הוא ניגן עם צ'אק ברי וג'ורג' הריסון, היה אחראי לכמה מהלהיטים הגדולים של להקת שיקגו וארת' ווינד אנד פייר, אבל פגישה אחת בוונקובר עם קווין קוסטנר בתחילת שנות ה-90 שינתה את חייו של המפיק המוזיקלי דיוויד פוסטר לעד. קוסטנר סיפר לו שהוא עובד על סרט חדש בשם "שומר הראש" ושאל אותו אם יהיה מעוניין לעבוד על הפסקול. פוסטר הסכים, הביא לאולפן את השיר הלא מאוד ידוע I Will Always Love You שכתבה דולי פרטון ב-1973, הקליט אותו מחדש בביצוע וויטני יוסטון, והשאר היסטוריה.
הפסקול הפך להיות המצליח ביותר בכל הזמנים, העניק לפוסטר מועמדות לאוסקר וזיכה אותו בשלושה פרסי גראמי. "לפני שהתחלתי, המנטור שלי וחברי הטוב, קווינסי ג'ונס, הזמין אותי לצהריים בבית שלו ואמר לי להתכונן כי אני עומד לעשות את הפרויקט החשוב ביותר בחיים שלי", מספר פוסטר בריאיון לרגל צאת סרט דוקומנטרי חדש על חייו הזמין לצפייה ב-yes. "הוא צדק, הדבר הארור הזה מכר 45 מיליון עותקים".
"דיוויד פוסטר: לא לציטוט" – טריילר
(באדיבות yes)
פוסטר, שהלחין גם את I Have Nothing ששרה יוסטון בסרט, תמיד תיאר את עבודתו על הסרט כדבר הכי גדול שקרה למוזיקה שלו, אבל מודה שעבור יוסטון זה לא היה המקרה. "לדעתי לא מדובר באלבום הכי טוב של וויטני, כי היו לה אלבומים נהדרים לפניו", הוא אומר, "העניין הוא שאני תפסתי אותה בשיא שלה מבחינה ווקאלית. לאחר מכן כבר החלה ההתדרדרות".
על אף שהוא ויוסטון עבדו בצמידות וחגגו את הצלחת הסרט בשטיחים אדומים ברחבי העולם, לא יצא להם להכיר אחד את השנייה לעומק. "שמרנו על יחסי עבודה טובים ומקצועיים", הוא מגלה. "להגנתה, אומר שהיא לא זכתה ב-DNA הכי טוב. יש זמרים שנולדו עם DNA נהדר והם יכולים לעשן, לשתות, לעשות סמים ועדיין לשיר כמו שצריך. היא לא הייתה כזאת. לא היה לה DNA שתמך בקול שלה. אז כן, היא עשתה הרבה דברים רעים, ובניגוד לזמרים אחרים ששרדו, היא לא. הקול שלה הלך. שזה ההיפך ממיק ג'אגר, לדוגמה, שעם כל מה שהוא עבר בחיים, הוא עדיין מדהים ושר טוב היום כפי ששר בעבר".
"תמיד אמרתי שהיה לי מזל"
פוסטר, הידוע בכינוי "היט-מן" בזכות שלל השלאגרים שהפיק לאורך השנים, זכה ב-16 פרסי גראמי, נכנס להיכל התהילה של המפיקים והמלחינים, גילה את מייקל בובלה וג'וש גרובין ועבד עם דיוות דוגמת יוסטון, סלין דיון וברברה סטרייסנד. אבל ללא מעט אנשים הוא מוכר דווקא מהופעות האורח בשתי תוכניות ריאליטי מהשנים האחרונות: "הנסיכים ממליבו" ו"עקרות בית אמיתיות: בוורלי הילס", אליהן נגרר בעקבות הנשים להן היה נשוי בזמן הצילומים. ב"הנסיכים ממליבו" פוסטר היה נשוי, בפעם השלישית, ללינדה תומפסון, גרושתו של ברוס ג'נר - לימים קייתלין ג'נר - אביהן של קנדל וקיילי ג'נר; ואילו ב"עקרות בית אמיתיות" היה נשוי, בפעם הרביעית, ליולנדה חדיד, אימן של דוגמניות העל ג'יג'י ובלה חדיד.
