איך מחנכים לערכים, מציבים גבולות ומגדלים ילדים עם אמפתיה, אחריות ודרך ארץ בתקופה של מהפכה דיגיטלית ובינה מלאכותית מחד ואווירה מקוטבת ואלימה מנגד. שלושה אנשי חינוך מדברים על השחיקה בסמכות, המציאות החברתית המורכבת והצורך הדחוף להחזיר את החינוך האנושי ללב העשייה החינוכית.
2 צפייה בגלריה
"להשקיע בפיתוח אמפתיה וחמלה, באמצעות סרטים, מפגשים עם דמויות מעוררות השראה, עבודה קבוצתית, טיולים וסדנאות"
(צילום: shutterstock ,Rido)
על־יסודי
"אני חסיד גדול מאוד של השטח, אבל אם פעם עסקנו בשבר הסורי־אפריקאי או בגיאולוגיה, היום אנחנו מעדיפים שהילדים ידברו, כי הסיפור החברתי הרבה יותר חזק, מבחינתי, מידיעת הארץ", מסביר מנה חלפון. אחרי 34 שנה במערכת איש החינוך מביט בדאגה על השינויים החברתיים שמעצבים את דור התלמידים בימינו. הוא נכנס למערכת החינוך מיד לאחר השירות הצבאי כמורה לשל"ח בתיכונים שונים בבירה, ובהמשך מילא מספר תפקידי מטה במשרד החינוך. כיום הוא פועל בתחום החינוך הבלתי־פורמלי במשרד החינוך, ומשוכנע שדווקא בעידן של בינה מלאכותית ומהפכות דיגיטליות האחריות הערכית של אנשי החינוך הופכת לקריטית יותר מאי פעם.
איך אתה תופס את מה שקורה בשטח? האם לדעתך המערכת "שכחה" את יסודות החינוך – מוגנות, כבוד הדדי, גבולות?
"אנחנו חיים בעולם גלובלי, והמהפכה הדיגיטלית, שהנגישה את המידע לכולם בכף היד, מחוללת תהליכים ותמורות, שייקח הרבה מאוד שנים לנתח אותם. לצד הטלטלות הגלובליות, ישראל מתמודדת בשנים האחרונות גם עם משברים עמוקים – מהקורונה ועד המלחמה – ואלה משפיעים ישירות על מערכת החינוך".
עם זאת מדגיש חלפון, "אין בכך כדי להפחית מהאחריות של אנשי החינוך. להפך. מערכת החינוך צריכה היום להתמקד פחות בהעברת ידע ויותר בחינוך לערכים, משום שאת הידע יוכלו בעתיד לספק גם מערכות AI מתקדמות. לעומת זאת, את דמות המחנך אנחנו לוקחים איתנו מימי התנ"ך ועד לימינו אלה", והוא מזכיר למשל את הגותו של יאנוש קורצ'אק, על אהבת ילדים וחינוך. "אלה דברים שנותרו תקפים גם היום, ולכן המערכת חייבת להתמקד בחינוך למידות טובות".
אנחנו עדים לעלייה באלימות מילולית ופיזית כבר בגיל צעיר. מה הכלי המשמעותי שחסר לאיש החינוך כדי לבסס סמכות וליצור מרחב בטוח ללמידה והתפתחות?
"אפשר להתווכח על כללים טכניים, כמו תלבושת אחידה, הקפדה על איחורים, קימה למורה או צורת הפנייה אליו – אבל הלב האמיתי של הסיפור נמצא במקום אחר - להעמיד את החינוך כחינוך למידות טובות. אנשי החינוך נדרשים כיום להיות מגדלור ערכי, בעיקר באמצעות דוגמה אישית, וחלק מהתלמידים ילכו בדרך הזאת", הוא מציין ומדגיש את החשיבות בקיום שיח עקבי על ערכים – בשיעורי חינוך, במעגלי שיח וגם בתקשורת מול ההורים.
