לפני שלוש שנים הכרתי בחורה מקסימה וחכמה, ילנה דיוואיין. כשקראתי את שכתבה נגלה לי גם כשרונה הספרותי. דרך שיריה הכתובים בסגנון אלתרמני נחשפתי לזווית עמוקה ואחרת, קול צלול שמדבר באומץ על מאבק בראש מורם בתעשייה שלמה ואכזרית שמתנהלת בכל מקום, ובכל זמן. את החיבור בינינו יזמה לימור סגל, אחראית תחום הטיפול בעמותת "הופכות את היוצרות". לפני ששוחתי עם ילנה ועם נשים נוספות, לא יכולתי לדמיין, למשל, שבתוך המבנה העגול לידו חלפתי כל בוקר בדרכי אל הים, לילה לפני, כמו בכל לילה, התרחשו מעשי אונס.
משפקחתי עיניי כבר לא הייתה דרך לחזור או להתעלם. התחלתי להגיע באופן קבוע לעמותה ולהכיר ולהקשיב לעוד ועוד נשים מעוררות השראה, שמבחינתי הן גיבורות-על, משום שהצליחו להיחלץ מהמקום הכי נמוך אליו אפשר להגיע, ומתוך הריסות נפש וגוף, בכוחות בלתי מוסברים, שלפו את עצמן מהגיהינום.
המכנה המשותף לכל הנשים שאיתן נפגשתי היה הרצון העז להוציא את סיפורן החוצה ולהשמיע את קולן. נפגשתי עם כל אחת, הקשבתי לסיפוריהן, הקלטתי ותמללתי תוך הקפדה שלא להתערב או לשנות את שפתן. לאחר מכן, יחד עם חברתי האמנית ואוצרת האמנות ביני שריד, חשבנו על דרך לקשור את הסיפורים ליצירות אמנות, והחלטנו שניתן לכל אישה לבחור את האמנית שתצייר או תפסל יצירה בהשראת סיפורה. בפני כל אישה פרשנו עשרים כרטיסיות עליהן מודפסות עשרים עבודות של אמניות שונות, וכל אישה בחרה את הדימוי אליו התחברה. נקודת המפגש דרך יצירה הבטיחה חיבור נקי, ללא דעות קדומות. לאחר בחירת העבודה, הצמדים של הנשים והאמניות נפגשו מספר פעמים, ולאחר ההכרות החלו האמניות ליצור עבודה בהשראת סיפורי הנשים, כשהפגישה האחרונה התרחשה בסטודיו האמנית, מול היצירה המוגמרת.
אצל הרבה צמדים, במהלך הפגישות, הגבולות שחצצו בין עולמות שונים לאט לאט התפוגגו וחשפו נקודות דמיון משותפות המסתתרות מתחת למעטה הביוגרפיה וההגדרות. כך גם התגלה שבכל אחת מאתנו מצוי אזור מופקר ומוזנח, אבל בכל אחת מאתנו מצוי גם הכח לנסות לשנות את גורלה. גם אני מצאתי את עצמי משתקפת בכל אחת מהנשים, מתחברת דרך נקודות השקה זעירות שאפשרו לי להזדהות ולתת ולקבל אנרגיה וכח.
אחד הדברים הפלאיים שגיליתי בפרויקט הזה הוא שאפשר להיוולד יותר מפעם אחת. בפעם הראשונה את נולדת למשפחה שלך ואם הבסיס טוב מתאפשרת צמיחה, אבל אם השורש חולה את תהיי חשופה לפגעים וזהותך תיבנה דרך העיניים שיביטו בך לאורך החיים ויגדירו את זהותך, לפי צרכיהם. ומשם הדרך לצמצום האישיות עד היעלמות היא די וודאית. אבל אחרי ההיעלמות יכולה להגיע היוולדות דרך עיניים צלולות, שמביטות בך ומשקפות את נפשך הראשונית, ומאפשרות צמיחה מחודשת. הייתה לי הזכות ללוות לידות מחודשות בעמותת "הופכות את היוצרות", ולרתום עיניים של אמניות מוכשרות ונדיבות שהעניקו גוף וצבע לסיפורי החיים של הנשים. הבנתי שאת לא חייבת להיות עובדת סוציאלית, פסיכולוגית, או בעלת תואר כלשהו כדי לעזור. צריך רק זוג עיניים נקיות. לשקף ולהשתקף.
כמו שאמרה לי אסופית (שם בדוי), אישה חכמה שנחלצה מתעשיית החשפנות ונמצאת בתהליכי שיקום מתקדמים: "היום יש לי אפשרות להכיל כאב ובכי גם של אנשים אחרים, כי כשאני הייתי ילדה של רווחה ומוסדות היו אנשים שבאו עשו את התפקיד שלהם והלכו הביתה. פעם במיליון שנה נתקלתי באיזו מדריכה או בת שירות - מישהי שבאמת לא וויתרה וישבה לי על הוורידים - והצליחה להציל אותי ועשתה לי מין שליפה מבוץ טובעני. אני חושבת שאני רוצה להמשיך את זה. אני רוצה להיות שם בשביל מישהו או מישהי אחרת".
ביום שישי (7.5) בשעה 10:30 יתקיים שיח גלריה על אודות הפרויקט במרכז "תאו" בהרצליה, בהשתתפות שירה גפן, האוצרת ביני שריד ואמניות. הפרויקט מתקיים בתמיכת חברת פקטורי 54.
כל הרווחים ממכירת הספרים ויצירות האמנות יועברו לעמותת "הופכות את היוצרות" לשיקום נשים היוצאות מתעשיית הניצול המיני. רוצים לקרוא את "הופכות את היוצרות" בעריכת שירה גפן? לחצו כאן
