את המפגש הזה הוא לא ישכח לעולם: בזמן משבר כלכלי בארגנטינה, כריס מורנה, מפיקת טלוויזיה מקומית מוכרת פונה אליו ומבקשת חבל הצלה - תשקיע בסדרת הטלוויזיה שאני מפתחת. לדבריו, הכול כבר היה מוכן: תסריט, ליהוק, אפילו אולפנים כבר היו. 150 אלף דולר היו חסרים כדי להתניע את הסדרה - המפיק הישראלי-ארגנטינאי נענה לבקשתה, העביר כבר למחרת את הכסף וכך נולדה לה אחת מסדרות הלהיט שידעה מדינת ישראל בקרב בני הנוער, "המורדים".
4 צפייה בגלריה
יאיר דורי
יאיר דורי
יאיר דורי
(צילום: קובי קואנקס)
"כשהיא סיפרה לי פחות או יותר במה מדובר, תכף הבנתי שזה דבר שמתאים לי אחרי ההצלחה של 'קטנטנות' בארץ", מספר יאיר דורי לתוכנית "מחוץ לפריים" ב-ynet radio. "אמרתי לה שאני מוכן לממן את הסדרה, והיא די התפלאה מהעובדה שהסכמתי לכך בלי משא ומתן".
מיד אמרת לה "תני לי את חשבון הבנק, אני מעביר לך כסף"? "אתה צודק. שאלתי כמה היא צריכה, היא אמרה לי, 'אני צריכה 150 אלף דולר שיסייעו לי לצאת לדרך'. יום למחרת העברתי את הכסף. המחירים היו נמוכים מאוד, מאוד אטרקטיביים".
מה זה אטרקטיבי, כמה עלה פרק של "המורדים"? "13 אלף דולר לפרק. אחר כך זה כמובן עלה יותר. היו קצת יותר מ-300 פרקים".
כשסדרה עולה 13 אלף דולר לפרק, כמה מקבל כל שחקן ליום צילום? "הם היו שחקנים צעירים. כריס מורנה ידעה ללהק חבר'ה צעירים ומתחילים, שעדיין יש להם הרבה מה ללמוד ולצפות, אז היא נתנה לכל אחד איזה סנדוויץ' וקוקה קולה".
4 צפייה בגלריה
המורדים בישראל
המורדים בישראל
הצלחה חסרת תקדים. כוכבי "המורדים" בביקור בישראל ב-2003
(צילום: חן מיקא)
יכול להיות שזה יעצבן שחקנים שהרווחתם מיליונים. "לפעמים זה יוצא ההפך, זה הביזנס. אנחנו לא ניצלנו אף אחד. כריס מורנה הייתה אחראית על הקטע הזה, לא התערבנו בליהוק, אבל קצת התערבנו בתוכן. הכנסנו את היהדות לשם. כריס לא הרימה את הדגל של היהדות, אני דאגתי שיהיה תוכן יהודי. ואז כשהם באו לארץ הארגנטינאים הכירו את ישראל דרך 'המורדים'".
סיפור חייו של המפיק יאיר דורי בן ה-72 מתחלק לשני חלקים, בדיוק כמו שהגדיר אותו בספרו "האופל והזוהר". דורי נפל בשבי המצרי בעת מלחמת ההתשה, שהה שם בזמן שעבר עינויים במשך עשרה חודשים, כשבמסגרת הלחימה הוא איבד ראייה באחת מעיניו וידו נגדעה. חלקו השני של חייו הוא לגמרי בעולם הזוהר. את תחילת דרכו הוא עשה בכלל בתור מפיץ. "הייתי מקבל זיכיון להפצה של תכנים בטלוויזיה הישראלית".
איך הגיבו המנהלים בטלוויזיה בישראל כשהצעת להם טלנובלות, צחקו עליך? "אתה יודע, אנחנו הישראלים יודעים יותר טוב מכולם, אז לא היו הרבה מאוד מומחים בטלוויזיה כי היא הייתה לא מאוד מפותחת, אבל מספיק שמישהו יהיה יומיים בתפקיד כדי שהוא יציג את עצמו כמבין עניין. אמרו לי בחצי חיוך 'זו לא התרבות שלנו'".
