כשהמוזיקאי והמפיק אסף תלמודי ניגש לארגן ערב לזכרו של דוד אבידן, הוא לא התכוון להשאיר את חתן השמחה מחוץ לתמונה. הרי המשורר המנוח, שהקדיש חלק נרחב מיצירתו לעיסוק בעתידנות, בוודאי היה שמח לראות את ישראל עתירת הקורקינטים החשמליים והאוזניות האלחוטיות של שנת 2020. אז תלמודי ושותפיו ליצירה הפשילו שרוולים, התיישבו מול המחשב - והעלו באוב את אבידן בדמות רובוט. ברוך השב.
רובוט-אבידן ושות'   את "הלב שלך שחור"
( באדיבות המשתתפים)

"הרובוט מדבר בקולו של אבידן ומצטרף לשירים, על בסיס הקלטות של המשורר. הוא גם מביע את דעתו על הערב, ואולי מנגן קצת במפוחית", אומר תלמודי. "חלק מהשירים שנבצע הם לחנים שלנו לשירים של אבידן, וחלק מבוססים על האופן שבו הוא קרא את השירים של עצמו. השאריות של אבידן מאוד נוכחות בערב הזה. זו אולי פארודיה על ערב ספרותי, ואולי על סיאנס, שזה דבר שאבידן אהב לעשות".
זו פארודיה גם על החזון הטכנולוגי של אבידן ובני דורו? "אתה חושב על איך שאנשים לפני 40 שנה דמיינו את העולם שלנו היום - והם חשבו על דברים הרבה יותר מפוארים מאינסטגרם ורומבה. גם האנשים הרגילים, הלא 'פוטוריסטים'. אבל אני לא חושב שזה לעג, זה הומור במשמעות העצובה של המילה. הטכנולוגיה לא הגיעה לאן שחשבו שהיא תגיע, וגם התרבות העברית לא הגיעה לאן שחשבו שהיא תגיע. הן הגיעו למקומות אחרים, אבל זה לא היה החזון. הכול הוביל למשהו אחר".
אסף תלמודיאסף תלמודי
אסף תלמודי
(צילום: ג'ייסון גילברט)
לצד תלמודי, באירוע "הדבר הקרוי בטעות תוכן", שיתקיים ב-9 ביולי במרכז נווה שכטר בתל אביב, ישתתפו גם אור אדרי, קרן טננבאום, איתמר רוטשילד, גאיה סעדון, שיצרה את האנימציה של רובוט-אבידן והמשורר מאיר ויזלטיר, בתפקיד עצמו. "הוא בעצם הבן האדם היחיד על הבמה שהכיר את אבידן אישית", מציין תלמודי.
אחרי כל כך הרבה שנים, אתה לא חושש שהם יגלשו לפסים אישיים? "זו לגמרי התוכנית, שהם יריבו. זו לא הולכת להיות פגישה הרמונית. זה יהיה חלק קצר מההופעה, אבל זה הולך להיות טעון, אני מקווה. כי ויזלטיר יקרא שיר שהוא כתב על הלוויה של אבידן, ובמציאות הדבילית שאנחנו ממציאים לעצמנו, זו הפעם הראשונה שאבידן שומע את השיר הזה. ואני חייב להגיד שהסיכוי שזה יימצא חן בעיניו הוא נמוך".

"אני תמיד מעדיף אנשים שיש בתוכם סתירה"

