עדנה ויינשטוק-גבאי היא אישה מרתקת. המנכ”לית הראשונה של קרן היסוד מובילה את הארגון במספר חזיתות באחת התקופות הסוערות שחוותה המדינה מאז הקמתה, ועומדת על צומת חשוב ברמה האישית והלאומית. כמי שמנווטת בין קהילות יהודיות ב-45 מדינות שונות, ו-60 מגביות, היא עומדת באתגר בהצלחה וגייסה מפרוץ המלחמה מעל מיליארד וחצי שקלים שמנותבים לפרויקטים לאומיים שנועדו לחזק את החוסן של החברה הישראלית. כל זה קורה במקביל לכך שהאנטישמיות גואה ברחבי העולם, ושניים מילדיה נלחמים ברצועת עזה. "כולם מדברים על המצב, אבל אני חיה אותו בכל רגע", היא אומרת.
קרן היסוד היא ארגון לאומי לגיוס כספים שפועל כ-105 שנים, ומושפע לא מעט מהמתחולל בישראל. כך היה עם הרפורמה המשפטית שהתחוללה עוד קודם לשבעה באוקטובר, כאשר המחלוקת שנוצרה גרמה לריחוק אצל חלק מהתורמים. "בשנים האחרונות מתרחש משבר בקהילות היהודיות בעולם, שהתעצם במחאות שקדמו למלחמה”, משתפת ויינשטוק-גבאי. "הדור הצעיר של יהודים בעולם היה מצוי בתהליך של ריחוק וזרות מישראל ומהרעיון הציוני. אירועי השבעה באוקטובר היוו קריאת השכמה עבורו, וזה קרה ממש ביום אחד. כל הגישה השתנה, והייתה הירתמות דרמטית של הקהילות היהודיות ושל ידידי ישראל בעולם. תחושת המחויבות ההדדית התחזקה, קהילות הבינו שהן זקוקות לישראל חזקה, וישראל הבינה את חשיבות קהילות התפוצות. זו לא הייתה רק סיסמא, אלא משהו מאוד מוחשי".
ככל שחלף הזמן, החלה האהדה הגדולה לישראל להתפוגג ואת מקומה תפסה האנטישמיות, שגם ערערה את הביטחון בקהילות היהודיות. קשה גם היום להתעלם מהמראות באוסטרליה, קנדה, אירופה וארה”ב, אבל למרות האתגרים הללו, ממשיכות מדינות אלו לעמוד לצד ישראל. מתחילת המלחמה, הגיעו לישראל עשרות משלחות סולידריות של קרן היסוד, שכללו מנהיגים בכירים מרחבי העולם, מנהיגות צעירה ועוד. כעשרה ימים אחרי השבעה באוקטובר, הגיעה לישראל המנהיגות הבכירה של קרן היסוד מאוסטרליה, קנדה, ברזיל ואורוגוואי. המשלחות השתתפו בהלוויות הנופלים, ניחמו אבלים, נפגשו עם ראשי מועצות וראשי ערים בעוטף ובצפון, ושמעו על הצרכים המיידיים שלהם.
הקרן שהיא עומדת בראשה מגייסת בקהילות היהודיות מחוץ לארה”ב וישראל, שהן רק כ-15% מיהדות העולם, אבל זה לא גורם לויינשטוק-גבאי לעצור. היא מאמינה כי תפקידה כיום, כמנכ”לית קרן היסוד, הוא לחזק את החוט המקשר בין מדינת ישראל לקהילות היהודיות בעולם. בעיניה, הקשר הזה חיוני לעתיד העם היהודי כולו. "זו מערכת יחסים הדדית שחשוב להמשיך ולחזק, והעבודה שלי לא הסתיימה. החוסן שלנו הוא בחיבור בינינו לבין היהודים בעולם כולו, ואנחנו צריכים להמשיך לסייע לבניית החברה הישראלית”.
