זה מורכב לנסות להגדיר את גדי צדקה. מחזאי, במאי, שחקן, מנהל, וחולם חלומות. מה שבטוח, מדובר באיש עם חזון, כזה ששם לעצמו כמטרה להנגיש את התרבות לכל בית בישראל, והוא עושה זאת באמצעות תכנים איכותיים, מרגשים ומעוררי מחשבה, לצד מחזות זמר מוכרים ואהובים, שהפכו לחלק בלתי נפרד מהפסקול הישראלי. "גילינו שחלק גדול מאוד מעם ישראל לא צורך תרבות", אומר גדי, שייסד את התיאטרון העברי והוא גם הבעלים והמנכ"ל של תיאטרון הצפון והיכל התרבות אור עקיבא. "למעלה מ-90% מהאנשים לא ביקרו מעולם בתיאטרון או בהיכל תרבות, ואני מאמין שלכל אדם במדינת ישראל מגיע לצרוך תרבות מכל סוג. תרבות נותנת את הסיבה לחיות, בלעדיה, האדם פשוט אומלל".
סיפור האהבה של גדי צדקה עם התיאטרון מתחיל באהבה ממבט ראשון, תרתי משמע. לפני שנים רבות, הוא הגיע להצגה "המלט" לגמרי במקרה והבחין בשחקנית שגילמה את המלכה, פנינה ברט. "השחקנית הזו תהיה אשתי", אמר לחברה שבאה איתו, שכמובן לא לקחה אותו ברצינות. למחרת, צדקה התפטר מעבודתו כמנהל שיווק ונרשם לבית הספר למשחק "בית צבי", רק כדי לפגוש יום אחד את פנינה. שנתיים לאחר מכן, צדקה לוהק לתפקיד רומיאו בהצגה "רומיאו ויוליה" של אנסמבל עיתים בתיאטרון הקאמרי. לתפקיד יוליה, אתם כבר מבינים, לוהקה, פנינה ברט.
השניים התאהבו, נישאו, נולדו להם שלושה ילדים ויחד הם ייסדו בשנת 2010 את התיאטרון העברי. השניים עבדו קשה, נדדו בין אולמות ברחבי הארץ, ולאט לאט בנו את עצמם. בשנת 2011 התיאטרון הוכר כתיאטרון רפרטוארי וקיבל תמיכה מהמדינה. זו הייתה הכרה רשמית בחשיבות ובאיכות עבודתם. בשנת 2020, כאשר תיאטרון הצפון הוצע למכירה, החליט גדי לרכוש אותו והפך אותו לאולם הבית של התיאטרון העברי. כיום, התיאטרון העברי הוא אימפריה קטנה, המנהלת גם את היכל התרבות באור עקיבא במקביל עם תיאטרון הצפון, ובימים אלה מנהלת משא ומתן על רכישת אולם נוסף במרכז הארץ. התיאטרון העברי מעלה ומפיק כ-1,000 מופעים בשנה, המגיעים לכל קצוות הארץ. "תרבות היא כמו סם ממכר", הוא אומר, "ברגע שאתה נכנס לעולם הזה, קשה לצאת ממנו. זו באמת תמצית החיים. כשהנפש טועמת אומנות, היא מסרבת לוותר עליה."
לא ויתרתם על התרבות גם בעת המלחמה, בזמן שאחרים סגרו את שעריהם בחודשים הראשונים.
"נכון, אנחנו בתיאטרון העברי ראינו דווקא בהמשך ההצגות צורך קיומי. נדהמנו לגלות בשנתיים האחרונות שהתרבות היא הדבר החשוב ביותר. היא נותנת מענה למצב הנפשי הקשה, נותנת טעם וסיבה לחיות. תיאטרון זה הכרח. ריגוש זה הכרח. הנפש שלנו זקוקה לזה. אי אפשר לוותר על זה. התפיסה הזו, שהתרבות אינה מותרות אלא רכיב חיוני לחיים, הפכה למצפן שמוביל את התיאטרון בימים המורכבים הללו. ההנחה הרווחת היא שבזמנים של מלחמה, הציבור מפנה את תקציבו ומרצו למטרות קיומיות בלבד, אך בתיאטרון העברי הופתענו לגלות מגמה הפוכה".
