינו שם. ללא ספק זו חוויה מיוחדת להעביר לילה ויום במלון המפנק הזה. זה מתחיל בחיבור לשקט של המלון, לציוץ הציפורים שנשמע מבעד לחלונות, ולנוף המהפנט שנשקף מהבוסתן, של עין כרם והרי יהודה, כשיושבים מולו עם כוס יין טוב. זו חוויה אחרת לאכול ארוחת ערב שבישל וינקלר, שעתיים וחצי של קולינריה מיטבית שהתפזרה על פני שבע מנות, תוך כדי שיחה מעניינת איתו ועם האורחים הנוספים שהסבו לבר, אל תוך הארוחה והלילה. בתוך המציאות הישראלית הלא פשוטה, זה היה מין סוג של "בריחה" לחו"ל, שהוא כאן. מקום שאיפשר רגיעה, חיבור לשכונה ולסיפור אהבה ירושלמי, שלא איבד מטעמו.
הכותבת הייתה אורחת המלון