היא מציינת כי מאז שבעה באוקטובר ישנה עלייה של
20-25 אחוזים ביחס לגיוסים רגילים, והכספים מנותבים למגוון פרויקטים וגופים שמועצמים על ידי תרומה זו. התורמים עצמם מנחים לאן הכסף אמור להגיע, וקרן היסוד היא זו שממפה את הצרכים ומחברת בין הצדדים. הכספים מגיעים, בין היתר, לרשויות המקומיות בעוטף ובצפון, לבתי חולים באזורי העימות (לצורכי חירום והעברת חולים למקלטים), לקרן לנפגעי טרור של הסוכנות היהודית ולעמותות וארגונים שעוסקים בטראומה ובחוסן נפשי. "המיקוד שלנו כעת הוא על בניית חוסן קהילתי ומנהיגותי בעשר קהילות בדרום, עם מחויבות לשלוש שנים, ואנחנו ממשיכים לגייס כספים לטובת מטרה זו. בנוסף, בחודשים הקרובים אנחנו מתכוונים להשקיע מאמצים גדולים בצפון, במטרה להחזיר את התושבים לבתיהם ולחזק את התשתיות לאחר הפינוי. קרן היסוד עוסקת במשימות לאומיות, ואחת מהן היא לוודא שיש להם את התמיכה הנחוצה כדי לחזור הביתה בבטחה”.
קווים לדמותה של מנהיגה
מסלול חייה של עדנה ויינשטוק-גבאי אינו שגרתי. היא נולדה בשנת 1976 להורים חרשים, והתייתמה מאביה בגיל שמונה. על אף שגדלה בסביבה דתית-לאומית, היא בחרה להתגייס ושירתה כמורה-חיילת. השירות הוביל אותה לשליחות בלטביה, וחיבר אותה לראשונה ליהדות התפוצות. היא עורכת דין בהכשרתה, אך מהר מאוד הבינה שהייעוד שלה הוא לחבר בין העם היהודי לבין מדינת ישראל. לאורך כל הקריירה שלה, שימשה ויינשטוק-גבאי בתפקידים ציבוריים ובינלאומיים שונים, וכיום היא מנהלת צוות של כ-75 עובדים בארץ ועוד כ-30 שליחים ברחבי העולם. בנוסף, היא נשואה לאליאור, אמא לחמישה ילדים (אופק, שחר, תם, גיא ואמה), שניים מהם, כאמור, לוחמים בצבא.
נשמע כמו שילוב לא פשוט.
"זה דיסוננס גדול כי הראש והלב נמצאים במקום אחר, אבל היכולת שלי לסייע ולייצר שינוי בתוך המציאות הקשה נתנה לי כוח. מנהיגות בעיניי היא לא רק קבלת החלטות, היא יצירת חיבורים, הקשבה וחיזוק תחושת השותפות. מנהיגות אמיתית היא היכולת לחבר בין כל הגורמים, ולגרום להם להבין שהם חלק ממשהו גדול יותר. אני גאה להיות חלק מהמסע הזה, ולחבר בין ישראל לעולם היהודי. אני מרגישה שליחה, וזו לא סיסמא. היכולת שלי להתרכז בעשייה שינתה את פורמט העבודה שלי. בשל הלחימה של בניי, לא יכולתי לנסוע ולהתרחק מהארץ, אז עבדתי מישראל והבנתי שהשליחות שלי היא בראש ובראשונה לסייע. הילדים שלי הם המצפן שלי, והם מחוברים מאוד לערכים האלה. אני לא מושלמת, אבל מי מושלם?".
את מבחינה בשחיקה מצד התורמים, בנכונות וברצון לסייע?
"זו שאלה שעלתה בוועידת מנהיגות עולמית, יש אפילו מונח מקצועי ידוע שנקרא ‘עייפות התורמים’, אבל כבר בוועדה עצמה קם אחד התורמים שלנו מדרום אפריקה, ואמר: ‘איך אפשר לדבר על עייפות תורמים כשהילד שלך, עדנה, נלחם בעזה? אי אפשר להגיד שיש לו עייפות בלחימה, ואותו דבר לגבינו. זו משימתנו, אנחנו חייבים להמשיך’. התגובה הזו מסכמת את הגישה שלנו. אנו רואים את גיוס הכספים לטובת מדינת ישראל כשירות מילואים של העם היהודי, והעבודה רחוקה מלהסתיים”.
מה החזון שלך לשנים הבאות?
"נמשיך במאמצים להעניק תמיכה לאזרחי מדינת ישראל, ולבנות מחדש את החוסן הקהילתי באזורי העימות. אחרי תקופות המשבר יבואו ימים של פריחה, אנחנו נשקם ונצמיח הכול מחדש, אני משוכנעת”.
