אם היו לפרופ’ טריף בדר רגעי נחת מאז שבעה באוקטובר 2023, אלו היו בעיקר המראות של מטופלים עומדים על רגליהם ומשתחררים הביתה. חלקם, לאחר אשפוזים ארוכים, שבמהלכם נדרשו לניתוחים קשים ומורכבים. "אני זוכר שהתרגשתי מאוד לראות פצוע משתחרר לאחר שלושה חודשים, כשלצידו אביו שליווה אותו לאורך כל התקופה. רגע כזה מעביר תחושות שמחה וגאווה”, הוא מספר. "ישנה גם גאווה רבה בלראות את סגל בית החולים עובר ממצב שגרה למצב חירום בצורה מקצועית, מיומנת וחלקה. זה ממחיש את העוצמה של המרכז הרפואי קפלן. ההתגייסות המלאה של כל העובדים, ההירתמות והסיוע שלהם למטופלים - כולל להעביר במהירות מטופלים רבים למרחבים מוגנים בעת התקפות טילים - ממלא אותי סיפוק. מספיק להגיד ‘צריך להעביר את פנימית ד’ למקום אחר’ ומיד עשרות עובדים מסורים מבצעים, כולל העברת הציוד הנדרש”.
תחזיר אותנו לרגעים שבהם במרכז הרפואי קפלן מבינים את המשמעות של מה שמתרחש בשבעה באוקטובר.
"חלק מניהול שוטף של בית חולים זה לנהל שגרה אבל תמיד להיות מוכן לחירום. לכן, עוד לפני שבעה באוקטובר היה קיים אצלנו הליך סדור של מעבר משגרה לחירום, כולל תרגילים, בקרות משרד הבריאות ואגף לשעת חירום בפיקוד העורף. זו חובה במדינה שבה המעבר משגרה לחירום שכיח כל כך וכמי שמנהל את המרכז כבר ארבע שנים אני יכול להעיד על מספר הפעמים שזה קרה. כך שהמלחמה תפסה אותנו מוכנים, למרות שהאירוע היה שונה לגמרי מאירועים קודמים. כשהגיעו הידיעות על מה שקורה בדרום, התחלנו מיד לבנות תמונת מצב של גודל האירוע”.
כמי שכיהן בעברו כקצין רפואה ראשי, וגם סגנו הוא איש צבא לשעבר, מהר מאוד הבינו השניים שמדובר באירוע בסדר גודל אחר. "הכרזנו על מעבר משגרה לחירום, והתחלנו לעסוק במוכנות לאירוע רב נפגעים - פעולה שאפשרה לנו לקלוט מעל למאה פצועים. לצערי, הגיעו אלינו גם מספר הרוגים והיה עלינו לטפל בזיהוי שלהן ובהעברתן הלאה. מכיוון, שבמקביל, אני מנהל גם את בית החולים הגריאטרי-שיקומי הרצפלד בגדרה, עם הימשכות הלחימה העברנו חלק ממטופלי הרצפלד לקפלן, כחלק מהגברת המוכנות למעבר משגרה לחירום”.
איך שומרים על עבודה במתח גבוה, למרות שהמלחמה המתמשכת שיצרה סוג של ‘שגרה’?
"המלחמה היא אירוע שעדיין מתגלגל תקופה ארוכה, וזה לא פשוט, כי אנשים כביכול חוזרים לשגרה מסוימת אבל מדי פעם יש לנו ‘תזכורת’, כמו, למשל, שיגור טילים מתימן, אז נכנסים שוב למצב חירום ולמרחבים הממוגנים. המשכנו בתרגילי כוננות במהלך כל התקופה, וכשהגיעה מלחמת איראן, שוב היה עלינו לבצע הערכה מחודשת, להגביר את כוננות החירום ולהיערך בצורה שונה לחלוטין - כי איראן מייצרת איומים אחרים מאלו שכבר היו מוכרים לנו מהלחימה ברצועת עזה. היו נפילות בערים, כולל בעיר רחובות, וכולנו זוכרים את הפגיעה בבית החולים סורוקה ובמכון ויצמן, שבאותה המידה הייתה יכולה להתרחש כאן. המצב הזה חייב אותנו להיערך בצורה מחמירה יותר ולוודא שרוב המטופלים נמצאים באופן קבוע באזורים ממוגנים”.
