עמרי הכהן ואור בוטבול, הצמד "דונקי", הם אולי האנשים הכי מצחיקים בארץ - וזה שאתם עדיין לא מכירים אותם זה רק עניין של זמן. מסדרה על "מבוכים ודרקונים" עם טליה ברטפלד ונעמי לבוב ועד לצפייה ביקורתית ב"לגעת באושר", הם מפעילים אימפריית תוכן ביוטיוב עם כמעט 100 אלף מנויים. לוח השידורים שלהם לא יבייש אף תאגיד טלוויזיוני, והם מתכננים אירועי לייב שהופכים לסולדאאוט תוך שעות בודדות - והכול מחדר שהם שוכרים במשרד אדריכלים בתל אביב. אבל אם תשאלו אותם, הסטארט-אפ הקומי שלהם אוטוטו יקבל קומה שלמה באחד מהבניינים היוקרתיים בעיר.
"הערוץ זה אחד לאחד סטארט-אפ", אומר הכהן. "אשתי בהייטק, היא באה מעולמות הסטארט-אפ ואנחנו כל הזמן רואים כמה זה דומה". בוטבול מוסיף: "אנחנו עושים פיצ'ים, מדברים על שיתופי פעולה וחושבים איך תיראה ההנפקה של 'דונקי', האקזיט של זה. היום היינו במקום שהיה בו אחלה נוף ואמרנו - זה יהיה המשרד שלנו. החלום שהערוץ יהיה גדול וכל העובדים יהיו ביחד באותו המקום".
הכהן (37) ובוטבול (34) הם שחקנים בהכשרתם שלמדו בבית הספר למשחק ניסן נתיב, אך בשנים שונות. "להגיד שהיינו שחקנים זו מילה גדולה", מתערב בוטבול. "שיחקנו בפרינג', בתפקידים הכי קטנים בעולם". "רצינו יותר מזה", מוסיף הכהן, "אני מרגיש שבהרבה ראיונות אומרים את זה כקלישאה, אבל רצינו ליצור לעצמנו את ההזדמנות במקום לחכות לטלפון".
השניים נפגשו לראשונה כשחקנים במחזמר הראפ של עמית אולמן, "תיכון מגשימים", וזו הייתה אהבה ממבט ראשון. הם החליטו לשתף פעולה ועבדו במשך שנתיים על פרויקט שנגנז, אבל התיאבון ליצירה משותפת רק גדל. הם יצרו יחד את "מתחת לכל ביקורת", שאותו תיארו כ"פודקאסט קומי על ביקורות הזויות ומבקרים הזויים אף יותר", ובו השניים הקריאו ביקורות על מקומות כמו המימדיון, בורגראנץ' ואפילו בית אנה פרנק. כל מקום שאכלתם בו, ביקרתם בו, קניתם ממנו כנראה זכה לעבור חקירה צולבת דרך התבוננות בביקורות של אנשים כמוני וכמוכם רק עם יותר זמן פנוי ולהט. "זכינו בפרס פריצת השנה של גיקטיים", אומר בוטבול, "היו לו הרבה מאוד מאזינים, אז עשינו הופעות בלייב של הפודקאסט וזה פתח את התיאבון. מאז כבר הפסקנו איתו אבל עד היום שואלים אותנו מה עם פרקים חדשים".
9 צפייה בגלריה
שעשועון רשת שהפך למשחק קופסה. עמרי הכהן, אור בוטבול ומתן פרץ מתוך "חרטטוני"
(צילום מסך מערוץ היוטיוב "דונקי")
"המשכנו לעשות עוד דברים ביחד, במה שהיה אז ערוץ היוטיוב שלי. יצרנו את 'חרטטוני', שגם מאוד תפס", מתייחס בוטבול לשעשועון אילתורים שבו בכל פרק סלב אחר מגיע להתחרות נגד הכהן ולענות תשובות שגויות בלבד לשאלות שמציג להם בוטבול. גם ל"חרטטוני" הצמד עורך אירועי לייב - כמו זה שייערך היום (חמישי, 11 בדצמבר) במסגרת פסטיבל פאנץ' שיזמה עיריית תל אביב, פסטיבל הקומדיה והסטנדאפ הראשון של העיר. בנוסף לשעשועון הרשת ולאירועי הלייב, הושקה גם גרסת משחק קופסה של השעשועון, שהפך להיות רב-מכר של רשת סטימצקי בישראל.
