לספר על עצמי? אני לא כל כך אוהבת לדבר על עצמי, את יודעת? אה, זה חלק מהקטע? טוב, שמעי, אני קמה בבוקר, כל יום לאותה העבודה, עובדת, עובדת, עובדת וחוזרת בערב כשכבר מאוחר מדי ללכת לים. אני משוגעת על הים. אני מהאלה שאוהבים לשבת על החוף. לא יודעת להסביר את זה. זה כאילו הגוף שלי צריך להיות ליד מים ואז הוא נרגע. חוץ מזה, הים מחרמן אותי. כל הבחורים האלה בבגדי ים, השמש, אני ישר מזיעה, מכירה את זה? יו איזה פדיחה, את כותבת את כל זה?
טוב, אז... אני עובדת בסופר גדול. קוראים לתפקיד שלי "אוספת". מכירה? נו, האלה שמזמינים אונליין? אז אני עושה להם את העגלה ומתקשרת אם יש חוסרים. זה לא עבודת החלומות שלי, אבל את יודעת, משלמים לא רע והזמן עובר מהר. סך הכול סבבה. רצו להעביר אותי למעדנייה, אמרתי להם, על גופתי המתה אני אעבוד במעדנייה. למה אני משרתת של מישהו? "תעשי לי מאה גרם כזה", "מאתיים כזה", "לא, בעצם כזה". את יודעת, אנשים לא יודעים מה הם רוצים ואני, כואב לי הלב לזרוק אוכל, למה מאתיים טל-העמק זה לא אוכל? יבוא לי אחד כזה שלא יודע מה הוא רוצה מהחיים, אני אתעצבן, אז עדיף בלי, מבינה? אני טוב לי במחסנים. שקט, בלי אנשים. גם קר שם ואני... יש לי איזה בעיה שאני מזיעה הרבה, אז המזגן זה טוב לי. אל תכתבי שאני מזיעה הרבה, בסדר?
את יודעת מה אני הכי אוהבת בלהיות אוספת? הדמיונות. כל פעם שאני מקבלת הזמנה מלקוח חדש אני מתחילה לדמיין. לפעמים זה קל, את יודעת, אם יש מצרכים של ילדים וכאלה, אז את ישר מתקתקת, אין מה לחפש שם. אבל לפעמים יש לך מסתורין. אלה הכי אני אוהבת. זה בחור? יש לו מישהי? חס וחלילה הוא נשוי? רווק? אין, אחד כזה יכול לעשות לי את היום. אני מזהה את ההזמנות של הרווקים מקילומטר ואז ישר עולה לי. "עולה לי?" את לא יודעת מה זה? נו, שאת מתחילה ככה להתרגש מפנים, הלב דופק לך, נהיה לך כזה מדגדג בתחתון, יעני, התחלה של חרמנות. נגיד, אם מישהו מזמין קצף גילוח, ישר את יכולה לדמיין אותו בלי חולצה, עם סכין, ככה, חותך זיפים. זיפים הורס אותי שתדעי לך. עכשיו בלי קשר, אני שתדעי עלי, אני טיפוס אופטימי, אין אצלי מכוערים. רגע, מה, גם את זה את כותבת, מה זה קשור? תגידי, את הרבה שנים במקצוע? אני לא נראית לך מקרה אבוד, נכון? סתם, סתם צוחקת אתך. סתם.
את יודעת, מההזמנה של גבר את יכולה לדעת עליו הכול. יעשה לך קיצורים בעבודה, תאמיני לי. תחשבי, מה הוא אוהב לאכול? את יודעת איזה מוזרים יש לך במדינה הזאת? יש לי אחד, קבוע מזמין עשרים קופסאות סרדינים לשבוע. עכשיו מילא תגידי, יש לו משפחה גדולה, שום דבר, רווק, חותמת לך. הוא מהאלה שמזמינים בגדים באונליין, איזה בחורה תיתן לגבר שלה להזמין בגדים בסופר? מקרה אבוד זה... נכון?
