אחרי יותר מארבעה עשורים של עבודה עם השמות הכי גדולים בהוליווד, בראשם ג'ורג' לוקאס וסטיבן ספילברג, בן ברט יכול להיות היום די מרוצה מהתרומה שלו לתעשיית הקולנוע. שמו של ברט, אדם צנוע וחביב בן 71, אמנם פחות מוכר מאלו של כוכבי הסרטים האיקוניים שעליהם עבד - כמו "מלחמת הכוכבים", "אי.טי", "מסע בין כוכבים", "אינדיאנה ג'ונס", "וול-E" ו"פלישת חוטפי הגופות" - אך אפשר לומר שהוא נשא על כתפיו אחריות כבדה לא פחות. ברט היה אמון על עריכת הסאונד שלהם ועיצב כמה מהפסקולים הבולטים והזכורים ביותר בתולדות הוליווד, וגם היום מוצא את עצמו נזכר בהנאה בתקופה ההיא שאף זיכתה אותו בשני פסלוני אוסקר.
הטריילר של "עושים גלים: אמנות הסאונד הקולנועי"
(קרדיט: Dogwoof)
"'מלחמת הכוכבים: תקווה חדשה' היה הסרט הראשון שעשיתי באולפן גדול ומתוקצב", הוא מספר בריאיון ל-ynet לרגל שידור הסרט "עושים גלים: אמנות הסאונד הקולנועי" (ג', HOT8). "סיימתי בדיוק את הלימודים ועוד לא ידעתי הכול. ואני עדיין לא יודע הכול!", הוא צוחק וממשיך, "אבל הייתי חסר ניסיון והתעניינתי מאוד בסרטי מדע בדיוני והרפתקאות ובסרטים הוליוודיים, אז התרגשתי לקחת בזה חלק".
ג'ורג' לוקאס, במאי הסרט, פנה אליך?
"כן, הוא הזמין אותי למשרד שלו באולפנים כחודש לפני שהתחילה העבודה על הסרט, ב-1975. הוא הראה לי על הקיר את כל עבודת הארט היפה של ראלף מקווארי, שעיצב את הקונספט של הסרט - היו שם הווקי, פלוגות הסער, דארת' ויידר. נדהמתי כי זה נראה לי כמו 'פלאש גורדון' פוגש את '2001: אודיסאה בחלל' - והכול ריאליסטי לגמרי, כולל חלליות ענק שנראו אמיתיות".
אז הם הראו לך את הקונספט ופשוט ביקשו ממך ליצור לו פסקול?
"הם אפילו נתנו לי תסריט - דבר שבימינו מפיקים נמנעים מלעשות כדי למנוע הדלפות - ואמרו שיש להם בעיה אחת: הם רוצים ליצור קול לווקי צ'ובקה. הם רצו לשמוע אותו לפני שהם מתחילים לצלם, כדי שהשחקן יוכל לחקות את הקול שלו על הסט".
אז איך הגעת מפתרון בעיה ספציפית לעיצוב של הפסקול המלא?
"לקחתי את התסריט הביתה, קראתי אותו וגיליתי את כל שאר הדברים שהיו חבויים שם: חרבות אור, רובים, חלליות, ג'אוות ועוד. חזרתי לצוות של לוקאס ואמרתי להם שהסרט הזה מלא בפרטים שדורשים עבודת סאונד מיוחדת. שאלתי אם הם רוצים שאצור גם להם קולות. הם ענו לי שכן, ונתנו לי אור ירוק".
מעבר לחירות יצירתית צייד אותו לוקאס במכשיר הקלטה מקצועי ויקר בשם "נאגרה". לברט הוקצה גם חלל עבודה משלו ב-ILM, אולפני הסאונד והאפקטים של הבמאי. לוקאס הדריך את ברט ליצור פסקול אורגני, שמבוסס על דברים אמיתיים מהחיים של כולנו - ולא על סינתיסייזר ועיבוד אלקטרוני, שהשימוש בהם היה נהוג עד אז בסרטי מדע בדיוני.
"שאלתי אותו אם הוא רוצה שבסרט יהיה סאונד בחלל", אומר ברט משועשע. "הוא גירד בראשו וענה: 'ברור! יש מוזיקה, אז צריך גם אפקטים!' מזל שזאת הייתה התשובה שלו, כי זה סידר לי עבודה לשארית חיי".
החודשים הבאים בחייו של ברט הוקדשו לאיסוף החומרים. "יצאתי מהאולפן והתחלתי להסתובב ברחובות ולהקליט. הלכתי לגן החיות, לשדה התעופה, למפעלים - הבנתי שאני צריך ליצור מאגר עצום של אפקטים חדשים. לא הכרתי את כל התהליך של עריכת הסאונד, ולמדתי אותו תוך כדי תנועה. הייתי אמנם חובבן, אבל התנאים הפכו אותי די מהר למקצוען - זה היה סרט של אולפני המאה ה-20 של פוקס שהושקע בו הרבה כסף. עבדתי ביחד עם המפיק גארי קורץ ועם לוקאס. היו לי הרבה רעיונות, והם לימדו אותי להפוך אותם למוצר מוגמר".
