1. הכביש הפקוק תמיד
מלחמה היא דבר רע. אפילו רע מאוד. בכך אין כל ספק. אמר כבר איש הצבא הפרוסי קרל פון קלאוזביץ, מאבות תורת הלחימה המודרנית, עוד לפני 200 שנה, כי במלחמה יש רק מפסידים – מי יותר ומי פחות.
כמה עצוב שהיה צריך ימי מלחמה כדי שהחזון של שר התחבורה לשעבר ישראל כ"ץ, ושעל־פיו הנסיעה מירושלים לתל אביב תארך רק 35 דקות, כמעט יתגשם דווקא בימי המלחמה.
בימי שגרה הפקקים בכביש הראשי של המדינה, כביש 1, מהבירה לגוש דן, מביאים לזמנים אבסורדיים בנסיעה בין שני המטרופולינים. רק לאחרונה, ערב המלחמה, כאשר הייתי בדרכי לכנס כלכלי, הנסיעה ממבשרת ציון לחוף הים בתל אביב ארכה בשעות הבוקר כמעט שעתיים וחצי. 50 קילומטר ב־150 דקות, כמעט שיא עולמי. זה נשמע למישהו הגיוני?
הבעיה היא שהפקקים נמשכים בשני הכיוונים, כמעט לאורך כל שעות היום ואפילו עד מאוחר בערב. אז מה בעצם קרה כאן?
שאלנו מומחים ותשובתם הייתה ברורה: תכנון לקוי מאוד של הכביש הראשי במדינה. כך, רק שנים לא מעטות אחרי סיום הרחבתו הוחלט "לגזול" דווקא בשעות העומס בבוקר נתיב אחד מכל הרכבים לטובת התחבורה הציבורית. ההחלטה בהחלט במקומה, אך לדברי המומחים, היה מקום לחשוב על כך מראש ולתכנן בשני הכיוונים כביש בעל ארבעה נתיבים ולא שלושה בלבד.
בחלק מהדרך הראשית הזאת אירע "גזל" נוסף. לפתע הוחלט להפוך שני נתיבים לשלושה, בין מחלף ענבה לשער הגיא, וכך לא רק שהנתיבים הפכו לצרים מהנדרש בכביש כזה, אלא שנעלמו גם רוב השוליים.
וכך, במקום היתר לנסוע בכל הדרך 110 קמ"ש לשעה, או לפחות 100 קמ"ש, הכביש הוגבל למהירות של 90 קמ"ש.
אולם זה רק חלק מהתכנון הקלוקל של הכביש החשוב במדינה. מהנדס גרמני, שעימו נסעתי בכביש, היה המום כאשר ראה את מנהרת הראל במרומי הר הקסטל. האיש שאל בתמיהה: "ממתי קובעים מנהרה בראש ההר ולא בתחתיתו?"
ואכן התכנון המוזר הזה הביא לכך שרק אחרי שהרכבים עולים מעין חמד לסיבוב מוצא, ובדרך ההפוכה, למרומי הר הקסטל – הם נכנסים למנהרה צרה למדי, שמייצרת באופן קבוע פקקים, בעיקר בדרך מירושלים מערבה. למפגע הזה יש להוסיף את הפקק הקבוע ממש משער הגיא ועד למחלף שואבה. דרך שאמורה להימשך ארבע דקות נסיעה במהירות סבירה, אורכת לא אחת בין רבע שעה עד אפילו חצי שעה!
הסיבות שעליהן הצביעו המומחים: בדרך של עלייה תלולה מהשפלה למרומי הרי ירושלים היה מקום לתכנן בוודאי ארבעה נתיבים ואף למנוע לחלוטין נסיעת רכבים כבדים בחלק משעות היממה. המשאיות והרכבים העמוסים מאיטים מאוד בקטע דרך זה, וגורמים לפקק המתמשך בכביש הררי, שבו יש שני עיקולים חדים ושדה ראייה מוגבל. אלה גורמים לבלימות לא מעטות ולדאבוננו, גם לתאונות כמעט מדי יום, שכמובן, גורמות לעיכוב גדול עוד יותר בדרך העולה לירושלים.
הפקק מתפוגג ממש תמיד, פתע פתאום, מיד אחרי הפנייה לשואבה. העלייה החדה מסתיימת והשוליים מתרחבים פתאום, כולל הפניה לכיוון נווה אילן ואבו גוש, שמוסיפה נתיב לכביש הפקוק.