רוצים לקרוא את הספר בגירסה דיגיטלית? הורידו את האפליקציה לאייפון, לאייפד ולאנדרואיד.
ויש את "קפסולות". שמעי, אם את מביאה לי כזה, מחר חופה, אין! כל מה שגבר צריך להיות יש בהזמנה שלו. את מאמינה לי? קפה חזק, אוכל בריא, לא מתבייש לתת בפארם, גם רואים שהוא מתאמן, למה הוא מזמין את המשקאות האלה, של החלבונים, מכירה? כל פעם שאני מתקשרת אליו רועד לי הקול. למה אני קוראת לו קפסולות? כי אני נתפסת על משהו קבוע בהזמנה וככה קל לי לזכור את כל ההזמנות בהמשך. את יודעת כמה הזמנות יש לי ביום? קיצר קפסולות, את לא מבינה מה היה לי אתו, הסוטה הזה. בעצם לא משנה, אני אספר אם יישאר זמן. נמשיך? את כותבת?
אז אני גם מנגנת על חצוצרה. לא רואים עלי, נכון? כן, מחצררת. מגיל קטן. אמא שלי התעקשה שאני אלמד על כלי נגינה. רצתה משהו של בנות, איזה כינור או ויולה. מה? מה פתאום אותו הדבר! זה כלי אחרת לגמרי ויולה. אבל, בסדר, הרבה מתבלבלים. נמשיך? המורה, קראו לו מקסים, נתן לי לנסות כל מיני כלים ואני אהבתי את החצוצרה הכי הרבה. את יודעת איך הוא הסביר לי עליה? הוא אמר לי, "תעשי עם השפתיים כאילו את יורקת, ואז במקום רוק תוציאי רק אוויר", ואני נקרעתי מצחוק וישר ידעתי שיהיה לי כיף אצלו. שנים ניגנתי אצל מקסים בתזמורת. עד גיל 15 בערך. אז היה איזה... משהו קטן אתו, והוא היה חייב לעזוב. לספר? את בטוחה? זה לא כל כך קשור ל... זה... טוב, אבל את יכולה לא לכתוב את זה?
אז כל הבנות של התזמורת היו מאוהבות במקסים, נראה לי גם גונן, זה איזה ילד מכוער שהיה המתופף שלנו. נכון שמקסים רוסי, אבל היה בו משהו מיוחד. היה לו ריח של ריגליס כזה והוא היה גבוה ממש. אני מתה על גבוהים. את זה כן תכתבי, סבבה? אה, והיה לו שיער פרוע, כאילו אין מסרקים ברוסיה. ותמיד היה לובש גולף. גם בקיץ. הייתי אומרת לו, "מקסים, אתה בישראל מותק, תוריד", והוא היה צוחק. איזה צחוק יפה היה לו. כאילו, את קולטת? ילדה קטנה מצליחה להצחיק גבר בן ארבעים. זה, שתדעי עלי, אני אלופה בלהצחיק. כל חג, כולם מזמינים אותי במשפחה, למה יודעים שחג אתי זה פיפי. להמשיך? קיצר, אז גם אני הייתי מאוהבת במקסים, אבל לא... לא אמרתי לאחרות כי לא צריך. גם ככה הייתי שונה מהן. אלה - כולן היו "אלרגיות" כאלה... נו, את יודעת, הבנות האלה שמפחדות מהצל של עצמן, אפילו להוריד שערות הן פחדו, אז למה לי להיות חברה של כאלה? קיצר, אז הייתי מאוהבת במקסים בסתר. את יודעת, הייתי מחכה שהוא יבוא להסביר לי על החצוצרה. הריח של הריגליס וכל הנשימות שלו מקרוב... טוב, גיל 14, נו, הורמונים וזה. למרות שאני הייתי בוגרת לגיל שלי, אפילו מקסים אמר. וכל פעם שהוא היה מתקרב הייתי נצמדת אליו קצת, משתפשפת לו בגולף, את יודעת, בלי שיראו, למה האלרגיות, כמה שהן שקטות, ככה הן רכלניות של החיים.
