מעל 3,000 רחובות יש בירושלים, לכל אחד מהם שם, שנבחר על ידי ועדת השמות העירונית. כמו בערים אחרות בישראל, יש רחובות עם שמות צפויים, על־שם מנהיגים, אישים מהתנ"ך, אנשי תרבות, רבנים ועוד, ויש שמות ייחודיים, שמאחוריהם מסתתר סיפור. רחוב שושנה פוליאקוב, שנמצא בשכונת קריית משה בעיר, מציג את אחד הסיפורים המעניינים במיוחד.
"יום אחד, לפני כמה שנים, נתקלתי במקרה בשלט הרחוב", מספרת את סיפורו של הרחוב תמר הירדני, מורת דרך וחוקרת ירושלים, דוקטורנטית בחוג ללימודי ארץ ישראל בבר־אילן, ודור תשיעי בירושלים. "הסתכלתי על שם האישה שעל השלט, שנפטרה ב־1917, והחלטתי לחפש את פרטיה. רציתי להבין את פועלה, הרי לא סתם נותנים למישהי להיות שם של רחוב".
הירדני החלה לחפש מידע על שושנה בכל מיני מקומות שיכולים לשפוך אור על דמויות היסטוריות, אך חיפושיה לא נשאו פרי. היא כן מצאה בארכיון של עיריית ירושלים מכתב, שנשלח לוועד של שכונת קריית משה ב־1929 (השכונה הוקמה ב־1925 בסיוע קרן "מזכרת משה מונטיפיורי"). על המכתב היה חתום מיכאל פוליאקוב, להלן בנה של שושנה, שמחה כנגד שם הרחוב. מהמכתב עלה, שהוריו תרמו סכומים נכבדים לקרן, לבניית בתים בשכונה, והובטח לה על ידי ועד השכונה, שבתמורה יקראו לשתי שדרות על שם הוריו. אלא מה? הבן כותב, ששם הוריו היה אליעזר ורבקה. כלל לא שושנה. כלומר: השלט לא מציג את שמה האמיתי של אימו. "התחלתי לחפש במקורות מידע על רבקה פוליאקוב, וגם את זה לא מצאתי", ממשיכה הירדני את הסיפור.
התעלומה החלה להיפתר, כשיום אחד נתקלה הירדני בספר מכתבים שכתב הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הרב האשכנזי הראשון בישראל. בספר מצאה מכתב משנת 1913, שבו הוא מבקש לשכנע אנשים לתרום כסף לביה"ח ביקור חולים בירושלים. את המכתב הפנה לאנשים עשירים בחו"ל, ביניהם לאליעזר ורבקה במוסקבה. בין היתר כתב במכתב, שהופנה אליהם: "הגבירה הגדולה, מרת רוזליה שתחיה"... "רוזליה?" שאלה הירדני את עצמה. והנה כי כן, כאן הגיע הפתרון. מתברר, שוועדת השמות בירושלים ראו את השם רוזליה, והחליטו לעברת אותו לשושנה, מלשון 'רוז', פרח השושנה.
"כשהתחלתי לבדוק את השם רוזליה פוליאקוב, נפתחו לי מקורות מידע גדולים", מספרת הירדני. "מסתבר, שהזוג התגורר בתחילת המאה ה־20 במוסקבה. הם היו עשירים מופלגים ונדבנים ידועים, שהתגוררו בארמון. בין היתר תרמו הרבה כסף למטרות שונות ביישובה של ארץ ישראל וירושלים. אליעזר נפטר לפני שפרצה מלחמת העולם הראשונה. רבקה, רעייתו, נפטרה, כאמור, ב־1917. הם הותירו ארבעה ילדים ונכדים, אבל אף אחד מהם לא התגורר בישראל".
אלא שגם כאן הגיעה הירדני למבוי סתום. המכתב שפך אור על השם, אבל לא סגר עבורה את סיפורה של רבקה פוליאקוב. ואז הגיעה לספר, שכתב בן ציון כץ, שהיה עיתונאי, סופר והיסטוריון בתחילת עד אמצע המאה ה־20, ובו הוא מספר על מפגש שלו עם הרב יעקב מזא"ה, שהיה הרב של מוסקבה, בזמן שנכנס אליו אדם וביקש כסף כדי להביא לקבורה את רוזליה פוליאקוב.
"איך אפשר שאין כסף להביא את האישה העשירה הזו לקבורה? זאת הייתה השאלה שעלתה", ממשיכה הירדני. "מסתבר, שעם עליית הבולשביקים ברוסיה, נסגר החשבון של פוליאקוב, הוציאו אותה מביתה ושיכנו אותה במרתף של הבית, שם היא נפטרה מרעב. כשהרב מזא"ה שמע את זה, הוא הורה מיד לתת כסף, כדי שיקברו אותה ליד בעלה, וכך היה".
זהו. התיעוד שעלה מספרו של כץ, סגר את פער המידע שהיה להירדני. אבל מפה החליטה להילחם על מטרה צודקת: "לא הצלחתי להבין. אישה שעשתה כל כך הרבה למען עם ישראל וסיימה את חייה במוות מרעב במרתף ביתה, ולא מדייקים בשמה, כשעל שמה קרוי רחוב בירושלים? החלטתי לא לוותר על זה".
תמר הירדניצילום: עצמיהישועה לכך הגיעה באוגוסט 2025, כשהירדני נשאה הרצאה בנושא בשכונת קריית משה. במקרה שמע את ההרצאה יונתן פלג ממועצת עיריית ירושלים בסיעת יוסי חביליו, והוא הרים את הכפפה לשינוי שם הרחוב. הוא פנה לוועדת השמות של העירייה, ולפני כחודשיים הוחלפו השלטים. הצדק, אם כך, נעשה.
