"החוכמה בעיניי היא ללכת לתחום שלא התקדם. לא משום שהמדע לא חקר אותו, אלא כי הייתה מגבלה כלשהי שלא הצליחו לפצח והיא מחכה לצעד הבא. זה מה שעשינו ב-Plas-Free”. כשפרופ’ עבד חיג’אזי מגדיר מטרות, הוא תמיד שם לנגד עיניו את הצורך להוביל שינוי. כמי שחוקר את תחום קרישת הדם זה למעלה מ-25 שנה, מציגה כעת החברה שהוא יזם ומלווה מקרוב פריצת דרך משמעותית, וחושף כי החברה נמצאת בשלב מאוד מתקדם להתחלת השיווק. "בסופו של דבר, החלום של כל רופא-חוקר הוא שתוצאות העבודה שהוא עושה יגיעו לחולים”, הוא אומר על Plas-Free, שבראשה עומד המנכ”ל זאב דבשי.
מציאת פתרון לבעיית הדימום אינה אתגר פשוט. החיפוש אחריו נמשך מעל שישה עשורים, שבהם הייתה התקדמות מועטה, כאשר גם הטיפול הקיים בשוק עוד משנת 1962, לא נותן מענה מיטבי ואף גורם לתופעות לוואי. מדובר בסיבת המוות השכיחה ביותר בקרב צעירים מתחת לגיל 45, הנפגעים בתאונות דרכים, תאונות עבודה ומפציעה במלחמות.
"יש לנו בגוף מערכת קרישה שבונה קרישי דם. הם אמורים לאטום את האזור שניזוק בכלי הדם שנפגע, ובכך למנוע דימום מתמשך”, מסביר פרופ’ חיג’אזי. "לפעמים הנזק גדול, כך שהחומר שאמור לייצר קרישי דם לא מספיק. במקביל, בגוף האדם עובדת מערכת שמפרקת את קרישי הדם, מכיוון שקריש דם במקום או הזמן הלא נכון יפסיק את זרימת הדם לאיבר - כפי שקורה בהתקף לב או באירוע מוחי. המערכת אמורה לאזן בין הצרכים, אך ישנם מצבים שבהם הנזק לכלי הדם גדול מאוד והיא לא מספיקה לעצור את הדימום. במצבים כאלו נותנים לחולים פלזמה או דם, המכילים חומרים שאמורים לבנות קרישי דם באזורים שנפגעו. הבעיה היא שהפלזמה או הדם שמוזרקים לחולה המדמם מכלים גם את המערכת שמפרקת את קרישי הדם, כך שמצד אחד בונים ומצד שני מפרקים”.
ומה החידוש של Plas-Free?
"אנחנו מטפלים במנת הפלזמה או הדם לפני הזרקתה לחולה המדמם, ומעבירים אותם דרך פילטר באורך של 4 ס”מ. הפילטר קושר ספציפית רק את המרכיב שמפרק קרישי דם, וכך נוצרת פלזמה או דם שמסייעים בבניית קרישי דם מבלי לעודד את פירוקם. המערכת בונה קרישי דם יציבים רק היכן שיש נזק, ובכך משתלטת על הדימום בצורה מהירה ויעילה יותר. הפיתוח שלנו נוסה בהצלחה על בעלי חיים ועל בני אדם, והמחקרים מראים תוצאות יפות והוכחת יכולת הקטנת הדימום, סיבוכיו ומספר מנות הפלזמה הדרושות למטופל המדמם. אנחנו בין החברות הבודדות שקיבלו את אישור אמ”ר - אישור מכשור רפואי - של משרד הבריאות הישראלי. ואני מקווה שבקרוב נקבל אישור כזה גם באירופה וארצות הברית. בארץ אנו כבר נמצאים במגעים עם כמה בתי חולים, בהם הדסה, תל השומר ובילינסון”.
איך מדרבנים צוות עובדים קטן לנסות לפתור בעייה שעולם הרפואה לא הצליח לפתור עשרות שנים?