ואיך ידעתי שגם מקסים מחבב אותי בחזרה? הוא לא היה זז מילימטר, לא נצמד, כדי שלא יראה מוזר, אבל גם לא מתרחק. רק עומד שם ומסביר לי על החצוצרה או זורק הוראות לכולן, ובזמן הזה אני משתפשפת עליו, נוגעת- לא נוגעת בגוף שלו, ככה שנה שלמה. כאילו זה בלי כוונה. וסוף כל שיעור אני מגיעה הביתה, צריכה להחליף את התחתון מרוב שהוא רטוב. את יודעת איזה סיוט זה לאונן כשהחדר שלך זה מחיצת גבס שבנו לך בסלון? לא צוחקת אתך! אפילו דלת לא היתה לי. אמא שלי רצתה שתהיה לי פרטיות, אבל לא היה לה כסף לבית עם עוד חדרים. אז כל פעם אחרי החוג הייתי נכנסת מתחת לשמיכה, שמה מוזיקה, חושבת על מקסים ונוגעת שם. הייתי מחזיקה ספר ביד אחת, יעני אני קוראת, למקרה שאמא שלי עוברת למרפסת שירות, וביד השנייה, את יודעת, חגיגות. עכשיו שמעי קטע אדיר, עד היום ספרים עושים אותי חרמנית. את זה את יכולה לכתוב, אני רוצה גבר שקורא ספרים. טוב? קיצר, כל השנים האלה, אמא שלי בטוחה שאני מתה על התזמורת, כן? ואז היה לי את החלום ההוא, שאני מנשקת את מקסים. להמשיך או שזה לא מעניין?
בחלום, כל הבנות של המקהלה מזמינות אותי למסיבה, הייתי צריכה להבין כבר אז שזה חלום כי מה לי ולהן? ואז אני מגיעה ואין אף אחד, רק מקסים שם. ואני נכנסת לקונסרבטוריון והוא מתקרב אלי, ככה בלי לדבר, מסתכל לי בעיניים ומנשק אותי, אבל מה נשיקה! עד אז לא התנשקתי עם אף אחד, והחלום היה כמו החלומות האמיתיים האלה? מכירה? שאת מרגישה הכול כאילו הוא באמת קורה לך. הידיים שלו תופסות לי את הפנים והוא מתקרב אלי ומחייך, ואז השפתיים שלו נוגעות לי בעדינות בשפתיים שלי ומתרחקות, ואז עוד נשיקה ואז עוד אחת, כאילו אני לא מספיקה לו. וואי, איזה חלום זה היה, ואז פתאום מתחילה מוזיקה ואני רואה שכולם שם והם מנגנים לי היום יומולדת וכולם רואים שאני ומקסים זוג. את יודעת, הייתי בת 15, זה... חלומות כאלה טיפשיים... לא משנה. אז אחרי החלום החלטתי, זה את צריכה לדעת עלי. אני, כשאני מחליטה משהו, קיר לא יזיז אותי, כתבת את זה?
