"על אף המלחמה והשלכותיה, לא זנחנו את תכנית הפיתוח הרב-שנתית שלנו. לשמחתנו, המכללה ממשיכה להתפתח ולגדול בכל המישורים גם בתקופה הזאת: האקדמי, התקציבי, הניהולי, והפיזי, ואף נפתחות כאן תוכניות לימוד חדשות. המכללה צומחת גם במספר הסטודנטים ובאיכותם". כך מתאר נשיא המכללה האקדמית חמדת, פרופ’ חיים שקד, המכהן בנוסף כיו"ר רמ"א - פורום נשיאות ונשיאי המכללות האקדמיות לחינוך בישראל, את היכולת להמשיך לנהל את המוסד החינוכי בשדות נגב אחרי מתקפת שבעה באוקטובר והמלחמה שפרצה בעקבותיה.
שדות נגב גובלת ברצועת עזה, ואך טבעי היה שהמכללה האקדמית חמדת תושפע משמעותית מהמלחמה. אלו לא רק הדי הקרבות ו’הבומים’ הנשמעים תכופות בשטח המוסד האקדמי, אלא גם הממד האנושי: עשרה סטודנטים שלה נרצחו, וסטודנט נוסף - ביפין ג’ושי - שבוי בעזה, כולם מקבוצת סטודנטים מנפאל שהגיעה למכללה ללמוד חקלאות. בנוסף, חברי סגל וסטודנטים רבים פונו מבתיהם למשך חודשים ארוכים, והאירוע המתגלגל הצריך מפרופ’ חיים שקד ומשה דמרי לייצר את ההתאמות למצב החדש והמתמשך.
"בזמן המלחמה התמקדנו בניהול מכוון חוסן כדי לבסס את החוסן של כלל קהילת המכללה – הסגל והסטודנטים", אומר פרופ’ שקד. "השקענו רבות בתמיכה באלו שאיבדו קרובי משפחה או שפונו מבתיהם ובנינו מגוון רחב של מעגלי תמיכה. במקביל, התבוננו על המציאות במבט רחב יותר, מתוך מחשבה כיצד ניתן לעזור לתהליכים הלאומיים. במשך תקופה ארוכה העמדנו את הקמפוס לרשותם של חיילי צה"ל, ומאות חיילים השתמשו בחדרים ובכיתות".
דמרי: "נדרשו מאיתנו כלים ניהוליים יוצאי דופן. לצד ניהול תקציבי שגרתי נדרשנו להפגין גמישות מחשבתית, קבלת החלטות מהירה ויכולת תגובה בזמן אמת לשינויים תכופים בשטח. הצענו מנהיגות שמבוססת על הקשבה, שיח פתוח עם כלל בעלי התפקידים וניהול במשבר מתוך ראייה ערכית וחינוך. האסטרטגיה שלנו התבססה על עוגנים: שימור הרצף החינוכי, חיזוק תחושת השליחות, והבטחת ביטחון תעסוקתי לעובדים. הבנו תוך כדי תנועה שיש לעדכן חלק מהתהליכים, למשל, להעביר חלק מהשירותים לדיגיטל ולחזק את התמיכה הרגשית בסטודנטים".
פרופ’ שקד: "מעבר לשמירת הרציפות התפקודית הקפדנו על זרימת מידע עדכני כל הזמן. הוצאנו עדכונים על כל התהליכים לכל השותפים. הסטנו יותר משאבים לתמיכה ולמלגות, וקבענו נהלים חדשים בנוגע למשרתי המילואים ובנות זוגם. יש לנו סטודנטים שעושים ימי מילואים רבים ונדרשה התחשבות בהם בדרכים שונות: פטור מקורסים, הגשת עבודות במקום מבחנים, הגנה על ציונים וכדומה".
האם נכון לעבוד בתקופה כזאת בצורה נקודתית או להמשיך בתוכנית ארוכת טווח?
דמרי: "דאגנו לשמר את היעדים האקדמיים שלנו. נדרש שילוב של תגובה נקודתית למציאות משתנה, אך כל החלטה חייבת להיות חלק מתמונה רחבה. רק תכנון אסטרטגי נכון מאפשר גמישות בלי לאבד כיוון".
כיצד מניעים עובדים בתקופה כזאת?