איך נראה המשך התהליך, אחרי שאספת את חומרי הגלם?
"הייתי בחדר העריכה בזמן העבודה על הסרט וראיתי אותו נוצר סצנה אחר סצנה. שלושה עורכים עבדו על חלקים שונים של הסרט, וגם לוקאס בעצמו עבד על סצנות הקרבות בחלל. הוא ביקש ממני לערוך את הסאונד ולעשות את המיקס לקטעים קצרים מהסרט. עבדנו טוב ביחד. כל שלושה ימים הוא נכנס לחדר העבודה שלי, שהיה למעשה במרתף הבית שלו, השמעתי לו את הקטעים והוא אמר מה הוא אהב יותר ופחות, ונתן לי הערות והוראות".
מה הרגשת בפעם הראשונה שראית את התוצאה הסופית?
"כבר כשראיתי גרסה כמעט גמורה הייתי בהלם. אמנם זה היה לפני הליטוש האחרון, אבל נדהמתי והצטמררתי. התחלתי לבכות, אולי כי הייתי מאוד עייף. זיהיתי שקורה פה משהו גדול".
כבר באותו רגע הרגשתם שאתם עושים היסטוריה?
"אף אחד לא חזה את ההצלחה העולמית המסחררת, אבל יכולנו לומר שהסרט לא ייכשל, שאוהבי המדע הבדיוני יהיו מרוצים ממנו. זאת גם הייתה המטרה שלנו - ליצור סרט שאנחנו נרצה לצפות בו. גדלנו על סרטי הרפתקאות, ורצינו לשלב מרכיבים מתוכם בסרט, כי זה מה שאהבנו. היינו תמימים, לא חשבנו שנדבר על אותו סרט יותר מ-40 שנה אחרי, ושיהיו צעצועים וסדרות טלוויזיה של 'מלחמת הכוכבים', שלא לדבר על זה שוולט דיסני תצטרף למפעל הזה".
"קשה ליצור אמירה אמנותית בעולם דיגיטלי"
ברט נולד ב-1948 בג'יימסוויל, ניו יורק, בן לפרופסור לכימיה ולפסיכולוגית ילדים. מגיל צעיר נמשך לקולנוע, ובמקביל ללימודי פיזיקה בפנסילבניה הוא החל לעסוק בבימוי סרטים. הוא השתתף בפסטיבלים וזכה בפרסים. אחרי שסיים לימודי תואר שני בהפקת סרטים באוניברסיטת דרום קליפורניה, לוקאס גייס אותו ל"מלחמת הכוכבים" - והשאר היסטוריה.
כיום הוא עוסק בבימוי סרטים עבור המוזיאון החדש של האקדמיה לקולנוע. אחת מתרומותיו למוזיאון היא עבודה שתוקרן ב-360 מעלות ותתאר את ההיסטוריה של סרטי החלל. הוא נאלץ לעבוד מביתו בלוס אנג'לס ולא מאולפני סקייווקר בשל מגפת הקורונה. הוא אמנם מודה על הקדמה הטכנולוגית שמאפשרת לו לעשות זאת, אבל גם חש שמשהו אבד בדרך.
איך נראתה ההתקדמות הטכנולוגית מסרט לסרט?
"בסרט הראשון ב-1977 השתמשנו בציוד מושכר של אולפני גולדווין בלוס אנג'לס. השתמשנו בטכנולוגיית הדחיסה המתקדמת אבל יקרה של דולבי רק לניקוי הרעשים ולמיקס. בסרט השני, 'האימפריה מכה שנית' (1980), כבר היה לנו ניסיון עשיר. התחלנו להשתמש בדולבי ממש מההתחלה, וכבר משלב ההקלטה יכולנו להשתמש בציוד הרבה יותר מקצועי ומתקדם".
זה יכול לעודד מעט קולנוענים בתחילת דרכם שאפילו ג'ורג' לוקאס שכר ציוד סאונד. מתי זה נגמר?
"בסרט השלישי, 'שובו של הג'דיי' (1983), כבר היה לנו ציוד הקלטה, עריכה ומיקס משלנו. עד לא מזמן היינו עושים את כל עבודת הסאונד באולפן. בשנים האחרונות זה כבר נעשה בנפרד, כי הצוות של ג'יי ג'יי אברהמס, שביים את שלושת הסרטים האחרונים בסדרה, עסוק מדי ולא מגיע לצפון קליפורניה. הם העדיפו לעשות את המיקס בלוס אנג'לס, באולפני המאה ה-20. זה קצת מפוזר, אבל ככה עובדים היום".
נשמע שאתה משלים עם המצב הזה אבל לא מרוצה ממנו.
"לדעתי זה פוגע בתוצאה. הכי יעיל והכי נכון לעבוד כמשפחה אחת תחת קורת גג אחת - היוצרים, העורכים ואנשי הסאונד. התקשורת מרחוק הופכת את היחסים לפורמליים ולא חבריים".