הסרט הדוקומנטרי החדש "דיוויד פוסטר – אוף דה רקורד", מתחקה אחר חייו של מפיק העל מהעיר הקטנה בקנדה בה נולד וגדל כבן יחיד בין שש אחיות, דרך המעבר ללונדון וכישלון ההופעות שלו עם צ'אק ברי ועד לסאנסט סטריפ של לוס אנג'לס, שם הפך לאגדה. הסרט שופך אור על הסיפורים מאחורי השירים וחושף את ההיסטוריה הרומנטית של פוסטר, שהספיק להגיד חמש פעמים "איי דו" לאהבות חייו השונות, וכעת נשוי לשחקנית והזמרת קתרין מק'פי, שגילו כפול מגילה. השניים, אגב, מצפים בימים אלו לילד.
בין ריאיונות עם הפרטנרים המוזיקליים של פוסטר, נחשפות בסרט שלוש מתוך חמש בנותיו. הן מדברות בסרט באופן פתוח, אמיתי וכואב על אב שכמעט ולא נכח. אב שעזב כשהיו ילדות קטנות בזמן שהוא בנה לעצמו בתים אחרים, שהכילו ברוב המקרים ילדים שלא היו שלו. כשהן כן בילו עמו, הן בעיקר ראו את הגב שלו בזמן שעבד באולפני מוזיקה. "הבנות שלי מרגישות שהן לא קיבלו את כל העוגה. הן קיבלו רק חלק ממנה, וזה דבר שהן יצטרכו לחיות איתו כל החיים, ואני לא יכול לשנות את זה", אומר פוסטר. "מה שבא לי להגיד להן זה 'היי, אתן מבוגרות עכשיו, תשתחררו מהרגשות האלה כי הם פשוט משקל עודף שמוריד אתכן למטה', אבל האמת הכואבת היא שאי אפשר להתנער מההרגשה הזו. אנחנו תוצר של החינוך שלנו".
"באופן די טיפשי", הוא ממשיך, "חשבתי שלתת כסף לבנות שלי יכול לבוא במקום זמן איכות איתן. הלך הרוח שלי היה - 'אני יודע שאני לא פה עכשיו, אבל אני שולח אותך לבית ספר פרטי, אז אל תתלונני'. לא אמרתי את זה בנבזות כזו, אבל כך התנהגתי. בראש שלי, ואני חושב שהרבה אנשים מצליחים מצדיקים את עצמם ככה, העובדה שפירנסתי בכבוד את הבנות שלי ונתתי להן את כל החופשות והדברים שהן רצו, הייתה הסיבה שעבדתי כל הזמן. אבל זו לא האמת. האמת היא שרציתי להיות בסטודיו ולעשות את מה שאני אוהב", ומוסיף, "יש לי המון חברים שהתלוננו שיש לילדים שלהם בעיות סמים או אלכוהול. עם הבנות שלי זה לא קרה. תמיד אמרתי שהיה לי מזל. מה שנכון, אבל גם השקעתי בהן. הן ילדות נהדרות ועכשיו הן אמהות נהדרות, למרות שלא הייתי שם כל הזמן".
"אין אצלי דרך ביניים - או הדרך שלי, או הדרך שלך"
פוסטר הוא קונטרול פריק. אפשר להבחין בכך בכל היבט ביצירה שלו. אך למרות הנטייה הברורה שלו לשליטה, הוא מודה כי במהלך העבודה על הסרט הדוקומנטרי, ובניגוד גמור לציפיות ולאופי שלו, הוא לא נכנס לחדר העריכה, אלא נתן לבמאי, בארי אבריץ', לעבוד על הסרט כפי שמצא לנכון. "איתי קל לעבוד" צוחקת ברברה סטרייסטנד בסרט, "עם דיוויד לא". גם פוסטר עצמו מצדיק את המוניטין שיצא לו. "עבודה על אלבומים היא לא דמוקרטיה", הוא אומר. "אולי אצל חלק מהאנשים זה ככה, אבל אז זה ניכר בתוצאות. אין אצלי דרך ביניים - או הדרך שלי, או הדרך שלך. זה כמובן מפריע להרבה אנשים. כשצפיתי בסרט נפל לי פתאום האסימון והבנתי משהו שלא חשבתי עליו עד עכשיו - עם מייקל בובלה עשתי שישה אלבומים, עם סלין דיון חמישה. זאת אומרת שלמרות הקושי שבעבודה איתי, אנשים חזרו. אתה חייב להיות קשוח, אחרת אין תוצאות. ומי שבא לעבוד איתי יודע בדיוק מה הוא מקבל".
