ירושלים עוברת תהליך התחדשות מסיבי. תוכניות פינוי־בינוי רבות מקודמות ומאושרות ברחבי העיר, מה שצפוי להשפיע על חלק ניכר מהשכונות. תכנון השכונות המתחדשות מהווה אתגר משמעותי ולא פשוט. אדריכל יוחאי דימנט, ראש משרד מילוסלבסקי אדריכלים בירושלים, מנסה להסביר כיצד ניתן לחדש את העיר בצורה מיטבית. "הצערת שכונה היא לא רק בנייה חדשה או מגדלים. מדובר בתהליך שמחדש את החוויה העירונית - הרחוב, המרחב הציבורי, הנגישות והשימושים", מסביר דימנט. "שכונות ותיקות נבנו לרוב בתפיסות תכנון מיושנות יחסית, עם הפרדה בין שימושים ומעט מאוד חיבורים בין אזורים. ההתחדשות היום שואפת לייצר מרחב חי, מגוון ומקושר, שמדבר לשכבות גיל שונות ולצרכים עירוניים עדכניים".
"מקרה בוחן יוצא דופן"
שכונות מתחדשות מתאפיינות בצורך לצפיפות גבוהה יותר. לדברי דימנט: "הסוד הוא לאו דווקא בכמות הבנייה, אלא באיכות התכנון. תכנון נכון מאפשר שירותים טובים יותר, תחבורה יעילה וחיי רחוב פעילים – אבל הוא מחייב חשיבה עמוקה על מרחב ציבורי, על אור ואוויר ועל המרחבים הפתוחים שבין הבניינים. אם התכנון מתורגם למרחבים פתוחים איכותיים ולמערכת תנועה נוחה, התוצאה משפרת את איכות החיים ולא להפך. העיר ירושלים בהיבט הזה היא מקרה בוחן יוצא דופן בהבנה וביישום של פרקטיקות מתקדמות בתכנון עירוני, שמעדיפות את הולך הרגל, את עירוב השימושים בסביבה המיידית של התושב והמשתמש ברחוב ואת ההבנה שהרכב הפרטי איננו יכול להמשיך ולהיות קנה המידה של התכנון. הפתרון טמון במערכות הסעת המונים מחד, ומרחבי הליכה איכותיים מאידך".
בעיר נוסף גם אתגר טופוגרפי משמעותי. דימנט מסביר איך הופכים את הפרשי הגובה דווקא ליתרון: "ירושלים היא עיר הררית, וזה אתגר מורכב – אבל גם הזדמנות אדירה. במקום להילחם בטופוגרפיה, אנחנו עובדים איתה. הפרשי גובה מאפשרים יצירת מרפסות נוף, מפלסים ציבוריים מגוונים וחיבורים רב־שכבתיים בין רחובות. גם בקנה המידה של הבניין הבודד ניתן לייצר שני מפלסי כניסה, שונים לחלוטין מבחינת האופי והשימוש, מכל כיוון, ויצירת חזית דומיננטית משני עברי הבניין, ולא חזית קדמית וחזית אחורית כמו שהיינו רגילים בעבר. בערים, כמו ליסבון, ברצלונה או הונג קונג כבר מבינים שהמפלסים הם חלק מהחוויה העירונית, והמודל הזה מתחיל לחלחל גם לכאן. פרויקט שטרן־בוליביה בקריית היובל, שאנחנו מתכננים בעבור חברת ברגר נדל"ן, הוא דוגמה טובה. מדובר במתחם שנמצא בין רחוב בוליביה העליון לרחוב שטרן התחתון, עם הפרשי גובה משמעותיים.
יוחאי דימנט, ראש משרד מילוסלבסקי אדריכלים ירושליםצילום: מקס דופלי"במקום ליצור מתחם מנותק הפתרון האדריכלי מציע מערכת חיבורים וקישוריות בין המפלסים – שבילים, מדרגות ורצפים ציבוריים שמייצרים תנועה טבעית בין הרחובות. נוצר רצף הליכתי נגיש ורציף הפתוח לציבור הרחב, שלא מוגבל רק לגבולות הפרויקט, אלא מחבר בין תאי השטח והתוכניות הסמוכות.
"התכנון שלנו, בהיבט הזה, נתן פתרון רחב ומשמעותי בכל הנוגע לקישוריות של המרחב בקנה מידה הרבה יותר גדול והרבה מעבר לגבולות הסטטוטוריים של הפרויקט".