"מהרגע הראשון שבו אתה מציע משהו חדשני באמת - הרבה אנשים שמחים לקפוץ על העגלה כי הם מתלהבים מהפוטנציאל, אבל יש גם כאלה שמצטרפים רק כשהם נוכחים לראות שזה באמת רעיון טוב ושהמחקר שלך מתקדם. אני זוכר שבתקופת פוסט דוקטורט שלי בארצות הברית עליתי על איזה רעיון, וכל המחלקה התלהבה ורצתה לנסות אותו. זה גרם ל-shift בכל טכניות המחקר של המחלקה ב-University of Pennsylvania, שם שהיתי. ולפני כן, בזמן לימודי הרפואה שלי בברצלונה בהיותי סטודנט שנה א’, עלה לי רעיון תיאורטי על אך אנזימים עובדים. העליתי את הרעיון בפני המרצים שלי, שמאוד אהבו אותו, ואז כתבתי לבדי מאמר מדעי על הנושא שהתפרסם בעיתון מדעי טוב מאוד. בהדסה אני עובד עם אנשים עם ראש פתוח, שמוכנים להעז ולנסות, בעיקר כשברור שהרעיון שווה. יש אמרה הגורסת ‘אם יש לך רעיון טוב - אל תציג אותו לוועדה כי יהרגו אותו שם’, אבל אצלנו בהדסה זו לא ועדה, אלא אנשי מחקר שיודעים להעריך רעיונות חדשים ולקדם אותם. אותו דבר ב-Plas-Free, שבה יש אווירה מצוינת ופתוחה, ומאז הקמתה היו בה מספר פריצות דרך איכותיות”.
הידע שהוביל לפריצת דרך
מומחיותו של פרופ’ חיג’אזי היא אנזימולוגיה (חקר האנזימים). הוא רכש את השכלתו והכשרתו הרפואית בספרד, ולאחר מכן עבד במשך שנים בבית החולים של אוניברסיטת פנסילבניה בארה”ב. כיום הוא עומד בראש מערך המעבדות והמחלקה לביוכימיה קלינית בבית החולים האוניברסיטאי הדסה שבירושלים, והוא הפרופסור מן המניין הערבי הראשון בישראל. מלבד Plas-Free, הקים פרופ’ חיג’אזי עוד שני סטארט-אפים רפואיים: Thrombotech וPam-Bio, ועד היום רשם יותר מ-30 פטנטים ופרסם יותר מ-100 מאמרים רפואיים. "זה נכון שתחום הרפואה התקדם בעשרות השנים האחרונות בעיקר בזכות תאגידי ענק, אבל הרפואה צריכה גם יוזמות מתוך השטח. רוב המחקר הרפואי בעולם אינו עוסק בפיתוח, אלא במחקר בסיסי שבונה תשתית עובדתית באמצעות קבוצות מחקר ומעבדות, שפועלות בעיקר באוניברסיטאות המובילות בעולם. ואז, כשמגיעים לרמת ידע מסוימת - בא מישהו שעושה את הצעד המכריע, מפתח ומקדם את הדבר הבא שיסייע לחולה. זה אפשרי גם כשאתה לא ענק. מסתכלים, לומדים, מעכלים ומשתמשים בידע הקיים - עד שמצליחים לעשות קפיצה ייחודית, לעתים כזו שאף אחד לא חשב עליה או ניסה אותה. ואז גם רושמים עליה פטנט”.
מה לדעתך הוביל לפריצת הדרך בתחום עצירת הדימומים?
"אני מאמין שאחת הסיבות לפריצת הדרך שאליה הגענו היא הידע הרפואי הנרחב שצברנו במהלך השנים. הגוף שלנו מאוד מורכב, והידע הנדרש הוא עצום. עבודה עם חולים ובבתי חולים מאפשרת הסתכלות רחבה ומקיפה יותר. אני גם מרצה, וכשאתה מלמד סטודנטים לרפואה - אתה רואה את העובדות גם מזוויות אחרות - וכך רעיון יכול להבשיל בך. כשזה קורה - אתה דוחף אותו. זה אף פעם לא היה קל, ובתקופה האחרונה זה אפילו עוד יותר קשה, קודם בגלל מגפת הקורונה וכעת בגלל המלחמה. זה לא פשוט - אבל אפשרי, במיוחד כשיש סביבה תומכת, ומעל לכול, יש לך רעיון טוב”.
ובכל זאת, לא תמיד מצליחים, אבל אתה נשאר אופטימי.
"נכון. מתוך שלוש חברות סטארט-אפ שהקמתי - אחת נסגרה. ניסינו להקטין נזק מוחי מאירוע מוחי, התוצאות בפאזה הראשונה והשנייה היו טובות מאוד, אבל בניסוי הפאזה השלישית לא הראתה הצלחה. בדברים האלו יש רק הזדמנות אחת, אם לא מצליחים בו - הכול יורד לטמיון, אך חשוב לא לשקוע במרה שחורה. קמים, מנקים את האבק מהבגדים וממשיכים הלאה, לרעיון הבא. אני מקווה שהטיפול שפיתחנו יהפוך לסטנדרטי בכל בתי החולים בעולם ויעזור להציל חיים”.
