מלחמת חרבות ברזל הביאה ארגונים רבים לחשב מסלול מחדש ולהתאים את שירותיהם לאוכלוסיות השונות שהם מסייעים להם. ארגון "נפש בנפש" המפעיל, בין היתר, את התוכנית לחיילים בודדים, בשיתוף FIDF, נערך כדי להתמודד עם הצרכים האקוטיים והאתגרים החדשים שעמדו בפני החיילים הבודדים אותם הוא מלווה, כתוצאה מהמלחמה. מדובר בצעירים וצעירות הבוחרים לעלות למדינת ישראל ולאחר העלייה מחוייבים על פי חוק גיוס חובה להתגייס לצה"ל.
בהתאם לכך, הארגון הרחיב עוד יותר את המענה הקיים לחיילים העולים הבודדים בחזית ובעורף ויזם דרכים נוספות לתמוך בהם ובמשפחותיהם. "בסך הכל, עשינו כל שביכולתנו כדי לייצר קצת אור ותקווה בתוך כל החושך הזה עבור אוכלוסיית החיילים הבודדים, שהיא יוצאת דופן בנוף הישראלי", אומר מייסד-שותף ומנכ"ל הארגון, הרב יהושע פס, שהקים אותו יחד עם איש העסקים, טוני גלברט, בשנת 2002.
בימים כתיקונם, מקדמים ב"נפש בנפש" את העלייה היהודית לישראל מצפון אמריקה, וזאת בשיתוף משרד העלייה והקליטה, הסוכנות היהודית, קק"ל ו-JNF ארה"ב. לאורך שנות פעילותו, הפך הארגון לשותף אסטרטגי של מדינת ישראל במטרה לתת מענה לאתגרים לאומיים, ועושה זאת באמצעות ארבעה עמודי תווך מרכזיים: עלייה לישראל, שירות המדינה, העצמה לאומית וחינוך ציוני. מאז היוסדו, הארגון סייע למעל ל-90,000 עולים מצפון אמריקה לעלות ארצה, תוך שמירה על שיעור הישארות מרשים של 90%.
מאז פרוץ המלחמה, יזם הארגון מספר מהלכים לטובת החיילים הבודדים. "לאורך התקופה המורכבת הזו, הצוות המסור שלנו פועל, בנוסף לעבודתו השוטפת, באופן יזום ליצור קשר עם החיילים כדי לבדוק מה מצבם. חילקנו לחיילים שוברים לרכישת ציוד ונתנו מענקי חירום לחיילים שבתיהם נפגעו במתקפת הטילים האיראנית", מספר הרב פס. "כבר בימים הראשונים למלחמה הבנו שאנחנו צריכים להיערך לסיוע בעיבוד השלכות המלחמה, ולבנות מערך תמיכה נפשית לחיילים שיסיימו את סבבי המילואים. בדצמבר 2024, יחד עם FIDF והמרכז הרפואי שיבא, פתחנו מרכז חוסן לחיילים בודדים במילואים, הסובלים מתסמונת פוסט-טראומה, שירות הניתן להם ללא עלות. במקביל, יצרנו בארה"ב מערך תמיכה דומה לחיילי מילואים ששבו לביתם בתום המילואים. לצד אלה, הוקם צוות שמגיע לבתי החולים ברחבי הארץ כדי לפגוש חיילים שנפצעו במהלך המלחמה ותומך בהם".
לא רק החיילים מקבלים תמיכה במהלך תקופה מורכבת זו, אלא גם הוריהם היושבים בחו"ל וצופים מרחוק במתרחש במדינה. הקמנו צוות ייעודי להורי החיילים, הנותן להם מענה ומפיג את חששותיהם. בנוסף, השקנו עם FIDF ו-JNF ארה"ב את "מבצע חיבוק", מיזם להטסת הורים לחיילים בודדים מכל העולם, כך שיוכלו להתאחד עם ילדיהם ויזכו להעניק חיבוק חם של אמא או אבא. עד כה הגיעו בסיוע הפרויקט מעל ל-1000 הורים מרחבי העולם".
