לפני כמעט שנתיים החליט ג'ק ת'ורן, אחד התסריטאים והמחזאים הכי עסוקים ומבוקשים בתקופה הנוכחית, לעשות קעקוע לכבוד יום הולדתו ה-40. הבחירה שלו הייתה צנועה - הוא הסתפק בקעקוע Be Good באזור שורש כף יד ימין. "זה ציטוט מ'אי.טי', הסרט האהוב עליי ביותר", הסביר ת'ורן כשנפגשנו בפסטיבל ברלין האחרון. "אני זוכר איך ראיתי את 'אי.טי' בתור ילד בודד בבריסטול, אנגליה, וחשבתי לעצמי: 'מדהים, יש אי שם חייזר שיעזור לי!'".
ולמה דווקא בחרת בציטוט הזה?
"אני חושב שבתקופתנו לא מעריכים מספיק טוב לב. מעריכים יותר מדי גדולה, ומעט מדי את הטוב".
זאת לא המחווה היחידה של ת'ורן ליצירה האהובה של סטיבן ספילברג. התסריטאי אף קרא לבנו בשם אליוט, גיבור הסרט. "כדי להביא לעולם את אליוט, אשתי ואני עשינו הפרייה חוץ גופית, ומראש החלטנו שאם הילד ייוולד - נקרא לו אליוט", מתוודה תורן. "באותה תקופה גם חיפשתי שם חדש לדמות הראשית בסדרה 'מועדון בפריז', על סצנת הג'אז בפריז, ואמרתי לשאר יוצרי הסדרה 'מה עם אליוט?' וכולם התלהבו מהצעה".
5 צפייה בגלריה
ת'ורן קרא לדמות הראשית כמו לבנו - על שם אליוט מ"אי.טי". מתוך "מועדון בפריז"
(צילום: באדיבות נטפליקס)
השם ת'ורן אולי לא שגור ומוכר אבל אם תלחצו קלות על השלט לא תפסיקו להיתקל בעבודות פרי עטו מהתקופה האחרונה. רשימה חלקית כוללת את הסדרה "מועדון בפריז" שביים דמיאן שאזל ("לה לה לנד") והסרט "אנולה הולמס" שמוצעים בנטפליקס, והסרטים "סוד הגן הנעלם" - עיבוד לספר של פרנסס הודג'סון ברנט ו"מאדאם קירי" על מארי קירי, המדענית הראשונה שזכתה בפרס נובל (זמינים לצפייה ב-VOD של HOT וסלקום tv).
לא כל היצירות הללו זכו לביקורות משבחות, אבל "אנולה הולמס" התחבב מאוד על צופי נטפליקס, כולל בישראל, והוא מככב בצמרות מצעדי הצפייה. ת'ורן ביסס את הסרט על ספריה של ננסי ספרינגר שעוסקים באנולה, אחותו הקטנה של הבלש המהולל שרלוק הולמס, שאינה מוזכרת בכתביו של ארתור קונן דויל.
בסרט, אנולה היא נערה מתבגרת שהופכת לבלשית בזכות עצמה ויוצאת לחקור את היעלמותה של האמא הלא שגרתית והמיוחדת שלה (הלנה בונהם קרטר) ומגיעה במסע החיפוש גם ללונדון החווה תהפוכות. העלילה מתרחשת באנגליה של אמצע המאה ה-19, על רקע הניסיונות לשנות את שיטת הבחירות וגם התעוררות מחאת הנשים למען שיוויון זכויות.
"אנולה הולמס" - טריילר
(באדיבות נטפליקס)
"בכתיבה של ננסי יש טון שובב", אמר ת'ורן בריאיון שהעניק לאחרונה. "יש בה אלמנט של כיף, איזו קלילות בכל מה שקשור לז'אנר הבלשי. יש בה קריצה שמאירה את דמותו של שרלוק בצורה חדשה לגמרי".
ת'ורן מאוד מרוצה מהתוצאה הסופית של "אנולה הולמס". "מילי בובי בראון שמגלמת את אנולה פשוט מדהימה. ידעתי מההתחלה שזה צריך להיות הפרויקט של מילי והיא תמיד הייתה לי בראש, או לפחות גרסה שלה. דיברתי איתה לאורך כל התהליך, כך שיצא לי להכיר אותה. גם דמויות המשנה כאילו יצאו מהחלומות הכי פרועים שלי. אני לא אוהב את המילה 'שובב', אבל הסרט שובר את הכללים ואני מאוד גאה בו".
במסגרת שבירת הכללים - אנולה פונה לא אחת לצופים. "ההחלטה שלי לשבור את 'הקיר הרביעי' נבעה גם מתוך הרצון לעסוק בבדידות של אנולה, על זה הסרט. היא צריכה מישהו לחלוק איתו דברים, ואין לה אדם אחר איתו היא יכולה לדבר, אז אמרתי לעצמי שאני צריך להפוך את המצלמה לחבר של אנולה וזה יסייע לי במלאכת הכתיבה. כך הבדידות שלה תוצג בצורה ויזואלית. הסיבה השנייה לשבירת הקיר הרביעי היא שהרגשתי שיש לסיפור הזה וייב קצת שייקספירי והאפשרות לחלוק מחשבות עם הקהל הייתה כיפית והעניקה לסרט טון אחר".