יופי, אז החלטתי שאני צריכה לנשק את מקסים על אמת. מה היתה הבעיה? כל סוף שיעור כל המתלהבות האלה היו באות אליו עם שאלות וסיפורים מפה עד מחר. כאילו, את מי זה מעניין שאמא שלך קנתה לך כינור בחוץ לארץ? לא משנה, אז מה עשיתי? הייתי חכמה. באתי לפני השיעור. שיקרתי לאמא שלי שמקסים הקדים לנו את החזרה והגעתי, עוד לא היה אף אחד. אחרי איזה כמה זמן אני רואה מהחלון את מקסים מגיע על הקטנוע שלו. וואי, איך התרגשתי, את לא מבינה. הלב שלי? התקף לב. הוא היה כזה יפה. ואני אומרת לעצמי, אין לך אומץ, אין לך אומץ, אין לך אומץ. ככה אני עושה כל פעם כשאני מפחדת ממשהו: אין לך אומץ, אין לך אומץ, אין לך אומץ. ואז אני יודעת שזה כאילו יעשה לי ההפך, מבינה? כאילו אין מצב שמישהו יגיד לי אין לך אומץ ואני לא עושה, אז דווקא אני אומרת לי. קיצר, מקסים נכנס ורואה אותי. התלבשתי גם יפה, כבר אז היה לי ציצי תודה לאל והחלפתי לחולצה יותר חשופה בלי שאמא שלי תראה, ככה שהוא היה חייב להסתכל עלי. הוא חייך ואמר, "מה קרה שהדב פתאום התעורר בקיץ?" תמיד היו למקסים משפטים הזויים כאלה, כאילו הוא התכוון שאני תמיד מאחרת, מבינה? רוסי. אז חייכתי ושיקרתי לו שאני לא מסתדרת עם איזה טון ואני צריכה שיסביר לי. קיצר, אני מתחילה לנגן והוא מוריד את הקסדה והמעיל שלו ומתקרב ואני... אמאל'ה, בקושי יוצא לי אוויר לחצוצרה. והוא נצמד קצת, את יודעת, כדי להסביר לי, ואני? לא מצליחה להקשיב להסברים ומקסים תמיד מבקש שנחזור אחריו בסוף. נשבעת לך שהפה שלי היה יבש מרוב התרגשות, וגם קצת פחדתי שאולי אני עושה טעות. אבל מקסים התקרב עוד ואמר שאני עושה עבודה מעולה. "רק תמשיכי", הוא אמר לי. כאילו ברור שהוא התכוון לנגינה, אבל אני פירשתי את זה כאילו הוא נותן לי אומץ לנשק אותו, אז נצמדתי עוד טיפה. יואו, איך דפק לי הלב מהתרגשות וגם, את יודעת, כל הקטע שלי עם הזיעה, אל תכתבי את זה! ואני מפחדת שמקסים יריח, אבל אז, מה אני מרגישה פתאום?
את ה...זה שלו, צמוד אלי. את לא מבינה איך הייתי שמחה. כאילו ידעתי, אבל לא הייתי בטוחה שגם הוא בעניין שלי. אז אני נצמדת לו לזה שלו. ותוך כדי שאני מנגנת אני כאילו זזה עם המוזיקה, אבל את יודעת, משפשפת לו כזה בקטנות, נשבעת לך, היום לא היה לי אומץ לעשות ככה, אבל אז... בת 15, מה אני מבינה מהחיים שלי. גם אל תשכחי שזאת היתה פעם ראשונה שהרגשתי גוף של גבר ככה מקרוב. את יודעת, זה ריגש אותי שאני מצליחה לגרות למישהו את ה... היום אני כבר יודעת שלא צריך הרבה בשביל להעיר גברים, אבל אז, שהחליל של מקסים נהיה חצוצרה רק בשבילי, הרגשתי מוצלחת. ומקסים ממשיך וממשיך לתת לי הוראות על הנגינה, אפילו מעיר לי שאני מזייפת בדו דיאז שלי, ופתאום אני קולטת את היד שלו יורדת מהחצוצרה לבטן שלי. את לא מבינה, כאילו עכשיו אני מספרת לך ואני רגועה וזה, אבל אז? הרגשתי