בשש שנותיי כמפקד גלי צה"ל הייתי גם מפקדו, אבל הרבה יותר מזה, היינו חברים. אלי היה אחד מגדולי שדרני הרדיו בארץ, איש של חברים, ויותר מכך הוא היה איש משפחה, ויעידו על כך אחותו עטרה ושלושת בנותיו והנכדים - ליבי איתם בימים אלו.
רבים יכולים לספר על האיכויות הנדירות שלו כשדר, מהימים שהרדיו היה רדיו וחשיבותו של השדר הייתה מכרעת. על קולו העמוק והמיוחד. על הכריזמה והנוכחות, על הטעם המוזיקלי המשובח. על המקצועיות הנדירה שלו כשדר ספורט, היכולת להלהיב את האוהדים ולהפוך תוכנית ספורט למעניינת גם לאלו שכלל לא מבינים בנושא. אני מבקש לספר מעט על דברים אחרים ועל החברות שלי איתו.
האהבה הגדולה שלי למוזיקה ברזילאית הושפעה מאוד מאלי ישראלי. אמנם לא הכרנו אז, אבל אני זוכר אותו מתוכניתו היומית בגל"צ וגם מזו השבועית - "ציפורי לילה ברזילאיות" שלימים הייתה לי הזכות והכבוד לשדר לצידו. הוא היה זה שהכיר לי את הסופר המופלא ז'ורז' אמאדו כשקרא קטעים מספרו "ים המוות". אני חב לו גם על כך.
הפכנו להיות חברים לפני כ-20 שנים ואז גיליתי שהוא לא רק שדר רדיו ולא רק איש של מוזיקה, כדורגל וספורט. מצאתי איש רגיש ונדיב מאד. איש ספר במלוא מובן המילה. סקרן, ידען, אהוב על הבריות ובעיקר חבר.
לפני מספר שנים נסענו יחד לחופשה בריו דה ז'נרו. המטרה המוצהרת הייתה לשמוע מוזיקה, לבקר במועדוני סמבה ולראות כדורגל. ברזיל, לא זרה לי, ביקרתי בה לא מעט. דווקא לאלי שבילה את נערותו בריו במסגרת שליחות של הוריו, זו הייתה נסיעה ראשונה אחרי עשרות שנים. מהר מאוד זו הפכה למעין נסיעת שורשים כאשר אני מלווה אותו בכל התחנות שהפכו אותו לחצי ברזילאי. התרגשות גדולה הייתה לראות את הדירה שבה גר, את חוף הים בו בילה בקופה קבנה אבל הכי מפעים היה לראות את התקשורת שלו בפורטוגזית שוטפת עם האנשים בכל מקום. הדיבור עם נהגי המוניות על כדורגל והשיחות עם החוגגים במועדוני הסמבה על הקרנבל שהולך ומתקרב. הייתה לו יכולת מופלאה לדבר עם כל אחד, צעירים מאוד ומבוגרים, ובעיקר לתת כבוד לכל אחד. היכולת המופלאה הזו אפיינה אותו תמיד ובכל מקום. אני זוכר אותו גם בגל"צ מנהל בסבלנות ומתוך עניין אמיתי שיחות עם הטכנאי או הטכנאית, עם הנהגים ועם השדרים הצעירים החיילים, עם כולם.
לאחרונה דיברתי איתו על רעיון שהעלה אורי הרפז (הפרברים) שאף הוא עם שורשים ברזילאיים, להעלות ערב ספרותי מוזיקלי. עם קריין שיקרא קטעים מתוך הספר "ים המוות" ואורי ילווה בגיטרה. אורי אמר שאלי הכי מתאים לתפקיד וביקש ממני לבדוק איתו, וכך עשיתי. הוא הבטיח שיחשוב על זה. בינתיים טסתי לקרנבל בברזיל וסיכמנו שנדבר שוב כשאחזור. חזרתי לפני כשבועיים ישר לבידוד והיום קיבלתי את הבשורה העצובה מכל. אלי, אני כבר מתגעגע.
