קל להתפתות ולהאמין ש"המפלצת מהסמטאות", הסדרה המצוינת שעלתה אתמול (ה') ב-yes דוקו, היא עוד דוקו פשע מצמרר ממשפחת הז'אנר ההולכת ומתרחבת. הרי היא עוסקת בפרשייה שזעזעה את המשטרה והציבור לא מעט לפני עשר שנים: מספר הורים בשכונה הירושלמית החרדית נחלאות גילו שהילדים שלהם היו קורבנות להתעללות מינית, המשטרה פתחה בחקירה והאירועים הלכו והחריפו עד לאירוע נורא אחרון. אבל החל מהפרק השני הולכת ומתבהרת המהות האמיתית של הסדרה - מבט מפוכח על מחזור החיים האכזרי של מצוקה חברתית שהופכת לחיפוש אחר אשמים, ללכידת שעירים לעזאזל, וכמה שטני המרדף הזה כשהוא מתרחש בחברה סגורה וצייתנית עד כדי השקה לכת.
מתוך "המפלצת מהסמטאות"
(באדיבות yes דוקו)
לראייה, קיומם של הילדים שאכן נפגעו (לפי פסיקת בית המשפט), כמו גם עצם לכידתם של האנשים שבאמת פגעו בהם ועונש המאסר שקיבלו זוכים לאזכור זניח בסוף הפרק השלישי. בחלקה המכריע של הסדרה, היוצרת לימור פנחסוב ("אמא חוזרת הביתה") לא מנסה להעלות ניחושים או הוכחות לאשמתם או חפותם של חברי הקהילה, שהוכרזו על ידה כאשמים. היא משקיעה את המאמצים שלה בהכנסת הצופה להתפתחות הפרשה ולאופן שבו קהילה שלמה הופכת מנפגעת לפוגעת. אם בפרק הראשון נדמה שהמפלצת היא האדם שהתעלל מינית בילדים, בפרק השני והשלישי אני כצופה מתחילה לתהות מי פה בעצם המפלצת.
"המפלצת מהסמטאות" מתחילה בסיפור של ילד אחד שסיפר לאמו על התעללות מינית שעבר. בהמשך מצטרפים אליו עוד 13 ילדים ולאט לאט, הודות לשיטות הדיבוב הנוקשות מצד הוריהם של הילדים, מגיע מניין העדויות ל-145. שני חברי קהילה, "אנשי שוליים" מכנה אותם הסניגור של אחד מהם, מנודים על ידה ומועברים לחקירה ומעצר; אישה קשישה זוכה לביקור בריונים בעידודו של רב הקהילה, בטענה שהיא מסרסרת בילדים לטובת כמרים בכנסייה; אדם אחר נמצא תלוי כאילו שם קץ לחייו, כשכל הנתונים בזירה מעידים שדווקא נרצח. איש בקהילה או במשטרה לא נותן את דעתו על העובדה שהעדויות של רוב הילדים דומות דמיון מדהים לקומיקס "חינוכי" שהם נוהגים לקרוא, שבו למרבה החלחלה - שלא לומר האירוניה - מוצגים כמרים נוצרים כסאדיסטים שמנסים להמיר ילדים יהודים.
"המפלצת מהסמטאות" עשויה היטב. היא בונה את הנרטיב בחוכמה (במהלך הפרק הראשון הצופה עדיין מזגזג בין המשפחות לסניגורים של החשודים ולא יודע למי להאמין). היא צולחת מכשול שסדרות מסוגה כשלו בו לא פעם - שילוב שחזורים באופן שלא ינסה להערים על הצופה, אבל עדיין יראה כחלק אינטגרלי מהזרימה של הסדרה. עדויות המשפחות מובאות כשהן מגולמות על ידי שחקנים, אבל אנשי המקצוע שהיו מעורבים בפרשה - שוטרים, עובדים סוציאלים ועורכי דין - הופיעו בתפקיד עצמם.
יש משהו מייאש בצפייה ב"מפלצת מהסמטאות". הרדיפה אחר הצדק הופכת לציד מכשפות בחסות מובילים חברתיים חסרי אחריות ומשטרה אימפוטנטית, ובכל זאת אי אפשר להפסיק לצפות בה. בסוף הפרק השלישי, "המפלצת מהסמטאות" גם מצליחה להשפיע על המציאות ולא רק לתעד אותה: בסיוע חוקר רפואי שבחן את הראיות המשטרתיות, משפחתו של האדם שלכאורה התאבד מצליחה לגייס את המנהל הנוכחי של המכון הלאומי לרפואה משפטית באבו כביר, חן קוגל, ולפתוח מחדש את החקירה על התאבדותו כביכול. ואם לפחות קב אחד של צדק תיטול הפרשה הזאת בעקבות הסדרה, דיינו.