לצד זאת, חלפון מצביע על צורך גובר בכלים מעשיים שיסייעו לתלמידים לפתח כישורים חברתיים ורגשיים. "אחת הבעיות הבולטות כיום היא קושי של ילדים ובני נוער לקרוא סיטואציות חברתיות, וזה מוביל לא פעם להסלמה ולאלימות. לפעמים ילד לא מתכוון לפגוע בילד אחר, אבל לא רואה את הפגיעה שלו. לפעמים לועגים למישהו וחושבים שהוא יקבל זאת בצחוק – והוא מגיב באלימות. מי שהחל את האירוע בכלל לא תיאר לעצמו שהדברים יתגלגלו כך".
מנה חלפוןצילום: זאביק זמיןלתפיסתו, התקשורת הדיגיטלית והשיח באמצעות אימוג'ים והודעות, פוגעים ביכולת להבין רגשות ומצוקות של אחרים. "יש צורך להשקיע בפיתוח אמפתיה וחמלה, באמצעות סרטים, מפגשים עם דמויות מעוררות השראה, עבודה קבוצתית, טיולים וסדנאות", הוא מסביר.
האם הפתרון נמצא בין כותלי בית הספר, או שמא ללא שינוי עומק מערכתי, בגיבוי ההורים ובשיח החברתי בישראל, לאיש החינוך אין באמת סיכוי לנצח ב"קרב" הזה?
"ברור שכל דבר חייב להיות גם מערכתי, אבל כמחנך אני לא יכול להמתין לשינוי המערכתי. אנשי חינוך מחויבים לפעול כאן ועכשיו בכלים שיש בידיהם. זה דומה לכיבוי שריפה - חייב אדם להרים טלפון לתחנת כבאות. אבל אם אין תשובה – ייקח דלי מים, ואם אין דלי – ייקח כפית".
לצד הביקורת והקושי, הוא מבקש גם להזכיר שלצד תופעות של ניתוק וקיצוניות, יש גם מגמה הפוכה ומעוררת תקווה: "אתה רואה שמכינות ושנות שירות מתמלאות, ולא תמיד יש מקום לכולם".
יסודי
"רוצים מורים - לא מחנכים"
"אם לא תהיה רפורמה שאומרת 'אנחנו רוצים לחנך, ושייצאו פה בני אדם ערכיים וטובים' — כלום לא יקרה", אומרת יעל נוה, מחנכת כיתה ד' בבי"ס כרמים בגבעת רם. מאחוריה 23 שנות ותק במערכת, בין היתר בבית הספר הניסויי, שם שימשה כסגנית מנהלת ומרכזת שכבות ומרחבים.
לנוכח המציאות האלימה שהתהוותה פה, האם המערכת "שכחה" את יסודות החינוך?
"אני לא חושבת. המערכת נמצאת במצב הישרדותי מאוד לא טוב, וכחלק מזה – זה מה שקורה. מערכת החינוך כיום מתקשה לתפקד כפי שהייתה רוצה: הכיתות גדולות מדי, חסרים מורים, והדרישות רק הולכות ומתרבות — בלי שיש באמת אפשרות לממש אותן. פעם חיפשו מורים עם יכולות וכישורים. היום העיקר שמישהו יבוא וילמד".
עם זאת נוה מציינת שהטלת האחריות למצב החברתי כולו על מערכת החינוך אינה הוגנת, בעיקר כי גם המערכת עצמה נמצאת במשבר מתמשך. "הדגשים לא נמצאים במקומות הנכונים, ובעיקר חסר המון כוח אדם".
אנחנו עדים לעלייה באלימות מילולית ופיזית כבר בגיל צעיר. מהו הכלי הכי משמעותי שחסר לאיש החינוך כדי לבסס סמכות וליצור מרחב בטוח ללמידה ולהתפתחות?