לא ראיתם ירידה בביקוש לכרטיסים?
"להיפך. מלבד שלושת החודשים הראשונים שבהם התיאטראות היו סגורים, ראינו שהתשוקה והשאיפה של הקהל לראות הצגות ולנשום אוויר רק גדלו. אנשים זקוקים לזה. בתקופה קשה כמו זו, צריך להבין שתרבות היא לא כסף, היא סיפוק".
חלק מהחזון שלך הוא הנגשה של תרבות לכל בית. איך עושים זאת?
"המוטו שלנו הוא ‘תרבות לכל כיס’. אנחנו מאמינים שזה לא מותרות, אלא הכרח, ומתאמצים לשמור על מחירים נגישים כדי שכל אחד יוכל ליהנות מהצגות, זה חלק מהשליחות שלנו. אנחנו רוצים להפוך את הריגוש האמנותי לזמין ונגיש עבור כל אחד, כמו לחם או מים, ומאמינים שזהו צורך בסיסי שאין לוותר עליו. התיאטרון, במובן הזה, לא רק משקף את המציאות אלא גם מספק עוגן רגשי ומפלט מהתמודדויות היומיומיות של החיים".
מהשוטר אזולאי ועד עפרה חזה
לאורך הקריירה שלו, זכה צדקה להכרה מקצועית. ב-2013 זכתה הצגתו "התשמע קולי" בשלושה פרסים בפסטיבל חיפה להצגות ילדים, כולל פרס ההצגה ופרס המחזאי. שנתיים קודם לכן, ב-2011, הוענקו לו שני פרסים במסגרת פסטיבל תיאטרונטו על המחזה "קברט ז’בוטינסקי" שזכה בפרס הראשון בתיאטרונטו ובפרס השחקנית, שאותו קטפה פנינה זוגתו. מחזה זה הפך לאחד מסמלי התיאטרון שלו. הרזומה העשיר הזה מעיד על יכולתו לשלב בין אמנות גבוהה לניהול מורכב, כשהוא מנצח על מקהלה של כוכבים מכל הסוגים, ובהם נתן דטנר, סנדרה שדה, טוביה צפיר ומיכל אמדורסקי, לצד קומיקאים מובילים כמו מיקי גבע וארז שלם, ואף זמרים כמו שלומי שבת, קובי אפללו ועדן בן זקן המופיעים במחזות זמר פרי עטו. התיאטרון אף יוצר שיתופי פעולה שמשלבים בין עולמות הבמה, המוזיקה והטלוויזיה, ומציע מופעים מגוונים. בימים אלו רצות בו הצגות, קומדיות דרמות ומחזות זמר כמו "השוטר אזולאי" עם שלום אסייג, "הפרח בגני" עם בר צברי, ובקרוב יעלה גם המחזמר "עפרה", שיתאר את סיפורה של הזמרת עפרה חזה, שאותה תגלם ליבי פנקר.
"התיאטרון הזה הוא משפחה. חשוב לי שכולם ירגישו שותפים, החל מהשחקנים הגדולים ביותר ועד אחרון העובדים. אנחנו מפרנסים כ-500 שחקנים בחודש ויש לנו כ-100 עובדים קבועים. הגישה הזו יוצרת מחויבות ונאמנות. אני מאמין שרק כשאתה מנהל עם לב, אתה מצליח לבנות משהו ששורד ומשגשג. כשאתה עושה מה שאתה באמת אוהב, אתה לא הולך לעבודה, אלא בא למקום שאתה נהנה ושמח בו. כמנהל, אני מאמין ש-90% מהבעיות נפתרות כשאתה מגיע עם מאור פנים וגישה חיובית לצד מקצוענות כמובן".
מה צופן העתיד לתיאטרון העברי?
"אנחנו רוצים להמשיך לגדול ולהתרחב. בקרוב מאוד נפתח אולם חדש במרכז, ונמשיך להוציא מחזות זמר גדולים קומדיות ודרמות מרגשות. אנחנו רוצים להגיע לכל פינה בארץ, ולהמשיך להוות בית אמיתי לתרבות ישראלית איכותית ולהביא את האור לכמה שיותר אנשים".