שירות מקצועי וזמין
פרופ’ טריף בדר (58, נשוי ואב לשלושה), נולד למשפחה דרוזית-ישראלית. אביו, שייח סלמאן בדר, היה קצין במשמר הגבול במשך שנים רבות, נפצע במהלך שירותו ולאחר שחרורו כיהן כמנהל בתי הדין הדתיים הדרוזיים. פרופ’ בדר למד רפואה במסגרת העתודה האקדמית באוניברסיטת בן-גוריון, התמחה בבית החולים גליל מערבי ושימש רופא-חוקר במכונים הלאומיים לבריאות במרילנד שבארצות הברית. בצה”ל סיים בדר בהצטיינות קורס קציני רפואה, ולאחר קריירה צבאית ארוכה מונה ב-2016 לקצין רפואה ראשי, בדרגת תא”ל. במהלך השירות פיקד גם משלחות סיוע הומניטריות להאיטי ב-2010, נפאל ב-2015 וטיפל בפצועים סורים בשנים 2013-2014.
פרופ’ בדר הוא גם חבר קליני מהאוניברסיטה העברית, וזכה לקבל ד”ר של כבוד מאוניברסיטת טומס ג’פרסון בפילדלפיה וכן לנאום כנציג ישראל בעצרת המרכזית של האו”ם. לתפקידו כמנהל המרכז הרפואי קפלן מקבוצת כללית נכנס בתחילת 2021 ומייד הגדיר חזון: נתינת שירות רפואי מקצועי, זמין ובטוח למטופלים. מאז הוא עוסק ללא לאות בהגדלת מוקדי המצוינות בבית החולים ("ויש לא מעט כאלו”, הוא מדגיש) ובהפיכת המוסד הרפואי לכזה שבזכות רמתו לא יגיעו אליו רק מהאזור - אלא מכל הארץ. "כבר היום מגיעים לכאן מטופלים מצפון עד דרום, וזה מעיד על המצוינות הרפואית שלנו. נשמר ונחזק אותה”, הוא מכריז.
האם בתקופה כזאת נכון לעבוד בצורה נקודתית או כחלק מתוכנית ארוכת טווח?
"לא זונחים תוכנית ארוכת טווח, אך יחד עם זאת מבינים שיש דברים שלא זו העת להתעסק בהם. פעילות אמבולטורית, למשל, מכניסה כסף לבית החולים. למרות שהיא משמעותית להכנסות - בעת הזאת היא פחות רלוונטית, כי חשוב יותר לשמור על ביטחונם של המטופלים והמטפלים - ולא אוותר על הבטיחות. דוגמה נוספת בעת חירום: בגלל מגבלת המקומות הממוגנים והחובה לתת את הטיפול הדחוף והנדרש ביותר, היו מצבים בהם שחררנו מטופלים מהר מהרגיל על מנת שנוכל למקסם את היכולת לספק טיפולים דחופים ולשמור על ביטחונם של המטופלים. אם כל החדרים בבית החולים היו ממוגנים - ההתנהלות הייתה שונה. כך שבתקופה כזו מה שחשוב הוא הניווט בין שגרת מתן טיפול רפואי לבאי בית החולים למקסימום הגנה וביטחון לכל מי שנמצא כאן”.
ציינת את נושא המיגון, איך אתה רואה את ניהול המרכז הרפואי בשנים הבאות בשגרה ובחירום?
"המלחמה, עם דגש על העימות עם איראן, הביאה אותנו לחשוב יותר לעומק על נושא המיגון. זה משהו שצריך להשתנות, אבל גם אם מחר בבוקר יהיה לכך מענה תקציבי - זה ייקח זמן. נמשיך ביתר שאת לחזק את בית החולים בשלושה צירים. הראשון הוא כוח אדם איכותי ומצטיין: נביא עוד רופאים, אחיות וצוותים של מערכת הבריאות. השני, טכנולוגיות: מכשור רפואי וכלים חדשניים, והשלישי הוא תשתיות: לתחזק את הקיים ולשפרו. כמנהל בית החולים עליי לבנות מענה לצרכים העתידיים של האזור בו אנו נמצאים. האזור מתפתח, ראשי ערים בו מתכננים גידול אוכלוסין של עשרות אחוזים - והמשמעות היא גם גידול במענה הרפואי הזמין”.