אש מתחת לעור שלי, כאילו שנים אני מפנטזת על מקסים ופתאום זה קורה, ועוד לי? מכל האלרגיות הטחונות בכסף שיש לו בחוג, אותי הוא בחר? לא הפסקתי לנגן על החצוצרה למרות שהיד שלו לחצה על הבטן שלי והיה לי קשה להוציא אוויר, אבל פחדתי שהוא יתחרט פתאום ויפסיק. ואז היד שלו נכנסת לי מתחת לחצאית והוא נוגע לי ב... את יודעת... ב... ומה זה נלחצתי כי ידעתי שבטוח אני רטובה שם ועכשיו הוא יגלה שאני מאוהבת בו. אבל מקסים לא אמר כלום. כאילו, הוא כן דיבר, על הנגינה - אמר לי משפטים כמו "את צריכה לפתוח את הקדמי קצת יותר כשאת בדו דיאז", אבל הוא לא דיבר על מה שקורה באמת בינינו. רק מדי פעם הקול שלו רעד וזה היה הסימן שלי שגם הוא מתרגש. שאני מרגשת אותו! ואז פתאום האצבעות שלו התחילו, את יודעת, לשחק לי שם ב... את יודעת... נכון? קיצר, אני מתה והוא כבר מתנשף והריח של הריגליס באוזן שלי ופתאום הוא מתחיל לנשק לי את הצוואר, ותוך כדי ממשיך להסביר על החצוצרה למרות שכבר קשה לו וחלק מהמשפטים שהוא אומר בכלל לא הגיוניים, ואני יודעת שעוד רגע תבוא הנשיקה מהחלום שלי, כי הפה שלו ממש כבר על הלחי שלי, ואני מרגישה את הנשימות, והזיפים שורטים לי את הפנים, ואז החלטתי להיות אמיצה! אני עוצמת עיניים ומזיזה את הפה מהפייה של החצוצרה ומסובבת את הראש לפה שלו ובום! הוא מנשק אותי! הנשיקה הראשונה שלי, והאמת, בכלל לא כמו בחלום. מקסים נישק אותי עם הלשון, עוד שנייה בלע אותי מרוב נשיקה. מכירה את הבחורים האלה שהם מאפס למאה בדקה? היום אני כבר יודעת להרגיע אותם, אבל אז חשבתי שככה זה נשיקה, שבולעים אותך עם כל הלשון והשיניים והרוק. אבל אמאל'ה, איזה טעם היה לו. עד היום אני לא מוצאת בחור עם טעם כזה. תכתבי בחור שאוהב ריגליס, טוב? אחרי הנשיקה מקסים לקח לי את החצוצרה מהיד שלי ושם אותה על השולחן בעדינות. הרג אותי מצחוק זה, עם כל הלהט שלו לבלוע אותי ועדיין הוא שומר לי על החצוצרה שלא תקבל מכה. הוא התקרב אלי והתחיל להוריד ממני את החצאית ואת התחתונים, אבל בדיוק אז שמענו רעש מלמטה ומקסים מהר התרחק ממני ואני סידרתי את התחתון חזרה. אחרי כמה שניות הגיעה אחת האלרגיות, הסתכלה עלי כאילו היא רואה חתול דרוס. טוב שלא עשתה טפו. זה לא בגלל שהיא ידעה משהו, כן? תמיד הן היו מסתכלות עלי עקום. מקסים דווקא התנהג רגיל עד סוף השיעור. חוץ מהקטע של ההשתפשפויות שהיה לנו בדרך כלל, כי הפעם הוא לא התקרב אלי בכלל, כנראה פחד שיראו עלינו, לא יודעת... ואז...טוב, לא משנה... אחרי השיעור הזה החליפו לנו מורה. אמרו שמקסים ביקש לעזוב ולא אמרו למה. אני גם עזבתי את החוג מהר מאוד. זה לא אותו דבר בלי מקסים. בכל מקרה המשכתי לנגן אחר כך. אז תכתבי שאני מנגנת על חצוצרה. טוב? עד היום אני מנגנת מדי פעם. זה נחמד, כי זה מזכיר לי את מקסים. בעצם, רגע, אל תכתבי על מקסים בכלל.