"תחילה מדובר בנורמות חברתיות שהשתנו מאוד ב־15 השנים האחרונות וזה קשור ישירות לשחיקה במעמד המורה". לדבריה, גורם מרכזי לכך הוא הטשטוש בין מעורבות הורית להתערבות: "הבלבול של ההורים בין מעורבות להתערבות משתק את המורים ולא מאפשר להם את הסמכות שאולי היו צריכים", היא אומרת. אני בעד מעורבות, אבל כשמגיעים מסרים שאומרים שהמורה לא חשוב ומה שההורים אומרים חשוב יותר — כאן נפגעת הסמכות המורית".
השפעות הקדמה והטכנולוגיה יצרו, לדבריה, מציאות שבה ילדים מרגישים כל־יכולים, כשהכול נגיש וזמין עבורם. "במצב כזה תפקיד המחנך לא מסתכם בלהעביר ידע, אלא בעיקר לחנך ולהנחיל ערכים. אבל בהרבה מאוד מקומות זה נפגע ולא מתאפשר, כי המערכת דורשת הישגים. מבחינת ההורים, אם הילד מקבל 100 בחשבון - זה לא חשוב שאתמול הוא שבר שולחן בכיתה. ההורים רוצים מורים ולא מחנכים". עם זאת מדגישה נוה, שבמוסד שבו היא מלמדת כיום, "נעשה מאמץ משמעותי לשמור על תפיסה חינוכית ערכית, ובשל כך רמת האלימות בבית הספר נמוכה מאוד".
האם הפתרון נמצא בין כותלי בית הספר, או שללא שינוי עומק מערכתי, בגיבוי ההורים ובשיח החברתי, לאיש החינוך אין באמת סיכוי לנצח ב"קרב" הזה?
"לאיש החינוך אין סיכוי לנצח. אגב, גם להורים אין סיכוי לנצח", היא אומרת ומוסיפה שללא שינוי תפיסתי עמוק מצד המדינה והמערכת כולה, לא יהיה ניתן לייצר שינוי אמיתי. "אם לא תהיה רפורמה שאומרת: 'אנחנו רוצים לחנך ושייצאו פה בני אדם ערכיים וטובים' — כלום לא יקרה. צריך להשקיע בזה משאבים ומחשבה, והכול חייב להיעשות בשיח עם המורים עצמם. זה הבסיס של חברה דמוקרטית, לא אלימה ויצרנית — וחייבת להיות רפורמה משמעותית בתפיסה של איך צריכה להיראות מערכת החינוך בישראל".
גן הילדים
"להכניס למודעות עידוד דימוי עצמי חיובי"
עבור עפרה סופרי הניסוח מחדש של המונח "חינוך" בעידן הנוכחי נשען על תובנות מ־30 שנות עשייה כגננת בגני הניסויי בירושלים. במסגרת זו יישמה שיטה בשם "זרימת פעילויות", המאפשרת לילדים בחירה מרובה בין אפשרויות שונות ומגוונות בגן, ומבוססת על כבוד עמוק לעולם הילד. אחד הפרויקטים שפיתחה היה "גנן ליום" – כל ילד וילדה הופכים לגננים ליום אחד ומעבירים מפגשים לבחירתם ופותרים קונפליקטים חברתיים שעולים. כאשר בחירת הנושא, איסוף החומר, בניית המפגשים ליום זה נעשים בגן במפגשים אישיים של הגננת עם כל ילד/ה. כיום, כמנחת הורים לגיל הרך, ניסיונה מאפשר לה להגדיר מחדש את יסודות החינוך בעיניים מפוקחות, מנוסות ואופטימיות.
בעידן של בינה מלאכותית וחדשנות, האם המערכת "שכחה" את הבסיס – מוגנות וגבולות?