כשהחליטו להתמקד יותר ויותר בערוץ, הם החליטו לפתוח אותו מחדש בתור "דונקי". "מיתגנו אותו מחדש", מסביר בוטבול, "ועשינו את הדבר הזה שאין ביוטיוב בישראל - ערוץ שהוא קצת יותר דומה לערוץ טלוויזיה, אבל עם תכנים טובים ומעודכנים של אינטרנט. יש אצלנו לו"ז שבועי, רצות ארבע סדרות במקביל ועוד פודקאסט 'מגזין הבוקר בערב'".
9 צפייה בגלריה
משלבים קטעי אנימציה. טליה ברטפלד ונעמי לבוב מתוך "מורה מבוכים"
(צילום מסך: מתוך ערוץ היוטיוב "דונקי")
ולוח השידורים של ערוץ היוטיוב כאמור מגוון: בין התוכניות שעולות שם תוכלו למצוא את "אושר צרוף", שבה בוטבול והכהן צופים מחדש בטלנובלה "לגעת באושר" ומגיבים לכל דבר קטן - מהתסריט, דרך המשחק וכמובן לכשלים ההפקתיים, כשמדי פעם מתארחים בפרקים השחקנים מהטלנובלה. בסדרה "מורה מבוכים", נעמי לבוב וטליה ברטפלד משחקות "מבוכים ודרקונים" יחד עם הכהן ובוטבול, בשילוב קטעי אנימציה שממחיזים את הסיפור.
זה הרבה מאוד תוכן לייצר.
"כן, פשוט עזבנו את כל מה שאנחנו עושים והתמקדנו רק בזה", משתף הכהן. בוטבול מוסיף: "אנחנו תמיד צוחקים ששואלים אותנו, 'אה, אז זה מה שאתם עושים עכשיו?'. אתה רואה כמה תוכן יוצא - זה כל מה שאנחנו עושים עכשיו, איך עושים את זה 'על הדרך'? זו עבודה של שישה אנשים, שמה שמאפשר לנו לעשות אותה זה שהגדלנו את הצוות".
"עוצרים אותנו ברחוב כל הזמן"
אם מסתכלים על הקומיקאים והסטנדאפיסטים בארץ, קשה לשייך את "דונקי" לז'אנר מסוים. הם מגדירים את ההומור שלהם "אינטלגנטי מטומטם", ומעידים שהם לוקחים את הקומדיה ברצינות ומטפלים בנונסנס בצורה חכמה. ערוץ היוטיוב שלהם מתפקד כאמור כמו ערוץ טלוויזיה לכל דבר ועניין, עם לוח שידורים מסודר ותוכניות רשת מושקעות בהן מתארחים שמות כמו מאיה ורטהיימר, מתן פרץ, תום אהרון וכמובן כוכבי "לגעת באושר".
"אנחנו לא מכירים עוד תופעה כזו בנוף הישראלי ואנחנו קצת מחכים שיהיו עוד", אומר בוטבול. "אפשר להגיד שהמיינסטרים צריך טו קאצ' אפ. זה מרגיש כאילו יש לנו פה משהו. עוצרים אותנו ברחוב כל הזמן, הקהילה שלנו מאוד חזקה. אנחנו מקבלים פידבקים טובים כל הזמן, ורק המיינסטרים הישראלי עוד לא קלט אותנו".
אתם מרגישים עדיין בשוליים?
"אנחנו מקבלים הודעות של 'יואו איזה כיף שגיליתי אתכם עכשיו', אבל אתה לא אמור לגלות אותי, אני אמור להיות Household Name", עונה בוטבול. הכהן מוסיף: "אנחנו לא בשוליים ולא בדרך האמצעית, את מכירה אנשים בכביש שאת אומרת 'תבחר נתיב! אתה מזגזג'? זה אנחנו".