קיצר, את יכולה להוסיף שאני גם מזל עקרב. אני בחורה מאוד מינית. ככה כתוב בהורוסקופ. יש לי חברה נשואה, מסכנה, מקבלת סקס גג פעם בחודש. זה בשום פנים ואופן לא מתאים לי. בסדר? תרשמי לך שאני צריכה מישהו שלא ירגע ממני גם לא בעוד ארבעים שנה, אין דבר כזה אצלי עייף. בסדר? חשוב לי שתמצאי לי מישהו שאוהב, את יודעת, אוהב סקס, כאילו על אמת אוהב. אין, אני צריכה שיאהבו אותי כל הזמן. אמא שלי אומרת שזאת הבעיה אתי ובגלל זה בחורים רציניים נרתעים ממני, אבל מה לעשות, אני צריכה שהגבר שלי ירצה לגעת בי כל דקה שאני אתו. ילטף, ינשק, ישלח לי ידיים במקומות ציבוריים, סתם, סתם צוחקת... קיצר, אוהבת שנוגעים בי, אז תכתבי – בחור שאוהב לגעת. מה עוד?
לספר לך על קפסולות? חחח, שתהיי בריאה, איזה זיכרון יש לך את. אם אני אספר לך גם על קפסולות את כבר תחשבי שאני מהבחורות האלה ש... זולות או משהו. אבל שתדעי שאני לא כזאת, אני פשוט מזל עקרב ויש לי חזה גדול ברוך השם, אז הרבה פעמים קורים לי דברים עם בחורים, את יודעת... אבל הנה, תראי, d90 ועדיין אני פה אצלך, מה תגידי על זה? מקרה אבוד? סתם צוחקת. סתם...
קיצר, יום אחד לא היה הרבה עבודה ומגיעה לי הזמנה מקפסולות. עכשיו תביני איזה בחור זה - כל פעם הוא שם לי הערות בצד כדי שאני לא אצטרך להתאמץ ולהתקשר אליו. נגיד בננות? אז הוא כותב לי, "אם אין בשלות, לא צריך", כאילו, רואים שזה אחד כזה שיודע מה הוא רוצה מהחיים. אין, אמרתי לך, את יכולה לדעת הכול על גבר מההזמנה שלו. אז מגיעה לי הזמנה של קפסולות ואני מתחילה לארוז לו את הארגזים. את יודעת, כרגיל, שמה לו את השייק, מחפשת לו את הבטטות הגדולות, ככה הוא רוצה, גדולות. עושה לו יפה כזה, אורזת לו כל דבר בנפרד, משקיעה. אני גם אף פעם לא קושרת לו חזק את השקיות. מפנקת אותו, ואז מה אני רואה? אין את הקפסולות שהוא אוהב. עכשיו תביני, הבנאדם, הדבר הראשון שהוא מזמין זה הקפה שלו, אין הזמנה בלי שלוש שרוולים קפסולות 14, זה חזק במיוחד 14. אבל היו חגים והבוס שלי אריה, הסתום הזה, ארבע פעמים אמרתי לו "נגמר לנו הקפסולות" והוא לא מזמין, קיצר, אין. ומה אני רואה? הוא כתב להתקשר אם אין. אז אני מחייגת, כולי מתרגשת, את יודעת, כשהפה יבש מרוב לחץ? מכירה? והוא עונה ואני מנסה להיות רשמית, מציגה את עצמי בשם, אומרת לו מהסופר וכל זה ואז אומרת לו "הקפסולות אספרסו 14, שאתה תמיד מזמין, אז נגמר לנו וגם אין 13", פתאום הוא מתעצבן עלי, כאילו אני שתיתי לו אותם. אומר לי, "אני אפסיק לקנות אצלכם אם ככה". עכשיו אני יודעת שהוא כועס כי אין לו את הקפה שלו, אבל אני, זה גם תכתבי עלי, אני לא יכולה שמרימים עלי את הקול. עניין של חינוך, דבר יפה, את הירח אני אוריד לך, אבל תצעק עלי? אפילו אלוהים לא יעזור לך. קיצר, ישר יצאתי על אמא שלו, "לא צריך טובות, אל תזמין אצלנו! למה מישהי אחרת תקשור לך את השקיות ככה? למה מישהי אחרת תשים לך שתי שקיות על השמפו? ותדביק שביר גם על מעדנים, יא חצוף, כל יום שני אני שמה לך קפסולות בצד, אתה מדבר אתי על לקנות במקום אחר..." כל מה שהיה לי על הלב הוצאתי עליו. הבנאדם השתתק. דממה. ואז מה הוא אומר לי? "איך קוראים לך?" הייתי בטוחה הוא הולך להגיד אותי לשירות לקוחות, התחלתי לגמגם, ואז הוא שואל אותי אם בא לי להתקשר אליו אחרי שאני מסיימת לעבוד. וואי, את לא מבינה, איך התרגשתי. הלב שלי? על מאתיים ואני אומרת לו "סבבה" כי... את יודעת, אסור להראות להם שאת מתלהבת על ההתחלה, למה הם מפשירים מהחום, מה לא ככה?