דמרי: "המוטיבציה נובעת מהמשמעות, אנשים נשארים כשיש להם למה להישאר. כשהעובדים מרגישים שהם חלק ממשימה חינוכית-לאומית, שיש להם גב תומך ושההנהלה רואה אותם קודם כל כבני אדם - הם נותנים את הלב. השקענו בהקשבה ובליווי אישי. עובד מכללה שנמצא במילואים יודע שיש לו כאן גב איתן, עובד בעומס מרגיש שמבינים אותו. אנו דואגים לרווחת העובדים בקשב, בגמישות תעסוקתית, במעורבות ערכית ובשכר. זה לא רק ניהול, זו מנהיגות, והתברכנו בנשיא שהוא באמת דוגמה ומופת למנהיגות ערכית חינוכית".
פרופ’ שקד: "שילבנו בין התחשבות בנסיבות לשמירה על עבודה סדירה. התחשבנו בצרכיהם הייחודיים של כל מי שנפגע מהמצב בצורה זו או אחרת. אנו מאמינים שחוסן נובע משמירה על שגרה, מהמשך עשייה. כך שלא פירקנו את הכול אלא שמרנו על שגרת עבודה, וזה משהו שבסופו של דבר נותן כוח לעובדים ומחזק אותם".
האזור נשאר אטרקטיבי
הרצון לדבוק בשגרה נתקל גם במציאות, שהובילה לשינוי חוויית הלמידה במכללה האקדמית חמדת במעבר למתכונת היברידית. המכללה צלחה את המעבר בצורה חלקה לאור תקדים הקורונה, שבה הועברו השיעורים באמצעות הדיגיטל ובלימודים היברידיים.
פרופ’ שקד: "יש ערך במפגש פנים אל פנים ואנחנו מבינים את הסגולות המיוחדות שיש לישיבה יחד בכיתה, אך מצד שני הפלטפורמות המקוונות מאפשרות לנו יותר גמישות בזמן ובמקום במהלך הלמידה. כמובן שיש גם את כלי הבינה המלאכותית החדשים, שהפכו לחלק מהלמידה. המלחמה למעשה חיזקה תהליכים שהתחילו עוד קודם".
משהו בחזון המכללה השתנה בעקבות המלחמה?
פרופ’ שקד: "החזון שלנו להכשיר דור מחנכים איכותי, ערכי ומוביל בנגב ובכל הארץ לא השתנה, אך המלחמה זימנה לנו הזדמנויות חדשות כי המדינה מבינה כעת שנדרשת השקעה גדולה מאוד בעוטף ישראל ובמערכת החינוך שלו. אנו שמחים להיות שותפים ביוזמות של מנהלת תקומה לחיזוק החינוך באזור שלנו. למדנו במלחמה שהאזור שלנו ממשיך להיות אטרקטיבי גם כשיש בו אתגרים, והסטודנטים לא נמנעים מלבוא אלינו גם כשהמצב הביטחוני מאתגר. אנו רואים שכוח המשיכה שלנו חזק יותר מאיומי אויבינו".
דמרי: "בעתיד הקרוב נרחיב את הכלים הטכנולוגיים שבהם אנו משתמשים, נעמיק את הקשר עם קהילות עוטף עזה ונשקיע יותר בהכשרת סטודנטים להתמודדות עם מציאות משתנה, תוך עבודה על החוסן האישי והציבורי. המכללה חרתה על דגלה את נושא החוסן עוד לפני המלחמה - וזהו המצפן שלנו".
פרופ’ שקד: בסופו של דבר, הרכוש המרכזי שלנו כמוסד אקדמי הוא ההון האנושי, זהו הנכס הכי גדול של המכללה האקדמית חמדת. לכן, אנחנו מקפידים מאוד בבחירת האנשים הנכונים, בשימורם ובטיפוחם באופן מתמיד. אנו רוצים שיהיה להם טוב ושהם כל הזמן יתפתחו מבחינה מקצועית. מעבר לסגל האקדמי והמנהלי, כיווני העשייה של המכללה נקבעים על ידי האסיפה הכללית והוועד המנהל, שבהם יושבים בכוונה תחילה אנשים שהם לא בהכרח מהעולם האקדמי, אלא דווקא מתחומי עשייה שונים. זה מייצר עושר של נקודות מבט שבכוחן להתוות חזון עשיר יותר. משה דמרי, למשל, היה בעברו מנכ"ל שירות התעסוקה וכיום הוא בתחום העסקי. יו"ר הוועד המנהל הוא הרב יצחק לוי, שר החינוך לשעבר. הניסיון העשיר שלהם ושל שאר חברי האסיפה הכללית מעניקים זווית הסתכלות ייחודית".
