1. שני היתרונות הגדולים של בית"ר בעונה שעברה, שהביאו אותה מרחק נגיעה מצלחת אליפות, הם הקהל המדהים שלה וחדר הלבשה בריא, נטול אגו, כזה שהתנהל כמו משפחה אחת גדולה. מי שזוכר את התמונות המשותפות של שועה וירין לוי; את הפרגון לאצילי ולזיו בן שימול; את החיבוקים והדבוקות אחרי הניצחונות והשקט המופתי אחרי הפסדים, הבין שזה מעבר לכדורגל ואיכויות מקצועיות. זו חברותא.
המרקם הזה, בלי עין הרע, נשמר. הבעיה היא למשוואה נוספו שני שחקנים בחלק הקדמי, שכל אחד מהם רעב למספרים. הראשון הוא שון וייסמן, שאחרי קריירה מרשימה באירופה רוצה להטביע חותם גם בקבוצה גדולה בארץ. השני הוא יוג'ין אנסה, שאחרי שהיה ראש לשועלים באשדוד, הגיע לכאן כדי להיות זנב לאריות. הצירוף (המבורך מקצועית גרידא) של שניהם יוצא בבית וגן מחומש של שחקנים, שכל אחד מהם מקווה להיות הכתובת של הכדור האחרון; אנסה, וייסמן קאלו וגם אצילי ושועה, שכל אחד מהשניים האחרונים אמור להיות זה שבעיקר מבשל את המצבים אבל גם רוצה את ליטרת השערים שלו. במצב עניינים כזה אלמוג כהן יצטרך להיות כירורג.
זה שמאזן את כל אחד מהכוכבים שלו לטובת הקבוצה גם על חשבון ההצלחה האישית שלו, כי אחרת בית"ר לא תגיע לכלום. במשחק בלרנקה מול א.א.ק, וייסמן זעם שלא מסרו לו, גם אצילי לא היה מרוצה מהחילוף שלו, וכהן נזף בשועה שהוא לא עושה מספיק תנועה. יש כאן שתי אופציות ברורות אבל לא פשוטות. הראשונה שהכוכבים של בית"ר יחיו בהרמוניה, ואז היא תפרק לא מעט קבוצות בליגה. השנייה שכל אחד ימשוך לכיוון שלו, ואז מפלס העצבים יעלה בנקודות יקרות. כהן, בתפקיד המאמן, הרבה לפני טאטיקה, יצטרך אסטרטגיה שאיתה כל אחד דואג שהשלם יהיה גדול מסך חלקיו. פחות מזה, ובית"ר תהיה בצרות.
2. יותר מדי שנים לא היה כאן בלם ברמתו של לוקה גדראני. מאז חסוס רואדה וסזאר ארסו הזכורים לטוב, הרבה קודם, סרגיי טרטיאק הגדול מכולם. גדראני כרגע פצוע, אבל הרבה יותר מהשוקית שלו מה שצריך להטריד את קברניטי בית וגן זה השדרוג שהוא דורש לחוזהו. כרגע הגיאורגי המצוין חתום לעוד עונה בשכר של 250 אלף יורו לעונה, ההצעות שיש לו מהרבה קבוצות באירופה ומעבר לזה, ההבנה שהחשיבות שלו לבית"ר קריטית, גורמת לו לרצות שכר של 400 אלף יורו לעונה. זה פער עצום. בית"ר יכולה למלכד אותו, להודיע לו שיש לו חוזה לעונה נוספת, ואז הוא יישאר, מתוסכל ומריר, אבל לא יילך לשום מקום וגם לא יחתום מעבר לעונה הבאה ובסיומה ישתחרר בחינם. מצד שני המבחן של ברק אברמוב יהיה להראות שהרבה לפני החתמות, כמו וייסמן ואנסה, הוא מסוגל לשמר אצלו את העוגנים שבית"ר הרוויחה בשכל רב. בית"ר לא תמצא תחליף הולם לגדראני, והיא לא יכולה להרשות לעצמה בלם ברמה כל כך גבוהה, שסופר את הדקות לסיום העונה. בצד של גדראני משדרים שהכול בסדר, שהאהבה שלו לבית"ר וההבנה של אברמוב בחשיבותו תסלול את הדרך לחוזה חדש שירצה אותו. הלוואי שהם צודקים, כי אחרת בית"ר בצרה צרורה.
