"לפני כשש שנים פרשתי לגמלאות. הרגשתי אז שפרק משמעותי בחיי הסתיים, ולא שיערתי שאז יתחיל המסע המשמעותי ביותר בחיי", מספרת שירה נצר, פסלת ואומנית. "לאחר הפרישה התחלתי ללמוד פיסול, דרכו גיליתי שפה חדשה, של חומר, תנועה, כאב, תקווה וריפוי. כל יצירה שפיסלתי תחת ידיי, הייתה גם שלב במסע ההחלמה האישי שלי. בתחילה יצרתי יצירות רבות כחלק מ’מסע חיי בתנועה – לאומנות מחלימה’, שהוצגו בבתים ובתערוכות. בהמשך נולדה היצירה ‘חותרת לשלום’, שמביטה מעבר לעכשיו אל הכדור האוניברסלי, אל אפשרות של עולם רך יותר, ואני נרגשת שהיא הוזמנה להיות מוצגת בברלין, בודפשט ובווינה. לעולם לא מאוחר להתחיל פרק חדש בחיים".
נצר היא רק אחת הדוגמאות לאלו מבינינו בגיל השלישי, שמבקשים להגשים חלום ישן או חדש, ולסגור מעגלים פתוחים.
אחד הסיפורים היפים ומעוררי ההשראה בהקשר זה הוא סיפורו של הרלנד דייוויד "קולונל" סנדרס, איש עסקים אמריקאי, שהקים את רשת המזון המהיר KFC - קנטקי פרייד צ'יקן. סנדרס, יליד 1890, פתח כשהיה בן 39 תחנת דלק בקנטקי, שגם סיפקה אוכל לנוסעים, ולאחריה פתח בית קפה.
טרק בנפאל. גם בגיל השלישי
(צילום: אלבום פרטי)
כשהיה בן 66, נסגר בית הקפה בשל בניית מחלף מהיר בין־מדינתי במקום, והוא מצא עצמו עובר בין מסעדות למכור את מתכון התבלינים שלו. בחליפתו הלבנה, שהייתה הסמל המסחרי שלו, ובעניבת חוטים שחורה, בישל ארוחות לצוותי עובדים. כשהיה בן 62, פתח את הסניף הראשון של "KFC". שנתיים לאחר מכן, בעקבות ההצלחה, מכר את החברה שלו בתמורה לשני מיליון דולר, אך נשאר במועצת המנהלים של החברה והפך לסמלה המסחרי. הוא נפטר בגיל 90, ונקבר עם חליפתו הלבנה ועניבתו השחורה.
דוגמה נוספת לדברים שנשארו פתוחים בגיל השלישי מהווים כאלו שמסיבות שונות לא חגגו בר מצווה, ובגיל מבוגר זוכים ל”בר מצווה מאוחרת”. כך, למשל, חגג יוסף הורביץ, ניצול שואה, לפני כשש שנים בר מצווה בגיל 79. החגיגה עבורו אורגנה על ידי תלמידי פרויקט "מחוברים" של מכללת אורט גבעת רם בירושלים, במסגרת תוכנית מעורבות חברתית בבית הספר.
לאירוע המרגש שנערך בבית הכנסת שבבית הספר, הגיעו מלבד הקהילה החינוכית הבית ספרית, ניצולי שואה נוספים מהפרויקט הבית ספרי וכמובן, ילדיו, נכדיו וניניו. הורביץ הנרגש הגשים כך חלום. גם משה שפר, אחד מתושביה הוותיקים של אילת. לא חגג מסיבות שונות בר מצווה במועדו. כשהוא בן 83 חגג שפר בבית חב"ד בעיר את בר המצווה המאוחרת, ועלה לראשונה בחייו לתורה, בליווי בני משפחה וחברים והרב של אילת, הרב יוסף הכט.
שירה נצר. יצירה כמסע החלמה אישי
(צילום: אלבום פרטי)
באותו הקשר פגשתי לפני כמה שנים אישה, שהייתה אז כבת 80. היא שיתפה אותי בסיפורה האישי, וכיצד ערכה לעצמה מסיבת הפתעה בגיל 60. "נולדתי בקיבוץ, הוריי התגרשו כשהייתי כבת שנתיים, ומעולם לא חגגו לי שם יום הולדת משל עצמי. לאחר שנישאתי והקמתי משפחה לתפארת, עדיין המשכתי לחלום שיערכו לי מסיבת הפתעה באחד מימי ההולדת שלי. כשהבנתי שזה לא יקרה, ארגנתי לעצמי מסיבה מא' עד ת'. בחרתי את המקום, את המוזמנים, את התפריט, אפילו חלק מהברכות נכתבו על ידי".
הופתעת? שאלתי.
"בוודאי, עד לרגע האחרון לא האמנתי שיגיעו", השיבה מבעד לדמעות.
כן. אחד הנושאים המרתקים הוא היכולת של אנשים בגיל השלישי להמשיך לחלום ולהגשים את שאיפותיהם. במקרים רבים הגיל לא רק שאינו מהווה מכשול, אלא להפך, הוא מהווה הזדמנות לפיתוח עצמי ולחוויות חדשות, כל אחת ואחד בתחום הקרוב לליבם. כך הם מוצאים משמעות חדשה שחשובה בגיל הזה, בוודאי לאחר פרישה, כך הם הופכים השראה ומודל לסביבתם.
אם יורשה לי, באופן אישי, גם אני הגשמתי חלום ישן רגע לפני גיל הפרישה, “טיול לאחר צבא”, שמעולם לא עשיתי. בגיל 65 יצאתי לטרק בנפאל ביחד עם חבורת אנשים נפלאה, כולם לאחר שפרשו לגמלאות.
לעמוד באתגר האישי בהצלחה
(צילום: אלבום פרטי)
גמעתי גבהים ונופים, לא לילה אחד ולא שניים ישנתי בקור מקפיא, ללא שירותים צמודים וללא מים חמים, אבל העמדתי לעצמי אתגר ועמדתי בו. האם חששתי? בהחלט. האם היה כדאי? גם בהחלט. חזרתי בהרגשה שאין הר גבוה מדי כשרוצים, בכל גיל, ש”עשיתי את זה”.
אז אם הגעתם לגיל השלישי ובאמתחתכם מונח חלום ישן שטרם הגשמתם, או אם צץ לכם חלום חדש, שאתם מרגישים אותו בוער בגוף ובנפש, זה הזמן. לכו על זה. היכולת להקשיב לחלומות הפנימיים ולפעול להגשמתם היא הילוך שדוחף קדימה ומזכיר שאל לתת לחששות לשתק במקרה זה. גם אם הביטוי נשמע שחוק, הוא מוכיח את עצמו בכל פעם מחדש: אף פעם לא מאוחר.