אולי הקהילה שלכם לא חלק מהמיינסטרים?
בוטבול: "זה תלוי, כי יש מעגלים לדבר הזה. אני חושב שהמעגל ההארדקור הוא פחות מיינסטרים בצורה משמעותית. אלו אנשים שהם מאוד בתרבות האינטרנט והם מכירים את הרפרנסים. אבל במעגלים יותר רחבים זה חבר'ה מאוד כלל-ישראלים".
כשכולם מסביב משקיעים בסרטונים קצרצרים בטיקטוק, הכהן ובוטבול לא מפחדים ליצור ביוטיוב תוכן שמגיע אפילו לחצי שעה ויותר, מתוך מטרה לספק תוכניות רשת מושקעות. "אנחנו פחות הטיקטוקרים שמרימים את הפלאפון ואומרים 'הייי מה קורה?'", מסביר הכהן. "אנחנו כל כך פדנטים ומסודרים, עושים עריכות, כל כתובית עוברת בקרה ואנחנו חולי-שליטה שזו ברכה וקללה". בוטבול מוסיף: "לכל אחד בארץ יש טיקטוק, לכל סבתא יש טיקטוק, אבל לא כל אחד צופה תדיר ביוטיוב, שזה גם שינוי שאנחנו רוצים לחנך את הקהל. יוטיוב זה טלוויזיה".
במילים אחרות, נראה שהשניים רוצים לחזור לתקופה שבה הקומדיה הבועטת בארץ הייתה מצויה ברשת ה"מסורתית" יותר, ולא רק בסרטונים ויראליים מבוססי-סאונדים ודאחקות בטיקטוק. "בארצות הברית אנשים חוזרים הביתה ופותחים את היוטיוב, והדור הצעיר גם עושה את זה, אבל מתחיל להיגמר להם מה לראות, כי ביוטיוב בישראל זה מאוד לילדים ולנוער. אנחנו מנסים לתת מענה לאנשים שהם כמונו, אנחנו רוצים שאנחנו נהנה", ממשיך הכהן.
"אני חושב שהקהל זיהה איזשהו חסך, או חוסר", קובע הכהן. "את שואלת אם יש עוד כמונו, אז אנחנו לא מרגישים שהקהל קיבל את זה עד עכשיו. הטלוויזיה התבגרה ונהייתה מאוד מאוד ממלכתית וסאחית ומקובעת וצפויה עם תכנים ממוחזרים. אני לא יודע איזה דוגמאות לתת, אבל עוד קומדיה, עוד דרמה ישראלית על חרדים וצבא, ומלהקים את אותם שחקנים, בלי להיכנס לשמות. תכנים דומים לנו את תראי רק באנגלית ביוטיוב".
"אנחנו בעצם יצרנו את 'דונקי' בשביל החוסר הזה", ממשיך הכהן. "בידור זאת מילה מאוד גסה בישראל, כש'אינטרטיינמנט' בארצות הברית היא מילה לגיטימית לגמרי. אני גאה להגיד שאני בדרן, ופה זה עם סטיגמה על סטנדאפיסט משנות ה-90 שצוחק על חמותו ועל האשראי של אשתו. אבל לפני שאנחנו אמנים דגולים, אור ואני פשוט מנסים לעשות בידור טוב, וזה חסר פה". בוטבול משתף: "רק אתמול ראיתי 'אושר צרוף' עם דיאנה (גולבי, הזמרת והשחקנית, וגם בת הזוג של בוטבול. ה"ל), זה משהו שכיף סתם לשים בערב", משתף בוטבול.
9 צפייה בגלריה
ועדת חקירה לטנלובלה. השחקנית נטע הבר, עמרי הכהן ואור בוטבול מתוך "אושר צרוף"
(צילום מסך מערוץ היוטיוב "דונקי")
הפרטנר הנכון
הקסם של "דונקי" כאמור קורה כיום מחדר קטן במשרד אדריכלים, כשתהליך היצירה מתחיל בשיחה בין חברי הצמד על מה שמעניין ומצחיק אותם. "שום דבר לא נכנס לערוץ אם אנחנו לא מתים על זה", מצהיר בוטבול. "אנחנו לא עושים משהו כי צריך או כי ביקשו או כי זה משרת איזה אינטרס, זה חייב קודם כל להדליק אותנו".