אז אני עונה לו "סבבה", וכל המשמרת אני מזיעה כמו חמור. הגעתי הביתה, ישר התקלחתי והתקשרתי אליו. אומר לי, "איזה קול יפה יש לך". עכשיו אני יודעת איזה שרירים יש לו, למה כבר שנה אני אורזת לו את השייק חלבונים וכל הביצים והחרא הזה שהוא שותה כדי להתחטב ואת יודעת, אני מזל עקרב, ישר נדלקתי. אז אני אומרת לו "אהבת?" בקול סקסי כזה, והוא אומר "מאוד", ואנחנו מתחילים ככה לפלרטט. את יודעת, כל ה"איפה את עכשיו?" "מה עושה? "מה לובשת?" "איך את נראית?" ואני זורמת אתו, למה אמרתי לך כבר, זה בחור לחופה. תוך כדי שאנחנו מתקדמים אני קולטת שקפסולות הזה יודע מה הוא עושה, למה תיכף הוא מוביל את זה ללהביא ביד ואני אומרת "יאללה נזרום". דייט ראשון כזה עוד לא היה לי. אז אני עושה לו את כל ה"אני רטובה" ו"עומדות לי הפטמות" וכל האלה. מכירה? זה מביך אותך? להמשיך? ואז אני מתחילה לגנוח ואני שומעת אותו בצד השני של הקו מאונן, עכשיו, מההתנשפויות אני כבר יודעת שהבחור גמור, זהו עוד שנייה הקפה מוכן... מצחיק, לא? קפה כי אני קוראת לו קפסולות! קיצר, איך שהוא בא לגמור פתאום אני שומעת מישהי גונחת. כאילו, אתה רציני? אני אומרת לו "מי זאת?" הוא אומר לי "חברה, תמשיכי". עכשיו אני, כל הדם עלה לי לראש, חצוף! למה אני המעודדת שלך שאני אמשיך בזמן שהיא נוגעת לך בשרירים? למה מה, הוא חושב שאני נערת טלפונים? קיללתי את אמאמאשלו וניתקתי. איך התבאסתי ממנו. כאילו, עד שאני מוצאת בחור נורמלי שאוהב את אותם הדברים כמוני, אמרתי לך ששנינו אוהבים מיץ סלק-תפוח? את יודעת איזה נדיר זה? ואז אני מגלה שהוא סוטה ויותר גרוע - תפוס. אין, אני אומרת לך, בעבודה שלי, את פוגשת את כל המוזרים ועוד אני עם הקאפ d90 שלי, כמו מגנט. כל הסוטים והתפוסים אלי. כאילו יש לי שלט על הראש: "מקבלת את כולם". ועוד לא סיפרתי לך מה היה לי עם אריה, הבוס שלי. אין. אין דברים כאלה. מבינה למה אני אצלך? די, נמאס לי. אני רוצה אהבה. את מבינה אותי? אני רוצה אהבה.
עכשיו ברצינות, יש לך מישהו בשבילי או שאני מקרה אבוד? סתם, צוחקת. סתם.
רוצים לקרוא סיפורים נוספים מהספר? לחצו כאן
הסיפור "אוספת" של סיון שיקנאג'י מופיע בספר "סקס: 26 סיפורים עבריים עכשוויים" בעריכת ג'וליה פרמנטו צייזלר ואוריאל קון, תשע נשמות, 328 עמודים