הצצה ביצירות של ת'ורן מבהירה עד כמה הוא מגוון, חרוץ ופורה. הוא נמנה על כותבי "סקינס", "חסרי בושה" ו"חומריו האפלים", וגם חתום על הלהיט הקולנועי "פלא", בכיכובה של ג'וליה רוברטס. "כשאני עובד על סרט או סדרה חשוב לי לקלוע לטון הנכון ולהיות אותנטי", אומר ת'ורן. "חשוב לי כל הזמן להשתפר. לכן אני מעבד לפעמים יצירות של אחרים. אם הייתי כותב רק את הדברים שלי כנראה שהייתי מוצא את עצמי בתור הקלישאה של האמן הסובל, החרדתי והמוזר".
"ב'הארי פוטר והילד המקולל' רציתי להוציא שלדים מהארון, חשבתי שהכרחי שהארי יביט לכאב הזה בעיניים"
ת'ורן יודע על מה הוא מדבר. אם מתבוננים בחייו, יש שם לא מעט פרקים קשים שהובילו אותו להבין דבר או שניים בחרדות ובסבל. הוא לא רק היה ילד בודד, ומודה שגם היום הוא לפעמים סובל משנאה עצמית. ת'ורן גם סבל במשך שנים רבות ממחלה לא נעימה - אורטיקריה כולינרגית כרונית, שמופיעה כנקודות אדומות ובולטות על העור כתוצאה מחום. "בכל פעם שזזתי הגוף שלי יצר חום והעור שלי היה מגיב, וזה היה מאוד מאוד כואב". כיום, ת'ורן פעיל למען זכויות אנשים עם מוגבלות בתעשיית הבידור.
גם הקשר המורכב שלו עם הוריו - פעילים שמאלנים שלא מפסיקים ליטול חלק במאבקים ציבוריים (אימו אף ישבה בכלא לאור פעילותה נגד הנשק הגרעיני) - השפיע עליו לא מעט. "הוריי הם אנשים מדהימים ומבריקים, אבל כהורים הם טיפוסים. לפעמים אני רוצה לנער אותם. אבל אני מאוד אוהב אותם".
הם בטח גאים בך מאוד.
״אני חושב שהם גאים בחלקים מעבודתי, ואז יש גם חלקים אחרים שגרמו להם להרים גבה. הם ראו פעם סרט שכתבתי ושאלו אותי 'מה קרה?'. אני אוהב את זה שהם כנים איתי, אבל אני מרגיש את השיפוטיות שלהם תמיד. לפעמים אני בלחץ מהתגובות שלהם. לגדול בצל הביקורת הזו זה קשה. הם תמיד תהו 'מה עשית היום בשביל העולם?', והרעיון הזה עדיין רודף אותי".
ת'ורן גם מושפע מעבודתו של אביו כמתכנן ערים. "כשכתבתי את 'מועדון בפריז' מה שהכי עניין אותי, והדבר הכי חשוב שהיה לי להציע לפרויקט, היה איך שהוקסמתי מבולוואר פריפריק, הכביש שסובב את פריז, ומבנייה אורבנית - הדרכים השונות בהן ערים משתנות והאופנים בהם אנשים נדחקים מהן החוצה. למעשה, מעניין אותי להבין איך ערים הופכות למקומות יותר ויותר אקסקלוסיביים. מאחר וג'אז הוא ז'אנר שמהותו פיוז'ן, הרגשתי שזאת זווית מעניינת להסתכל דרכה על המקובל ועל המוקצה. הדבר הראשון שהחלטנו עליו הוא שנמקם את הסדרה ברובע ה-18 בצפון-מזרח פריז, כך שנוכל ליצור מערכת יחסים מעניינת בין פנים העיר למה שמחוצה לה, ולדון בקשר בין שני החלקים".
ת'ורן, סוס עבודה חרוץ ובלתי נלאה, לא מזניח גם את עולם התיאטרון. קצרה היריעה למנות את כל המחזות שהוא ברא עד כה, קשה שלא להתייחס ל"הארי פוטר והילד המקולל", שהסתמך על סיפור קצר שת'ורן חיבר יחד עם ג'יי קיי רולינג וג'ון טיפאני. העלילה מתרחשת 19 שנה לאחר אירועי "הארי פוטר ואוצרות המוות", ועוקבת אחר הארי פוטר, כעת אב לבן, שעובד עם הרמיוני במשרד קסמים. המחזה, שרץ בווסט אנד בלונדון ב-2016 ואף הגיע לברודוויי, עוטר בפרס אוליביה למחזה הטוב ביותר ב-2017, וכעבור שנה בפרס הטוני.
"האתגר שעמד בפניי בעבודה על המחזה הוא שלכל אחד יש את הגרסה שלו למי הוא 'הארי המבוגר', ונאלצתי להתנגח בדימוי הזה כל הדרך. שני דברים היו חשובים לי בפרויקט הזה: האחד - להראות את הנזק שנגרם להארי, כי הרגשתי שאני בן גילו ושהכאב שנובע מהניסיון להתמודד עם הטראומה, הצורך להציג חזות חזקה וגם להיות אבא טוב - ובזמנו בדיוק הייתי באמצע הניסיון להפוך להיות אבא - מוציא הרבה שלדים מהארון, וחשבתי שהכרחי שהוא יביט לכאב הזה בעיניים.
"הדבר השני היה שזה יהיה מחזה על ילדים שלא ממש נהנים בהוגוורטס. אני שנאתי את בית הספר, ואף פעם לא הצלחתי למצוא דרך להשתלב בקרב הילדים האחרים. הרגשתי שזה משהו שלספרי 'הארי פוטר' לא הזדמן לחקור ושזו יכולה להיות תוספת טובה לקאנון".
ואיך התרשמת מרולינג?
"ג'ו הייתה השותפה הכי מדהימה שיש לכל אורכו. היא מקסימה. ללא ספק האדם הכי נחמד בעולם".