זרקו אותך מכל המדרגות בקיצור? "משהו כזה, בעדינות. לשמחתי גיבשתי אסטרטגיה".
עם אסטרטגיה או בלי - אחרי שהביא לשידור בארץ את "האישה המסתורית", "אנטונלה" ו"קטנטנות", דורי כאמור נכנס בתור מפיק לסדרה "המורדים", שסיפרה תסריט פשוט למדי: ארבעה נערים ונערות בתפקידים המרכזיים - בנחמין רוחאס, לואיסנה לופילטו, פליפה קולומבו וקמילה בורנודובה, שהופכים ללהקה צעירה בתוך פנימיית ילדי עשירים.
מתי אתה מבין שיש לך מכרה זהב עם "המורדים"? "אני חייב לחרוג מהצניעות. אני חושב שמהשלב שהסכמתי להשקיע הבנתי שיש לי כאן דבר טוב ביד. מזל מבחינתי זה ראשי תיבות של מקום, זמן ולעשות. אני מצאתי את עצמי במקום הנכון ובזמן הנכון, ואז הבנתי שאני צריך לצאת לדרך עם 'המורדים'. נכנסנו למשא ומתן עם פוקס קידס וערוץ הילדים על הזכויות של הסדרה, היה קרב קשה אבל אני נכנעתי לפוצי מוצי של פוקס קידס. החלטתי לתת להם את זה".
4 צפייה בגלריה
יאיר דורי
יאיר דורי
"גיליתי שיש לי זהב ביד". יאיר דורי
(צילום: קובי קואנקס)
בכמה כסף הם קנו את הזכויות? "אתה חושב שאני זוכר? בזבזתי אותו. אם אנחנו היינו יודעים מראש מה יהיה הם היו צריכים לשלם פי כמה".
את ההצלחה הגדולה של "המורדים" ידע דורי למנף היטב - בשנת 2003 כוכבי הסדרה הגיעו ארצה לסדרת מופעים בתל אביב ועוררו היסטריה במדינה. "בהיכל בשכונת יד אליהו, שנקרא נוקיה בזמנו, עשינו בשבוע ימים 17 מופעים ותכפיל את זה בעשרת אלפים איש. זה היה מאוד מוצלח מכל הבחינות ולפי כל הפרמטרים. מכרנו מיליוני מעטפות עם המדבקות של השחקנים והתמונות".
ב-150 אלף דולר קנית מיליוני דולרים. "כן, מודה באשמה. גיליתי שיש לי זהב ביד".
קצת פחות משנה לפני טירוף ההופעות של כוכבי "המורדים" בישראל, דורי הביא ארצה כוכבת ארגנטינאית אחרת - נטליה אוריירו, שכיכבה בטלנובלה "בובה פראית". היא התארחה בתוכניתו של דודו טופז המנוח, ביקור שעורר סערה אחרי שהמגיש נשך את זרועה בשידור חי.
"נטליה אוריירו בעצמה למדה מהעיתונות הישראלית דרך הרעש שזה עשה שהיא צריכה להיעלב ושקרה משהו שם", נזכר דורי ששימש בתור מתורגמן בשידור ההוא. "דודו טופז ז"ל היה מאוד מדוכא מהאירוע כי הוא לא התכוון לזה. הוא התקשר אליי ואמר, 'תגיד לה שתצא בהצהרה שלא קרה כלום בינינו'. היא זרקה עליו כרית ואז הוא בתגובה הוא באותו רגע היה ספונטני ומצא לנכון לנשוך אותה. מה שקרה זה שהיא הייתה נשואה טרייה, בעלה התקשר אליה ושאל 'מה קרה שם?' זה היה נורא ואני לא ידעתי להסביר את העניין".