תלמודי מתעניין בהיבט נוסף ביצירתו של אבידן - מה שהוא מגדיר כשאיפתו של המשורר ל"הישארות הנפש". לדבריו, אבידן, שהלך לעולמו ב-1995 בגיל 61 בלבד, חקר את הרעיון של נצחיות בשלושה אופנים עיקריים: משיכתו לטכנולוגיה, התנסויותיו עם סמים פסיכדליים - והטכניקה של השירה, שביכולתה לייצר מצבים מיסטיים, או כאלו שתלמודי מגדיר כמטאפיזיים. "אני חושב שיש קשר בין המובהקות והמושלמות הטכנית של אבידן בכתיבה, לבין הדחף שלו להיות הראשון שמאמץ טכנולוגיות, לבין הסמים מרחיבי התודעה, לבין איזשהו 'חזון העצמות היבשות' שמעניין אותו", הוא אומר.
אתה מרגיש שעם כל המחשבות האלה על העתיד, הוא היה פסימיסט או אופטימיסט? "יש אצלו פער, בין כמה שהוא מאמין שהוא יכול לכתוב טוב וכמה הוא אופטימי לגבי היכולות של השירה והטכנולוגיה, לבין התוכן שלו, שבסוף הוא מאוד קשה. אבל אני תמיד מעדיף אנשים שיש בתוכם פער, ואי אפשר להכיל אותם במילה. אני חושב שהסתירה הזו היא מקסימה. אולי יש את זה גם אצל מוצרט, ואולי זה מאפיין של אמנים גדולים". ואז תלמודי מצטנע: "אני לא יודע, כי אף פעם לא הייתי אמן גדול, אז אני לא יכול להעיד מבפנים".
רובוט אבידן והלהקהרובוט אבידן והלהקה
רובוט אבידן והלהקה
(צילום מסך)
אל תתנו לצניעות להטעות אתכם. בתעשיית המוזיקה הישראלית, תלמודי הוא דמות מפתח, עם השפעה רבה, וגם רפרטואר לא קטן. הוא הפיק בין היתר אלבומים לשלומי שבן, אפרת בן צור, רונה קינן, שולי רנד ונעם רותם, מנגנן עם ברי סחרוף ונוספים, היה חבר בהרכב הקאלט הכליזרמי אוי דוויז'ן, כתב מוזיקה לקולנוע ולתיאטרון - ובין לבין הספיק לעשות דוקטורט במוזיקולוגיה. אם כן, אין שום הפתעה ברצון שלו להבין רעיונות לעומקם, לפרק אותם לגורמים ולהרכיב אותם על הבמה.
הוא עצמו לא מרבה לכתוב, והוא נשמע די מפויס עם זה. "הפוזיציה שלי בעולם הזה היא רוב הזמן לעבוד מול אנשים שיש להם אומץ לכתוב, ולעזור להם להפוך את זה לטוב יותר", הוא מסביר. "אני מניח שאדם לא מתגלגל למקצוע הזה במקרה, אם אין לו יחס של אהבה ואימה לכתיבה. אז מצאתי איזו פוזיציית ביניים כזו".
רובוטרובוט
דוד אבידן. יגיע לערב לזכרו
(באדיבות מכון גנזים)
בסדרת האירועים שתלמודי עורך יחד עם מרכז נווה שכטר ובהפקת נענע דיסק, כבר מתוכננים ערבים נוספים, כמו זה שיעסוק במאיר אריאל ושפינוזה, או זה שיעסוק במשורר הערבי-ישראלי אמיל חביבי והמשורר היהודי אורי צבי גרינברג - שניהם חתני פרס ישראל לספרות. מבחינת תלמודי, אין שילוב מתבקש יותר.
מה משותף לאמיל חביבי ואורי צבי גרינברג? "מה זאת אומרת, זה ברור, לא? במקרה של שניהם, העם שלהם עבר חורבן והם כתבו מתוך החורבן הזה, וכמעט שום דבר אחר חוץ מהחורבן הזה. הבעיה היא שעם אחד, שעבר חורבן אפילו יותר גדול, הוא זה שגרם לחורבן של העם השני. שני המשוררים חיו המון שנים באותה מדינה ומעניין לחשוב עליהם באותו קונטקסט. השם של הערב יהיה שורה מתוך ערב של אורי צבי גרינברג, שאני די בטוח שאני מוציא אותה מההקשר, אבל היא אומרת 'שיבה אל הכפר, שיבה אשר נס בה'. זה יכול להישמע כאילו אמיל חביבי כתב את השורה הזו, לא?".