האמת צריכה להיאמר: אמרתן נשים ואמרתן יהדות – ואוטומטית מצטיירת לה בראש תמונה עגומה. כאילו מדובר בשני וקטורים, שכל אחד מהם מנסה לצמוח, אבל לכיוון אחר לחלוטין. האמת שגם אין צורך להכביר בדוגמאות, היות שמדובר במקרים לא נעימים ומקוממים, שגם כך מרוחים בכותרות העיתונים לא אחת.
אבל אולי זו הזדמנות טובה לעצור פעם אחת ולבדוק האם זו אמת לאמיתה, או שמא שרלטנות טועה ומטעה של גורמים כאלו ואחרים שמשתמשים ביהדות בצורה עקומה? ואולי יש מי שדווקא נוח לו שיחשבו כי זו דעתה של התורה על הנשים? האם המקורות המסורתיים מעודדים שוביניזם שכזה, או שבמפתיע עיון מדוקדק יותר יגלה, שאישה היא דווקא הבריאה המועדפת על פני הגבר? ומה ניתן ללמוד מדמותן של נשות מופת יהודיות - החל במרים הנביאה, דרך אסתר המלכה, דבורה ורות ועד הרבנית חיה מושקא, רעייתו של הרבי מליובאוויטש – כשבאים לבדוק מה הסטטוס של אישה יהודית, למה ולאן היא יכולה להגיע (פרומו: הכי רחוק שיש), ואיך באמת צריך גבר יהודי להתייחס אליה.
נתחיל דווקא מהסוף: בבית הפרטי שלנו, אישתי ואני הקמנו "מפעל" ששנינו מנכ"לים שותפים בו, עם בדיוק 50 אחוזים מהמניות. אין מישהו ששווה יותר, אין מישהו שמגיע לו אקסטרה. בעצם סליחה, יש: לאישתי בהחלט מגיע יותר מאשר לי. כי ככה זה כשאת גם רעיה, גם אימא לשישה בלי עין הרע, גם מורה במשרה מלאה וגם שליחה של חב"ד בעולם התקשורת. רק אלוקים יודע איך היא מצליחה לדחוף בתוך הלו"ז הזה גם אימוני והוראת יוגה (בשיטות האטה ויניאסה. ביררתי במיוחד). אני, לעומת זאת, מספיק הרבה פחות…
בליל שבת, אחרי ששוב היא העמידה שולחן ברמה של מסעדת מישלן, רגע לפני הקידוש המסורתי שרים כל בני הבית את הפיוט "אשת חיל" - שמילותיו רומזות על־פי המסורת לשרה אימנו - וכמו מעריץ של זמר, שבטוח שמילות השיר שהוא כל כך אוהב נכתבו במיוחד עבורו, גם אני מתבונן בה ומודה להשם על שזכיתי. בה.
רגע, אז בעצם היהדות היא פמיניסיטית? ושליחות חב"ד, שבכלל חונכו על ברכי אידיאולוגיית ההעצמה הנשית מפי הרבי מליובאוויטש, הן ממשיכות דרכן של סימון דה־בובואר או וירג'יניה וולף? בשביל זה צריך קודם להבין מה זה פמיניזם. ובעיקר - מה הוא לא.
פמיניזם, למעשה, אומר לנשים כי הן נולדו עם מינוס. דפיציט. ורק אם יאמצו כמה שיותר דפוסי התנהגות גבריים - הם יהיו יצור שלם ומוצלח. לעבוד כמו גבר, לחשוב כמו גבר, להתלבש כמו גבר, לבזבז כמו גבר. מזל שהתקרחות וכרס בירה של גבר לא נכנסו גם לרשימת המשאלות.
דווקא אלו שאומרות לנערה, כי רק אם תאמץ הנהגות גבריות תגשים את עצמה, הן אלו שמקפחות באמת את הנשים. כי מה יכול להיות משפיל יותר ממצב שבו אומרים לאדם שאסור לו לחיות בהתאם לאישיותו ולתכונותיו המיוחדות, ויגיע לשלמות רק אם יחקה מישהו אחר וינסה להידמות אליו? הפמיניזם ביטלה לחלוטין את חשיבותה של האישה כאישה ואת ערכם של תפקידיה המיוחדים.
מוני אנדרצילום: פרטיהיהדות, לעומת זאת, אומרת בכל רגע נתון לאישה כי היא יכולה להגשים את עצמה כיהודייה אקטיבית בצורה נשית וערכית לא פחות מזו של הגבר, בדיוק כפי שהיא נולדה ובלי שום צורף לאמץ נורמות "איכותיות" יותר מהמגדר הגברי.
והרי חידה: באיזו מדינה לא הייתה זכות הצבעה לנשים עד שנת 1970?
ובכן, התשובה היא שוויץ. לא סומללינד או איזה מחוז נידח באפריקה, אלא מדינה מערבית בולטת ומשגשגת.
באנגליה ובארה"ב עד לפני 70 שנה אישה הייתה חייבת לבצע את כל מה שבעלה מצווה עליה, ולמי שטרם התחתנה - אין בכלל מה לחפש מחוץ לבית ללא בן לוויה. אם נרחיק עוד קצת בהיסטוריה של העולם, ניזכר שאישה שבעלה נפטר, הייתה משולה לפושטת רגל מפאת חוסר יכולתה להתפרנס, וגם מבחינה גופנית, זוגית, לאישה לא היה ממש סיי.
וראה זה פלא. דווקא ביהדות הכל־כך מושמצת שלנו, כבר לפני אלפי שנים נכתבו עשרות הדרכות, הוראות וגם סייגים, שכל מטרתם להבטיח לנשים חיים טובים יותר. החל בחיוב על הבעל, כבר בכתובה, לזון ולפרנס את אישתו, דרך המצווה התמידית לכבד אותה ולדאוג לה יותר מכפי שהוא דואג לעצמו, וכלה בשורת חוקים שנועדה להגן על כבודה ועל נשיותה.
אז יכול להיות שלמעשה, דווקא ביהדות שלנו לא היו צריכים לחכות לדמות של אישה בסרבל עבודה ועטויה בבנדנה כדי לדעת, שאם היא רק תרצה - אישה תמיד תוכל לעשות את זה.
הרב מוני אנדר הוא שליח חב"ד לתקשורת הישראלית, סופר ופובליציסט
