לפני שש שנים נשא אריה דרעי, השר לפיתוח הנגב והגליל, את "נאום השקופים". "כולם דואגים למעמד הביניים והמעמד הגבוה, אבל לשני מיליון שקופים אף אחד לא דואג", הוא זעם במסגרת קמפיין בחירות 2015. דרעי ישב מאז (וגם אז) בכל הממשלות שקמו ושימש כשר במשרדים שונים, אבל מצבם של השקופים לא באמת השתפר, ואם להסתמך על הסטטיסטיקות, הוא קר החמיר. על מופע ציני-סאטירי כזה הנוגע לשקופים יהיה קשה להתעלות, אבל HOT בכל זאת מנסים עם "שקופים", סדרת מערכונים קומית-סאטירית שעלתה אתמול (א') ב-HOT.
"שקופים" היא הבייבי השלישי של היוצרים שלה - עמרי עמית, אדר מירום ואלי בן דוד. לפניה הם הביאו לעולם את "אנחנו במפה" ואת "בובה של לילה", שהתמקדו בסאטירה על עולם הספורט. ל"שקופים" מטרה רצינית הרבה יותר, שלא נאמר נאצלת. באמצעותה הם מבקשים להפנות זרקור אל אוכלוסיות מוחלשות במעמד נמוך, אל העליבות, המצוקה, החיים בשוליים. "להביא את הפינות החשוכות של המציאות", כפי שנשבע הקומוניקט, "ולהניח מראה מול פניה של החברה הישראלית". מראה שאיש לא יתווכח על נחיצותה. גורי אלפי, יובל סמו, אלי יצפאן, תיקי דיין וגילה אלמגור - באמת מטובי בנותינו ובנינו - מגלמים את עובדי הקבלן, הבוס הנצלן שלהם, השדכנית והאמא ניצולת השואה, כדי לספק לצופה הצצה לחייהם של הבלתי נראים.
האם זה עובד? בשורה התחתונה, פחות. נדמה ש"שקופים" מורכבת ממרכיבים שונים שכל אחד מהם מושך לכיוון אחר, ועדיין לא נמצאה הדרך שתיישב אותם יחד באופן הרמוני וללא תפרים. מצד אחד, היא נתלית באילנות גבוהים - ציטוטים של יהודה עמיחי וחנוך לוין פותחים כל מערכון ומניחים את היסודות לאופי הקומדיה שאנחנו עומדים לצרוך. גם הסביבה תומכת בשליחות החשובה של "שקופים". הלוקיישנים אמינים, הצילום האסתטי כמעט לירי ובו זמנית גם חומל על הדמויות, המוזיקה היפהפיה שהלחין דניאל סלומון עבור הסדרה, כולל הביצועים היצירתיים והנוגעים שמופיעים בסוף כל פרק (שניים מהם שודרו אתמול) יוצרים את האווירה המושלמת כדי שנתמסר ונפתח את הלב אל האנשים שאנחנו מתעקשים להתעלם מהם ביומיום.
אלא שמצד שני, התסריט של "שקופים" לא מצליח לעמוד במשימה שהציב לעצמו. הקומדיה שלו נעה בין פאנצ'ים סבירים פלוס לסלפסטיק או לפאנצ'ים צפויים שאין להם קשר לסאטירה עצמה, אולי למעט העובדה שהם משרים על הצופה עצב. התוצאה במקרים האלה היא חנוך לוין פוגש את "סברי מרנן". במקרים הפחות טובים, התסריט נוהג בדמויות באופן גרוע יותר מאיתנו - הוא מגחיך אותם בצורה גרוטסקית, מציג אותם כמורעבים, טיפשים או נלעגים במקום להציג אותם כאנושיים ומורכבים. הדחף להצחיק בכל מחיר גובר בחלק מהסדרה על הרצון להגיד משהו על המציאות שלנו, והיא נקרעת בין הקומדיה לאמירה המטלטלת במקום למזג ביניהן.
"שקופים" היא לא סדרה גרועה. למעשה היא יפה מאוד, והעובדה שמדובר בעלילה מתמשכת ולא ברצף של מערכונים מנותקים האחד מהשני היא ניסיון חכם לעודד את הצופה ליצור קשר עם הדמויות ולהתעמק בהן. אם הטקסטים ישרתו את הרעיון הזה, כל האלמנטים שסביבו - השחקנים, איכות ההפקה והפסקול - ירימו אותו למעלה. אם לא, "שקופים" תישאר במדף של "אנחנו במפה" ו"בובה של לילה" - תוכנית מערכונים, לפעמים מצחיקים, לפעמים פחות, שנעלמים מהראש ברגע שהקרדיטים עולים.
