לפני הרבה הרבה שנים, בימים שאיטליה עוד לא הייתה בירת הקורונה אלא סתם מדינה עם אוכל מוצלח ויין טוב, פתחו ישראל אהרוני וגידי גוב בארץ המגף את העונה השמינית של המסע המופלא שלהם (שעלתה אתמול, ב', ברשת 13). אחרי שהתחקו אחרי דרך המשי, הקיפו את הים התיכון ובאופן כללי העניקו לבלוטות הטעם שלהם את הטיול אחרי צבא הכי ארוך ומעורר קנאה בעולם, מה כבר נשאר? מה מגישים למגישים שאכלו כבר הכל? ואכן, העונה השמינית של "המסע המופלא של אהרוני וגידי", מופלאים ככל שיהיו שניהם, משאירה אחריה תחושה של מיצוי קל.
קשה להניח את האצבע על הסיבה המדויקת. אהרוני וגידי הם זוג טלוויזיוני ותיק ואהוב שהכימיה ביניהם כמו גם הניגודים באופיים - החזיקו את "המסע המופלא" ושמרו עליו חיוני וקליל. אולי האשמה היא בנושא של העונה הזאת – ביקור מאחורי הקלעים של המסעדות המופלאות בעולם – שאומנם מאפשר לאהרוני לחלוק את הידע האינסופי שלו אבל פחות מאפשר לגידי גוב להביע את הנרגנות הקבועה שלו, מחמת כבודם של האנשים שהם מבקרים. אולי גוב פשוט התרכך ומשהו בדינמיקה ביניהם הפך קהה, ואולי פשוט הטלוויזיה שלנו התבגרה והגיע הזמן להמשיך הלאה.
כמו בעונות עבר גם הפעם הצילומים ב"מסע המופלא" יפהפיים ומגרים, ופה ושם מוטל לרגלי הצופה גם בדל אינפורמציה מעניין, אבל בעידן שבו האינפורמציה הזו כל כך נגישה ונטפליקס גדושה בסדרות שיספרו לכם הכל, כולל מה שלא תרצו לדעת, על אוכל ואיך הוא נוצר, אם אין לנו את אהרוני וגידי כמתווכים אז מאי נפקא מינה?
הביקור במסעדות באיטליה כלל בין היתר אכילת פסטה שנוצרה מחומרי גלם מקומיים, מצוד של פטריות כמהין בשעת לילה מאוחרת, ביקור בשוק המקומי, ביקב המקומי וגם דגימה של קרואסונים קטנים במאפיה קטנה. אהרוני וגידי מתנהלים בין לוקיישנים שסביר להניח שלא תבחרו לשלב אותם בלו"ז התיירותי הבא שלכם, ממצמצים בשפתיים כשהם טועמים מנות עתירות בכולסטרול ובהתאמה משאירים אחריהם תחושה שהם... ובכן, שבעים זאת המילה הראשונה שעולה לראש. שובע נהנתני ומנומנם שאיפה שהוא בדרך איבד את הקשר עם הצופה. שובע, יסלח לי האל הטוב על דברי הכפירה, מהסוג שמותיר אחריו טעם לוואי של שעמום. ברגעים כאלה הייתי רוצה שאהרוני וגידי יאכלו קצת פחות וישארו קצת יותר רעבים.