והכי מוזר ולא מובן בכביש הפקוק הזה: מדוע בוטלה הפנייה מהכביש מירושלים לקניון הראל שבמבשרת, לפני המנהרה הגורמת לפקקים. היכן בעולם ראיתם כביש, שבו התנועה מירושלים והתנועה מתל אביב מתמזגות, והרכבים נכנסים ליישוב הגדול ביותר בואכה ירושלים מאותו הכיוון? אלה שמגיעים ממערב ואלה שמגיעים ממזרח נכנסים באותה הדרך למבשרת, כאשר המכוניות מירושלים נאלצות להגיע - בגלל התכנון הלקוי של הכביש הראשי הזה - כמעט עד לאבו גוש, ואז לעשות "אחורה פנה" למבשרת.
10 שנים היה ישראל כ"ץ, כיום שר הביטחון, שר התחבורה, והכביש הקלוקל הזה תוכנן במשמרת שלו. תיקון התוואי והוספת נתיב בכל כיוון הם הכרחיים, גם אם עתה העלות תגיע, כפי שאמרו המומחים, לכרבע מיליארד שקל.
2. מבשרת ציון - העיר הקרובה ביותר לירושלים ממערב
ואם כבר מוזכר הפגם המוזר בכניסות למבשרת, הנה בשורה טובה - או על־פי דעה אחרת פחות טובה. מבשרת ציון צפויה להיהפך בקרוב ממועצה מקומית לעיר ואם בישראל.
משרד הפנים מינה בחודש החולף ועדה שתבחן את שינוי מעמדה המוניציפלי של המועצה במבשרת ציון לעירייה. אם ההחלטה תתקבל, תהפוך מבשרת ציון, 75 שנים לאחר יסודה ב־1951, לעיר השלישית במחוז ירושלים, יחד עם הבירה ירושלים, בת מיליון התושבים, והעיר בית שמש, בת 190 אלף התושבים, שנוסדה ב־1950 והפכה לעיר כבר ב־1991.
הבשורה הטובה בהפיכת מועצה לעיר היא מרובת סיבות: לעירייה יש יותר סמכות וניהול עצמי, יכולת לנהל פרויקטים גדולים, יתקבלו בה תקציבים גדולים יותר, צפוי גידול במספר העסקים, ובעיר יש לרוב השקעות רבות יותר בנדל"ן.
אולם יש גם בשורה פחות טובה: העיר עלולה לגדול במהירות מעבר לממדים שלהם תוכננה, עלויות הניהול יעלו מאוד ויחד עימן כנראה גם מיסי הארנונה יתייקרו מאוד, הבירוקרטיה צפויה לגדול והעיר תאבד את האופי הקהילתי-משפחתי, שממנו נהנתה עשרות שנים.
ובכל זאת נראה שבקרוב יהיה מקום לברך את מבשרת ציון במזל טוב. גילוי נאות: כותב המדור הזה הוא תושב מבשרת ציון.
3. נשיא וראש ממשלה אחד נשכח בירושלים
בגיליון הקודם של המוסף הירושלמי שיבחנו את עיריית ירושלים וועדת השמות על החלטתם להנציח בקרוב בבירה את שירה בנקי, הנערה שנרצחה במצעד הגאווה בירושלים.
בעקבות הפרסום פנו אליי כמה מתושבי ואף פרנסי העיר ירושלים וציינו בפניי בצער, כי משום מה, במלאת בקרוב עשור לפטירתו של שמעון פרס, איך זה - כפי ששאל בעצב מנכ"ל הקרן לירושלים לשעבר, צבי רביב - אין בבירת ישראל לא רחוב, לא כיכר, לא בניין, לא קמפוס ולא שום מיצג על שמו. באמת חידה.
כדאי להזכיר: שמעון פרס היה המדינאי עם התפקידים הבכירים הרבים ביותר שבהם כיהן אי פעם מדינאי ישראלי. זאת נוסף על היותו חתן פרס נובל לשלום ומי שזכה בארה"ב במדליית החירות הנשיאותית וגם במדליית הזהב, העיטור הגבוה ביותר של הקונגרס.
הנה רק חלק מהבולטים שבתפקידים שבהם כיהן פרס: נשיא המדינה, תפקידו הממלכתי האחרון, ראש הממשלה פעמיים, ממלא מקום ראש הממשלה שנים רבות, שר החוץ, שר הביטחון, שר האוצר, שר התחבורה, שר התקשורת, השר לפיתוח הנגב והגליל, השר לשיתוף פעולה אזורי, השר לקליטת העלייה, שר ההסברה (אחרי מלחמת יום הכיפורים) ו־47 שנה חבר כנסת. וכמובן, פרס היה גם יו"ר מפלגת העבודה ומנכ"ל משרד הביטחון, שהקים את הכור הגרעיני שליד דימונה.