דימנט מסכם, כי האתגר הגדול ביותר בהתחדשות עירונית, בירושלים ובכלל, הוא "לחדש - מבלי למחוק. ההתחדשות בירושלים חייבת להתחיל בכבוד לאופי ההיסטורי הייחודי של העיר ולמורשת התכנונית שנבנתה כאן לאורך השנים - מהשכונות ההיסטוריות הראשונות מחוץ לחומות, דרך עקרונות התכנון המנדטוריים ועד השכונות המודרניסטיות של אמצע המאה הקודמת.
"כל תקופה הותירה שכבות תכנוניות שמספרות את סיפורה של העיר, והמשימה שלנו היא להמשיך את הסיפור הזה, להצעיד אותו קדימה לעתיד, אבל לא לבטל או להחליף אותו".
האתגר האמיתי איננו אם לגדול - אלא איך לגדול
אורנה אנג'ל יו"ר התאחדות האדריכלים
כאשת תכנון העובדת בירושלים (גילוי נאות: בימים אלה אני מעורבת בפרויקט במרכז העיר), וכירושלמית בנשמה לפני הכול, אני מוצאת את עצמי עוסקת רבות בתהליכי ההתחדשות של הבירה — עיר בעלת מורכבות ייחודית: היסטורית, טופוגרפית, תרבותית וחברתית, שספק אם יש דומה לה בעולם. הצפי לגידול משמעותי באוכלוסיית העיר בעשורים הקרובים מחייב מעבר מתכנון סטטי לתכנון דינמי רב־ממדי וזהיר.
השאלות שכל עיר מתחדשת שואלת — האם אפשר לחדש בלי למחוק? האם אפשר לשמר בלי לקפוא? האם ניתן לחבר בין מסחר לזהות, בין קודש לחול, בין היסטוריה לחדשנות — מקבלות בירושלים עוצמה מיוחדת. כאן כל שינוי במרחב הפיזי נוגע גם בשכבות עמוקות של זהות, זיכרון ופוליטיקה.
בשנים האחרונות מתגבשת בעיר תפיסת תכנון אינטגרטיבית יותר: פיתוח לאורך צירי תחבורה ציבורית, עירוב שימושים, התחדשות עירונית ובנייה לגובה במוקדים מתאימים. שילוב זה מאפשר ניצול יעיל של הקרקע ויצירת מרחב עירוני פעיל לאורך כל שעות היממה — עקרון מרכזי בעירוניות בת־קיימא — תוך שמירה על המרקמים ההיסטוריים והנוף ההררי הייחודי.
ההשקעה בתחבורה הציבורית ובמרחב הציבורי משפרת את הנגישות ואת איכות החיים, ומפחיתה תלות ברכב פרטי — תנאי הכרחי לעיר שתמשיך לגדול מבלי לקרוס תחת עומסי התנועה והצפיפות.
אורנה אנג'ל יו"ר התאחדות האדריכליםצילום: ורדה ליבמןחלק מההתמודדות עם אתגרי העתיד כולל גם בנייה לגובה. כמי שבעבר התנגדה בתוקף לתוכנית הולילנד ואף אישרה אותה רק תחת מחאה בתפקידי כסגנית מתכנן מחוז ירושלים, אני מבינה היטב את החשש ממגדלים.
האתגר האמיתי של ירושלים איננו אם לגדול — אלא איך לגדול: בצפיפות חכמה, בתכנון איכותי ובאיזון עדין בין קדמה למסורת.
תכנון דינמי רב־ממדי הוא היכולת לראות את העיר לא רק כפי שהיא היום, אלא כפי שתהיה בעוד דור — ולבנות אותה כך שתוכל להשתנות מבלי לאבד את אופייה ובעיקר מבלי לאבד את המארג האנושי הייחודי שלה.
ירושלים איננה רק אבן ונוף, אלא עיר של קהילות, אמונות, שפות וסיפורי חיים השזורים זה בזה. תכנון טוב איננו נמדד רק במספר הדירות או בגובה הבניינים, אלא ביכולת של אנשים שונים כל כך לחלוק מרחב אחד ולהרגיש בו בבית.
אם התכנון יצליח להישאר רגיש ומדויק — ירושלים לא רק תגדל, אלא תמשיך להיות עיר חיה, מורכבת ומעוררת השראה: עיר שמצליחה להכיל את עברה, להתמודד עם ההווה, ולפתוח אופק של תקווה למי שחי בה היום ולמי שיחיה בה מחר.