גדראני. בית"ר זקוקה לבלם הגיאורגי שלה
(צילום: באדיבות מועדון הכדורגל בית"ר ירושלים)
3. אלמוג כהן טרם קיבל את ההחלטה לגבי הליהוק של הזר האחרון של בית"ר. מצד אחד הוא חייב תחליף הולם לגדראני וקראבלי, במקרהשאחד מהם ייפצע או יירד בכושרו, ואורי דהן את גיל כהן לא עונים לו על הצרכים. מצד שני בית"ר הפסידה בעונה שעברה אליפות בגלל הרכות שלה בקישור ביחס לזה של הפועל ב"ש. מצד שלישי צירופו של קשר זר יעלים את דניאל וורקו וגם יפגע בדקות של אחד מהשלושה - יונה, יוספי ובן שימול. יכול להיות שכהן ימצא פתרון אמצע. זה אומר שהוא יחפש שחקן עם טייפ־קאסט שיכול לשחק גם כקשר אחורי וגם כבלם. זה לא משנה את העובדה שבית"ר לא יכולה שיהיה לה מספר 6 אחד בסגל בדמות בוריס אינו, כי עם כל הכבוד לפוטנציאל שיש לוורקו הנהדר ולבן שימול האהוב כמספרי 8, אינו לבד לא יעמוד במעמסה לאורך עונה שלמה.
4. משחק גביע הטוטו מול הפועל ת"א וזה מול לרנקה בחוץ (הדברים נכתבים לפני המשחק השני מול הקפריסאים) הוכיחו, שלבית"ר יש ארסנל מרשים הן ברמת הסגל והאיכויות שלו והן ברמת מרחב התמרון של כהן, שיכול לשחק עם המון ויראציות - אנסה, שועה ואצילי ביחד, ואז מוזי קאלו ווייסמן וגם לערבב ביניהם, וזה עוד לפני שיוספי ויונה הם חלק מהסגל, וכשהם יחלימו מהפציעות שלהם, יהיה כאן שמח. הבעיה היא שסגל עם כל כך הרבה כישרון יצטרך להילחם על כל פירור של דקה על הדשא. בסעיף מספר 1 דיברנו על אגו. אבל יש עניין נוסף - התחרות הזו יכולה להוציא מכל אחד מהשחקנים את המיטב. היא יכולה גם להביא אותנו בחודש ינואר, כשחלק מהשחקנים בגלל היעדר דקות יחפשו את שביל הבריחה מבית וגן. n
אלופות
קבוצת הנשים של הפועל השיגה ניצחון אירופי ראשון
מוקדמות ליגת האלופות לנשים, סיבוב ראשון: במסגרת משחק על המקום השלישי שנערך ביוון, קבוצת הנשים של הפועל ירושלים גברה 1-0 על בודוצ'נוסט אלופת מונטנגרו, משער של ז'איילי הברזילאית בדקה השביעית, והשיגה ניצחון אירופי ראשון שהקנה לה נקודות דירוג עתידיות.
קבוצת הנשים של הפועל. כבוד
(צילום: דני מרון, הפועל ירושלים)
זה לא זה
המהפכה שעבר הסגל של הפועל מוצדקת, אבל בהיעדר שוברי שוויון, ליאור זדה יתקשה לשדרג את האדומים-שחורים בעונה הקרובה
הפועל ירושלים עברה במהלך הקיץ מהפכה בסגל, אם להודות על האמת - בצדק, כי שמות כמו גיא בדש ומתן חוזז, שהובילו את העסק בשנים האחרונות, די מיצו את עצמם באדום-שחור. בצד זה, כלכלית המכירה של ג'ון אוטומאו לריימס הצרפתית ב־1.6 מיליוני יורו היא הצעה שאי אפשר לסרב לה. עד כאן, ממש כמו ההחתמה של חלוץ מוכח כמו ויטאלי דמשקאן
זו תוספת כוח, וההישארות של נדב זמיר, הגם שאמר בצורה אומללה שהתאכזב שלא השלים מעבר למכבי נתניה, אף היא בשורה טובה. אלא שבהפועל חייבים להפנים שהכדורגל הישראלי, גם בקבוצות קטנות שמחפשות בעיקר לשרוד, רץ קדימה. שאי אפשר כל שנה מחדש למלא את הסגל בשחקנים שהם פוטנציאל בלבד.