בדקנו. כל שאר ראשי ממשלת ישראל ונשיאי המדינה מונצחים בירושלים, בעיקר ברחובותיה. שמעון פרס לא. את המשגה הזה חייבים לתקן, ומהר.
4. בונים לגובה ומכערים עיר
ירושלים נחשבת לאחת הערים היפות בעולם. ככזאת, ניסו במשך שנים רבות לשמור על אופייה המיוחד ובאופן עקרוני מאוד על קו הרקיע היפה. ואז הגיע פרויקט "הולילנד", שראש העיר דאז וראש הממשלה אחר כך, אהוד אולמרט, הסתבך בגינו, אף כי בהמשך חלק מרכזי מההרשעה שלו בפרשה בוטל בערעור.
"הולילנד" היה פרויקט נדל"ן ענק בירושלים, עם בניינים שניבנו לגובה רב בראש הר, מה ששבר באופן מכוער במיוחד, לדעת רבים, את קו הרקיע של העיר.
לפי כתב האישום, יזמים שילמו שוחד לבכירים בעיריית ירושלים כדי לקבל אישורים והגדלת זכויות בנייה לפרויקט. אולמרט הורשע תחילה, אך זוכה בבית המשפט העליון, שקבע כי אין די ראיות לתשלום שוחד לראש העיר באישור המבנה שובר הרקיע.
רבים מתושבי ירושלים סבורים גם היום שמדובר בפרויקט מיוחד, אולם כזה שכיער עד מאוד את דרום-מערב העיר.
והנה בימים אלה ממש מאיימים מגדלי ענק וארובה בליבה של שכונת בית הכרם לכער את העיר פעם נוספת. בימים האחרונים הגישו המנהל הקהילתי בית הכרם ועשרות תושבים עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי בירושלים כנגד החלטת הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה, שלא לאשר להם רשות ערר כנגד התוכנית החדשנית לקירוי בגין, שכבר אושרה בשנה האחרונה.
התוכנית כוללת מגדלי ענק, שיקומו מעל עורק התחבורה העיקרי בירושלים, כביש בגין. כעת דורשים התושבים שוועדת הערר, הפועלת במסגרת המועצה הארצית לתכנון, תדון בתביעה נגד הפרויקט.
שוב מאיים על ירושלים פרויקט ענק, שרבים טוענים כי יכער את העיר היפה. קירוי בגין הוא הפרויקט הגדול ביותר שמתוכנן בירושלים בשנים הקרובות. לצד פארק רחב ידיים, בין שכונת גבעת מרדכי לגשר וולפסון, ייבנו שם חמישה מגדלים בגובה של 45 קומות, שישמשו למלונות, מסחר ו־2,000 יחידות דיור. לידם תיבנה ארובת פליטה בגובהה 150 מטר, שתפקידה אמור להיות ניקוז כל המזהמים מכביש בגין המקורה.
דבר אחד כמעט בטוח: יופי לא יתוסף מתוכנית מגדלי הענק הללו לעיר. תשעה קבין של יופי נטלה ירושלים, מתוך העשרה שירדו על העולם כולו, לפי מסכת קידושין בתלמוד הבבלי. והם עלולים להיהפך בקרוב לשמונה ופחות מכך.
5. מדוע 40% ממוסדות החינוך בעיר לא ממוגנים
ההערה החמישית שלנו היא קצרה וקולעת מאוד, לצער תושבי העיר ירושלים.
בימי המלחמה השנייה מול איראן, והמלחמה מספר 7, 8 אולי 10, מי עוד סופר, בשנות האלפיים, התבררה עובדה תמוהה ומאוד מצערת: כמעט 40% ממוסדות החינוך בבירה הם חסרי מיגון לחלוטין או עם מיגון נמוך ובלתי מספק לגונן על ציבור התלמידים. ירושלים מובילה בתחום הזה מול כל ערי ישראל, כאשר במקום השני אגב מדורגת בני ברק עם כ־30% של מוסדות לא ממוגנים דיים.
מישהו יכול להסביר לנו, מדוע אחרי עשר מלחמות ומבצעים, שבהם נורו טילים על כל הארץ, נותרה בירת ישראל עם כמעט מחצית ממוסדות הלימוד ללא מיגון? אבל להילולת מירון, לשיפוץ קברי צדיקים ולהעלאת שכר חברי הכנסת נמצאו גם נמצאו תקציבים.