"בגלל שיש אצלנו כל כך הרבה תכנים, אז אם אנחנו רוצים להכניס תוכנית חדשה - היא תיכנס רק במאי או ביוני. דברים שעולים אצלנו בדרך כלל התבשלו משהו כמו שנה לפני, ובו זמנית אנחנו עובדים בערך פי 140 מיליון יותר מהר מכל בן אדם אחר שאנחנו עובדים איתו. 'אני אבדוק, אני אחזיר לך תשובה, אני לא ליד יומן'. מה? היומן הוא בפלאפון! השנה היא לא 1997".
מה כל אחד מכם מביא לשותפות הזו?
"בחלוקה גסה, עמרי הוא הצד האנושי ואני הצד הטכני", מפשט בוטבול. "הוא יותר טוב עם אנשים ומעדיף פגישות פנים אל פנים, ואני מעדיף לשגר על אנשים משימות ושזה יקרה מהר". הכהן מוסיף: "היתרון והחיסרון שלי זה רכות, והחיסרון והיתרון של אור זה קשיחות. בלעדיו הייתי מתעורר בעשר כל יום ואולי חותך בשלוש ודוחה למחר. עם אור, אין לי את האפשרות הזאת, והוא מביא אותי לרמה יותר גבוהה של ביצוע. הרכות שאולי אני מכניס לחיים שלו ולשותפות זה פרופורציות ולקחת דברים יותר בקלות. אני חושב שזה איזון שאנחנו כל אחד לומד מהשני איך להשלים את החסר שלו".
אז אתם הלנון ומקרטני של יוטיוב.
"לנון ומקרטני זה טוב. רגע, אחד מהם מת", מוחה בוטבול. "שניהם מתו אם אתה קונספירטור", מסביר הכהן. "גם חיכינו לפגוש את הפרטנר הנכון, זה נורא קשה למצוא מישהו שהוא בשפה שלך, בשאיפות שלך ובכישרון שלך", מודה הכהן. "ואנחנו עדיין מחפשים, אז אם אתם קוראים את זה וחושבים שאתם ברמה - צרו קשר", מתבדח בוטבול.
9 צפייה בגלריה
"עובדים במה שאנחנו אוהבים ומצליחים להתפרנס". מתוך "חורים בהשכלה"
(צילום מסך מערוץ היוטיוב "דונקי")
"אנחנו פשוט עובדים קשה, ואנחנו גאים בזה. אנחנו מקללים 50 אחוז מהיום 'איזה סיוט, איזה סיוט', ו-50 אחוז אומרים לעצמנו שאנחנו עובדים במה שאנחנו אוהבים ומצליחים להתפרנס, וחיכינו לזה הרבה. אז אנחנו נותנים אחד לשני סטירה ואומרים תודה", אומר בוטבול. "אנחנו מקללים וצוחקים. אם מישהו מסתכל מהצד - אנחנו נראים מטורפים", מסכם הכהן.
"אני חושב שאנחנו לא מעריכים כמה לרוב האנשים אין את זה בעבודה שלהם", מודה בוטבול. "לא נראה לי שהרבה אנשים הולכים לעבודה ואומרים 'היום אני הולך להישפך מצחוק'. אם זה לא יקרה אני פשוט אעבוד על פרק אחר, כי העבודה היא להישפך מצחוק". הכהן מצטרף: "תוסיפי עוד קלישאה - '...בימים שבהם קשה לצלם דברים מצחיקים, ולצחוק זה קונפליקט'".
בואו נדבר גם על היום הקשה שאנחנו כמדינה עברנו בשנים האחרונות.
"קצת לפני 7 באוקטובר עלינו עם הפודקאסט 'מתחת לכל ביקורת', וב–7 עצרנו, כמו כולם", נזכר הכהן. בוטבול מוסיף: "לא ידענו מה לעשות ולא היינו מסוגלים להוציא פרקים".