אבל כל התהליך נהיה פשוט וזול יותר, לא?
"כן, הטכנולוגיה הדיגיטלית עשתה הכול מהיר יותר וגמיש יותר. הרבה תפקידים נעשו מיותרים, וצוות ההפקה הצטמצם. כל פעולות העריכה נעשו פשוטות יותר, ואדם אחד יכול לבצע אותן. החיסרון הוא שזה גורם להיגררות אינסופית. אף אחד לא מקבל החלטה, כי את הכול אפשר לתקן. בעולם אנלוגי אולי התהליכים היו נפרדים, אבל לפחות היה סדר וכשסיימת שלב – ידעת שזה מה שיש, ושלא יטרידו אותך יותר בתיקון שלו. היום אני צריך להיות מוכן לשינויים בכל שלב ולהתרגל להתנהלות כזאת".
אתה מרגיש שהדיגיטציה גם הוציאה את הנשמה מהסרטים?
"בהרבה סרטים שראיתי בזמן האחרון ניכר שאין סגנון אחיד, אין אמירה אמנותית עקבית וברורה, וזה כנראה קשור לזה שערכו את הדיאלוגים במקום אחד, את האפקטים במקום אחר ואת המוזיקה במקום שלישי. זה גורם להרבה סרטים להישמע דומים זה לזה, הייחודיות נעלמת. אני אולי נשמע קצת שמרן עם ההרגלים המיושנים שלי, אבל ברגע שאתה מעורב רק בחלק מהתהליך ולא בכולו מההתחלה ועד הסוף, זה מקשה עליך לשלוט בתוצאה, ליצור את מה שדמיינת ולהותיר את טביעת האצבע הייחודית שלך".
"לא מפריע לי שלא מכירים את השם שלי"
מעבר להצצה מסקרנת אל מאחורי הקלעים של תעשיית הקולנוע, הסרט "עושים גלים: אמנות הסאונד הקולנועי" גם מביא לקדמת הבמה את האנשים שהתרגלו להיות אנונימיים. עורכי הסאונד והפסקול של קלאסיקות רבות יוצאים מחדרי העריכה והאפקטים וניצבים מול המצלמה.
ברט לא מרגיש מוערך פחות משותפיו הצלמים, העורכים, השחקנים והבמאים עם השמות הידועים. "מסורתית, אנשי הסאונד הם בלתי נראים. זה מאפשר לנו ליצור אשליה אפקטיבית. יש בינינו בדיחות פנימיות על הדיכוי שאנחנו עוברים, על זה שאנחנו נשכחים ולא זוכים להכרה - אבל אנחנו ממש לא היחידים. אני מניח שגם מלחינים שותפים לתחושה הזאת, וגם שחקנים שהבמאי נותן להם הוראות".
אף ששמו של ברט נקשר בשמם של שוברי קופות כמו "מלחמת הכוכבים" ו"אינדיאנה ג'ונס", וב-2008 אף זכה לדבב את הרובוט וול-E מבית דיסני, לא חשוב לו שפניו יהיו מזוהים. "נכון שבשנים האחרונות פחות אומרים את השם שלי, אבל זה לא מפריע לי, זאת מציאות שאני מבין".
אחד הסיפורים יוצאי הדופן בקריירה של ברט הוא סיפורה של צרחת וילהלם - אפקט קולי משנות ה-50 שהוא הקים לתחייה ב"מלחמת הכוכבים", ומאז שולב ביותר מ-400 סרטים. כשהוא נשאל על הצרחה, הוא פורץ בצחוק מתגלגל. "20 שנה השתמשתי בזה כבדיחה פנימית", הוא מספר. "ביחד עם שותפי לספסל הלימודים, ריצ'רד אנדרסון, שמנו את הצרחה בסרטים ולא סיפרנו לאף אחד, כולל לבמאים. שמנו אותה גם בסרטים שעבדנו עליהם בנפרד כדי לאתגר זה את זה".
אז מתי לוקאס גילה את הצרחה?
"לפני 20 שנה, כשהצרחה נעשתה ידועה יותר ויותר - אפשר לומר אפילו תופעה עולמית - הוא ניגש אליי וסיפר לי שהוא שמע על זה, כנראה באינטרנט, ושאל אותי אם זה נכון – לא היה לו מושג. עניתי לו שכן, והוא לא ממש אמר 'כן' או 'לא' - רק הנהן ושחרר מזה".
והבדיחה הזאת עוד נמשכת?
"בשנים האחרונות אני מנסה לא להשתמש בזה, אבל הצוות שלי דוחף את זה בכל זאת. לצרחה כבר יש חיים משלה. הבחנתי בה גם בתחילת הסרט 'היו זמנים בהוליווד' של טרנטינו בשנה שעברה".
היא הופיעה גם בסרט ישראלי - "המוסד".
"באמת? אני מת לראות, אני אוסף את הצרחות האלה. לא ציפיתי מעולם שזה יהפוך לנחלת הכלל, אבל זה קרה בזכות ה-DVD והאינטרנט, שאפשרו לאנשים לצפות בסרטים שוב ושוב".