להקת שיקגו הייתה מנפגעות פוסטר. אחרי הצלחה כבירה בשנות ה-70 עם להיטים כמו If You Leave Me Now ו-Saturday in the Park, לקראת סוף העשור התקשתה הלהקה לייצר המנונים. חברת התקליטים וורנר התערבה, וב-1981 הביאה את פוסטר להפיק ללהקה אלבום חדש (Chicago 16) ולהחזיר עטרה ליושנה. במהלך דיקטטורי, דחה פוסטר את השירים שהוצגו בפניו על ידי הלהקה, ויתר כמעט לגמרי על כלי הנשיפה שהיו הצליל המזוהה שלה, הכניס סינטיסייזרים, ואפילו גייס מוזיקאים חיצוניים לנגן במקום חברי הלהקה. Hard To Say I'm Sorry שהפיק הגיע למקום הראשון במצעדים, האלבום כולו הנפיק להיטים רבים, אולם כפי שאמרו חברי הלהקה בסרט – זו כבר לא הייתה שיקגו. באותה התקופה פוסטר וסולן הלהקהפיטר סיטרה, התגלו כזיווג מושלם, מה שהוביל את סיטרה לעזוב את שיקגו ולהמשיך לעבוד עם פוסטר על קריירת סולו מצליחה.
"לשיקגו ולי היו המון להיטים ביחד, וידעתי שיש לחברי הלהקה בטן מלאה עלי כי החלפתי את הסאונד המוכר שלהם במשהו יותר רך", הוא מסביר, "הם אהבו את ההצלחה הענקית שלנו, אבל לא אהבו את הצורה בה השתלטתי על האמת המוזיקלית שלהם, ולא אהבו אותי. יש שיגידו שגרמתי לפירוק הלהקה. אמרתי לבארי הבמאי שהוא חייב לראיין אותם כי הם בטח ייכנסו בי, וכדאי שהצופים יראו גם את זה. הם הסכימו להתראיין, אבל להפתעתי הם לא הלכו עד הסוף. הם דיברו על הכעס שלהם, אבל לא באמת שחררו וזה אכזב אותי. הם עדיין עצבניים עלי, גם אחרי כל השנים האלה, וציפיתי שאם כבר ניתנה להם ההזדמנות - הם ינצלו אותה".
"אתה מתעורר בוקר אחד ומבין שאתה כבר לא יכול להתחבר לבני 16"
השבוע חגג פוסטר את יום הולדתו ה-71. הוא נמרץ ומלא אנרגיה, אך גם מסתכל על ההזדקנות במבט מפוכח ומציאותי. "אם אני בר מזל, יש לי אולי עוד עשרה קיצים טובים לפניי, כל דבר אחרי גיל 80 הוא בונוס", הוא אומר. "האמת היא שאין לי את הדרייב שהיה לי פעם, אלא הוא מוחלף בדברים אחרים. אני רוצה טיפה להירגע, לקחת דברים באיזי וליהנות יותר. עכשיו יש לי אישה חדשה, צעירה יותר, ובהיריון". גילה של מקפי בת ה-36 מתקבל אצל פוסטר ברגשות מעורבים. "מדי פעם זה גורם לי להרגיש זקן ולפעמים צעיר, אבל מה שבטוח זה שהיא שומרת אותי בתנועה וגורמת לי לזוז, וזה מתחזק לי את הגוף".
עם אותה התלהבות ורוח נעורים הגיע פוסטר לישראל לפני כשנתיים. "היה לי את מדריך הטיולים הטוב ביותר, שהוא גם אחד מחבריי הטובים, חיים סבן", הוא משתף. "הוא לקח אותי איתו לישראל וזו הייתה דרך נהדרת לראות את תל אביב ולנסוע לירושלים. להיות איתו זה מדהים, זה כאילו הים האדום נחצה לשניים כשחיים יוצא מהמכונית. היה כיף ומאוד יפה".