מערכת היחסים שיצר דורי בין התרבות הישראלית לארגנטינאית ידעה עוד כמה אפיזודות: ב-1994, הרבה לפני שגעת הטלנובלות, הוא הנחית בישראל את אחד מגדולי הכדורגלנים בכל הזמנים, דייגו מראדונה, שהלך לעולמו לפני מעט יותר משנתיים, למשחק ידידות בין נבחרת ארגנטינה לנבחרת ישראל. "מראדונה האמין שאם הם יבואו לארץ הקודש הם יזכו כמו בפעם הקודמת שהיו כאן בשנות ה-70. זה לא קרה, הוא נתפס על שימוש בסמים".
קח אותי אל מאחורי הקלעים. "הגענו ללשכה של ראש הממשלה דאז יצחק רבין, הוא ביקש לארח את מראדונה. רבין ביקש שאכנס לחדרו ושאל אותי פרטים על הנבחרת".
4 צפייה בגלריה
נטליה אוריירו ודודו טופז
נטליה אוריירו ודודו טופז
התקרית שעוררה סערה. נטליה אוריירו ודודו טופז
(צילום: שאול גולן)
רבין רצה לעשות שיעורי בית? "בדיוק. היה איתי פרשן הספורט הארגנטינאי, יהודה ארם, שהוא אנציקלופדיה. שאלתי אותו ונתתי לרבין את הפרטים. כשרבין פגש את מראדונה הוא אמר בפניו את כל הפרטים שקיבל ממני. ואז אחר כך באוטובוס מראדונה אמר לי, 'איזה איש גדול הוא - מנהל מדינה ובין המנהיגים הגדולים בעולם - והוא יודע את כל הפרטים עלינו'. אני אמרתי לו 'תשמע, בגלל זה הוא יצחק רבין'".
כאמור, בטרם עיסוקו בעולם הזוהר, דורי נפצע קשה במלחמת ההתשה ונשבה על ידי המצרים, שם שהה כעשרה חודשים עד ששוחרר במסגרת עסקת שבויים. בתוכנית הוא מספר על רופא מצרי שהפיח בו תקווה לאורך שהותו בשבי. "ב-30 במאי 1970, אחרי קרב שבו 15 מחבריי נהרגו, הייתי כבר פצוע מאוד בכל גופי, קטוע יד עם רסיס ביד ואז היו שתי היתקלויות. היום הזה מוכר בתור השבת השחורה. מצאתי את עצמי בבית חולים מצרי בלי יד קשור למיטה והייתי בשוק. לא ידעתי איפה אני או אם אני נמצא בסיוט. מסביבי היו אנשים שהסתבר שלא כל כך אהבו אותי, אלו היו החוקרים. אבל היה שם בחור אחד עם חלוק לבן, שאחר כך הכרתי אותו בתור דוקטור סמי. הוא נתן לי תקווה שלא כולם רוצים לחסל אותי שם. הוא אמר לי 'אני אטפל בך ואציל אותך'. אני שאלתי אותו 'אני אמות?', הוא אמר לי 'לא'. זאת הייתה נקודת אור, והייתה אחות רחמנייה שהייתה מאוד אנושית והיא הייתה דואגת לי בשושו".
בתוך השבי מצאת אור. "כן, זה לא היה מובן אליו בשבילי. החיים זו התמודדות. בספר שלי המסר הוא שהפתרון לכל דבר זו ההתמודדות, ותמיד יש דרך לצאת מזה, החיים הם כאלה. אתה מוצא את עצמך בסמטאות שאתה חושב שאין מהן מוצא - אבל יש. ובשביל זה צריך להמשיך ולא להיתקע במקום". האזינו לפרק.
בכל יום חמישי בשעה 12:00 ב-ynet radio רן בוקר עם כל מה שלא בוער לתקשורת הישראלית לסקר
מחפשים המלצות האזנה או רוצים להמליץ על פודקאסטים שאתם אוהבים? הצטרפו לקהילת הפייסבוק שלנו פודקאסט להמונים