שירות חובק עולם
עם הקמתו, קיבל "נפש בנפש" מנדט להתמקד בעלייה מצפון אמריקה וב-2012 הוחלט להקים תוכנית הוליסטית לחיילים בודדים. אנשי הארגון נפגשו עם ראש אכ"א דאז, אורנה ברביבאי, במטרה לחבר את צה"ל למיזם, אך היא התנתה זאת בכך שהשירות יוענק לעולים מכל רחבי העולם ולא רק מצפון אמריקה. כך התוכנית נהפכה לבינלאומית. "בארה"ב ובקנדה אנו מטפלים בעולים מהרגע שבו הם מתעניינים בעלייה ובשאר העולם -לאחר שעלו. יש לנו צוות יועצים לחיילים דוברי שפות שונות: אנגלית, רוסית, צרפתית וספרדית. כל דסק צריך התאמה ספציפית ללקוחותיו, על צרכיהם, רצונותיהם ודאגותיהם".
"אנו עובדים בשיתוף פעולה מלא עם מדור בודדים בצה"ל ומדי שנה עורכים את ‘יום סידורים’, אירוע לכלל החיילים הבודדים, שבמסגרתו המדינה ושאר השותפים שלנו מתאחדים למענם ומאגדים תחת קורת גג אחת את כל השירותים הממשלתיים שחייל צריך: המרת רישיון נהיגה זר לישראלי, הנפקת תעודת זהות ודרכון ישראליים, הנחות בשירותים עירוניים, מלגות ועוד", מפרט הרב פס.
בכל הנוגע לתמיכה בחיילים הבודדים לאחר שירותם, גם בשלב זה הם לא נשארים לבד. "הרחבנו את שירותי ההשתלבות בחברה לחיילים, לאחר שירותם הצבאי - בין אם מדובר בעזרה בהשמה תעסוקתית, הכשרה מקצועית או ייעוץ אקדמי. אנחנו מכנים זאת כ’עלייה השנייה’ שלהם, כי לאחר העלייה בפועל העולים יוצאים לאזרחות וצריכים להמציא את עצמם מחדש כאזרחים שבונים את חייהם בארץ".
אתם בטח נחשפים כך גם להבדלים במנטליות.
"כשרק פתחנו את הפרויקט מצאנו לכל חייל עולה משפחה מאמצת, היה מעניין לראות איזה חייל בחר באופציה הזו ומי ויתר עליה. מי קיבל מענק כספי בשמחה ומי חשד ‘מה פתאום אני מקבל כסף והאם אני צריך לעשות משהו תמורתו?’. גם צורת השימוש במענק משתנה מתרבות לתרבות: רבים השתמשו בו לרכישת ציוד או לתשלום שכר דירה, והיו עולים ששלחו את הכסף להוריהם בבית, וכך למדנו רבות על התרבות של כל קהילה וקהילה. בשנה וחצי האחרונה, אנו פועלים עם משרד העלייה והקליטה לגייס רופאים מכל העולם שיעלו לארץ, ובאותה הזדמנות, זוכים להיפגש עם הורים של חיילים בודדים שכבר עלו ארצה ולשמוע מהם ישירות. הפידבק מסייע לנו לשפר את השירות, לחזק את הקשר של ההורים עם צה"ל ואפילו עם הילדים שלהם".
האם בעקבות המלחמה הארוכה אתם נתקלים בחרטה מצד מי שעשה עלייה?
"העולים לא מתחרטים וגם משפחותיהם שנשארו במדינת המקור לא. אפילו חיילים שנפצעו בקרב לא מרגישים חרטה על עלייתם. הם רואים את שירותם כתרומה לבניין הארץ, ומרגישים כבוד לקחת בזה חלק. אנו רואים בהם גיבורי ישראל ושואבים סיפוק מהשתרשותם בארץ. לראות צעירים בגילאי 18-19, ולפעמים אפילו מעל גיל 20, שעזבו את משפחתם ומדינתם ובאו לבד כדי לחזק את המדינה, לבנות אותה ולהגן על העם - זה מרגש מאוד".
איך אתה רואה את ניהול ‘נפש בנפש’ ביום שאחרי המלחמה?
"הארגון כל הזמן גדל ומקבל עוד ועוד בקשות לשיתופי פעולה עם משרדים ממשלתיים וארגונים שונים, וזאת במטרה לייצר פתרונות שייטיבו עם המדינה ואזרחיה. כבר התרחבנו מהתעסקות בעלייה לתחומי הביטחון, הבריאות והחינוך - ואנו ממשיכים להתרחב ולהתפתח. בסוף אנו שואפים לממש את החזון הציוני בדרכים שונות ועם כלים שונים. אם פעם, כשהתחלנו, ‘עלייה’ הייתה המטרה, היום היא האמצעי להבטחת והעצמת עתידה של מדינת ישראל".