זדה. יש לו הרבה עבודה
(צילום: דני מרון, הפועל ירושלים)
מועדון שרוצה לפחות מקום טוב באמצע הטבלה, חייב עוגנים. שחקני ליגה מוכחים שיסחבו את העגלה. אין סיבה למשל, שדור מיכה יגיע למ.ס אשדוד או מקסים פלושצ'נקו להפועל ר"ג, וכאן יסתפקו עם כל הכבוד בעידן כהן מהפועל פ"ת או בקשר האחורי כריסטי טייהי מבני ריינה. הפועל חייבת למצוא שחקנים שהם מנהיגים בחדר ההלבשה וכאלה שגם שווים מספרים. הבעיה היא שקשה מאוד עד בלתי אפשרי להנחית כאן זרים איכותיים בכסף קטן בצילו של המצב הבטחוני, וכששוק השחקנים הישראלים הצטמצם עד למינימום.
ליאור זדה, המאמן, שיודע שהפועל חייבת אחרי העונה שעברה מתיחת פנים, אמר אחרי ההפסד לנתניה בגביע הטוטו: "אני רוצה לראות בעתיד הפועל ירושלים טובה ומאוחדת, שרוצה להתקיף כמה שיותר. כדי שזה יקרה, צריך להמשיך לעבוד קשה ולהתוות את הדרך שלנו. חסרים עדיין שחקנים בקישור ובהתקפה שלנו, יש תוכניות לצרף שחקנים. זה קיץ לא קל, אבל אנחנו סבלניים, יודעים מה אנחנו צריכים, נתחזק בעוד שלושה-ארבעה שחקנים, הפצועים יחזרו, ואני באמת אופטימי לעונה הזו". אשרי המאמין.
(צילום: דני מרון, הפועל ירושלים)
על חבל דק
פסטיבל ישראל חזר בזמן כמעט 40 שנה אחורה ושחזר את הליכת החבל של האומן הצרפתי פיליפ פטי מ־1987
בערב ט"ו באב, כשהלבנה במלואה, התקיים בוואדי שבין מזרח ומערב ירושלים אירוע הפתיחה החגיגי של פסטיבל ישראל.
״על חבל דק״ חזר אל רגע מיוחד בזמן - אל שנת 1987 שבה נפתח פסטיבל ישראל מעל גיא בן הינום, כשקהל של אלפי אנשים עצר את נשימתו בזמן שפיליפ פטי, אומן חבל צרפתי, פסע על חבל דק מעל הוואדי ממזרח למערב. האירוע המרהיב הפך עם השנים למיתולוגיה של ממש.
בין שמיים לארץ
(צילום: נועם שוג'ונובסקי)
פסטיבל ישראל 2026 חזר אל אותו רגע איקוני, ופוגש אותו מחדש ארבעים שנה אחרי. ארבעה קווים אוויריים נמתחו מעל גיא בן הינום - העמק שבין מזרח ומערב ירושלים, ועל הקווים פסעו ארבעה אומני אוויר בפעולה עוצרת נשימה, הדורשת סנכרון והקשבה, ונעה בין תזמון מדויק לסכנת הנפילה. אירוע הפתיחה השנה מציע חוויה מפרספקטיבה חדשה - קהל שמביט אל השמיים. הסכנה והיופי ולצידם העדינות והעוצמה מלווים את המעשה הפואטי של ההליכה על החבל. בנקודת המבט החדשה נראה את האדם הקטן מבקש לקום מהנפילה, להמשיך ללכת מעל התהום הפעורה, לטוות בכל צעד חוטים של קשר ושל תקווה.
המופע מתקיים בשיתוף עיריית ירושלים, הקרן לירושלים והרשות לפיתוח ירושלים.