"חינוך לערכים ולרווחה נפשית יכול להתקיים יחד עם חדשנות פדגוגית. בעיניי, מערכת החינוך חייבת להיות גם וגם וגם, ואף התהליכים יכולים לתמוך ולהעצים זה את זה. בתוך השעות האלו ניתן להקדיש זמן הן לחדשנות פדגוגית והן לרווחה הנפשית, המוגנות והענקת גבולות, וכדאי שהתפיסה תהיה מתכללת ולא מבדלת. בתוך התהליך הזה נסמוך על הילדים ועל יכולותיהם המופלאות".
לתפיסתה, כדי לייצר תהליך למידה משמעותי, יש להכניס למודעות עידוד דימוי עצמי חיובי בקרב הילדים. "דימוי עצמי חיובי מאפשר פתיחות ללמידה בכל תחום: חברתי, קוגניטיבי ורגשי. הוא מגביר סקרנות, רצון ומוטיבציה ללמוד. באותו אופן דימוי עצמי שלילי מקשה על התהליכים הללו. תוך כדי לימוד נושא, חדשני או אחר, נתייחס לחוזקות של הילדים, ויש למכביר, נתייחס לשיתופי פעולה, גילויי אמפתיה, התגברות על קשיים, שיח מכבד, יצירתיות, חשיבה מחוץ לקופסה, שמירה על הסביבה, נדיבות ועוד".
מול הזינוק באלימות כבר בגיל הצעיר, מהו הכלי שחסר ליצירת מרחב בטוח?
"חינוך אינו מבוסס על כלי אחד, אלא על מגוון רחב של כלים. שניים משמעותיים הם אמפטיה והענקת גבולות. כלי האמפתיה מעודד הסתכלות על האחר. בתוך התהליך הזה יש ללמד את הילדים והילדות לשאול איך אני יכול/ה לעזור, לשבח גילויי אמפתיה, לחדד אצל הילדים איך הם מרגישים כאשר מישהו מגלה אמפתיה כלפיהם, ואיך ההרגשה להיות אמפתיים כלפי אחרים.
"הכלי השני הוא הענקת גבולות. לעיתים הורים ואנשי חינוך תופסים את הגבול כמשהו שלילי. כשאנחנו משתמשים במושג הענקה, הגבול מתחיל להצטייר כאלמנט חיובי יותר, שנועד לשמור על הילדים. כדאי להתמקד במספר מצומצם של גבולות, לנסח אותם על דרך החיוב, להעניק אותם ברוגע ובעקביות. אצלי בגן היו שני גבולות: 'אנחנו משמחים אחד את השני' ו־'אנחנו שומרים על עצמנו ועל החברים שלנו'.
"כשאנחנו מעניקים גבול, אנחנו משוחחים עליו עם הילדים. זו עבודה שמייצרת אקלים חיובי ומעלה את מודעות הילדים לערכים ולכללי הגן בצורה חיובית, שמשתפת אותם בתהליך".
האם לדעתך לאנשי חינוך יש כלים לחולל שינוי?
"כאשת חינוך, אני תמיד נוטה להאמין שיש מה לעשות כדי להוביל שינוי. גן הוא מרחב קהילתי, ובתוך כך רצוי שכל הגורמים ישתפו פעולה: הורים, מערכת, עירייה ואנשי החינוך. היחסים בין הורים לאנשי חינוך חשובים, וכדאי שיישענו על כבוד הדדי במטרה ליצור שיח מקדם, כאשר המוקד הוא טובת הילד/ה.
"זמן אישי של גננת-ילד/ה הוא קריטי ליצירת אקלים חיובי. מה שמשפיע על כך הוא מספר הילדים בגן. זהו היבט משמעותי מאוד לגבי יכולתה של הגננת לתפקד בצורה מיטבית. המערכת חייבת לתמוך ולהכשיר את עובדיה בצורה יעילה ומכבדת, ליצור תחושה שאנחנו כאן ביחד כדי שנצליח לעשות את המיטב עבור ילדינו. טובת הילדים תמיד צריכה להוביל את הדרך".