בשל קשרי החברות האדוקים עם סבן, פוסטר הפילנתרופ היה מעורב במשך שנים בגיוס כספים לצה"ל. "הייתי צריך לסבול את כל המיילים מלאי השנאה וההערות הנוראיות באינסטגרם שלי", הוא אומר. "והיו לא מעט. אני בסך הכל עוזר לאנשים שנפצעו. הייתי עושה את זה בשביל כל אחד. זה לא היה מבוסס על ישראל בראש שלי. אבל זאת פוליטיקה, ואני לא רוצה לדבר על זה".
"זו הייתה דרך נהדרת לראות את תל אביב". פוסטר בריאיון
את תקופת הקורונה הוא העביר בבית ומודה כי היה לו קשה להתמקד וליצור, מה שהוביל להורדת הילוך משמעותית, עד ששותפו לכתיבה שיכנע אותו לעבוד יחד על מחזמר לברודוויי באמצעות סקייפ. "ניסיתי לכתוב בסקייפ בעבר, אבל זה לא כל כך אפשרי כי אין סינק. אני לא יכול לנגן ושמישהו ישיר איתו בדיוק באותו הרגע. זה לא עובד. אבל בסוף מצאנו דרך". כעת לפוסטר יש שלושה מחזות זמר שנמצאים בעבודה, המחכים לרגע שדברים יחזרו למסלולם.
7 צפייה בגלריה
פוסטר עם סיימון סיימון קאוול וראש עיריית לוס אנגל'ס בטקס הענקת כוכב בשדרות הוליווד לחיים סבן
(צילום: ap)
כשנשאל מדוע ברודווי היא השאיפה הנוכחית שלו, פוסטר מחייך. "היה לי מצוין בחיים", הוא אומר, "אבל מגיע זמן בחיים של כל מלחין - ואף אחד לא יוצא דופן בזה - שכבר אין לו אלבום במצעדים. אתה מתעורר בוקר אחד ופתאום אתה כבר לא יכול להתחבר לבני 16, אתה לא יודע למה, אבל זה קורה לכולם. אריק קלפטון, בילי ג'ואל, אלטון ג'ון או ליונל ריצ'י. עדיין יש להם קריירה, הם יכולים להוציא תקליטים ולצאת לסיבובי הופעות עולמיים, אבל הם לא מצליחים להתחבר לצעירים יותר. אז עכשיו ג'סטין ביבר, אד שירן ודמי לובאטו בקדמת הבמה, אבל זה יקרה גם להם". פוסטר אומר כי הוא התכונן כל חייו הבוגרים לרגע בו לא יצליח להעמיד להיט. "אני לא ישו. ידעתי שאני לא אצליח לברוח מזה וגם אני אהיה מאלה שמפסיקים. לכן החוכמה היא למצוא דרך מסביב", הוא מסביר. "גיליתי שאני יכול לעבוד עם אמנים כמו מייקל בובלה, אנדראה בוצ'לי וג'וש גרובן ועדיין למכור הרבה תקליטים, פשוט בלי נוכחות ברדיו. השלב הבא היה כשהבנתי שבברודוויי אתה לא צריך לכתוב להיט, אלא שירים טובים. ואת זה אני עדיין מסוגל לעשות. אז זה הצעד ההגיוני מבחינתי".
אכפת לך ממה שאנשים חושבים ואומרים עליך?
"חד משמעית. המוזיקה שלי תמיד נחשבה לרכה, אם לומר זאת בעדינות, אז תמיד יורדים עלי. מגזין 'רולינג סטון' כינה אותי מלך הקיטש, אז ברור שאכפת לי, אבל מצד שני, אני רוצה לעשות מוזיקה להמונים. לא מעניין אותי להיות יקיר התקשורת. אני מעוניין למכור 30 מיליון תקליטים - והוכחתי את זה. אני נהנה למכור מיליוני תקליטים. זה לא הכסף, אני פשוט אוהב להצליח".
סרט הדוקו "דיוויד פוסטר: לא לציטוט", זמין לצפיה בקטגוריה של yes דוקו ב-yes VOD וב-STINGTV