"האמת שזה אחד הדברים הכי מרגשים שעברנו ביחד, כשאנשים כתבו לנו 'אני עם הילדים בממ"ד שעות, תוציאו עוד פרק, רק זה מצחיק אותם'", משתף הכהן. "מישהי שיתפה שהיא איבדה את אחותה בנחל עוז והקדשנו לה פרק, הרגשנו שיש לנו תפקיד. גם אם זאת קלישאה להגיד שהתפקיד שלנו הוא להצחיק את העם ברגעים הקשים".
"זה לא התפקיד שלנו. רופא - התפקיד שלו זה להציל חיים של אנשים", מתערב בוטבול. "אנחנו לא רופאים ואם נגיד 'רופאי נפש' - את תקיאי את כל מה שאכלת היום. זה פשוט בעיקר כיף לשמוע פידבקים כאלה. היה חרא לכולם הרבה זמן, וזה כיף שהם התנחמו בדברים שאנחנו נהנינו לעשות ושזה הצחיק אותם. אם העולם חוטף כזאת כאפה לפנים אנחנו חייבים לאזן אותו בטוב ובצחוק ובאהבה. וזה גם עזר לנו", מסכם הכהן.
"היד רועדת לפני שאנחנו מפרסמים הופעה"
בוטבול והכהן ידעו שהם מצחיקים מאז שהם זוכרים את עצמם, ופשוט חיכו שהסביבה תדע את זה גם. "כתבו עליי בספר מחזור שאני הליצן של הכיתה, זה כל מה שידעתי לעשות לא היה לי אכפת משום דבר אחר", נזכר הכהן. "אני הייתי במגמת תיאטרון, אני לא מרגיש שאני מצחיק בצורה אוניברסלית. אני מצחיק מול האנשים שחושבים שאני מצחיק ובמזל יש לזה קהל", משתף בוטבול.
אז אתם לא סובלים מתסמונת המתחזה, קיבלתם את האישור שלכם מהקהל.
"אין את תסמונת המתחזה, אבל יש את תסמונת האנחנו פותחים הופעה והיד רועדת לפני שאנחנו מפרסמים אותה", מסביר הכהן. "אנחנו תמיד שואלים מתי תבוא הכאפה, מתי נפתח אירוע ואף אחד לא יקנה כרטיס. בגלל שחווינו את ההצלחה מאוחר ולא כל החיים היינו מפורסמים אז אנחנו מעריכים את זה יותר. חיכיתי לזה שנים ועכשיו אני יודע מה יש לי ביד, אני בחיים לא אזלזל בזה. אין מצב שמעריץ שולח לנו הודעה באינסטגרם ואנחנו לא עונים, מבקשים מאיתנו לצלם ברכות בת מצווה? כמובן שנצלם. עכשיו גם הסכמנו לחתן זוג בפעם הראשונה".
אתם מרגישים שזה במגמת עלייה כל הזמן? אתם בתור הזהב שלכם?
"אני מקווה שלא", נלחץ בוטבול, "תור הזהב יהיה בעוד חמש שנים בבניין שבו תהיה לנו קומה ל'דונקי'".
איפה אתם באמת רואים את "דונקי" בעוד חמש שנים?
"עם כמה שזה קלשיאתי, אנחנו רוצים להגיע לתקרת זכוכית שלנו של החשיפה, להגיע לכמה שיותר בתי אב ואם בישראל", משתף הכהן. "יש לנו כמה חלומות במגירה - נגיד להכניס מחזמר לתיאטרון הרפרטוארי זה חלום שלנו מהרגע שנפגשנו, אולי לכתוב סדרת טלוויזיה ביחד". בוטבול מוסיף: "וליצור עוד משחקים מפורמטים אחרים. בכללי גם יש הרבה פורמטים שמחכים בקנה ורק צריך את הזמן להכניס אותם בלו"ז שידורים".
"בעיקר אנחנו רוצים להגדיל את הקהילה שלנו", ממשיך הכהן. "אנחנו מרגישים שהמזל הגדול שלנו זה שנוצרה קהילה ממש גדולה סביב 'דונקי'. קהילה נאמנה בטירוף ומעורבת מאוד".
